ב"ה
א. במצה ישנם הרבה בועות אויר אבל מתחת לאותם בועות יש את עובי המצה האמתי הנראה לעינים שהוא דחוס ביותר ללא חללים כמו בפת מהסיבה הפשוטה שלא השתחרר בו הגז פחמן דו חמצני, ובועות באויר שמצויין במצה אינם כתוצאה מהגז אלא מחום האפיה כנראה. אשר ע''כ עובי המצה הוא ללא אוירים.
המדידות של הטחינה והמים וכדומה, רק מלמדות אותנו כמה צודקים דברי רבותינו שאי אפשר לסמוך על אמדנות והשערות לענין מדידה בנפח, אלא צריך לתרגם אחת ולתמיד את מה שבודאי הוא הנפח, למשקל, ולהמשיך לשער במשקל. והנה לפי האמדן שלכם היה צריך להיות הפרש של שליש, אולם במציאות המוחשית שרואים במדידות אין הפרש!!! וזה אומר הכל. אף אם לא היינו יודעים לבאר מדוע האמדן שלכם לא מדוייק. כ"ש שבפשטות יש לומר לפום ריהטא, דהחללים אינם רק בסיבת הגז פחמן דו חמצני, אלא גם מחמת אויר רגיל שנמצא שם, ובעיקר נראה לפום ריהטא מחמת שאחר שנאפית הפת ברמה מסויימת שכבר מקבלת צורתה ומתקבעת, נאפית עוד עד שמתייבשים בה הנוזלים שהיו בעיסה, ואף שהנוזלים הטבעיים שהיו בחיטים ובקמח קודם נתינת המים בעיסה בכלל, (כדמוכח לפע"ד מדברי הרב מטה יוסף יקואל מלפני ר"נ שנה, במדידות שעשה, בפת כסנין הנקראת בישקוג"ו, שיצא משקל הפת לאחר אפיה, קל יותר ממשקל הקמח לבד שקודם נתינת המים לעשותו עיסה, כמבואר בשו"ת שבסוה"ס שלו סי' א, ע"ש). אולם כאמור לא העיקר מה שביארתי המציאות מדוע לא כפי שהיה נראה לכבודו, אלא העיקר דברי רבותינו שיותר נכון לסמוך על המשקל, וכיהודה ועוד לקרא המדידות שעשינו שמוכיחות בעליל את הצדק שבדבר.
ומעתה מה יעזור לשאול שוב ש"לכאורה" יועיל גם מדידה שנסמכת על אומדנא, כאשר יש מדידה שאינה נסמכת על אומדנא רק על מציאות מוחשית גרידא והיא סותרת את האומדנא?!
ב. לגבי בדיקת המצה במים לענ''ד הטעם שמפלס המים לא עלה ב-20 סמ''ק הוא משום שאע''פ שאין אוירים במצה מ''מ תכונת המצה לספוג אך לא בין האוירים אלא אל תוך החומר עצמו ולכן אותם מים שהיו צריכים לעלות במפלס נבלעו ונעלמו בתוך החומר, וזו לענ''ד הסיבה שכל חומר שצף ע''פ המים כאשר הוא סופג מים אל תוך החומר הוא שוקע במים, [אפשר לנסות ע''י זריקת נייר טישו לתוך מים, בתחילה הוא יצוף ואחר שיספוג מים הוא ישקע כי החומר עצמו בלוע במים ולא האוירים שבתוכו גרידא].
לענ"ד היא גופא העובדה שסופח מים זה אומר שהם חללים רגילים ולא נקבים אטומיים שבתרכובת היסוד של החומר (הנקרא מסה, כלומר רמת צפיפות מרכיבי היסוד של החומר).
