במאמר פיו
Active member
מצטט לך משיעור של הרב יצחק יוסף עקב, תשע"ח דיבר על נושא זה:
"והטעם כי האומר ברכה לבטלה עובר בלא תשא, והעולם כולו הזדעזע כשאמר הקדוש ברוך הוא "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא" (שבועות לט.), מה שלא נאמר בשאר האיסורים שבתורה"
להעיר, שר' דוד פארדו אינו מרבותיו של החיד"א, כמו שמשמע מדבריך אלא הם היו מחותנים....
לפני כמה חודשים דיבר על זה בארוכה בשיעור בלווין
והביא שאלה זו בשם הג"ר חנוך כהן שליט"א ר"י יקירי ירושלים
ותירץ כנ"ל
הודפס בעלון השיעור השבועי
אפשר לבקש מהרב בנימין לוריא שליט"א שיעלה לכאן את העלון...
אתה זוכר באיזה פרשה בשיעור השבועי?
כמובן עפר אני לרגלי הרב יצחק יוסף שליט"א אבל קצת קשה עדיין. אמנם באמת לא נאמר דבר כזה על שאר האיסורים,אבל יש מחלוקת אם אפילו ברכה לבטלה זה מדאורייתא או מדרבנן, אז למרות שנאמר כן סוף סוף מחלוקת אם זה נאמר על סב"ל, וגם אם תגיד שכן עדיין יש איסורי כרת וכו' שהם חמורים הרבה יותר בסברא פשוטה..
אם הייתי זוכר, הייתי כמובן מפרסם כאן את העלון...
בכל אופן שאלתך מצוינת
אבל עתיקה ידועה ומפורסמת
כמובן שהשאלה הרבה יותר חזקה מהתשובה
אבל מה לעשות שגאון עוזנו מרן החיד"א זצ"ל כתב את הכלל הזה וכולם כפופים אליו למרות שהוא חידוש גדול מאד!
לכן הרבה אחרונים חולקים על מרן החיד"א וכלל זה אינו ברור כפי שגדלנו עליו...
ומשתדלים לתרץ בכל מיני תירוצים בכדי להקליש מעט מהשאלה
[וכיון שכלל זה חידוש גדול הוא, אזי כל שיש צירוף נוסף לא עושים סב"ל נגד מרן, כיון שאין לך בו אלא משעת חידושו, עי' אריכות בזה בשו"ת יבי"א ח"ט יו"ד סי' כ, ובילקו"י סי' תרמה].
וידוע שמרן הגר"ע זצ"ל התבטא פעם, אני סבור שקיבלנו הוראות מרן זצ"ל גם בדיני ברכות, ולא עושים סב"ל נגדו, אבל מה אעשה והחיד"א כתב כן, ואין אני יכול לחלוק עליו (כך הובא באביר הרועים לרבי יעקב ששון ח"ג בשם הגר"ד יוסף, ע"ש בזה דברים נפלאים).
ומי יודע אם מרן זצ"ל בעצמו לא נהג כדעת מרן השו"ע בהלכות ברכות, שידוע מאד כמה חיזק פסקי מרן השו"ע וכל הפוסקים לדורותם שקיבלנו הוראות מרן, ורק לאחרים הורה שסב"ל נגד מרן כי לא רצה לחלוק על מרן החיד"א שקיבלנו הוראותיו ג"כ...
ואגב, גם החיד"א כתב שהעושה כמרן אין מזניחים אותו, הרי שאינו עובר באיסור אם עושה כמרן, וזה מחליש את השאלה הידועה שאתה שואל...
עוד כתב מרן זצ"ל ביבי"א הנ"ל שאדם שנהג לברך ע"פ מרן השו"ע ועתה נודע לו שחולקים על מרן יכול להמשיך במנהגו לברך, כיון שקיבלנו הוראות מרן השו"ע
העולה לדינא מכל האמור: הכלל הזה הוא חידוש גדול, ורוב הפוסקים לא הסכימו לזה, ולכן כלל זה אינו פשוט כלל ועיקר, ויש בו כמה נפק"מ להלכה בכמה וכמה נידונים בהלכה
וזה עצמו מחליש הרבה את השאלה...
ודו"ק
בכל אופן שאלתך מצוינת
אבל עתיקה ידועה ומפורסמת
כמובן שהשאלה הרבה יותר חזקה מהתשובה
אבל מה לעשות שגאון עוזנו מרן החיד"א זצ"ל כתב את הכלל הזה וכולם כפופים אליו למרות שהוא חידוש גדול מאד!
לכן הרבה אחרונים חולקים על מרן החיד"א וכלל זה אינו ברור כפי שגדלנו עליו...
ומשתדלים לתרץ בכל מיני תירוצים בכדי להקליש מעט מהשאלה
[וכיון שכלל זה חידוש גדול הוא, אזי כל שיש צירוף נוסף לא עושים סב"ל נגד מרן, כיון שאין לך בו אלא משעת חידושו, עי' אריכות בזה בשו"ת יבי"א ח"ט יו"ד סי' כ, ובילקו"י סי' תרמה].
וידוע שמרן הגר"ע זצ"ל התבטא פעם, אני סבור שקיבלנו הוראות מרן זצ"ל גם בדיני ברכות, ולא עושים סב"ל נגדו, אבל מה אעשה והחיד"א כתב כן, ואין אני יכול לחלוק עליו (כך הובא באביר הרועים לרבי יעקב ששון ח"ג בשם הגר"ד יוסף, ע"ש בזה דברים נפלאים).
