מצטט לך משיעור של הרב יצחק יוסף עקב, תשע"ח דיבר על נושא זה:שלום לכולם! שמח מאוד שגיליתי את הפורום הזה שכל כולו תורת מרן זיע"א
רציתי לשאול, מה הטעם שמחמירים נגד מרן השולחן ערוך בסב"ל דווקא ולא בשאר דברים חמורים?
כמובן סבל הוא איסור חמור והעולם הזדעזע בזמן אמירת "לא תשא" וכו אבל סוף סוף יש עוד הרבה דברים חמורים כמו שבת נידה וכו' וכו'
להעיר, שר' דוד פארדו אינו מרבותיו של החיד"א, כמו שמשמע מדבריך אלא הם היו מחותנים....צריך עיון.
כולם מתקשים בזה.
אבל כך כתבו רבותיו של החיד"א (כמדומה שהראשון הוא מהר"ד פארדו).
לפני כמה חודשים דיבר על זה בארוכה בשיעור בלוויןמצטט לך משיעור של הרב יצחק יוסף עקב, תשע"ח דיבר על נושא זה:
אתה זוכר באיזה פרשה בשיעור השבועי?לפני כמה חודשים דיבר על זה בארוכה בשיעור בלווין
והביא שאלה זו בשם הג"ר חנוך כהן שליט"א ר"י יקירי ירושלים
ותירץ כנ"ל
הודפס בעלון השיעור השבועי
אפשר לבקש מהרב בנימין לוריא שליט"א שיעלה לכאן את העלון...
בעלון של פרשת אמור תשפ"ג. אות כב. מצורף.לפני כמה חודשים דיבר על זה בארוכה בשיעור בלווין
והביא שאלה זו בשם הג"ר חנוך כהן שליט"א ר"י יקירי ירושלים
ותירץ כנ"ל
הודפס בעלון השיעור השבועי
אפשר לבקש מהרב בנימין לוריא שליט"א שיעלה לכאן את העלון...
אשמח אם תוכל להעלותכך הובא באביר הרועים לרבי יעקב ששון ח"ג בשם הגר"ד יוסף, ע"ש בזה דברים נפלאים).
נכון שיש עבירות שיותר חמורות בעצם, אבל בשבועת שוא נאמרו הרבה דברים חמורים, שבכל עבירות נאמר בהם ונקה ובה לא ינקה, ונפרעים ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו לאלתר ואפילו יש לו זכות אין ממתינים לו.. וכן ב' אלפים עיירות שהיו לינאי ונחרבו על שבועת אמת שקיימו, א"כ ראינו שיש לשבועת שוא השלכות קשות ביותר, וגם חמורה מכל עבירות שכתוב בה לא ינקה.. ור"ל ור"י דאמרי תרוויהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא,כרת יותר חמור מנזדעזעה א''י
והגע בעצמך אטו אם יכפו אדם או לברך ברכה לבטלה או לבוא על נדה או א''א..פשיטא שיברך
ולכן אין התירוץ מבואר כלל.
וגם לא כתוב 400 פרסה, וכפי שהובא כאן.(להעיר, ששם בגמ', כתוב שכל העולם נזדעזע, ולא רק א"י, ונתחלף מפני הדומים....)
נו נונכון שיש עבירות שיותר חמורות בעצם, אבל בשבועת שוא נאמרו הרבה דברים חמורים, שכל עבירות נאמר בהם ונקה ובה לא ינקה, ונפרעים ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו לאלתר ואפילו יש לו זכות אין ממתינים לו.. וכן ב' אלפים עיירות שהיו לינאי ונחרבו על שבועת אמת שקיימו, א"כ ראינו שיש לשבועת שוא השלכות קשות ביותר, וגם חמורה מכל עבירות שכתוב בה לא ינקה.. ור"ל ור"י דאמרי תרוויהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא,
אולי לכן החמירו בה... ונכון שאין זה תשובה מושלמת אך היא יכולה מעט להניח את הדעת..
ואמת שכבר כתבו לעייל שאין כלל זה כ"כ מוסכם בפוסקים...
(להעיר, ששם בגמ', כתוב שכל העולם נזדעזע, ולא רק א"י, ונתחלף מפני הדומים....)
א. לא כתוב בגמרא ברכה לבטלה אלא הזכרת ה' לבטלה עיין בראשונים על התורה מהו הזכרת ה' לבטלה.נכון שיש עבירות שיותר חמורות בעצם, אבל בשבועת שוא נאמרו הרבה דברים חמורים, שבכל עבירות נאמר בהם ונקה ובה לא ינקה, ונפרעים ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו לאלתר ואפילו יש לו זכות אין ממתינים לו.. וכן ב' אלפים עיירות שהיו לינאי ונחרבו על שבועת אמת שקיימו, א"כ ראינו שיש לשבועת שוא השלכות קשות ביותר, וגם חמורה מכל עבירות שכתוב בה לא ינקה.. ור"ל ור"י דאמרי תרוויהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא,
אולי לכן החמירו בה... ונכון שאין זה תשובה מושלמת אך היא יכולה מעט להניח את הדעת..
