• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

הערה על הרב דוד שלום נקי בענין דגים בחלב

הפלא הגדול על רבינו יצחק הוא בתרתי שחולק על אביו מרן זצ"ל
בשיעור אמר דאפילו בדיעבד, כגון שהגיע אליו פיצה לביתו יש לאסור. ואילו מרן זצ"ל פסק להדיא שבדיעבד מותר.
מרן זצ"ל כתב בהליכו"ע שאם התערב דגים בחלב אפי' אם אין שישים כנגד (שבסתם איסור הדבר אסור) אעפ"כ יהיה מותר, אבל בוודאי אם זה בעין וניכר שיכול להוציא שאין להתיר גם בדיעבד.
ועל זה דיבר מרן שליט"א בשיעור כגון פיצה עם טונה שזה ניכר שבזה אין להתיר אלא יביא לאשכנזי (או שיוציא, ואה"נ אז באמת הגבינה עם טעם הדגים יהיה מותר).
1690053034469.png
 
לדעתי לא הבינו אנשים מה זה דיעבד, לא יכול להיות שהכוונה שנכנס לחנות פיצה וכבר הכינו, כי הרי אפשר לומר לו אל תאכל ולכתחילה דמי, אלא ע"כ הכוונה שכבר עשה מעשה כגון שבישל אותם יחדיו ועכשיו יש ברירה לזרוק או לאכול ומסתבר שאין לו משהו אחר אז זה נקרא דיעבד. כל זמן שהאפשר להימלט ללא הפסד זה לא נקרא דיעבד.
 
מרן זצ"ל כתב שאם התערב דגים בחלב אפי' אם אין שישים כנגד (שבסתם איסור הדבר אסור) אעפ"כ יהיה מותר, אבל בוודאי אם זה בעין וניכר שיכול להוציא שאין להתיר גם בדיעבד.
ועל זה דיבר מרן שליט"א בשיעור כגון פיצה עם טונה שזה ניכר שבזה אין להתיר אלא יביא לאשכנזי (או שיוציא, ואה"נ אז באמת הגבינה עם טעם הדגים יהיה מותר)
בהליכות עולם עוד אפשר להתווכח
אבל ביחו"ד שם כתב להדיא להתיר בדיעבד וכתב שזה ודאי וברור שאין לאסור אלא לכתחילה
והדברים ברורים
 
מרן זצ"ל כתב שאם התערב דגים בחלב אפי' אם אין שישים כנגד (שבסתם איסור הדבר אסור) אעפ"כ יהיה מותר, אבל בוודאי אם זה בעין וניכר שיכול להוציא שאין להתיר גם בדיעבד.
ועל זה דיבר מרן שליט"א בשיעור כגון פיצה עם טונה שזה ניכר שבזה אין להתיר אלא יביא לאשכנזי (או שיוציא, ואה"נ אז באמת הגבינה עם טעם הדגים יהיה מותר).
הצג קובץ מצורף 10493
אמנם אפשר להבין חילוק זה בין תערובת של דגים וחלב לפיצה עם טונה שהדג ניכר בה, ובפרט אחר שיצא מפי המלך, אך לא זכיתי להבין את דברי העורך שהוסיף בהערה לחלק בין תשובת מרן זצ"ל ביבי"א ח"ז הנזכרת שם בדין קנייה מן הגוי, והעמיד דשם איירי בגוי שאינו רגיל לעשות לצורך ישראל.

הנה המעיין ביבי"א הנ''ל (ח"ז יו"ד סי' ז) יראה שמרן זצ"ל הביא וסמך על דעת מהר"ם מלובלין כמדומני שקנייה נחשבת דיעבד אף שעושה לצורך מכירה לישראל (ושהביאוהו להלכה החת"ס והפמ"ג).
וכן הביא בהמשך בדין תעשיית הסוכר לשומרו ככשר לפסח, שאע"פ שעומד הישראל לשומרו בעת עשייתו, ובוודאי הגוי עושה לדעת הישראל אך לא לבקשתו המפורשת (כמובא בש"ע קכב, ו), אכתי דיעבד מיקרי כיון שהסוכר שייך לגוי.