תדע, שהרי עץ או קלקר שעל פני המים, לא ישקעו אפילו לאחר זמן, אף שאין מה שמונע מהם לספוג נוזלים, אלא מחמת שאין קלותן מחמת חללים, כי אם מחמת מרווחים אטומיים שבתרכובת היסוד שאי אפשר לחדור אליהם בלא שינוי מהותי, כגון בישול וכדומה. (ועכ"פ שאלתי כעת שאלה זו לאחד המומחים ע"מ לעמוד על הבירור אם יש ממש במדידה זו, ואני ממתין ממנו לתשובה).
ולענ''ד מי שרוצה לומר שמשקל המים והמצה שווים צריך להוכיח מדוע המצה צפה ע''פ המים ואין לומר שזה משום שיש בה אוירים כי גם אם ניקח קליפה דקה של מצה ללא אוירים היא תצוף כל זמן שלא תבלע מים, והמוחש לא יוכחש.
כבודו השיב בעצמו מדוע צפה ע"פ המים, וזאת מפני שיש בה אוירים. ומה בכך שאם ניקח קליפה דקה של מצה היא תצוף כל זמן שלא תבלע מים, הרי אחר שתבלע מים היא כבר לא תצוף, וזה מחמת שגם לה יש אוירים, והראיה שאח"כ בלעה מים, והיינו באוירים שבה.
אולם נראה דמה שניסח "אם ניקח קליפה דקה של מצה ללא אוירים" הוא דבר שבמציאות אינו מעשי, שהרי כל שאפשר ליטלה כאחת ואינה מתפוררת, יש לה עובי מסויים, ובו יש אוירים, ואם דקה יותר מזה כבר אינה ניטלת כאחת אלא מתפוררת.
ועכ"פ איני רואה בכל טענתו כאן יותר מ"אמדנות" שעל פיהם מקשה ומהם טוען, ובמח"כ לדעתי יש לאמוד ולהגדיר באופן שונה, ובכלל יש דברים שקודם כל צריך לבחון במציאות אם האמדן נכון או אכזב, כשקיעות השקדים, ושאר דברים, שנוכחנו בהם בהמחשות.
ומאחר שבמדידות שהראנו בהסרטה במוחש, כמות המצה של כ-30 גרם, לא הוסיפה יותר מכ-30 סמ"ק, מוכח בעליל שנפח המצה אינו יותר ממשקלה.
וכן הוא לגבי השקד שכתבתי לעיל שגם חתיכת שקד ללא אוירים או קליפה שוקעת במים
איני מבין כיצד ניתן להכחיש המוחש שהראנו בעליל בהסרטה, שכ-20 שקדים, ששקלו 29 גרם, נטחנו, ונכנסו למזרק, ועמד על 26 סמ"ק בלבד, וחתיכה אחת קטנטונת של כעשירית שקד בלבד נמלטה, עם אולי איזה אחוז אחד או פחות של פירורין שיתכן שנמלטו במטחנה, כך שכפי שביאר שם הרב, לכל היותר היה 27 או 28 סמ"ק אחר שהיינו מוסיפים את אותה חתיכה ואותם פירורים.
אבל עכ"פ הטעות המוחצת של מי שמשער בנפח מוכחת בעליל בהסרטה זו, שהרי הרבנים שמורים לפי נפח, מורים ובאים להדיא שבערך בשישה שקדים יש בודאי כזית ויש לברך ברכה אחרונה, וכך הם מברכים בעצמם, ואילו במציאות רואים שבכעשרים שקדים, שיש בהם למראית עין נפח של לפחות פעמיים מקופסת גפרורים המדוברת, אולם לפי האמת שיעור הנפח שלהם אינו יותר מ-27-28 סמ"ק בדוחק גדול.
ומה יענו כל אותם רבנים המורים לשער לפי הנפח?! אלא שהם סבורים שאין לסלק כל החללים, לפי שסבורים שזו המצאה של הגר"ח נאה זצ"ל, אבל כפי שהראנו ברורות שכן היא דעת כל גדולי רבותינו הספרדים מעתיקי השמועה, שאין להחשיב החללים כלל, מעתה נמצא שכל אותם ששינו ההוראה ממסורת רבותינו לשער במשקל, והתחילו לשער ולהורות בנפח, מכשול גדול עלה בידם, ועליהם לחזור בהקדם למסורת אבותינו ורבותינו בידינו לשער אך ורק לפי משקל ובשום אופן לא לפי הנפח, ואתה דע לך!
