• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

הערה על הרב דוד שלום נקי בענין דגים בחלב

בעלון האחרון וכן בעלון שלפניו, דיבר הרב נקי על כך שבדיעבד מותר לאכול דגים בחלב, והיינו שגם אם נכנס לחנות פיצה ורואה פיצה עם גבינה וטונה, יכול לקנות כיוון שזה נחשב בדיעבד, ורק אסור להזמין מראש.

ואמנם הדברים יפים ומאירים, לאפוקי בדיחה שראיתי פעם באתר בד"ץ בית יוסף, בזה"ל: "בפיצריות רבות נהוג להגיש פיצה המכילה גבינה צהובה וטונה יחד, ואמנם הקונה שעיניו בראשו נזהר שלא לרכוש מפיצה זו, אולם אף הקונה מפיצה ללא טונה, צריך לדעת כי לעיתים אף ללא רצונו הוא אוכל גבינה ודגים, כי הסכינים בהם חותכים את הפיצות מלוכלכים מממשות טונה, או שעובד המכין את הפיצות הכין קודם פיצה עם טונה, ועתה בבואו להכין פיצה ללא טונה לא שטף את ידיו קודם, ונמצא מאכיל את הקונה הספרדי המקפיד על איסור דגים בגבינה... נתבקשנו לפרסם ולהזהיר את הצבור, כי באירוע שנערך לא מכבר, באולם שמחות מכובד הנושא את חותמו של גוף כשרות מפורסם וידוע, הוגשו לפני האורחים מנות דג עם רוטב, כשהאורחים נהנים מטעמו המיוחד של הרוטב, אחד מהאברכים המוזמנים שאל את המלצר בתמימות, מה מכיל הרוטב המיוחד הזה, השיב לו המלצר, רוטב שמנת, כמובן שאותו אברך שנמנה על בני עדות המזרח משך ידו מהדג, שיש בו איסור לדעת מרן הבית יוסף, אבל מאוד הצטער בראותו מוזמנים רבים בני תורה ויראי ה' מבני עדות המזרח, האוכלים מהדג עם הרוטב, אותו אברך התקשר אלינו וביקשנו לפרסם את גודל האיסור, כדי שלא יכשלו בדבר יהודים תמימים, על כן אנו מפרסמים דברים אלו לתועלת הרבים, והמזהיר והנזהר שלומם ירבה כנהר".

ופשוט שלדעת הגר"ע יוסף באופן זה מותר לגמרי לאכול, וז"ל: "ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה". וכל הנ"ל אינו אלא בדיחה שנובעת מבורות ועמרצות.

אבל על הרב נקי בעצמו קשה, כיצד נקט כמה פעמים לשון של "איסור" לגבי דגים בחלב, והדבר תמוה ביותר, כי הגר"ע יוסף נקט לשון "יש להימנע" וכן נקט בילקוט יוסף. והדבר פשוט שלשון זה אינו איסור מעיקר הדין, ומסתמא הסיק כך ע"פ מה שכתב שם, "ונמצא שכל עיקר איסור דגים בחלב הוא על פי יסוד רעוע, לפי דעת מרן החיד"א שאנו נגררים אחריו, וכמו שכתב עליו בספר נר מצוה (סימן יא דף קפו) וזו לשונו: וחביבים עלי דברי גאון עוזינו החיד"א, כי לדידי חזי לי דהוי כחד מן קמיא היושבים ראשונה במלכות שמים, וכמו שאמרו על הרמב"ם, ממשה עד משה לא קם כמשה, כעת יאמר מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף, כלומר ממרן רבינו יוסף קארו עד רבינו יוסף אזולאי לא קם כיוסף. כי הגדיל לעשות ספרים הרבה, ולכל בני ישראל היה אור ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים. וכן העיד עט"ר מר אבי בשם רבינו משה חיים ז"ל שלא היה נוטה מדברי החיד"א בין להקל בין להחמיר, ושקבלנו עלינו הוראות החיד"א כדרך קבלת דברי מרן השלחן ערוך".
 