ואמת שכבר כתבו לעיל שאין כלל זה כ"כ מוסכם בפוסקים...
שוב מימרא זו לא נאמרה בברכות.א. נאמר בגמ' על שבועת שוא, וציינתי זאת במפורש, אך בגמ' נאמר שברכה לבטלה עובר משום 'לא תשא' שהוא אותו הלאו..
לא מעלה ולא מוריד יש כללים שהם דאוריתא ודרבנן.ב. אמת שדעת רוב הראשונים שזהו רק איסור דרבנן, ומפורש בגמ' בהדיא שאינה נחשבת מן החמורות, אך אנו רואים במפורש שכך כותבים האחרונים שזוהי הסיבה שמחמירים בברכות, א"כ לא מבעיא אם נאמר שעובר ממש בלא תשא, אז פשיטא, שנאמרו בה כל אותם ההשלכות - לא עצם האיסור שכבר נתבאר שהוא אינו מן החמורות, אלא השלכותיו החמורות - שהוזכרו בש"ס, אלא אפי' לדעת הפוסקים שס"ל שהיא מדרבנן, הרי ודאי ששבועת אמת, אינה איסור מן התורה ובכל זאת מצינו שתלו חכמים חורבן ב' אלפים עיירות בדבר זה, א"כ רואים שיש קפידה בהזכרת ה', שזה כביכול זילותא למלך ששמו מוזכר ללא צורך אמיתי.. ולכן גם חכמים ראו להחמיר בזה למרות שאינו איסור מן התורה.
אכן החיד"א אחז שזו חומרא. ולכן בברכות ההנאה לא אמר סב"ל.ג. אמת, שהרי מעיקר הדין אם קיבלנו הוראות הפוסק ודאי שאפשר לעשות כמותו גם בברכות כמו בכל התורה.. ולכן גוף הכלל הנ"ל שנוי במח' בין האחרונים. ולכן גם לדעת החיד"א שהחזיק בכלל זה, הוי רק כעין חומרא לכתחילה, ולכן כתב שהנוהג לברך כדעת מרן אין מזניחין אותו, וכן מי שכבר נהג לברך ע"פ דעת מרן יכול להחזיק במנהגו גם אחרי שנודע לו שיש חולקים. ולכן גם מרן הגרע"י זצ"ל פסק שאם מצטרף ס"ס לדעת מרן אפשר לברך. או אם המח' בגוף המצוה ודעת מרן שיש מצוה, אז הברכה נגררת אחרי המצוה, וכדומה לאלו...
החיד"א כתב שקיבל זאת בשם רבותיו. החיד"א יודע לכתוב שמנהג היה קודם מרן ולא כן הוא... ואדרבה הוא אומר שקיד. החיד"א לא כתב שרבותיו חידשו כלל זה, אלא שכך היא קבלה מרבותיו, ויתכן בהחלט שהיא הנהגה קדומה עוד קודם שקיבלו באופן מוחלט פסקי מרן.. ואפי' הדבר מסופק, הרי ספק ברכות להקל...
נאמר על לאו לא תשא, ולהרמב"ם עובר ממש על לאו זה... וגם לשאר הראשונים אסמכוהו רבנן על הלאו הזה כדאיתא בבכרכות לג.שוב מימרא זו לא נאמרה בברכות.
?? לא זכיתי להבין כוונתך....לא מעלה ולא מוריד יש כללים שהם דאוריתא ודרבנן.
מה יש לדון כך המנהג..... והוי כמו כל מנהג אחר נגד מרן, ואפילו לקולא...אכן החיד"א אחז שזו חומרא. ולכן בברכות ההנאה לא אמר סב"ל.
אמנם בכלל יש לדון האם אפשר להחמיר נגד השו"ע בפרהסיא.
נראה שחסר כאן בסוף דבריך... מ"מ ודאי שאין החיד"א נדרש כל פעם לציין וגם אין דרכו לציין תמיד. כאן ודאי שהמנהג לא יכול להיות קודם למרן... שהרי כל עצמו של המנהג הוא שלא לברך במקום שמרן אמר לברך.. א"כ ודאי שלא יכול לקדום למרן..... אלא שהם נהגו להחמיר בברכות במקום שראו חולקים על מרן..החיד"א כתב שקיבל זאת בשם רבותיו. החיד"א יודע לכתוב שמנהג היה קודם מרן ולא כן הוא... ואדרבה הוא אומר שקי
מה זה רלוונטי לנו??, כך המנהג על פי החיד"א....ורבים מאחרונים כתבו שזה נאמר דוקא שהשו"ע לא ראה את כל הראשונים.
מה שחקרתי קצת היה מנהגים שהם לא כהשו"ע ופשוט רצו ליישב את מנהג אבותם האיך הוא נגד מרן הרי קיבלנו הוראותיו (מנהג להקל נגד מרן, סב"ל נגד מרן).
אמת עכ"פ לדעת רוב ככל הראשונים הוא דרבנן.נאמר על לאו לא תשא, ולהרמב"ם עובר ממש על לאו זה... וגם לשאר הראשונים אסמכוהו רבנן על הלאו הזה כדאיתא בבכרכות לג.
