מבלי להיכנס לנושא ההלכתי, לאכול 4-5 פעמים כזית של 30 גרם באותו לילה + כל המרור וכו', וגם לאכול בשיעור אכילת פרס (3-4 דקות) זה לא פשוט בכלל. מאוד קשה להרבה אנשים. דוק ותשכח.
-
לחו"ר הפורום שליט"א, פורום "הלכה ומנהג" סודר בעמל רב לפי נושאים, לתועלת כולנו. אנא פרסמו את הדיונים החדשים שלכם במקום המתאים. באם ישנו נושא שאינו קיים, נשמח שתדווחו כאן
זהב המלכים
New member
תלמיד הרב
Well-known member
מצת מכונה במשקל שוקלת כ40 גרם אבל בנפח יש בה 4 כזיתות וכן הורה הגאון הנאמ"ן שב90 גרם מצה יש שיעור קביעות סעודה ומברכים המוציא וברכת המזון בכל השנה
ובכ"ז אנחנו נהגנו ללכת אחר המשקל ולכן אין אפשרות שנברך על מצה קשה בשאר ימות השנה המוציא כי צריך לאכול בשביל זה 8 מצות וכן אמר כמדומני הרב יצחק יוסף
אמנם הרב דוד יוסף מביא עדות מאביו שנהג לשער בנפח את הכזיתות ולכן מי שמשער בנפח לא צריך לצעוק עליו!
ובכ"ז אנחנו נהגנו ללכת אחר המשקל ולכן אין אפשרות שנברך על מצה קשה בשאר ימות השנה המוציא כי צריך לאכול בשביל זה 8 מצות וכן אמר כמדומני הרב יצחק יוסף
אמנם הרב דוד יוסף מביא עדות מאביו שנהג לשער בנפח את הכזיתות ולכן מי שמשער בנפח לא צריך לצעוק עליו!
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
חבל מאוד שמרן זצוק''ל שכתב במפורש בחזון עובדיה סוכות שצריך למעשה היום לשער לפי משקל וגם בשיעורים חזר ואמר כמה פעמים וכמה כואב לנו שהרב לא ראה את השולחן ערוך המפורש הזה באמת הצלת אותנו הפסח הזה ישר כח גדול...
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
מתלמידי מרן הראש"ל
Moderator
יש''כ גדול
תלמיד הרב
Well-known member
גם בילקוט יוסף כתב כן (בהלכות שבת):
מותר לשקול בשבת [במשקל ביתי שאינו מופעל על-ידי חשמל או בטרייה] לצורך מצוה, וכגון לידע אם יש בפת זו שיעור כביצה בשביל סעודות שבת, או לשקול שיעור כזית מצה בליל פסח. [ושיעור כזית וביצה יש לשער לפי נפח, אך משערים במשקל מאחר ובדרך כלל המשקל מגלה על הנפח]. והיכא דאפשר טוב לשקול מערב שבת, אך אם אי אפשר, או שכח לשקול מערב שבת, מותר לשקול בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד קסח].
אמנם אתמול היה שיעור בירושלים של הרב בנימין חותה ואמר שמרן הרב עובדיה היה מתעקש דווקא על משקל ולא היה מתחשב בנפח כלל ולכן אכל 30 גרם מצה ולא 30 סמ"ק ואין לשנות!
ואף הדגים לנו מהו כזית ומהו כביצה באמצעות משקל חשמלי!
מותר לשקול בשבת [במשקל ביתי שאינו מופעל על-ידי חשמל או בטרייה] לצורך מצוה, וכגון לידע אם יש בפת זו שיעור כביצה בשביל סעודות שבת, או לשקול שיעור כזית מצה בליל פסח. [ושיעור כזית וביצה יש לשער לפי נפח, אך משערים במשקל מאחר ובדרך כלל המשקל מגלה על הנפח]. והיכא דאפשר טוב לשקול מערב שבת, אך אם אי אפשר, או שכח לשקול מערב שבת, מותר לשקול בשבת. [ילקוט יוסף שבת כרך ב' עמוד קסח].
אמנם אתמול היה שיעור בירושלים של הרב בנימין חותה ואמר שמרן הרב עובדיה היה מתעקש דווקא על משקל ולא היה מתחשב בנפח כלל ולכן אכל 30 גרם מצה ולא 30 סמ"ק ואין לשנות!
ואף הדגים לנו מהו כזית ומהו כביצה באמצעות משקל חשמלי!
גם זו לטובה
Member
המקור של עישרון הוא מהמן ושם זה היה גרגרים וכתוב וימודו בעומר ולא העדיף וכו' וכי עולה על דעת מישהו שהכונה שכל ישראל מדדו בצמצום וטחינה אין אלו אלא דברי תימה
אגב הראשונים תרגמו נפח למידה מקובלת בזמנם ולכן תרגמו זית וכביצה למשקל לקבוע מה הוא הביצה הממוצעת והזית ועל פי זה לשער בנפח וחלילה לומר שהרמב"ם שיער זית כדי לשער במשקלו ולהגיע בשיעור חלה לכמות גדולה מאוד מהנפח ועל פי משקל
הרב עצמו התעקש על דברי הרמב"ם בשיעור חלה שמבוססים על נפח ואם הוא היה מודד את זה עם מים וממעך בתכלית המיעוך המתואר בעלון המצורף הוא היה מגיע גם כן קרוב למשקל כמבואר במשנה במנחות בתחילת פרק חמישי ובגמרא שם כי קא כייל עשרון קא כייל
אין אדם שלומד את הסוגיה שלא רואה בבירור שהעיקר נפח ואין חולק ולכן ברור שזה לא נעלם מהרב רק היה לו טעם הכמוס עימו בהוראותיו בענין וצריך לדעת על מה היה מורה זאת כי ודאי הכל תלוי במה שעליו הורה ולא באופן כללי כמו שהתבאר לגבי שיעור חלה מדברי הרב עצמו
ויש עוד להתיישב בדבר
אגב הראשונים תרגמו נפח למידה מקובלת בזמנם ולכן תרגמו זית וכביצה למשקל לקבוע מה הוא הביצה הממוצעת והזית ועל פי זה לשער בנפח וחלילה לומר שהרמב"ם שיער זית כדי לשער במשקלו ולהגיע בשיעור חלה לכמות גדולה מאוד מהנפח ועל פי משקל
הרב עצמו התעקש על דברי הרמב"ם בשיעור חלה שמבוססים על נפח ואם הוא היה מודד את זה עם מים וממעך בתכלית המיעוך המתואר בעלון המצורף הוא היה מגיע גם כן קרוב למשקל כמבואר במשנה במנחות בתחילת פרק חמישי ובגמרא שם כי קא כייל עשרון קא כייל
אין אדם שלומד את הסוגיה שלא רואה בבירור שהעיקר נפח ואין חולק ולכן ברור שזה לא נעלם מהרב רק היה לו טעם הכמוס עימו בהוראותיו בענין וצריך לדעת על מה היה מורה זאת כי ודאי הכל תלוי במה שעליו הורה ולא באופן כללי כמו שהתבאר לגבי שיעור חלה מדברי הרב עצמו
ויש עוד להתיישב בדבר
מה ה"אמנם"? לכאורה זו ראיה.