אמש מרן הראשל"צ דיבר על זה והביא לאסור.
דלא כאותם שכתבו שאם בחנות יש אז זה מותר.
ובאמת דבר זה פלא וכי זה איסור בשר וחלב שאסור בבישול??
אין לך לכתחילה יותר גדול מאחד שנכנס לחנות וקונה.
ואם כבר הזמין לביתו שליח פיצה התיר הראשל"צ.
 
הפלא הגדול על רבינו יצחק הוא בתרתי שחולק על אביו מרן זצ"ל
א'. בשיעור פסק בסכינא חריפא שאסור לאכול דגים בחלב, בעוד שאביו זצ"ל פסק להדיא גם בהליכות עולם וגם ביחוה דעת בלשון "יש להימנע"
ב'. בשיעור אמר דאפילו בדיעבד, כגון שהגיע אליו פיצה לביתו יש לאסור. ואילו מרן זצ"ל פסק להדיא שבדיעבד מותר.
והאמת שהא בהא תליא, בגלל שלא אסר מרן זצ"ל מעיקרא דדינא, לכן התיר זאת בדיעבד, דאם היה אוסר מן הדין, מה שייך להתיר בדיעבד?
ובכלל לפי רבי יצחק מה זה בדיעבד? ובשיעור אמר: אם אכל, זה בדיעבד. והדברים תמוהים ביותר, ואולי נפק"מ שלא צריך כ"כ כפרה. ויל"ע. ופשיטא דבדיעבד היינו שהדבר נעשה בטעות (לא כמו מה שרצה לחדש הרב נקי וכו' כל שנעשה הדבר כבר).
 
הפלא הגדול על רבינו יצחק הוא בתרתי שחולק על אביו מרן זצ"ל
א'. בשיעור פסק בסכינא חריפא שאסור לאכול דגים בחלב, בעוד שאביו זצ"ל פסק להדיא גם בהליכות עולם וגם ביחוה דעת בלשון "יש להימנע"
ב'. בשיעור אמר דאפילו בדיעבד, כגון שהגיע אליו פיצה לביתו יש לאסור. ואילו מרן זצ"ל פסק להדיא שבדיעבד מותר.
והאמת שהא בהא תליא, בגלל שלא אסר מרן זצ"ל מעיקרא דדינא, לכן התיר זאת בדיעבד, דאם היה אוסר מן הדין, מה שייך להתיר בדיעבד?
ובכלל לפי רבי יצחק מה זה בדיעבד? ובשיעור אמר: אם אכל, זה בדיעבד. והדברים תמוהים ביותר, ואולי נפק"מ שלא צריך כ"כ כפרה. ויל"ע. ופשיטא דבדיעבד היינו שהדבר נעשה בטעות (לא כמו מה שרצה לחדש הרב נקי וכו' כל שנעשה הדבר כבר).
כל מילה בסלע, וצע"ג.
נשמח אם הרב מורשת מרן או מישהו אחר יברר זאת עם רבנו
 
בעלון האחרון וכן בעלון שלפניו
וכן שלפני פניו ושלפני פני פניו ולפני פני פניו וכן ע"ז הדרך. ראה כאן.
אך איני מבין מה הדיון דלעיל אחר שהדברים כבר נידונו שם בבירור דעת מרן זצ"ל.
ואם להרחיב את היריעה אתם חפצים שמא התם המקום לכך.
 
אחרי שמרן זיע"א כתב בהליכות עולם שיש להמנע, והכי נוהגים האידנא בכל קהילות הספרדים ללא יוצא מן הכלל, ואין מי שיעיז ליתן גבינה ועליו טונה וכיו"ב, ונראה בעיני כולם כאיסור בשר ודגים, עד שבשו"ת דברי דוד להרה"ג דוד טהרני שליט"א כתב לאסור לספרדים לקנות פיצה חלבית במקום שאופים באותו תנור פיצה עם טונה, וכדין בשר ודגים שיש בזה סכנה (הגם שלענ"ד נראה חומרא גדולה מאוד דהבו דלא לוסיף עלה ואין לנו לאסור אלא גבינה ודגים ולא טעם של גבינה ודגים) הרי שודאי שאין להכנס ולקנות פיצה שיש בה טונה.
וזה כוונת מרן שליט"א שעתה נעשה כאיסור שכן המנהג, ושמא הוי כאילו נדר שלא לאכול דגים וחלב ולחוש לדעת האוסרים (לפי מ"ש האול"צ חיו"ד לענין מי שטעה ובירך על גבינה תוך שש שעות שלא יאכל דהוי כנדר שלא לאכול גבינה תוך שש שעות).
 
