כל הרבנים הקדושים כולל הרב
@נאמן למרן שמוכיח את כוחו הרב ברבים [הכולל נתינת לייק כועס וכדו' כנר' זה הדבר היחיד שיש לו להגיד,
וכן לכל הרבנים הקדושים,
וזה לשון הרמב"ן 'אפילו אם אומר לך על ימין שהוא שמאל או על שמאל שהוא ימין, לשון רש"י. ועניינו
אפילו תחשוב בלבך שהם טועים, והדבר פשוט בעיניך באשר אתה יודע בין ימינך לשמאלך, תעשה כמצוותם, ואל תאמר איך אוכל החלב הגמור הזה או אהרוג האיש הנקי הזה, אבל תאמר כך צוה אותי האדון המצוה על המצות שאעשה בכל מצותיו ככל אשר יורוני העומדים לפניו במקום אשר יבחר, ו
על משמעת דעתם נתן לי התורה, אפילו יטעו, וזה בענין רבי יהושע עם רבן גמליאל ביום הכיפורים שחל להיות בחשבונו (ר"ה כה.).
והוצרך במצוה הזאת צורך גדול מאד, כי התורה נתנה לנו בכתב, וידוע הוא שלא ישתוו הדעות בכל הדברים הנולדים, והנה ירבו המחלוקות ותעשה התורה כמה תורות, וחתך לנו הכתוב הדין, שנשמע לבית דין הגדול העומד לפני השם במקום אשר יבחר בכל מה שיאמרו לנו בפירוש התורה, בין שקבלו פירושו עד מפי עד ומשה מפי הגבורה, או שיאמרו כן לפי משמעות התורה או כוונתה, כי על הדעת שלהם הוא נותן להם התורה, אפילו יהיה בעיניך כמחליף הימין בשמאל, וכל שכן שיש לך לחשוב שהם אומרים על ימין שהוא ימין,
כי רוח השם על משרתי מקדשו ולא יעזוב את חסידיו, לעולם נשמרו מן הטעות ומן המכשול'.
וכתב רבינו יונה (שערי תשובה שער ג אות ד-ה) 'נתחייבנו מן התורה לקבל תקנות הנביאים והשופטים ולשמוע דברי החכמים ולהזהר בגדריהם, שנאמר (שם) 'לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל' וכו', ועתה הלא לך לדעת, מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה (ברכות ד:) יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה, וזה פשר הדבר, כי העובר על דברי חכמים, אשר מלאו לבו לעשות כן, כי תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהינה עניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה, ולא משך בעול גזירתם, ולא יטרח לקיים מאמרם, כי לא נכתב בספר התורה, ולא נהג כדרך העובר על דברי תורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו, ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטוא, על כן משפט מות יהיה לאיש, כי הפיל דבר אחד מכל דבריהם הטובים, והוא כאומר, ננתקה את מוסרותימו וכו', והשנית כי האיש ההוא רחוק מן התשובה אחרי אשר אין הדבר חמור עליו, כי ישנה באולתו תמיד, והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא בפעמים רבות'.
ובספר החינוך (מצוה תצו) כתב 'משרשי המצוה לפי שדעות בני האדם חלוקין זה מזה לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, ויודע אדון ב"ה שאילו תהיה כוונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם איש איש כפי שכלו, יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו וירבה המחלוקת בישראל במשמעות המצוות, ותעשה התורה ככמה תורות וכו' על כן אלוקינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתנו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפירוש האמיתי המקובל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום,
ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים בקבלו דבריהם ושתו מים מספריהם ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עומק מילהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכיון אל דרך האמת בידיעת התורה, וזולת זה אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתינו לא נצלח לכל.
ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) 'לא תסור ממנו ימין ושמאל, אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין לא תסור ממצוותם,
כלומר שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לחלוק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבול טעות אחד ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחלוק לב העם והפסד האומה לגמרי, ומפני עניינים אלה נמסרה כוונת התורה אל חכמי ישראל וכו' ולעניין החיוב עלינו לשמוע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורנו, נוהגת בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ובנקבות'.
וזה לשון מהר"ל (נתיבות עולם, נתיב התורה פי"א) 'ובפרק בתרא דמכות (כב:) אמר רבא כמה טפשאי שאר אנשי דמקמי ספר תורה קיימי, ולא קיימי קמי גברא רבא וכו' עד כאן, בא להודיע על מעלת החכם שלא יאמר אדם כי בעל התורה הוא כמו שאר אדם, ואין שם תורה נקרא עליו, רק אדם שיודע תורה, ודבר זה אינו, רק כי התלמיד חכם כמו עצם התורה ויש לו דמיון גמור אל התורה, ובודאי דבר זה הוא
הטעם שאמרה התורה לא תסור ימין ושמאל מכל אשר יורוך כי החכמים הם עצם התורה גם כן, וכמו שגזר השי"ת ונתן התורה לישראל, כך נתן החכמים והם גם כן עצם התורה, כי לא דבר ריק הוא דבריהם'
