מעדכן - אחרי השיעור השבועי של מרן ,נראה מהדברים שהוא אמר שבאמת הצדק איתך, והוא רואה בשחרור מחבלים ספק סכנה,ולא סכנה ברורה 100% כמו שאני הבנתי מהדברים שלו על שחררו סינוואר,אלא כמו שאמרתם שיכול להיות שזה יגרום ויכול להיות שלא(רק הפעם זה אכן גרם,אבל לא בטוח מבחינתו שזה יקרה שוב ב100% )
אז באמת הקושיה העצומה על מרן ממרן עצמו אפשר לומר שנתיישבה לי בזכותך,תודה!
עכשיו שנארנו עם קושיה שנייה, וזו על עצם המהלך והגישה. אני כמובן לא אפרט עכשיו את כל הקושיות שיש(מ"ש בין זה לבין לתת להם טילים,מדוע זה עדיין בגדר ספק אחרי מה שראינו שנעשה והאם למישהו יש ספק בכוונתם או באי יכולת צהל לשלוט בזה באמת ועוד ועוד)
השאלה שאשמח לקבל תשובה עליה בנקודה זו מחברי הפורום היא כזו -:
אם אנחנו ס"ל שעדיף פיקוח נפש עכשווי,גם במחיר של ספק סכנה עתידי גדול פי כמה (נניח הצלת 50 חטופים למרות ספק סכנה של 50% לפחות לאלפי אנשים) - מכאן עולה ש"פיקוח נפש הוא מעל הכל ודוחה כל המצוות שבתורה" כמו שמרן שליטא אמר לא פעם
לפי זה, אם מרן שליטא היה מנהל את המדינה בפועל,לא היינו שולחים אף חייל קרבי לעזה?
הרי ממה נפשך,מדובר בפיקוח נפש אמיתי ומיידי,לעומת ספק רחוק של סכנה - אולי חמאס לא יעשו עוד טרור (אחרי הסכם שחרור חטופים וכו' או נסיגה ישראלית מכל הישגי המלחמה וחזרה למצב של לפני המלחמה שכל עזה חופשית) וגם אם כן,מי אמר שהם יירו ליישוב X בצפון/מרכז הארץ בו החייל הקרבי המסויים שרצינו לשלוח לעזה כרגע גר?
אני לא רואה דרך 3, ו 2 הדרכים הבאות הללו מאוד קשות להבנה:
1.מדוע כשמדובר בחיילים קרביים לא מסתכלים על פיקוח נפש עכשווי לעומת סכנה עתידית ושולחים אותם לקרב?
2. אם נאמר שאה"נ באמת לא צריך לשלוח חיילים קרביים לצבא שנייה אחרי שיש אפשרות להסכם שלום,גרוע כלל שיהיה(אני לא מדבר על מצב שהאויב תוקף בפועל ולא מוכן לשום הסכם,זה כבר פיקוח נפש עכשווי איך שלא מסתכלים על זה) ,גם אם זה נניח היה בשמיני באוקטובר יום אחרי המתקפה הרצחנית, כי פיקוח נפש עכשווי דוחה ספק סכנה - איך אפשר לנהל מדינה ככה?
הפיתרון היחיד הוא הגישה של סאטמר וכו',שבאמת בגלות אי אפשר לנהל מדינה,גם מבחינה הלכתית. ואני לא חושב שמרן אוחז בדעה הזו כלל..
אשמח ליישובים!