איני מסכים לפרשנות שלך, למרות שהיא נכונה מצד עצמה, אבל להעמיס זאת בכוונתו של רבי יצחק זה אינו, ואבאר מדוע:
ראשית היה צריך לומר שזה מצד המנהג
זאת ועוד, אמר והוסיף והדגיש בשיעור שזאת הגרסה הנכונה בב"י (דגים בחלב ולא דגים ובשר) הרי שכוונתו היתה ודאי מצד עצם ההלכה שכך מפורש בב"י ולא מצד המנהג
זאת ועוד, לפי דבריך למה אפילו אם הגיע לביתו פיצה עם טונה אסור, הרי ע"ז ל"ש מנהג, ומרן זצ"ל התיר בדיעבד והוסיף שהוא שבודאי בדיעבד מותר.
 
אך איני מבין מה הדיון דלעיל אחר שהדברים כבר נידונו שם בבירור דעת מרן זצ"ל.
מחילה זה לא קשור
שם הנידון האם בחנות פיצה וכדו' לפני שהזמין זה דיעבד, אבל כאן מדובר שאדם כבר קנה או בישל שזה מפורש ביחו"ד להקל בשופי ומרן שליט"א החמיר, ולכן זה צע"ג.
 
בעיקר הדין, צריך להבין דב"ק של מרן זיע"א בהליכו"ע, דמאי שייכא דיעבד ולכתחילה בדבר שיש בו חשש סכנה, דהתינח בהלכה שיש אוסרים ויש מתירים, הרי שישנם אופנים שיפסקו הפוסקים שלכתחילה יש להחמיר ובדיעבד מותר וכן במקום הפסד מרובה וערב שבת וכיו"ב (כדאשכחן בכ"ד ברמ"א ביו"ד) שיש לסמוך על המתירים, אבל בדבר של סכנה מה שייך לומר שבדיעבד מותר, כי היכי שיאמר מאן דהוא שלכתחילה אין לשתות רעל אבל בדיעבד מותר.
הגם שיש לומר שיש טעות סופר בב"י ונתחלף לו בשר בחלב וכמ"ש הדר"מ וכ"ד הש"ך והט"ז ומרן החיד"א, ויש לסמוך עליהם, מ"מ כיון שאנו תופסים לדין ולמנהג לאסור משום סכנה וכדעת האחרונים הנוקטים כן (וזכורני שגם הפרמ"ג כ' שיש אומרים שיש סכנה בדגים וחלב) א"כ צ"ע אמאי בדיעבד מותר. וצ"ע.
 
בעיקר הדין, צריך להבין דב"ק של מרן זיע"א בהליכו"ע, דמאי שייכא דיעבד ולכתחילה בדבר שיש בו חשש סכנה, דהתינח בהלכה שיש אוסרים ויש מתירים, הרי שישנם אופנים שיפסקו הפוסקים שלכתחילה יש להחמיר ובדיעבד מותר וכן במקום הפסד מרובה וערב שבת וכיו"ב (כדאשכחן בכ"ד ברמ"א ביו"ד) שיש לסמוך על המתירים, אבל בדבר של סכנה מה שייך לומר שבדיעבד מותר, כי היכי שיאמר מאן דהוא שלכתחילה אין לשתות רעל אבל בדיעבד מותר.
הגם שיש לומר שיש טעות סופר בב"י ונתחלף לו בשר בחלב וכמ"ש הדר"מ וכ"ד הש"ך והט"ז ומרן החיד"א, ויש לסמוך עליהם, מ"מ כיון שאנו תופסים לדין ולמנהג לאסור משום סכנה וכדעת האחרונים הנוקטים כן (וזכורני שגם הפרמ"ג כ' שיש אומרים שיש סכנה בדגים וחלב) א"כ צ"ע אמאי בדיעבד מותר. וצ"ע.
כי יש אומרים שגם סכנה אין...
ומ"מ לאחר שכ"כ מרן זצ"ל אי"ז מסלק הקושיא הנ"ל על השיעור השבועי...
 