מבקש רצון ה'
New member
כמה הערות שכתב תלמיד חכם אחד שליט"א בנושא ובדבריו הקדושים של כבוד מעלת מרן הראשל"צ שליט"א כדרכה של תורה.
א) בחוברת תורת יוסף (עמ' י"ח) כתב מורנו שנהגו כבר לפני אלף שנה ועד היום לשער במשקל כי בדרך כלל בשיעור המשקל יש בודאי נפח. משמעות הדברים שנהגו לשער במשקל והיינו בלי למדוד כלל, אלא משערים הכל לפי משקל שווה, לכזית 27 גרם, ולביצה 54 גרם לכל המאכלים כולם.
לא זכינו להבין שהרי הרמב"ם שהביא הרב אח"כ מיד, כתב בפירושו לחלה ששיעור חלה הוא במדה והמשער לפי משקל טועה ומקום טעותו גלוי מאוד. לפי שאין כובד החיטים והשעורים שוה ולא משקל הקמח שוה בכל המקומות ואע"פ שהן מין אחד. ובפירושו למסכת עדיות פ"א מ"ב כתב וז"ל "ואני עשיתי מדה בתכלית מה שיכולתי מן הדקדוק ומצאתי הרביעית הנזכרת בכל התורה תכיל מן היין קרוב ששה ועשרים כספים הנקראים דרה"ם בערבי. ומן המים קרוב לשבעה ועשרים דרה"ם, ומן החטה קרוב לאחד ועשרים דרה"ם ומקמח החטה כגון שמונה עשרה דרה"ם וכו'.
הרי הרמב"ם היה בתוך האלף שנה, ומפורש כתב שמדד ונתן שיעור משקל לכל דבר לפי הנפח שלו ולא נתן שיעור משקל שווה לכל המוצרים. ואדרבא כתב בחומרא שכל מי שמשער לפי משקל טועה ומקום טועה גלוי מאוד.
ועוד העתיק מורנו (בעמ' כ"א) את דברי הגהות יצחק ירנן, בהגהותיו לספר מאה שערים להרי"ץ גיאת, שהסביר "שהרב האי גאון ששיער לפי משקל ודאי רק לפי מקומו ושעתו, ולא לכל הדורות" הנה רואים מפורש שהגאונים לא כתבו כן לכל הדורות.
ב) הביא הרב עוד מדברי הרמב"ם ומרן הב"י בסי' תנ"ו ובהלכות חלה, שכתבו שיעור להפרשת חלה לפי נפח ולא משקל. ולכאורה הרי מרן הב"י ג"כ היה בתוך האלף שנה, ומדוע בכלל הזכיר כיצד למדוד לפי ביצים על ידי כניסתם למים וכו' ולא כתב בפשטות לשער לפי משקל של ארבעים ושלש ביצים, ובפרט לפי מה שכתב מרן בשו"ת אבקת רוכל סוף סי' ג"ן שאין לנו לסמוך על המשקל במקום שהיה סותר למדה כי המדה היא העיקר ויתד תקועה.
וכן הרב פתח הדביר הרי חי לפני כמאתים שנה וכתב מפורש (בקונטרס כסא דחיי סי' ק"צ) שאפשר לשער לפי נפח רק אם לא סותר את המדה, וכמו שהזכיר מורנו בהמשך דבריו (ונזכיר בס"ד מדבריו לקמן). ואיך נדע אם לא סותר את המדה, הרי בכל דור יש מאכלים אחרים ובפרט בדורנו, ע"כ שצריך למדוד כל דבר.
ועוד דלכאורה הרי מורנו כתב שנהגו לשער כבר לפני כאלף שנה את כל הדברים במשקל שווה, כי בדרך כלל בשיעור המשקל יש בודאי שיעור נפח. ומדוע א"כ כותב הפתח הדביר (כדלקמן) שחייבים בכל דור ודור למדוד ולבדוק ושאפשר לומר להמון העם השיעור במשקל דווקא כל עוד שלא סותר את הנפח. כמו שנראה לקמן.
והנה אפילו בין יין שבארץ זו ליין של ארץ אחרת כתב הפתח הדביר (כדלקמן) שאין לתת משקל שווה אלא חייבים לבדוק ע"י כלי מדידה אם אין שינוי ביניהם במשקל. וכמה יכול להיות שינוי במשקל היין בין מדינה למדינה סך הכול כמה גרמים בודדים, ומ"מ קורא לזה הרב "שינוי הרבה" ומזהיר שלא לתת משקל קבוע לכל המקומות, וק"ו ובין בנו של ק"ו שלא לתת משקל קבוע לכל מיני מוצרים ומינים שונים, שבהם ההבדל בין מין למין גדול מאוד (כמו שנכתוב בסוף דברינו).
וז"ל פתח הדביר (דף קצ"ו טור ד') "באופן שממחוז למחוז יפול שינוי הרבה אפילו במין אחד, וכמו כן אפילו יפול שינוי רב בין משקל היין שבמחוז זה ליין שבמחוז אחר, מ"מ שינוי זה שבין שני המקומות אין אחריותו על הרמב"ם ז"ל כי הוא לא נתן שיעור משקל כ"ו דרהם לכל המקומות דאדרבא זוהי אזהרתו שלא ניתן השיעורים בדרהם לכל המקומות, רק כוונתו בהשערת הדרהם אינה אלא להשערת המידה כמו שביאר בספר היד בפ"ו דביכורים שהכלי שיחזיק תק"ך דרהם מקמח מצרים הכלי ההוא ישערו בו למדת חלה בכל המקומות ע"ש. ובדרך זה הוא שיעורו ברביעית דהכלי שיחזיק מיין מצרים כ"ו דרהם מדת חלל הכלי ההוא הוי מדת רביעית לכל מקום וכמו שביאר במסכת עדיות. נמצא לפי זה דלכל המקומות לא מסר להם משקל היין שהם ישקלו במקומתם בארצותם לפי משקלם, אלא הורה להם שיחזיקו המדה שמדד לפי משקל מצרים ובה ימדדו, והגם שבאיזה מקומות יהיה היין קל יותר או כבד ממנו וישנם בעולה ויורד במשקל הדראם אין להם לזוז מהמידה זוהי כוונת הרמב"ם בפשיטות שלא ביקש אלא להקל מעל המודד על דרך מה שכתב הרב המגיד ז"ל פ"א דעירובין, וכן הבין מורנו הגדול ראש יוסף ז"ל או"ח די"ב ע"א והרב בית דוד בחלק יו"ד סי' ג"ם, ושם קרא תגר על המשערים בפסח עשרון של תק"ך דרהם מסולת נקיה שהיא כבדה הרבה וכו' דלא אהני מה שכתב הרמב"ם ז"ל אלא לעניין שיעשה האדם כלי המחזיק תק"ך דרה"ם מקמח מצרים ובאותו כלי ימדוד בכל מקום, לא שישקול כל אדם במקומו תק"ך דרה"ם קמח, כי יש קלה וכבידה יותר ממשקל המים עש"ב, וכפי זה שינוי שבין מקום למקום בכובד היין וקלותו לא קשה על הרמב"ם כי הוא לא נתן קצבה לכל המקומות במשקל כניזכר. אומנם השינוי המועט הנופל בין יין ליין במחוז אחד הוא ודאי יגרע או יוסיף בהשערתו של הרמב"ם, כי הוא נתן קצבה קצובה, מדה שתחזיק מיין מצרים כ"ו דרהם, ומשכחת ביין מצרים עצמו לרבות או למעט דבר מועט, ולתיקון דבר זה בא הרמב"ם בסיום דבריו בחלה ואמר שאם אותו משקל יתנהו בקירוב לאותו המין שמשער בו ינצל מזה, כלומר שיעדיף (יוסיף) יותר מקצבת המשקל שכתב לאותו המין מעט יותר, כי השינוי הנופל בין יין ליין במחוז אחד אינו אלא דבר מועט. ולזה דקדק הרמב"ם ז"ל בעדיות וכתב בכל קצבת המשקלות בקירוב, וכו' דבכוונה מכוונת לא רצה להורות שיעור הדרהם בדקדוק, משום שינוי היינות שבמצרים עצמה כדכתיבנא, לכן כתב ההשערה בקירוב. וקירוב זה היינו מעט יותר כמו שכתב הרב חוות יאיר בתשובה הנזכרת ע"ש" עכ"ל.