גם מי שמשער לפי נפח פחות מהמשקל נמי איכא ס''ס שמא ברכה לבטלה מדרבנן ושמא שיעור כזית כהרי''ף והרמב''ם. נמצא א''כ שאין כאן שום ענין להחמיר כאן ולהקל שם.
שוב כבודו משער לפי אמדן ולא ע"פ בחינה במציאות, וזה מביא לטעויות רבות, שאת חלקן "אולי" אצליח לנסות להבין, והשאר "בטוח" לא יהיה בידי את הידע הנדרש ע"מ להבין וכ"ש לבאר.
ואסביר הדברים:
דמ"ש שגם מי שמשער לפי נפח פחות מהמשקל לפי הרי"ף והרמב"ם יש לו כשיעור,
הנה לפי כל המדידות שעשינו בדברים הנראים בנפח של כזית ושוקלים פחות מכזית,
הראנו במוחש שבנפח שנראה כזית אין אפילו 18 סמ"ק, שבשליש או חצי מצה היה 10 או 15 סמ"ק, בחבילת במבה של כ-25 גרם יש כ-25 סמ"ק סה"כ, וכן הוא בשקדים, ובפרוסת לחם,
ובאף אחד מהם לא היה 18 סמ"ק ב-15 גרם,
נמצא שאין כאן ס"ס כלל, אלא יש כאן בודאי ברכות לבטלה, דאורייתא או דרבנן כל חד לשיטתיה. (ואיני מדבר לפי הטוענים שכזית הוא 4 או 7 גרם, נגד מסורת כל רבותינו שדנו רק לפי הסוגיות ודברי רבותינו הראשונים וגדולי האחרונים, ולא לפי הזית של העצים, אף שהיו להם זיתים לרוב, וכגון החסד לאברהם, חמדת ימים, פר"ח, זרע אמת, מטה יוסף יקואל, מרן החיד"א בחדרי בטן, חסד לאלפים, הגר"ח פלאג'י, הגאון בא"ח, כה"ח סופר, וכל יתר גדולי הפוסקים הקדמונים, כשבאו לדון בשיעור כזית לא טענו על התוס' מן המציאות שאנו רואים שהזית הרבה פחות מחצי ביצה, אלא ביררו ע"פ הסוגיות מה שנראה יותר מכוון, כמו הרמב"ם שהוא לכל היותר שליש ביצה, או כמו התוס' שהוא כשליש ביצה, וכך נקטו למעשה כהרמב"ם, או לחוש לשניהם, וכן דנו כמו מי הכריע מרן הש"ע, אף שלנגד עיניהם זיתים לרוב, ומהם היו שגלו ממדינה למדינה כמה פעמים, וראו גם זנים שונים, ואתה דע לך).
זאת ועוד במצוות דאורייתא ודרבנן של כזית בסוכה ומצה ומרור וסעודות שבת וכל כיו"ב, אינם ענין לספק של מחלוקת הפוסקים אם ברכה לבטלה דאורייתא, ו
מפסידים המצוה לפי האמת?!
וכן בנידון ג' או ד' ביצים של קביעות סעודה, אינם ענין לשיעור כזית של הרי"ף והרמב"ם, ו
מה ס"ס איכא הכא למסמך עלה בשלוש או ארבע ברכות לבטלה?!
בכל דבר ששוקע במים יש לקחת יותר, ורבים הם: תמרים, שקדים, שעועית, חומוס, אורז, חיטה, גזר, תפוח אדמה, גמבה, סלק.