ולפי זה מה שסיים העורך לחלק לא מובן.
ואם נאמר דכוונתו שנכון הוא שכעת הגוי עושה לצורך הישראל, אך עדיין דיעבד מיקרי כיון שאינו רגיל לעשות כן לצורך הישראל, אם כן מדוע שלא נאמר שהוא הדין בדיוק כשהיהודי המכין את הפיצה אינו רגיל לעשות כן עבור היהודי שנוהג להחמיר בזה, שוודאי רוב ההכנה בפיצה כזו היא עבור הנוהגים היתר, ולכן אף שכעת עושה לצורכו (בלי ציווי של הקונה, וכגון שקנו עבורו וכד'), עדיין דיעבד מיקרי ומותר אף לכתחילה.

ומה שעוד הביא שם העורך דדיעבד מותר רק באקראי, צריך באמת להבין כיצד זה מסתדר עם סתמות הפוסקים ולשון הגמרא (כפי שהביא ביבי"א הנ''ל) שמותר לקנות מן הגוי נטל"פ או איסור שהתבטל, ולא חילקו אם באקראי או לא, ואדרבה המשמעות היא שלכתחילה ובקביעות. וכן מה שהביא שכשיש נוהגים היתר לנו האוסרים יש לאסור אפי' בדיעבד, הנה גם זה צריך להבין אם יתיישב עם תשובת מרן ביבי"א הנ''ל.

ואם מישהו מהתלמידי חכמים כאן יצליח ליישב דברי העורך עם תשובת מרן זצ"ל הנ''ל, אחר שעיין היטב בתשובה, אודה לו במאוד מאוד.

ולענין התערובת אם שייך לומר שגם בפיצה עם טונה נחשב תערובת, גם זה לא זכיתי להבין אחר ששאלתי שאלה דומה את הרב משה יוסף שליט"א לענין הקוראסון גבינה עם דג סלמון שגם הרב נקי שסבר להתיר קנייה של פיצה עם טונה, עדיין נמנע מלהתיר קנייה של קוראסון עם דג סלמון דאינו נחשב מעורב, וכששאלתי את הרב משה לא אבה לקבל סברא זו, ותשובתו בפיו דעצם המצאות המאכל כשהינו מוכן כבר, לענין זה של דגים וחלב שאיסורו רעוע, הרי שנחשיב זאת לדיעבד (והוסיף עוד כמה נקודות בזה, אך איני בטוח שקשורות לנידון בהדיא).
 
ראשית כל צריך ללמוד הרבה בספרי מרן זצ"ל בשביל לדעת כיצד ללמוד בספריו
כל מה שכתבת משורה זו ולמטה ידעתי וגם ידעתי. וספרי מרן מצויים הרבה אצלי יותר ממה שעולה בדעתך.
ודווקא בגלל זה כתבתי מה שכתבתי. ואינן שטויות כלל.
 
כל מה שכתבת משורה זו ולמטה ידעתי וגם ידעתי.
אם ידעת גם ידעת, אז התביעה עליך היא גדולה הרבה יותר, איך אתה יכול להגיד כאלה שטויות?
וספרי מרן מצויים הרבה אצלי יותר ממה שעולה בדעתך.
העובדה שהספרים מצויים אצלך הרבה, זה לא מעלה ולא מוריד, אני דיברתי על הלימוד בהם, מי שלומד ובקי בספריו של מרן זצ"ל יודע היטב את הדברים שכתבתי
ודווקא בגלל זה כתבתי מה שכתבתי.
אתה סותר עצמך מיניה וביה...!!!

אם תרצה אביא לכך מקורות רבים למה שכתבתי מספרי מרן רבינו זצ"ל
 
אם ידעת גם ידעת, אז התביעה עליך היא גדולה הרבה יותר, איך אתה יכול להגיד כאלה שטויות?

העובדה שהספרים מצויים אצלך הרבה, זה לא מעלה ולא מוריד, אני דיברתי על הלימוד בהם, מי שלומד ובקי בספריו של מרן זצ"ל יודע היטב את הדברים שכתבתי

אתה סותר עצמך מיניה וביה...!!!