וכן בפתח הדביר (עמ' קצ"ז טור ב') כתב וז"ל "ומודינא כי בכל דור ודור חייבים כל ראשי הקהל לבדוק ולברר מדת רביעית דרב חיסדא אצבעיים על אצבעיים בגודל בינוני בלי דוחק, לראות היעמדו המשקל והמדה בשלום יחדיו לז"ך דרהם". מדוע צריך לבדוק הרי הולכים לפי משקל.
וכן בעמ' (קצ"ח טור ד') כתב וז"ל "ואין ספק דכל גדול בדורו הכי עבד, ולא אתגלי לנא, וכ"ש הנהו אשלי רברבי שהעלו הדברים על ספריהם דלא יכתבון כן בלי ניסיון וכו' ומעתה מובטחני שלא יעלה על דעתך לומר דכל הני רבנן קדישי לא עמדו על הניסיון וכתבו דרך עראי, דחלילה לנו לומר כן אפילו על קטן מהם דיכתוב הוראה לרבים בלי השגחה ובלי ניסיון רק דרך עראי וכו'".
א"כ כיצד אפשר לומר שהרב פתח הדביר סובר שהולכים לפי משקל בכל המוצרים, ובפרט שכל אחד הוא מין אחר וההבדל ביניהם הוא גדול מאוד.
וכן כקושיה זו קשה ג"כ מדברי הרב כסא דחיי בשם הבתי כנסיות שהביא מורנו בהמשך בעמ' י"ט, שכתבו שהרב חמדת ימים שכתב משקל היינו אחר שמדד ע"י כלי מים כמו שכתב מרן בסי' תנ"ו ואח"כ כתבו "למדנו מזה שכאשר המשקל והמדה שוים אם ישער במשקל אין מזנחין אותו".
הנה רואים מפורש שהם מדדו בעצמם ע"י המים אע"פ שהיו בתוך האלף שנים ולא הסתמכו על המשקל של הגאונים, ועוד נתנו משקל רק בדברים שהמשקל והנפח שווים בלבד.
ג) עוד מה שכתב מורנו בעמ' י"ט בשם המהר"ח פלאג'י והבן איש חי שנקטו בפשיטות ששיעור חלה לפי משקל של תשע"ז דרה"ם. לא זכינו להבין מה הראיה מדבריהם, הרי מרן זצוק"ל בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' נ"ה) כבר תמה על דבריהם ושדבריהם נגד הראשונים והרמב"ם והשו"ע שכתבו שיעור חלה שהוא חמש מאות עשרים דרה"ם מקמח מצרים, ושע"כ משקל הקמח קל בשליש ממשקל המים. וכיצד אפשר לומר שמשקל הקמח פחות ממשקל המים, ע"כ משום שהולכים לפי נפח, שהרי משקל הוא אותו משקל. ופשוט.
ד) מה שכתוב בעמ' י"ט בשם הרב המגיד בהלכות עירובין פ"א. המתבונן בדברי הרב המגיד רואה דבא לבאר לנו מדוע הגאונים והרמב"ם תירגמו את נפח הקמח המים והיין למשקל, (שהרי זה מה שמצאנו בגאונים שתירגמו ותו לא, וכמו שהזכירו הרמב"ם והרב המגיד בהלכה שם)
ועל זה הקשה הרב המגיד והרי שיעורי המשקין והאוכלין לא נתבאר משקלן בתלמוד, לפי שאין כל הדברים השוין בכמות (בנפח) שוין במשקל ואע"פ שהן ממין אחד. הנה הרב המגיד מדגיש וכותב שאפילו במין אחד אין הנפח המשקל שווים ולכן חז"ל בתלמוד לא נתנו משקל קבוע לכל המוצרים, כי אין הדבר נכון לעשות כן, היות והעיקר שהולכים לפי הכמות (נפח) וא"א לתת משקל שווה לכל, וא"כ מדוע הגאונים תירגמו את הנפח למשקל,
על זה מתרץ הרב המגיד שהם לקחו את הבינוני הנמדד (דהיינו לאחר שממדדו את הנפח) ושקלו אותו ויצא להם משקלו הסגולי של אותו דבר, וכמו שכותב הרב המגיד מיד שגם הרמב"ם היה מן המדקדקים בדבר, והזכיר בפירוש המשניות שדקדק במדת החלה כל יכולתו ועלתה לו משקלה כך וכך מקמח מצרים. הרי הרמב"ם כתב במפורש שמשקל הקמח פחות ממשקל היין והמים בשליש כמו שציין מרן בשו"ת יחוה דעת (ח"ד סי' נ"ה), וע"כ הוא הוא מטעם נפח. ומיד הוסיף הרב המגיד "והייתה כוונת הגאונים וכו" כוונתו ודאי לגאונים והרמב"ם (שהזכיר בדבריו) שנתנו משקל (שונה) לכמה דברים,
וכתב שעשו כן הוא כדי להקל לעם באותו דור שלא יצטרכו למדוד, וכמו שכתב מורינו בעמ' כ"א בשם הגהות יצחק ירנן בהגהותיו לספר מאה שערים להרי"ץ גיאת, שהסביר שהרב האי גאון ששיער לפי משקל ודאי רק לפי מקומו ושעתו, ולא לכל הדורות.
ומדויק בלשונו של הרב המגיד שכתב "והייתה כוונת הגאונים בזה בהיות נקלה יותר ידיעת המשקל מידיעת המדות. (נקלה מלשון קל, כנזכר בתהילים פרק ל"ח פסוק ח' ופרש"י שם). אך ודאי שאין הגאונים באו לחלוק על התלמוד (שהזכיר הרב המגיד בתחילת דבריו) ולתת משקל קבוע לכל המאכלים ח"ו.