בעיקר הדין, צריך להבין דב"ק של מרן זיע"א בהליכו"ע, דמאי שייכא דיעבד ולכתחילה בדבר שיש בו חשש סכנה, דהתינח בהלכה שיש אוסרים ויש מתירים, הרי שישנם אופנים שיפסקו הפוסקים שלכתחילה יש להחמיר ובדיעבד מותר וכן במקום הפסד מרובה וערב שבת וכיו"ב (כדאשכחן בכ"ד ברמ"א ביו"ד) שיש לסמוך על המתירים, אבל בדבר של סכנה מה שייך לומר שבדיעבד מותר, כי היכי שיאמר מאן דהוא שלכתחילה אין לשתות רעל אבל בדיעבד מותר.
הגם שיש לומר שיש טעות סופר בב"י ונתחלף לו בשר בחלב וכמ"ש הדר"מ וכ"ד הש"ך והט"ז ומרן החיד"א, ויש לסמוך עליהם, מ"מ כיון שאנו תופסים לדין ולמנהג לאסור משום סכנה וכדעת האחרונים הנוקטים כן (וזכורני שגם הפרמ"ג כ' שיש אומרים שיש סכנה בדגים וחלב) א"כ צ"ע אמאי בדיעבד מותר. וצ"ע.
כבר דיברנו ע"ז הרבה פעמים...
אם מרן היה אוסר מעיקרא דדינא, שפיר היה שייך להקשות, אבל כיון שאינו אלא חומרא א"ש דהחומרא היא לכתחילה ולא דיעבד
אלא דזה גופא תקשה, למה באמת זהו רק חומרא, הרי חמירא סכנתא מאיסורא, ע"ז יש להשיב דבאמת הרבה פוסקים התירו, ובכלל דברי הב"י לא ברורים ורבים טענו שהוא ט"ס ובכללם מרן החיד"א, וזה מח' בין הרופאים, ובזמנינו בכלל אין רופא שיאמר שזה מהווה סכנה, לכן יתכן ובאמת בזמנינו זהו רק מצד המנהג להחמיר בזה, אבל כאמור מנהג זה אינו אלא לכתחילה ולא בדיעבד, ודו"ק בזה.
 
אמש מרן הראשל"צ דיבר על זה והביא לאסור.
דלא כאותם שכתבו שאם בחנות יש אז זה מותר.
ובאמת דבר זה פלא וכי זה איסור בשר וחלב שאסור בבישול??
אין לך לכתחילה יותר גדול מאחד שנכנס לחנות וקונה.
ואם כבר הזמין לביתו שליח פיצה התיר הראשל"צ.

מעניין, הראשון לציון חולק בריש גלי על תלמידו המובהק (הרב נקי הביא ראיות לכך שזה נחשב בדיעבד).

אבל אם הזמין פיצה עם טונה וגבינה, או כבר בישלו לו בביתו, או הגיע לאירוע ומזגו לצלחתו, הרי זה בדיעבד גמור ומותר לדעת הגר"ע יוסף בשופי, וגם רבי יצחק אינו חולק על זה.

והגר"ע יוסף ביאר דבריו, שאין זו אלא חומרא משום סכנה, והרופאים תמימי דעים שאין בזה סכנה, והשו"ע פסק להקל במפורש אלא שבב"י משמע לאסור וכבר כתבו כל גדולי האחרונים ובראשם החיד"א שמדובר בטעות סופר.
 