החומרא שהוזכרה בש"ס לא נאמרה על ברכות והאחרונים נתנו סמך לזה שעושים סב"ל נגד מרן. עכ"פ רוב הראשונים סברו שהוא דרבנן וגם אלו שסברו שהוא דאוריתא החמורא של הזדעזע העולם אינה על ברכה לבטלה. ואדרבה ומזה שתראה שהם לא חששו לסב"ל זו ראיה שלא חששו לכך שהעולם יזדעזע. וכל העניין של הזדעזע העולם אינו מעלה ומוריד, יש כללים אחרים שהם דאוריתא וכריתות ב"ד ודרבנן לא זעזוע הארץ.?? לא זכיתי להבין כוונתך....
ההמשך לדברי שהרי הוא כתב שקיבלנו עלינו הוראות מרן ולכן הוא מסכים שהקבלה הייתה כולל ברכות והוא מנהג אחרי מרן.נראה שחסר כאן בסוף דבריך... מ"מ ודאי שאין החיד"א נדרש כל פעם לציין וגם אין דרכו לציין תמיד. כאן ודאי שהמנהג לא יכול להיות קודם למרן... שהרי כל עצמו של המנהג הוא שלא לברך במקום שמרן אמר לברך.. א"כ ודאי שלא יכול לקדום למרן..... אלא שהם נהגו להחמיר בברכות במקום שראו חולקים על מרן..
רלוונטי מאוד איך להסתכל באופן הכללי מהו מנהג ואיך מנסים ליישב אותו, וכשחוקרים בשורש שהדברים אינם בהם כ"כ דברי טעם, והנה לפניך אחד מהמקרים לסמוך על מרן באיסורי סקילה וכרת!!! ובברכות לרוב הפוסקים הוא דרבנן וגם אלו שאומרים שהוא דאוריתא (שו"ע) אומרים לברך באותו מקרה, והדברים תמוהים ואין להם תשובה מספקת כי כבר הגרע"י תמה על כל האחרונים הנ"ל למה עושים סב"ל נגד מרן.מה זה רלוונטי לנו??, כך המנהג על פי החיד"א....
קודם, זה לא רק עניין סימבולי של זעזוע הארץ, אלא עוד כמה דברים חמורים שהוזכרו שם בגמ' (שבועות לט) וציינתי אותם בקצרה בתגובתי הראשונה...החומרא שהוזכרה בש"ס לא נאמרה על ברכות והאחרונים נתנו סמך לזה שעושים סב"ל נגד מרן. עכ"פ רוב הראשונים סברו שהוא דרבנן וגם אלו שסברו שהוא דאוריתא החמורא של הזדעזע העולם אינה על ברכה לבטלה. ואדרבה ומזה שתראה שהם לא חששו לסב"ל זו ראיה שלא חששו לכך שהעולם יזדעזע. וכל העניין של הזדעזע העולם אינו מעלה ומוריד, יש כללים אחרים שהם דאוריתא וכריתות ב"ד ודרבנן לא זעזוע הארץ.
ההמשך לדברי שהרי הוא כתב שקיבלנו עלינו הוראות מרן ולכן הוא מסכים שהקבלה הייתה כולל ברכות והוא מנהג אחרי מרן.
ולפי כללי הגרע"י מנהג אחרי מרן אפילו לחומרא צריך לבטלו כי הוא מנהג אחרי מרן.
ועוד שהרבה פוסקים שיש בסב"ל גם קולא ואין לקיים מנהג קולא נגד מרן.
לא אמרתי שתירוץ זה מיישב את הכל... ונכון שעדיין יש קושי, - בעיקר בברכות הנהנין כמו שציינת שיש בזה קולא שנהנה בלא לברך, אך בשאר ברכות קושיא מעיקרא לא כ"כ קשה, שאין איסור בזה שלא יברך, כי ברכות אינם מעכבות ולכן שב ואל תעשה עדיף... - מ"מ בהרבה מנהגים יש קשיים, ומסבירים אותם בכל מיני אופנים גם אם לא הכי נוחים... אחרי הכל כך נהגנו ע"פ החיד"א ורבותיו שהיו גדולי הדור, ויש לומר שכך היה מעיקרא, ובפרט שיש קצת טעם בדבר, לכן אני חושב שיש בהסבר זה להניח מעט את הדעת כמו שכתבתי בהתחלה, לפחות את דעתי... אם לכבודו הדברים לא מחוורים, אין לי יותר מה להוסיף בנידון...רלוונטי מאוד איך להסתכל באופן הכללי מהו מנהג ואיך מנסים ליישב אותו, וכשחוקרים בשורש שהדברים אינם בהם כ"כ דברי טעם, והנה לפניך אחד מהמקרים לסמוך על מרן באיסורי סקילה וכרת!!! ובברכות לרוב הפוסקים הוא דרבנן וגם אלו שאומרים שהוא דאוריתא (שו"ע) אומרים לברך באותו מקרה, והדברים תמוהים ואין להם תשובה מספקת כי כבר הגרע"י תמה על כל האחרונים הנ"ל למה עושים סב"ל נגד מרן.