וכן הבין בפשטות הרב פתח הדביר כמו שהעתקנו לשונו לעיל (בקונטרס כסא דחיי דף קצ"ה ע"ב טור ד' וקצ"ו ע"ב טור ד') וז"ל "נמצא לפי זה דלכל המקומות לא מסר להם משקל היין שהם ישקלו במקומם בארצותם לפי משקלם, אלא הורה להם שיחזיקו המדה שמדד וכו' אין להם לזוז מהמדה, זוהי כוונת הרמב"ם ז"ל בפשיטות שלא ביקש אלא להקל מעל המודד על דרך מה שכתב הרב המגיד פ"א דעירובין". ושם כתב הפתח הדביר שכן הבינו הרב ראש יוסף והבית דוד כמו שהעתקנו לעיל בזה הלשון "ושם קרא תגר על המשערים בפסח עשרון של תק"ך דרהם מסולת נקיה שהיא כבדה הרבה וכו' דלא אהני מה שכתב הרמב"ם ז"ל אלא לעניין שיעשה האדם כלי המחזיק תק"ך דרה"ם מקמח מצרים ובאותו כלי ימדוד בכל מקום, לא שישקול כל אדם במקומו תק"ך דרה"ם קמח, כי יש קלה וכבידה יותר ממשקל המים עש"ב" עכ"ל
ומה שכתב הרב המגיד שכל אחד מהגאונים שיער לפי דעתו. כוונתו שהיות והדין שמודדים הביצה לפי דעתו של רואה (כנזכר במשנה כלים פי"ז משנה ו' ונפסק ברמב"ם כלים פ"ו הי"ג, והארכנו בזה בשו"ת ויען אליהו סי' כ), וכל אחד כפי שרואה ומחליט שזהו הבינוני אז זהו הבנוני בדיוק, שהרי ודאי שיש כל כך הרבה גדלים בביצים ולא יצא לכל אחד בדיוק הביצה הבינונית כמו שיצא לשני. מ"מ זהו השיעור, שכל אחד מחליט לפי דעתו שזהו הבינוני. אך אחר שהחליט שזהו הביצה הבינונית, אז ודאי שזהו בדיוק לא פחות ולא יותר שהרי כבר שנינו בגמ' בר"ה (י"ג ע"א) ובכתובות (ק"ד ע"א) מנחות (ק"ג ע"ב) שכל דברי חכמים כך הוא בארבעים סאה הוא טובל בארבעים חסר קורטוב אינו יכול לטבול בהם, כביצה מטמא טומאת אוכלים כביצה פחות שומשום אינו מטמא טומאת אוכלים. הרי חזינן שכל שיעורי חכמים מדויקים בתכלית הדיוק ולא ניתנו בערך ולא בדיוק, וע"כ כאמור.
ועל פי האמור לא זכינו להבין ג"כ מה שכתוב מורנו בעמ' כ', שאחר דברי הרב שרירא גאון כתב מורנו "נמצא מדבריו שמסירת השיעורין שנתנו לא ניתנו בצורה מדוייקת להפליא לכל אדם בכל עת" וכן בהמשך כתב שא"א לכל אדם לצמצם ולדקדק כל כך" וכן בעמ' כ"א כתב "הרי השיעורין לא נקבעו במדוייק בנפח"
הנה אם נסביר כך בכוונת הגאון, יסתור הדבר שלושה מקומות בש"ס הנ"ל, שמשם רואים עד כמה השיעור מדוייק בתכלית הדקדוק עד שאפילו חסר שומשום אחד חסר כבר בשיעור. חזינן שכן השיעורים נתנו בצורה מדוייקת להפליא.
וע"כ מה שכתב הגאון שכל אחד יכול לשער בדעתו אם חסר או יותר, היינו לעניין מדידת גודל שיעור הביצה הבינונית, שאם יצא לו לפי מדידתו גודל הביצה הבינונית שלא כמו שיצא לרב הקודמו בדור שלפניו, אינו חייב לעשות כמו הרב הקודמו, אלא יכול לשער לפי מה שיצא לו במדידה שעיניו רואות (היות ויש שינויים בגודל הביצים בין הביצים שבמדינה זו למדינה זו כמו שכתב בשיעורין דאורייתא ענף ד' דכן איתא באוצר הגאונים עירובין פ"ז ובאשכול הל' חלה), אך לאחר שמדד ויצא לו לפי ראות עיניו שזהו השיעור של הביצה הבנונית, א"כ זהו השיעור הוא בדיוק וכמו שאמרו בגמ' הנ"ל. וכן ביאר להדיא הגר"י קניבסקי בספר שיעורין של תורה (סי' י' אות ב') בדברי הגאון. (ועיין עוד בספרו שיעורין דאוריתא ענף י"א).
וכן ראינו לעיל באורך שכתב הפתח הדביר (דף קצ"ו טור ד') שהרמב"ם שכתב בכל קצבת הדרהם "בקירוב" ולא כתב במדוייק, היות שיש שינוי מעט ביינות עצמם שבמצרים ולכן כתב בקירוב "כלומר שיעדיף (יוסיף) מעט מקצבת המשקל שכתב לאותו המין מעט יותר". וכן בהמשך כתב הפתח הדביר "וקירוב זה היינו מעט יותר כמו שכתב הרב חוות יאיר בתשובה הנזכרת" והנה אם השיעורים לא נתנו במדוייק א"כ מה החשש, ומדוע הזהיר הרמב"ם להוסיף את המעט הזה על השיעור (בגלל שיש שינוי בין יין ליין), אלא ע"כ שהשיעורים ניתנו במדוייק להפליא.
ועוד אם השיעורים לא ניתנו בצורה מדוייקת אם חסר ואם יותר, א"כ מדוע היו צריכים לילך אחר המשקל ולעזוב את הנפח, שישאירו את השיעורים לפי נפח ואם יחסר הרי אין בעיה שהרי השיעורים לא ניתנו בצורה מדוייקת. ועוד מיד בהמשך הביא הרב בשם הראבי"ה בברכות סי' ק"ז, שכתב "וכל היכא שצריך כזית יאכל בהרויחא לפי שאין בקיאים בשיעור כזית כדי שלא תהיה ברכתו לבטלה" מדוע תהיה ברכתו לבטלה הרי אין השיעורים בצורה מדוייקת.
ועוד אף לפי הבנת מורנו, הנה הראבי"ה לא כתב שמשום זה יש לשער במשקל, אלא לאכול יותר בהרווחה, ואף אם משערים לפי נפח צריכים לאכול מעט יותר בהרווחה כדי שיהיה ברור לו שאכל כזית.
ועוד, אפשר לפרש דברי הראבי"ה מה שכתב "לפי שאין בקיאין בשיעור כזית" אין כוונתו שאין בקיאים בנפח, אלא לעניין גודל הזית שאין אנו בקיאים בגודל הזית היות ויש כמה שיטות בגודל הזית, וכידוע שהיו הרבה ארצות שלא גדלו שם זיתים כלל כמו שהוא עד היום וכמו שהאריך בזה הרב חיים בניש בספרו מידות ושיעורי תורה, להוכיח שהיו הרבה ראשונים שלא גדל במקומם זית כלל לכן כתב הראבי"ה שאין אנו בקיאים בגודל הזית.
ה) מה שכתוב בעמ' כ"א "גם בספר העתים הלכות קידוש ונר כתב שיעור רביעית במשקל וכו' ובפירוש עתים לבינה מביא דעת הרי"ף ור"ח לשער לפי משקל והביא וכו'" הנה ודאי הכוונה למשקל הנפח של היין לאחר שמדדו את היין בכלי וכמו שהעתקנו לעיל את הפתח הדביר בשם הראש יוסף והרב בית דוד שפרשו כן להדיא, וכמו שכתב הגהות יצחק ירנן שהביא מורנו בהדיא, שכל מה שכתב הגאון משקל הוא ודאי רק למקומו ושעתו בלבד.