יש לבחון כל דבר אם אכן כך הוא, ששוקע, וכפי שנוכחנו בהסרטה דמה שפשוט בעיניו שהשקד שוקע, למעשה זה אינו. ועוד, דאף אם היה שוקע, יתכן שהיו לזה הסברים שונים, כל שהוא יסתור את המדידה בפועל, ששוקלים מהמאכל, ומודדים נפחו אחר טחינה או מעיכה וכדומה, ורואים שיש שוויון מוחלט או כמעט מוחלט, ומה יעזרו כל מיני השערות וטענות עקיפות, שצריך ידיעה רחבה כדי לבאר כיצד יתיישבו עם העובודת האחרות.
וכל מה שרבותינו שיערו במשקל הוא כשרצו לתרגם את הנפח של מאכל מסויים למשקל, ואח''כ יקחו תמיד במשקל לפי מה שעלה, או שהחמירו בדברים שהם קלים מהמים אך רק לחומרא דהיינו בברכות, כי לגבי יום כיפור הוי קולא שאוכל יותר מכשיעור וחושב שאוכל פחות מכשיעור. וגם לגבי ברכות ודאי שלא נקטו לפי משקל בדברים הכבדים מן המים.
כבר הראנו בדברינו עדותם של הרב מטה יוסף יקואל, מלפני ר"נ שנה, הרב פתה"ד, הרב כה"ח, והרב חזו"ע סוכות, וכמו"כ הוראתם הבהירה של הרב בית דוד, מרן החיד"א, ושאר כל הפוסקים שהביאו דבריהם לגבי ג' וד' ביצים של פת כסנין על כלל סוגיה, שדיברו בהכל בין לחומרא בין לקולא, דהיינו להיזהר מלאכול יותר מנ"ד דרהם הוא קולא, ולאכול יותר מע"ב דרהם הוא לקולא, וכן לאכול חוץ לסוכה עד כביצה לקולא, ולאכול לענין פחות מכותבת הגסה ביוה"כ שהוא לקולא, וכל כיו"ב. ולא אשתמיט לשום פוסק לסייג הדברים דהיינו לחומרא ולא לקולא, אדרבא כתבו דבריהם בשווה ובמוחלט, ושכך היא ההוראה המסורה ע"י מעתיקי השמועה, כדבר ברור ומוסכם.
וכבר העידו באזנינו גם הגר"מ צדקה שליט"א וגם הגרב"צ מוצפי שליט"א שעד חכם ב"צ אבא שאול זצוק"ל היה פשוט לשער הכל במשקל ללא נדנוד של ספק, ורק הוא שחידש לשער בנפח, והגר"מ צדקה אמר שהוא חושש לזה רק לחומרא, אבל אינו מברך על נפח ללא משקל, והגרב"צ מוצפי אמר שאין לבלבל הציבור בזה רק להורות לפי משקל כפי שהיה המנהג פשוט. ותו לא מידי. ואתה דע לך.
מחילה לא כתוב בשום מקום שהזית הוא שליש ביצה.
כתבתי להדיא בזה"ל:
ש לסמוך על הרי"ף והרמב"ם ושכן י"ל בדעת מרן בעיקרא דדינא, והיינו ב-18 גרם, שלשיטתם הכזית הוא שליש ביצה לכל היותר.
אולם בלאו הכי
כתבו להדיא בשיטת הרמב"ם כל רבותינו הפוסקים, מהחמדת ימים ואולי עוד לפניו, ועד דורנו אנו (ולצערנו ולא עד בכלל, לפי שאנו דור דעה מעל כל הדורות קודמים...)
שהזית לשיטת התוס' חצי ביצה שהוא ט' דרהם, ולשיטת הרמב"ם כשליש ביצה שהוא ו' דרהם לכל היותר, כך כתבו מה שזכור לי לפו"ר בלא לחפש, הגאונים חמדת ימים, זרע אמת, מטה יוסף יקואל, פרי חדש, מרן החיד"א בחדרי בטן, חסד לאלפים הגר"ח פלאג'י, בא"ח, כה"ח, חזו"ע, ועוד ועוד.
ביקרא דאורייתא
שמעון ללוש ס"ט