אני איני אומר קבלו דעתי אבל מהנסיון שלי הגעתי למסקנא מזמן שגברים לא צריכים להתעסק בדברים האלו,
כיו"ב כתבת
כאן.
אך אצטט מתוך קונטרס כיסוי השוק כהלכתו שהולך לראות אור בקרוב בעז"ה
אחראיות הבעל על אשתו
והנה יש טוענים, שאין לבעל להתערב בצניעות של אשתו, והיא תעשה כפי שהיא חונכה בזה, ועלי מוטל ללמוד תורה וכו'. אמנם זה אינו נכון, כי מי יורה לה דיעה אם לא הבעל שידאג להורות לה את הדרך הנכונה בצניעות ובהלכה בכלל. וכבר אמרו במדרש 'בראשית רבתי' (וישלח, פרק לד פס' א), א"ר יהודה ב"ר שלום, צריך אדם שיזהיר את אשתו שתהא צנועה וכו', שכן מצינו (בראשית א, כח) "ומלאו את הארץ וכבשוה", "וכבשה" כתיב (חסר ו"ו), שהאיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק. ע"כ. וכן פסק הרמב"ם (פי"ג מהל' אישות הי"א). וכן מבואר עוד במדרש רבה (פ"ט אות יב), וברמב"ם (פ"ד מהל' סוטה הל' יט). ע"ש. ואדם שלא מקפיד על צניעות אשתו, נקרא "אדם רע", כדאמרינן בגיטין (צ.), ואמרו שם שהוא דומה לאדם שזבוב נופל לתוך התמחוי שלו ומוצצו ואוכלו. ע"ש. וכן מבואר בשבת (נד:), כל מי שאפשר למחות לאנשי ביתו ולא מיחה נתפס על אנשי ביתו (ונענש על עבירות שבידן. רש"י שם. דנחשב כאילו עשה עבירות אלו בעצמו. מאירי שם ד"ה דברים). ע"כ. [וע"ע בסוטה (ג.), וברמב"ם (הל' אישות פט"ו מהל' אישות הי"ז)]. וכ"כ הפלא יועץ (ערך נשים), וז"ל: וגם כן חובה מטלת על האיש להוכיח במישור, בחיך מתוק, את אשתו ואת בנותיו והנלוות אליו, ולהמשיכן מכל סדר נזיקי"ן, ושתהיה כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה, יד), צנועה, צופיה הליכות ביתה (משלי לא, כז), ובזה אישה יראת ה' היא תתהלל (שם לא, ל). עכ"ל. וכיו"ב כתב בערך אהבת איש ואשה, וז"ל: ועליו מוטל להוכיחה בנועם שיח, ולהדריכה בדרכי הצניעות וכו'. ע"ש. וכיו"ב כתב כבר הגחיד"א בספרו מורה באצבע (סי' א סק"ט), וז"ל: אך בפה מתוק ידריכנה לעבודת ה' ולצניעות ודרך ארץ וירחיקנה מלשה"ר ושאר סדר נשים וסדר נזיקין, ועליו מוטל להוכיחה ולהדריכה כמו שאמרו רז"ל. עכ"ל. וכן האריך בזה הח"ח בספרו גדר עולם (פ"ו), והוסיף: ואל יחשוב האדם בנפשו לאמר, כבר אמרתי לה פעמים ושלש ואיננה שומעת לי, ומה לי לדבר עוד בענין זה? [התשובה לזה:] יתבונן האדם בעצמו, האם היה מתנהג כך כשהיה רואה שאשתו מקלקלת כל עסקיו שהוא עושה? בודאי היה צועק עליה לאמר "מה תעשי, לבד שאין את מסייעת לי, עוד תקלקלי כל מחייתי, במה נחיה אני וכל אנשי ביתי, האם נמות מפני שטותך", והיה מתחכם בכל מיני עצה להעריך לפניה את גודל שטותה, פעם לשון רכה ופעם בלשון קשה, עד שהיתה מתבוננת בעצמה להסיר איולתה מעליה. כן בעניינינו צריך תמיד להוכיחה בענין זה, ולהעריך לפניה את גודל הקלקולים היוצאים מזה, שיהיה ע"י מר באחרית גם לה גם לו, וכו'. ע"כ. וע"ש עוד במה שהביא משל יפה בזה. [ומה שהמשיל כן לאשה המקלקלת עסקיו, היינו כי מצינו שחסרון צניעות האשה הינו חורבן לכל ענייני הבעל ברוחניות ובגשמיות, וכמ"ש המעבר יבוק (פט"ו). ועוד]. וע"ע בספר הצוואה (עמ' סו), וז"ל: בניי, הגם כי תמיד הנהגתי אתכם על השלום ולא לחרחר ריב עם שום אדם ח"ו, וכל שכן עם אשתו, שהוריתי אתכם תדיר לקבל כל מיני בזיונות וחירופים מאשתו ולשתוק על דבר כבוד ה', אבל כל זה במצערת אותו במילי דעלמא, אבל דבר ששייך לענין פירצת התקנות ח"ו "או עניני פריצות" או גידול בנים ולהדריכם על דרך הצניעות ויראת שמים והנהגת הצניעות של היראים האמיתיים, על זה ח"ו לא תהיו ענוים רק תצאו באש ובמים, כי כל אלו האבות ובעלי רחמנים שרוצים רק השלום בענין זה, ראינו בחוש כי כל בניהם רח"ל יוצאים לתרבות רעה, ואם לא בניהם אז בני בניהם ח"ו, ואם מסר נפשו ולא הועיל אז אין לו עונש מן השמים כאשר כתבתי בשלחן הטהור במאמר הצניעות, ועל פי רוב בעזרת ה' יתברך בודאי יועיל ויועיל הרבה. עכ"ל. וע"ש עוד. וע"ע בספר לבושה של תורה ח"א (סימן י) שהאריך בזה.
אלא שראה בספר בגדי תפארתך (עמ' קב) שכתב, וז"ל: אמנם חובה קדושה היא להדגיש, שבדורינו רוב רובן של הנשים, אינן מודעות כ"כ לחומרת העוון, אחר ובעוונותינו הרבים כמעט שאין דמויות הוד לחיקוי עבורן, והבלבול בהוראה נורא ואיום, ורוב רובם של הספרים העוסקים בצניעות אינם מלמדים הלכה למעשה דת משה ויהודית כיאות, אלא רק מנסים לגדור פרצות שלא שיערום אבותינו, ולהחזיר את המצב ל'פריצות הפחות גרועה', שהיתה בשלב קודם של תהליך ההתדרדרות (כאילו זה הדרך הנכונה). על כן נראה שדרך התוכחה הראויה והיעילה בזמנינו היא דוקא בלשון רכה, כדברי החזון איש (יו"ד סימן ב' ד"ה ונראה דאין) לגבי ביטול דין "מורידין ואין מעלין" בפורקי העול בזמנינו, וז"ל: וכיון שכל עצמנו לתקן, אין הדין נוהג בשעה שאין בו תיקון, ועלינו להחזירם בעבותות אהבה ולהעמידם בקרן אורה במה שידינו מגעת. עכ"ל. ע"כ.