ומה שהוסיף מורנו "וכנראה שזו הסיבה שחכמי הספרדים כמו החיד"א וכו' נקטו השיעורין תמיד במשקל וכו'". הנה מה שציין מורנו לדברי החיד"א, הרי החיד"א בספרו מחזיק ברכה סי' תפ"ו הביא בשם ספרים וסופרים שכזית למרור ולברכה אחרונה משערים לפי נפח, ודייק כן מדברי הרמ"א בסי' תפ"ו שכתב למעך את חלל הירקות (וכדלקמן), ואם כבר נהגו כאלף שנה לשער לפי משקל שווה בכל המאכלים, א"כ מדוע מזכיר החיד"א בשם ספרים וסופרים שמשערים לפי נפח, הרי זה נגד המנהג שהולכים אחר המשקל כבר כאלף שנה, וכי החיד"א לא ידע מנהג זה!!!. (ולעניין מה שכתב החיד"א בברכי יוסף נכתוב לקמן).
ומה שציין מורנו מדברי כף החיים שהולך לפי משקל כבר הארכנו בדבריו בשו"ת ויען אליהו להוכיח מכל המקורות שהביא להוכיח להיפך שהולכים לפי נפח ולא משקל, וכמו שכבר העיר בקצרה בשו"ת אור לציון בהקדמה לחלק ג'. ונזכיר בס"ד את הערות בקצרה,
א) הנה הזכיר הכף החיים שמקורו ברמב"ם בעדיות וציין שהביא את דבריו לעיל בסי' פ"א אות ג'. הנה פלא עצום, הרי הרמב"ם שם מפורש כתב שיש חילוק בין משקל הקמח, לחיטים, וליין, ולמים, ולכל אחד נתן משקל אחר כמו שהעתקנו בתחילת דברינו, א"כ רואים מפורש שתירגם את הנפח של כל מאכל למשקל, אך לא נתן ח"ו משקל אחיד לכל המאכלים. וע"כ שהלך לפי נפח.
ב') עוד ציין הכף החיים שמקורו בבית דוד סי' פ"ב. הנה זה לשון הבית דוד שם "וצריך לשער הפת כדמות ג' ביצים או ד' ביצים לפי ראות העין וכו אבל לשער ע"י משקל כגון שנאמר שכיון שכתב הרמב"ם וכו' אלא נראה לשער פת גופיה בכמות ג' ביצים או ד' ביצים וכו'". הנה מפורש רואים שמדד את הפת לפי כמות (נפח) ואדרבא כתב שלא ללכת אחר המשקל, וכבר הסביר בספר חסד לאלפים (סי' קס"ח ס' ה') להדיא שדברי הבית דוד הוא במיני מזונות כבדים ולכן יצא לו משקל כזה, אך במיני מזונות שנאפים וקלים אין לשער לפי משקל אלא בכמות לפי נפח ע"ש היטב.
[ויש להביא ראיה שרוב סוגי הפת שהיו בזמנם לא היו אוורירים וקלים כמו היום אלא דחוסים וכבדים ודומים למצות העבות, עיין שו"ע (או"ח סי' תמ"ו ס' ד') ומקורו במסכת פסחים (דף ז' ע"א) וז"ל: "מצא פת בפסח בביתו, ואינו יודע אם הוא חמץ או מצה" וכו', והעיר שם המשנ"ב (ס"ק י"ב) איך יכול להיות שאינו יודע אם חמץ או מצה, ולכן כתב "דין זה הוא לפי מנהג זמנם, שהיו אופין מצות עבות קצת, ולא חלוקין בתארם מככרות של חמץ" עכ"ל. והנה אם הפת שבזמנם היה כמו הפת שבזמנינו, א"כ ודאי שונה הוא לחלוטין מהמצה שהרי הפת בזמנינו הוא ספוגי ואוורירי היות וטפח והחמיץ, אלא מוכרח הוא שלא היו משאירים את הפת שיתפח וממלא לא היה נעשה אוורירי אלא היה נעשה עבה ודחוס והיה עשוי כמו המצות העבות, וכידוע המצות העבות נפחם ומשקלם שווה גם כיום. ודו"ק]
וודאי שפירושו של החסד לאלפים בבית דוד, הוא גם כוונת החיד"א בברכי יוסף, שהרי מקור הברכי יוסף הוא מהבית דוד, וע"כ מה שהזכיר שיעור ג' ביצים במיני מזונות לשער לפי משקל היינו במזונות כבדים, וממלא לא יסתור החיד"א דברי עצמו מספרו ברכי יוסף למחזיק ברכה שראינו לעיל. וממלא גם ראיית הכף החיים מהברכי יוסף שלעולם הולכים לפי משקל, אינה.
ג) עוד ציין הכף החיים שמקורו בפתח הדביר, כבר הארכנו בדבריו לעיל באורך והעתקנו דבריו מילה במילה בשו"ת ויען אליהו, ופשוט שלא יעלה על הדעת לתלות שכן דעת הפתח הדביר.
ד) עוד סיים הכף החיים מקור בדברי הרב מט"י (סי' א'), הנה אין כוונתו להרב מטה יהודה שהמעיין שם רואה שלא דיבר כלל בעניין זה, אלא כוונתו להרב מטה יוסף (יקואל) (סי' א'), והדבר פלא עצום ששם כתב וז"ל "בשיעור כזית שחייב אדם לברך אחריו בין מפת ובין משאר האוכלין וכו' יען ראיתי שגור בפי הכל שהוא תשעה דרהם וכו' ולעניין זה השתוממתי איך אפשר שכל זה הוא השיעור יהיה כזית אם הוא ט' דרהם וכו' הרי עינינו הרואות דהוא שיעור גדול כמעט ביצה בכמות וכו' ונראה שטעות נפל בפי הכל ונתחלף להם שיעור הלח בשיעור היבש דבלח הוא דאמרינן שיעור ביצה ח"י דרהם כגון במים או יין. והא לך לשון הרמב"ם ז"ל וכו'. ושם בעמ' מ"ט טור א' כתב המטה יוסף שעשה מדידות לכזית בג' סוגי מאכלים וכתב שם את משקל הכזית שיצא לו מכל מאכל ע"ש.
הנה הרב מטה יוסף צועק ואומר שהציבור טועה שהולך לפי משקל שווה לכל המוצרים ונותנים משקל של המים למיני המזונות, וכיצד כותב הכף החיים בשמו הולך לפי משקל תמיד ?
הנה לאחר אלף מחילות מהכף החיים כפי שראינו כל המקורות שציין הכף החיים מורים להיפך, ולא זכינו להבין דבריו וצע"ג. וכבר העיר על דבריו הגר"ח זצ"ל נאה בספרו שיעורי תורה (סימן א' סעיף א' בהערה שם).
ו) מה שהעתיק מורנו בעמ' כ"ג את לשון מרן זצ"ל בשו"ת חזון עובדיה כרך ב' עמ' תקי"ח . הנה לאחר שהביא את דברי החזון איש, סיים בזה הלשון "ואפשר שבמצות שלנו שאינן דקות כל כך אין לגרוע ממשקל שלושים גרם" הנה מפורש חזינן נפח, שהרי לפי משקל אין נפק"מ בין מצה דקה או שמנה הרי המשקל אותו משקל תמיד.
