א"כ אז בהכול נפסוק כמו האר"י משא"כ דעת מרן הגר"ע יוסף זצ"ל
אני לא דברתי על דעת
מרן זיע"א אלא על דעת
הרב חיד"א, ובאמת שכמה אחרונים לא מסכמים כלל לסברא זו, וכמו שהביאם מרן זיע"א בספריו, והחזיק אחריהם.
וגדולה מזו שאפי' הרב חיד"א, לא עלתה על דעתו שבכל מקום מרן יבטל דבריו מפני האר"י, אלא רק בהלכה זו, שיש מן הראשונים שהזכירו ברכה זו, וכן נהגו בצרפת ואשכנז, ולא מצינו מי שחולק בהדיא, אלא שיש לנו קושיא על הדין, ולכן פסק מרן סב"ל ושוא"ת עדיף, (ולכן מרן בשו"ע שינה בלשונו וכתב "
ואין דבריהם נראים", ולגבי ברכות אחרות כתב "
וטעות הוא בידם") ועל זה קאמרינן שאילו היה מרן יודע גדולת האר"י וטעמו ע"פ הסוד היה מודה שאפשר לסמוך ולברך, משא"כ בשאר מקומות שמרן חולק לא מחמת סב"ל ושוא"ת, אלא מעיקר הדין, אין שום סיבה לומר שמרן יבטל דעתו מפני האר"י, והעד הנאמן ע"ז הוא עדות ר' אברהם כלפון בספרו לקט הקציר (שהביא דבריו הרב ללוש במאמרו עיין בקובץ המצורף בתגובה לעיל) שהרב חיד"א עצמו אמר לו שהוא נוהג בכל כמרן, חוץ ממקום שהאר"י ז"ל מחמיר, שאז הוא נוהג להחמיר לעצמו כסברת האר"י, ולא ואחרים. והרי אם קים לן שמרן היה מודה לאר"י ז"ל בכל מקום, א"כ כך צריך להורות לרבים מן הדין, ולא רק לעצמו בתורת חומרא, וזה מכריח לחלק כנ"ל. (וזהו גם כן חילוקו של הרב ללוש בקונטרסו, רק שלגבי פרט מסוים בדברי החיד"א עצמו לא הסכמתי עימו, אבל חילוק זה נראה מוכרח, וגם מסתבר)