אם תרצה אביא לכך מקורות רבים למה שכתבתי מספרי מרן רבינו זצ"ל
השיח והלשון הבוטה שאתה משתמש בה שוב ושוב כלפי הרב @לביא אינה מכבדת את כותבה כלל.
ובפרט כלפי הרב @לביא שידוע כת"ח שבקי ורגיל בתורת מרן זיע"א, ודורש אמת לא כחל ושקר, כפי שניכר מדבריו באשכולות רבים, ובפורומים נוספים. ותול"מ.
 
השיח והלשון הבוטה שאתה משתמש בה שוב ושוב כלפי הרב @לביא אינה מכבדת את כותבה כלל.
ובפרט כלפי הרב @לביא שידוע כת"ח שבקי ורגיל בתורת מרן זיע"א, ודורש אמת לא כחל ושקר, כפי שניכר מדבריו באשכולות רבים, ובפורומים נוספים. ותול"מ.
ג"א מצטרף להנ"ל.
הרב @לביא שליט"א חוץ ממה שהינו תלמיד חכם העמל בתורה, ניכר מכתיבתו יופי מידותיו, ואצילותו.
 
ג"א מצטרף להנ"ל.
הרב @לביא שליט"א חוץ ממה שהינו תלמיד חכם העמל בתורה, ניכר מכתיבתו יופי מידותיו, ואצילותו.
ג"א מצטרף להנ"ל. וכבר בכמה הודעות אישיות מהעבר ראינו את גודל מידותיו ועמלו ומעל הכל ענוותנתו וחיפוש האמת!
אשריך הרב @לביא שליט"א! ירבו כמותך בישראל!!
 
איך אתה יכול להגיד כאלה שטויות?
מחילה אבל קשה לי לדון ברצינות עם מישהו שקובע שדבריי שטויות. אם אתה רצון לדון איתי ענייני, תנסה להבין מאיזו נקודה אני מגיע. עד אז אין לי על מה לדון איתך כי הדעה שלך על דבריי כבר קבועה מראש, שהרי אני אומר ״שטויות״.
 
אשרכם ישראל!!
תומך בכל התגובות של כולם
זה מרגש לראות כמה אחד תומך ומגן על השני - זה עם ישראל!
לגופו של ענין, לא הייתי מאמין שהציבור רואה זאת ככה, ואם הייתי יודע לא הייתי כותב כך בשום אופן!
בכל אופן, בודאי שהרה"ג הרב לביא ת"ח בר אוריין עם מידות תרומיות ונאצלות, כפי שנוכחתי לראות זה עתה...
ואבקש את מחילתו ברבים על הפגיעה בכבודו
אוהב ומעריך את כולכם!
 
אשרכם ישראל!!
תומך בכל התגובות של כולם
זה מרגש לראות כמה אחד תומך ומגן על השני - זה עם ישראל!
לגופו של ענין, לא הייתי מאמין שהציבור רואה זאת ככה, ואם הייתי יודע לא הייתי כותב כך בשום אופן!
בכל אופן, בודאי שהרה"ג הרב לביא ת"ח בר אוריין עם מידות תרומיות ונאצלות, כפי שנוכחתי לראות זה עתה...
ואבקש את מחילתו ברבים על הפגיעה בכבודו
אוהב ומעריך את כולכם!
ייש"כ גדול! הוכחת שגם לך יש מידות נאצלות אשריך.
 
מרן זצ"ל כתב בהליכו"ע שאם התערב דגים בחלב אפי' אם אין שישים כנגד (שבסתם איסור הדבר אסור) אעפ"כ יהיה מותר, אבל בוודאי אם זה בעין וניכר שיכול להוציא שאין להתיר גם בדיעבד.
ועל זה דיבר מרן שליט"א בשיעור כגון פיצה עם טונה שזה ניכר שבזה אין להתיר אלא יביא לאשכנזי (או שיוציא, ואה"נ אז באמת הגבינה עם טעם הדגים יהיה מותר).
הצג קובץ מצורף 10493

דבריו תמוהים מאוד.

הרי אם נלך בתר טעמא, שהוא חשש סכנה ותו לא, אין שום נפק"מ בין "איסור בעין" או לא.