וכן מורנו ציין אח"כ את ספר חזון עובדיה על סוכות עמ' קי"ג שכתב מפורש שהשיעור הוא בנפח ולא במשקל. אך מה שסיים מרן זצ"ל, שהפוסקים (הפתח הדביר) מדדו הכל, הדבר צ"ב הרי הפתח הדביר והכף החיים לא חיים בדורנו זה כעת, וכיצד מדדו הכל. והרי הפתח הדביר כתב מספר פעמים שחייבים בכל דור ודור למדוד ולראות אם הנפח והמשקל שווים וכמו שראינו לעיל, שכתב שאפילו באותו מין כמו ביין אין לתת משקל שוה בכל המקומות, ושחייבים למדוד ולבדוק בכל דור ודור, (וכבר הארכנו בדבריו בשו"ת ויען אליהו והעתקנו לשונו כמה עמודים מילה מילה). וכן כתב הגר"ח נאה בספרו שיעורי תורה (סי' א' בהערה) שמה שכתבו כמה מהפוסקים האחרונים לשער במשקל "היינו בדברים שכבר עמדו על הכמות ואח"כ שיערו את משקלם אבל אין זה כלל על הדברים שלא נתבאר שיעור משקלם בפוסקים".
ז) מה שכתב מורנו בעמ' כ"ד שבמצת מכונה די בקרוב לעשרים גרם, ומרן הראשל"צ שכתב עשרים ושבע גרם כנראה משום שהסתמך על דברי הגר"ח נאה בספרו שיעורי תורה (סי' ג' דין ט') שכתב שלחץ ומעך לחם בחזקה עד שהשתווה הנפח למשקל. וממלא יוצא שאין הבדל בין משקל הקמח למשקל המים.
הנה יש לשים לב, הדבר ברור שכל מה שבדק הגר"ח נאה הוא רק בלחם וכמו שהזכיר בדבריו מפורש, ובלחם היות ויש הרבה מים בעיסה ונשאר גם לאחר האפיה (לכן הלחם רך), לכן כאשר נדחוק בדוחק עצום ישתווה למשקל המים כמו שעשיתי ובדקתי, אך במצות הקשות היות ואין בהם הרבה מים ומה שנשאר בהם התייבש בתנור (לכן הם נכסס), א"כ מניסיון כמה שנדחוק לא יגיע למשקל המים ובזה לא דיבר הגר"ח נאה זצ"ל, והדברים פשוטים. (ודרך אגב, כבר העיר הגר"י קנביסקי בספרו איפת צדק ענף י"ח על שיטת מדידה זו לדחוק בדוחק עצום ושדבריו של הגר"ח נאה תמוהין ומפרסן איגרי. וגם הגר"ח נאה חזר בו מדרך בדיקה זו בספרו שיעור מקוה עמ' י"ח בהערה. וכבר הארכנו בזה בשו"ת ויען אליהו סי' כ"ב להוכיח מהש"ס ושכן דעת רוב ככל הפוסקים ראשונים ואחרונים שהחללים הקטנים הטבעיים שאינם נראים להדיא אלא ע"י התבוננות מצטרפים לשיעור).
ועוד אם משקל הקמח כמשקל המים, א"כ שיעור הפרשת חלה צריך להיות תשע"ז דרה"ם, כמו שכתב הבן איש חי, ומדוע מרן הראשל"צ זצוק"ל חלק על הבן איש חי וחייב בברכה הפרשת חלה מתק"ך דרהם??? אלא ע"כ משקל הקמח אינו כמשקל המים,
ולכן צריך לומר שמה שכתב מרן הראשל"צ שיעור 27 גרם במצות, היינו במצות העבות מעט שנהגו בו הספרדים, וכן ציין מורנו את דבריו של מרן הראשל"צ בשו"ת חזון עובדיה ח"א כרך ב' עמ' תקי"ח שכתב שבמצות שלנו שאינן דקות כל כך יש לשער לפי משקל שלושים גרם. והרי מצות שלנו דקות מאוד וכי יש יותר דק מהם, וע"כ צריך לומר שהכוונה למצות הרכות והעבות מעט שנהגו בו הספרדים ולא במצות הדקות.
וכן כתב בספר "רבנו" של הרה"ג אליהו שטרית שליט"א שבו מובא יומן אישי המתעד עובדות ממרן הראשל"צ זצ"ל, ובהסכמה על הספר העיד מורינו שליט"א שהרב אליהו שטרית דייק מאוד בדברים שכתב. ושם בעמ' שמ"ט כתב ששאלו אותו כמה אברכים בעניין שיעור כזית במצה שמדדו ויצא להם כ-12 גרם ושאלו כצד לנהוג? וכתב הרב אליהו שטרית "ושאלתי את רבנו, ורבנו אמר שזה נכון שמתיחסים לנפח רק שיקחו בעיין יפה" . הנה מפורש הורה הרב במצות הדקות שדי ב-12 גרם.
וזהו ג"כ כוונת הפתח הדביר שכתב (דף קצ"ו טור ב') לתת סמך וסעד טוב למה שנהגו בעלי תריסים לאחר שבטלו הטוחנות לאכול מצה תשעה דרהם, כוונתו למצות העבות שנהגו בו הספרדים שמשקלו גם כיום שווה למשקל המים, וראיה לדבר שכתב "שזימנין דמתרמי באיזה מקומות במצה איזה חלל וכו'" והרי המצות הדקות שלנו כולו חלולים חלולים, ומה זה שכתב "זימנין דמתרמי באיזה מקומות". אבל המצות העבות כולו דחוס ללא חללים כמו שמצוי כיום. (וכבר הוכחנו לעיל מהשו"ע סי' תמ"ו ס' ד' שאף רוב הפת שהיה בזמנם כל השנה היה עשוי דחוס וכבד כמו המצות העבות).
ח) מה שכתב מורנו בעמ' כ"ד שאם נלך לפי משקל ובטעות אוכל פחות, אז אפשר לסמוך על סברת הרי"ף והרמב"ם ששיעור כזית הוא פחות משליש ביצה וכן יש לסמוך על הרשב"א שסבור שכזית פחות מרבע ביצה. ואין בעיה של ברכה לבטלה. הנה לא זכינו להבין, דא"כ יש לומר ג"כ בנפח, שאם יאכל בטעות פחות יש לסמוך על הראשונים הנ"ל, ומדוע כשמגיעים לנפח שזהו השיעור האמיתי כפי שכולם מודים, כאן א"א לסמוך על הראשונים הנ"ל וחוששים שמא יטעה בנפח! ועוד, הרי לעיל כתב מורנו שהשעורים לא ניתנו במדוייק, וא"כ מה החשש כלל!
ט) מה שסיים מורנו להכריח לילך לפי משקל בגלל מה שנישאר בין השיניים. לכאורה נלך לפי נפח ונאכל מעט יותר בגלל בין השיניים. ועוד הרי אם נאמר שהשיעורים לא ניתנו במדוייק, א"כ מה החשש בכלל. (ובפרט שמה שנשאר בין השיניים הוא מעט מאוד). ועוד הרי שיעור 27 סמ"ק לכזית הוא ודאי כולל גם מה שנשאר בין השיניים, שהרי משקל ביצה 54 סמ"ק עם קליפתה, וכזית הוא מעט פחות מחצי ביצה בלא קליפתה. א"כ מה שאנו אוכלים 27 סמ"ק הוא כולל את הקליפה, וא"כ בלאו הכי אנו אוכלים מעט יותר.