ב'. בשיעור אמר דאפילו בדיעבד, כגון שהגיע אליו פיצה לביתו יש לאסור. ואילו מרן זצ"ל פסק להדיא שבדיעבד מותר.
לא הבנתי איפה מרן כותב שמותר לאכול פיצה עם טונה כשנקנתה בדיעבד. זה לא כתוב לא בהליכו״ע או ביחו״ד. כל מה שכתוב זה לגבי תבשיל של גבינה שהתבשל בתנור עם טונה.
ואם אתה מדייק ממרן שכתב שמנהג הספרדים לא לאכול, זה לא כתוב ״בהדיא״.

יש פה הרבה חוסר דיוקים בנושא בנוגע למשנת מרן בנידון. מרן מחד גיסא חיזק את האיסור של הבית יוסף, אך השאיר זאת בתורת מנהג ולא בתורת איסור, כיוון שיש רבים שחולקים על דעת מרן הבית יוסף בנידון. זה שלמסקנא זה לא אסור מחמת ״סכנתא״, לא מוריד את האיסור מחמת המנהג.
והשו"ע פסק להקל במפורש
השו״ע מעולם לא דיבר בנידון דידן. וכדרכו שלא מכניס בשו״ע חידושי הלכה שחידש בעצמו בבית יוסף.
 
לא הבנתי איפה מרן כותב שמותר לאכול פיצה עם טונה כשנקנתה בדיעבד. זה לא כתוב לא בהליכו״ע או ביחו״ד. כל מה שכתוב זה לגבי תבשיל של גבינה שהתבשל בתנור עם טונה.

לא הבנתי מה ההבדל אם היא נאפתה בתנור או נקנתה. זה וזה נחשב בדיעבד ואין שום הבדל ביניהם.
 
השו״ע מעולם לא דיבר בנידון דידן. וכדרכו שלא מכניס בשו״ע חידושי הלכה שחידש בעצמו בבית יוסף.

השו"ע דיבר בנדון דידן במפורש וכתב "אבל דגים וחגבים, אין בהם איסור (לאכלם עם חלב), אפילו מדרבנן". ואם היה בזה איסור מחמת סכנה, היה לו לכתוב ולא לסמוך על הקורא שינחש, או יעשה גזירה שווה מבשר ודגים.

ובבית יוסף אין שום חידוש הלכה לגבי דגים בחלב, אלא רק הפניה לסימן אחר, שם דיבר על בשר ודגים. ושוב, אם היה איסור כזה מחמת סכנה או מחמת דבר אחר, היה לו לציין במפורש מהו האיסור ומה סיבתו, ומי טוען שיש בזה סכנה, וכל העיקר חסר מן הספר.

בפרט בנדון דידן שמפורש במשנה (חולין ק"ג) שמותר לאכול דגים בחלב "כל הבשר אסור לבשל בחלב חוץ מבשר דגים וחגבים". ומפורש בגמרא (שם קי"א) שמותר לאכול דגים עם כותח (רוטב חלבי). וכן מבואר בראשונים, ומהם: רמב"ם (מאכ"א ט, ה), רשב"א, רא"ה, ר"ן, ריטב"א, מאירי וטור.
 
כגון שהגיע אליו פיצה לביתו יש לאסור
בפרט שיש לו הפסד כספי (כמובן במידה ואינו יכול להחליף מהפיצריה)
וז"ל מרן בהליכות עולם ח"ז: וכן פסק בשו"ת אדני פז (סימן מב), שאף בדיעבד יש לאסור דגים שנתבשלו בחלב משום דחמירא סכנתא מאיסורא [ולפע"ד נראה שחומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרו (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את"ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ"מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד"א במחב"ר (סי' פז) סובר ג"כ להקל. ובשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן קמג) נטה ג"כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ"פ בדיעבד בודאי שיש להתיר. וזה ברור]. ע"כ. והדברים ברורים
מקום שאופים באותו תנור פיצה עם טונה
האיסור הזה לא ברור דיו, וגדולי הספרדים כהחיד"א ופרי חדש התירו, ומרן התיר בדיעבד באכילה, אז לאסור בליעה של תנור, שהרי לא ברור שכל אפיה של איסור בתנור יהיה אוסר בדיעבד, יש בזה כל מיני חילוקים בש"ע
 
חזור
חלק עליון