וגם מבחינה מציאותית, אם בישל דגים בחלב - יתכן שהחלב ניכר בעין.

ואדרבה, דג שבושל עם חלב, שכבר התמזגו והפכו לאחד, הרי הוא גרוע יותר מדג שנאכל עם חלב, שזה לצד זה!

ואעתיק לשונו של מרן הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן מח):

"וכן פסק בשו"ת אדני פז (סימן מב), שאף בדיעבד יש לאסור דגים שנתבשלו בחלב משום דחמירא סכנתא מאיסורא. ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרוק בשו"ת (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את"ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ"מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד"א במחב"ר (סי' פז) סובר ג"כ להקל. ובשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן קמג) נטה ג"כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ"פ בדיעבד בודאי שיש להתיר".

המעיין בדבריו יראה בפשטות שסיבת ההיתר היא היות וכל גדולי האחרונים מתירים אף לכתחילה, ואף בין הרופאים מחלוקת היא (כוונתו לרופאים בדורות הקודמים, אבל בדור האחרון לית מאן דפליג שאין בזה סכנה), ממילא בדיעבד אין להחמיר.

ואין סיבת ההיתר בגלל שזה תערובת, או בגלל שאינו בעין.

ואף מרן הראש"ל שליט"א בספרו ילק"י כתב בפשטות "דגים שעברו ובישלו אותם בחלב, או עם גבינה, אין הדגים או החלב נאסרים באכילה, אפילו אם שיעור ששים כדי לבטל את הדגים או החלב, שדי לנו להחמיר לכתחלה שלא לאכול דגים עם חלב, אבל בדיעבד אם נתבשלו כבר בחלב, מותרים באכילה".

וכי דג שבושל עם גבינה אינו בעין?

וכי זה שונה מפיצה עם טונה?
 
דבריו תמוהים מאוד.

הרי אם נלך בתר טעמא, שהוא חשש סכנה ותו לא, אין שום נפק"מ בין "איסור בעין" או לא.

וגם מבחינה מציאותית, אם בישל דגים בחלב - יתכן שהחלב ניכר בעין.

ואדרבה, דג שבושל עם חלב, שכבר התמזגו והפכו לאחד, הרי הוא גרוע יותר מדג שנאכל עם חלב, שזה לצד זה!

ואעתיק לשונו של מרן הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ו סימן מח):

"וכן פסק בשו"ת אדני פז (סימן מב), שאף בדיעבד יש לאסור דגים שנתבשלו בחלב משום דחמירא סכנתא מאיסורא. ולפע"ד חומרא יתרה היא לאסור בזה אף בדיעבד, כיון שהרמ"א והט"ז והש"ך והפר"ח הוכיחו להתיר אף לכתחלה, ממה שאמרוק בשו"ת (בחולין קיא:) דגים שעלו בקערה מותר לאכלם בכותח, ואפילו את"ל שיש חילוק בין כותח לחלב, מ"מ הואיל וגדולי האחרונים מתירים, ומחלוקת היא בין הרופאים בזה, כמו שיתבאר להלן, ומרן החיד"א במחב"ר (סי' פז) סובר ג"כ להקל. ובשו"ת זבחי צדק ח"ג (סימן קמג) נטה ג"כ להקל וכמו שיתבאר להלן, עכ"פ בדיעבד בודאי שיש להתיר".

המעיין בדבריו יראה בפשטות שסיבת ההיתר היא היות וכל גדולי האחרונים מתירים אף לכתחילה, ואף בין הרופאים מחלוקת היא (כוונתו לרופאים בדורות הקודמים, אבל בדור האחרון לית מאן דפליג שאין בזה סכנה), ממילא בדיעבד אין להחמיר.

ואין סיבת ההיתר בגלל שזה תערובת, או בגלל שאינו בעין.

ואף מרן הראש"ל שליט"א בספרו ילק"י כתב בפשטות "דגים שעברו ובישלו אותם בחלב, או עם גבינה, אין הדגים או החלב נאסרים באכילה, אפילו אם שיעור ששים כדי לבטל את הדגים או החלב, שדי לנו להחמיר לכתחלה שלא לאכול דגים עם חלב, אבל בדיעבד אם נתבשלו כבר בחלב, מותרים באכילה".