כעת נראה כמה מגדולי אחרוני הספרדים שכתבו שהולכים לפי נפח, והעתקנו דבריהם בשו"ת ויען אליהו ונעתיק כאן.
א) הרב יוסף אישקאפה זצוק"ל שנולד לפני למעלה מארבע מאות שנה (שנת ש"ל) בעיר איזמיר בספרו ראש יוסף (או"ח דף י"ב ע"א ומובא בספר פתח הדביר, סי' ק"ץ דף קצ"ו טור ד') כתב, הרמב"ם שכתב משקל הוא רק לזמנו ושעתו בלבד. ולא לשאר הדורות שודאי צריכים למדוד בכלי מדה.
ב) הרב אברהם אזולאי זצוק"ל סבו של הרב חיד"א (שנת ש"ל) בספרו חסד לאברהם מעיין ב' עין הקורא נהר חן כתב וז"ל "ושיעור כמות הכלי המחזיק רביעית אצבעיים על אצבעיים".
ג) הרב חיים בנבנשתי זצוק"ל בעל הכנסת הגדולה (שנת שס"ג) בספרו פסח מעובין הובא בספר פתח הדביר (ח"א סי' ק"ץ דף ר' טור ד') כשבא לבאר לנו שיעור הכוס סתם לן תנא ולא כתב אלא אצבעיים על אצבעיים" וכו'
ד) הרב ישמעאל הכהן זצוק"ל בספרו שו"ת זרע אמת (ח"א סי' ס"ח) דן לעניין פת ספגונין שעשוי כספוג שתפח באפייתו האם משערים נפחו כמות שהוא לאחר שתפח או שמשערים נפחו לפי מה שהיה לפני שתפח. ע"ש.
ה) הרב אברהם הלוי זצוק"ל (שנת ת') מגדולי הפוסקים במצרים בספרו גינת ורדים (בקונטרס גינת המלך סי' קכ"ב) וז"ל "בדבר שדרכו לשרותו במים והוא תופח ומתרבה וכך היא דרך הנאתו שפיר חשיב ליה האי תפיחה לשיעור לכל מילי" וכו'
ו) הרב יוסף דוד זצוק"ל (שנת תי"ז) בעיר שאלוניקי בספרו שו"ת בית דוד (סי' פ"ב) וז"ל "וצריך לשער הפת כדמות ג' ביצים או ד' ביצים לפי ראות העין, אבל לשער ע"י משקל כגון שנאמר שכיון שכתב הרמב"ם וכו' אלא נראה לשער פת גופיה בכמות ג' ביצים או ד' ביצים" וכו'.
ז) הרב יעקב בן נאים זצוק"ל שחי לפני למעלה משלש מאות שנה בשו"ת זרע יעקב (ח"א סי' ס"ח) וז"ל "וראיתי למי שכתב שכזית ט' דרהם כפי חשבון רמב"ם בהל' עירובין וכו' ורצו לשער כזית של מצה במשקל ט' דרהם, וטעות הוא וכו' ולעניין הלכה כן שלא לשער במשקל".
ח) הרב חיים יוסף דוד אזולאי זצוק"ל (שנת תפ"ד) בספרו מחזיק ברכה (סי' תפ"ו ס' ב') וז"ל הגהה ובירקות צריך למעך חלל האויר וכו' מהכא משמע דאין משערין הזית במשקל. וכן לעניין האיסורין כתב הרב פרי חדש סי' צ"ט ס"ק ו' דאין לשער במשקל וכ"כ הרב שער אפרים סי' נ"א והנמשך ע"ש באריכות. וכן הסכימו הרב החסיד מהר"ר יעקב מולכו זלה"ה בתשובותיו כ"י סי' כ"ו. והרב מהר"י פראגי בתשובות כ"י סי' ט"ל. והרב מהר"ם חאגיז בהלק"ט ח"א סי' ז"ך"
ט) רבי אליעזר פאפו זצוק"ל (שנת תקמ"ה) בעיר סאראייבו במדינת בוסניה בספרו חסד לאלפים (סי' ר"י ס' י') וז"ל "בשיעור כזית, כבר כתבתי לעיל דאם הוא דבר קל שנאפה יפה לא משערינן במשקל אלא בכמות חצי ביצה" וכו'.
וכן בסי' (קס"ח ס' ה') כתב החסד לאלפים להדיא שדברי הבית דוד הוא במיני מזונות כבדים ולכן יצא לו משקל כזה, אך במיני מזונות שנאפים וקלים אין לשער לפי משקל אלא בכמות לפי נפח ע"ש היטב.
י) הרב חיים פלאג'י זצוק"ל (שנת תקמ"ח) מרבני תורכיה בהסכמתו לקונטרס כסא דחיי המובא בספר פתח הדביר (סי' ק"ץ דף רי"ד טור ג') וז"ל "ואת זה אגיד כי אני בעוניי זה ארבעים שנה עמדתי על האי דינא וכפי מה שקריתי ושניתי ומדדתי הוא שיעור רביעית של תורה דאיתמר בגמ' אצבעיים על אצבעיים וכו' בלוקח מדה וכו' וכן היו אבותינו רבותינו הרבנים הגדולים קדושים אשר בארץ המה מימי עולם ושנים קדמוניות שכולם היו משערים שיעור רביעית בז"ך דרהם ששיערו במידת גודל אדם בינוני ככתוב אצלי בראש אמי'ר".
י"א) הרב משה הכהן זצוק"ל נכדו של הגר"ח פלאג'י שחי לפני כ- 200 שנים מובא בספר פתח הדביר ח"א סי' ק"ץ וז"ל "דלפי דברי הש"ס בפרק ערבי פסחים (דף ק"ט ע"א) ודברי הרמב"ם ז"ל (פ"ט מהל' ס"ת ה"ט) דיש למדוד רוחב גודל רוחב ז' שעורות הרי שיעורא דכסא דידן" וכו'.
י"ב) הרב אברהם בן עזרא זצוק"ל בספרו "בתי כנסיות" (סי' תפ"ו) שנדפס לפני למעלה מ-200 שנים (שנת תקס"ו) בעיר שאלוניקי כתב וז"ל "אין לשער כזית אלא בכמות ולא במשקל".
י"ג) הרב יוסף בן יצחק יקואל זצוק"ל שחי לפני למעלה מ-200 שנים כתב בספרו מטה יוסף (סי' א') שנדפס בשלוניקי (בשנת תקמ"ה) וז"ל "ולעניין זה השתוממתי איך אפשר שכל זה הוא השיעור יהיה שיעור כזית אם הוא ט' דרהם לר"י בעל התוס' ז"ל, והרי עינינו הרואות דהוא שיעור גדול כמעט כביצה בכמות וכו' ונראה שטעות נפל בפי הכל ונתחלף להם שיעור הלח לשיעור היבש, דבלח הוא דאמרינן שיעור הביצה ח"י דרה"ם כגון במים או יין" וכו'.
י"ד) הרב חיים בנימין פונטרומילי זצוק"ל שחי לפני כ-200 שנים במדינת תורכיה בספרו פתח הדביר שנדפס (בשנת תרמ"ו) (בסי' ק"ץ בקונטרס כסא דחיי) האריך הרבה בעניין מידות התורה שהם לפי נפח, ורק בדברים שהנפח והמשקל שוים בלבד אפשר ללכת לפי משקל ע"ש.
ט"ו) הרב אברהם חיים גאגין זצוק"ל שחי לפני כ-200 שנים יליד קושטא ,עלה לא"י והיה ראשל"צ (משנת ת"ר) בספרו מנחה טהורה (מנחות נ"ד ע"א) פסק שפת ספגונית משתערת כמות שהיא לברכה אחרונה.
ט"ז) הרב יצחק הררי זצוק"ל מראשי חכמי רבני ארם צובא בספרו שו"ת זכור ליצחק (סי' ס"ג) שנדפס לראשונה (בשנת תקע"ח) פסק ג"כ שפת ספגונית משתערת כמות שהיא לברכה אחרונה. וסיים "וכיון שכן מאחר עלות כל זה קם דינא מהנך טעמי וכו' שפיר מצי לברוכי בפה מלא ברכה ה'" וכו'.
י"ז) הרב יצחק טייב זצוק"ל (שנת תקע"ט) במדינת תוניס בספרו ערך השולחן (בתיקוני ערך סי' ר"י) פסק ג"כ שפת סופגנית נידון כמות שהוא לברכה אחרונה.
י"ח) הרב אליהו ישראל זצוק"ל בספרו קול אליהו (או"ח סי' ח') נדפס (בשנת תקנ"ב), עלה לא"י פסק ג"כ שפת ספגונית משתערת כמות שהיא לברכה אחרונה.
***
ונסיים בדברי הגר"ח נאה זצ"ל בספרו שיעורי תורה (סימן א' סעיף א' ובהערה שם) וז"ל: "ידוע ומפורסם בספרי הפוסקים ראשונים ואחרונים שכל שעורי התורה, כגון שיעורי חלה רביעית כביצה כזית וכו', אינם נחשבים במשקל, רק על פי מדת גודל בכמות, כמפורש ברמב"ם וכו', וראיות ברורות לזה וכו', ואין להאריך בדבר פשוט כזה ברמב"ם ובכל הפוסקים", ע"ש.
***
והנה יש לשים לב, לעניין בשר פירות וירקות המשקל והנפח כמעט שויים לגמרי, ועיקר ההבדל הגדול שיש בין נפח למשקל הוא במיני המזונות היבשים כמו קרקרים בסקויטים לחמית ובגילה ופלות וכד' (וכידוע כיום יש שפע והמצאות של כל מיני מוצרים חדשים לבקרים), שלאחר מדידות רבות שעשינו בטחינת מוצרים הללו ומיעוט החללים, יצא שכבר במשקל של כשלוש עשרה גרם יש נפח של כזית לפי עשרים ושבע סמ"ק. ובני אדם אוכלים כמשקל זה מתחייבים ברכה אחרונה ולא מברכים. ובכיפור כשאוכלים ממאכלים הללו כשלושים גרם נמצא שאוכלים למעלה מכביצה וכ"ש למעלה מככותבת ח"ו.
והנה מלבד שאפשר לפרסם בכל מיני חוברות מאות מוצרים לפי נפח ולזכות בזה את הרבים, זאת ועוד, ברוך ה' יש כיום קווי טלפון כמו שעשו "קול מרן-בית יצחק וכד'", וימדדו כמה ת"ח הרבה מסוגי המאכלים ויעשו תקליט, וכל אדם שירצה יוכל להתקשר ולומר (או לכתוב) את סוג המאכל ואת החברה של המאכל, ויענה לו באופן אוטומטי כמה חתיכות או כמה משקל צריך לאכול מאותו מאכל כדי לברך ברכה אחרונה. (וכן לעניין אכילת חולה ביום הכיפורים). [וכמובן טוב שפעם במספר שנים יבדקו שלא נעשה שינוי מעט בגודל המוצר ע"י החברה ואם נעשה ישנו גם בקו הטלפון].
תלמיד הרב
Well-known member
אפשר טלפון???
דחוף ונצרך לפסח!
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
דברים אלו נכתבו ע"י הרב בעל מחה"ס נ.א וכבר סיפר מו"ר שליט"א בספרו ילקו"י שהמחבר בא להכניס את ספרו לפני מרן זיע"א, ולא אבה לקבלו, ואמר שאינו עדיף מרבותיו וכו'.
ולגופם של דברים השבנו בזמנו למחבר על כל טענותיו עם מו"מ נרחב בספר שיעורי אכילה במשקל.
וחבל מאד שמטעים את הציבור עם ציטוט של כל מיני לשונות, כאילו יש מי שחולק שהנפח הוא העיקר, וזה פשוט. שרק היסוד הוא שמדברי רוב הפוסקים מבואר שצריך למעך את כל החללים עד תומם, וממילא הנפח והמשקל שווים כאשר עיננו ראו ולא זר, וכך גם השיב לנו ד"ר ליכט (כימאי מוכר ומפולג). וראה עוד בספר וכן בעלון שצורף לעיל מענה ברור לכל הטענות.
נערך לאחרונה:
אליהו חמוי
Active member
לפני שבועיים פרסם הרב גדעון בן משה שיש הקלטה בה מרן מורה להגר''י ברכה לשער כזית מצה לפי מה שיצא לו בנפח וכמובן עם ברכה אחרונה באומרו אם ככה יצא לך השיעור תעשה כך וודאי שלא היה מכשילו בברכה לבטלה לפי דעתו ופשוט ביותר
לענ''ד פשוט שמרן לא שלל את הנפח כלל ועיקר אלא כהוראה לציבור תפס משקל שהוא פשוט וקליט ופוק חזי שגם התופסים שהנפח עיקר מורים שדי בשיעור של 18 או 13 'גרם' מצה ויש מהם באים לשלחן הסדר עם משקל ידני כי כך נקל יותר
לענ''ד פשוט שמרן לא שלל את הנפח כלל ועיקר אלא כהוראה לציבור תפס משקל שהוא פשוט וקליט ופוק חזי שגם התופסים שהנפח עיקר מורים שדי בשיעור של 18 או 13 'גרם' מצה ויש מהם באים לשלחן הסדר עם משקל ידני כי כך נקל יותר
מבקש רצון ה'
New member
זו רק הצעה לעשות, לא מדובר על משהו שכבר עשו....אבל יש ספרים כמו כזית השלם ועוד שעשו טבלאות ותמונות וכו'
על כרחך שאכלו מצות רכות...
כבר כתב בילקו"י סי' קס"ח, (וכן הזכיר בקונטרס השיעורים בסוף ילקו"י ברכות כרך ג'), שמשקל ונפח של מצה הוא אותו דבר, ואכמ"ל.
תלמיד הרב
Well-known member
הרב מאזוז אמר שברבע מצה (8 גרם) יש כזית וב90 גרם מצה יש קביעות סעודה בשאר ימות השנה!
ואולי מרן התכוון למצה רכה שהיא עבה יותר ונפחה קרוב למשקלה!
הרב מאזוז כנראה אמר כפי שנראה לכולם בעין.
ומה שכתוב בילקו"י הוא כפי שבדקו.
וכפי שהובא כאן:
נושאים דומים בפורום
הודעות אחרונות
-
-
-
-
-
-
-
פינתו של מרן הראש''ל שליט''א בעלון ''ערוץ 2000'' מידי שבת בשבתו
- אחרון: מתלמידי מרן הראש"ל
-
-
-
-
-