וכי דג שבושל עם גבינה אינו בעין?

וכי זה שונה מפיצה עם טונה?
אולי עצם זה שכתבו דווקא לשון "נתבשלו" ולא נאפו וכד' מוכיח שכוונתם דווקא בתערובת. שאז כשהוא גם לא בעין ולא ניכר אז מצרפים את המתירים.
אבל אם האיסור ניכר שאז הדבר יותר חמור ויותר קשה להתיר, אין לנו לסמוך על המקילים אחר שאנו פוסקים כפשט מש"כ הב"י שאין לאכול דגים בחלב.
 
אולי עצם זה שכתבו דווקא לשון "נתבשלו" ולא נאפו וכד' מוכיח שכוונתם דווקא בתערובת. שאז כשהוא גם לא בעין ולא ניכר אז מצרפים את המתירים.
אבל אם האיסור ניכר שאז הדבר יותר חמור ויותר קשה להתיר, אין לנו לסמוך על המקילים אחר שאנו פוסקים כפשט מש"כ הב"י שאין לאכול דגים בחלב.
אבל מה מכריח אותנו לדייק במילים אלו שמדובר דווקא בתערובת??
וכי דגים שהתבשלו בחלב לא יכול להיות ששניהם ניכרים?!
ואדרבה מזה שאין צורך בשישים, אפשר לומר שזה לא מדין תערובת אלא שדי לנו להחמיר לכתחילה.
 
אבל מה מכריח אותנו לדייק במילים אלו שמדובר דווקא בתערובת??
וכי דגים שהתבשלו בחלב לא יכול להיות ששניהם ניכרים?!
ואדרבה מזה שאין צורך בשישים, אפשר לומר שזה לא מדין תערובת אלא שדי לנו להחמיר לכתחילה.
כבודו מריח משפחת נקי.
 
אולי עצם זה שכתבו דווקא לשון "נתבשלו" ולא נאפו וכד' מוכיח שכוונתם דווקא בתערובת. שאז כשהוא גם לא בעין ולא ניכר אז מצרפים את המתירים.
אבל אם האיסור ניכר שאז הדבר יותר חמור ויותר קשה להתיר, אין לנו לסמוך על המקילים אחר שאנו פוסקים כפשט מש"כ הב"י שאין לאכול דגים בחלב.

אפשר גם לחלק בין דג ארוך לדג קצר, ובין חלב עיזים לחלב פרות... אבל אין שום יסוד לחילוקים האלה. מהיכן יצא "בעין", או "ניכר"? איפה יש לזה רמז?

ואם חיישינן לסכנתא, מאי נפק"מ אם ניכר או בעין?

יש לכתחילה - לבשל / לאפות דגים בחלב או גבינה, ויש בדיעבד - לאחר שנאפה או נתבשל. והטעם שמקילים בדיעבד הוא שגדולי האחרונים מקילים לכתחילה וכמו שכתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. אז די לנו להחמיר לכתחילה לא לערב דגים בחלב.

ואגב, המקור היחיד שקדם למרן הבית יוסף, הוא רבינו בחיי (חי לפני 700 שנה), שדיבר על תערובת דגים וגבינה וכלל לא הזכיר חלב. וזה לשונו בפירושו על התורה שמות פרק כ"ג: "וכן דעת הרופאים בתערובת דג וגבינה שנתבשלו כאחד שמוליד תכונה רעה וחולי הצרעת". וכמו כן, דיבר על בישול ולא על אפיה, או אכילתם יחד ללא בישול ואפיה.

זאת אומרת, אם אין טעות סופר בבית יוסף, לא ברור מהיכן לקח שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה. ואם מקורו הוא רבינו בחיי (שהיה לו לכל הפחות להזכירו וגם זה תמוה), תמוה כיצד הגיע מזה לאסור אכילת דגים עם חלב. ופשוט שהוא ט"ס כפי שהכריעו רוב גדולי האחרונים, ופסק מרן הגר"ע לסמוך עליהם בדיעבד.
 
 
חזור
חלק עליון