ומי יודע אם מרן זצ"ל בעצמו לא נהג כדעת מרן השו"ע בהלכות ברכות, שידוע מאד כמה חיזק פסקי מרן השו"ע וכל הפוסקים לדורותם שקיבלנו הוראות מרן, ורק לאחרים הורה שסב"ל נגד מרן כי לא רצה לחלוק על מרן החיד"א שקיבלנו הוראותיו ג"כ...
ואגב, גם החיד"א כתב שהעושה כמרן אין מזניחים אותו, הרי שאינו עובר באיסור אם עושה כמרן, וזה מחליש את השאלה הידועה שאתה שואל...
עוד כתב מרן זצ"ל ביבי"א הנ"ל שאדם שנהג לברך ע"פ מרן השו"ע ועתה נודע לו שחולקים על מרן יכול להמשיך במנהגו לברך, כיון שקיבלנו הוראות מרן השו"ע
העולה לדינא מכל האמור: הכלל הזה הוא חידוש גדול, ורוב הפוסקים לא הסכימו לזה, ולכן כלל זה אינו פשוט כלל ועיקר, ויש בו כמה נפק"מ להלכה בכמה וכמה נידונים בהלכה
וזה עצמו מחליש הרבה את השאלה...
ודו"ק
בעלון של פרשת אמור תשפ"ג. אות כב. מצורף.
אריאל שמואל
Active member
אשמח אם תוכל להעלות
נכון שיש עבירות שיותר חמורות בעצם, אבל בשבועת שוא נאמרו הרבה דברים חמורים, שבכל עבירות נאמר בהם ונקה ובה לא ינקה, ונפרעים ממנו וממשפחתו ומכל העולם כולו לאלתר ואפילו יש לו זכות אין ממתינים לו.. וכן ב' אלפים עיירות שהיו לינאי ונחרבו על שבועת אמת שקיימו, א"כ ראינו שיש לשבועת שוא השלכות קשות ביותר, וגם חמורה מכל עבירות שכתוב בה לא ינקה.. ור"ל ור"י דאמרי תרוויהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא,
אולי לכן החמירו בה... ונכון שאין זה תשובה מושלמת אך היא יכולה מעט להניח את הדעת..
ואמת שכבר כתבו לעיל שאין כלל זה כ"כ מוסכם בפוסקים...
(להעיר, ששם בגמ', כתוב שכל העולם נזדעזע, ולא רק א"י, ונתחלף מפני הדומים....)
נערך לאחרונה:
בדרכי האבות
Active member
א. לא כתוב בגמרא ברכה לבטלה אלא הזכרת ה' לבטלה עיין בראשונים על התורה מהו הזכרת ה' לבטלה.
ב. לדעת רוב ככל הראשונים איסור ברכה לבטלה הוא דרבנן אז ודאי שלא עליו נאמרה הגמרא וכ"ש שאינו חומר מאיסור שבת.
ג. גם החיד"א בעצמו כתב שאפשר לעשות כמרן, וכ"כ הגרע"י שמי שלא ידע ועשה כמרן אין צריך לשנות.
ד. וממה נפשך עם רבותיו של החיד"א חידשו דין זה אדרבה הוא מנהג אחרי מרן ויש לבטלו לדעת הגרע"י.
א. נאמר בגמ' על שבועת שוא, וציינתי זאת במפורש, אך בגמ' נאמר שברכה לבטלה עובר משום 'לא תשא' שהוא אותו הלאו..
ב. אמת שדעת רוב הראשונים שזהו רק איסור דרבנן, ומפורש בגמ' בהדיא שאינה נחשבת מן החמורות, אך אנו רואים במפורש שכך כותבים האחרונים שזוהי הסיבה שמחמירים בברכות, א"כ לא מבעיא אם נאמר שעובר ממש בלא תשא, אז פשיטא, שנאמרו בה כל אותם ההשלכות - לא עצם האיסור שכבר נתבאר שהוא אינו מן החמורות, אלא השלכותיו החמורות - שהוזכרו בש"ס, אלא אפי' לדעת הפוסקים שס"ל שהיא מדרבנן, הרי ודאי ששבועת אמת, אינה איסור מן התורה ובכל זאת מצינו שתלו חכמים חורבן ב' אלפים עיירות בדבר זה, א"כ רואים שיש קפידה בהזכרת ה', שזה כביכול זילותא למלך ששמו מוזכר ללא צורך אמיתי.. ולכן גם חכמים ראו להחמיר בזה למרות שאינו איסור מן התורה.
ג. אמת, שהרי מעיקר הדין אם קיבלנו הוראות הפוסק ודאי שאפשר לעשות כמותו גם בברכות כמו בכל התורה.. ולכן גוף הכלל הנ"ל שנוי במח' בין האחרונים. ולכן גם לדעת החיד"א שהחזיק בכלל זה, הוי רק כעין חומרא לכתחילה, ולכן כתב שהנוהג לברך כדעת מרן אין מזניחין אותו, וכן מי שכבר נהג לברך ע"פ דעת מרן יכול להחזיק במנהגו גם אחרי שנודע לו שיש חולקים. ולכן גם מרן הגרע"י זצ"ל פסק שאם מצטרף ס"ס לדעת מרן אפשר לברך. או אם המח' בגוף המצוה ודעת מרן שיש מצוה, אז הברכה נגררת אחרי המצוה, וכדומה לאלו...
ד. החיד"א לא כתב שרבותיו חידשו כלל זה, אלא שכך היא קבלה מרבותיו, ויתכן בהחלט שהיא הנהגה קדומה עוד קודם שקיבלו באופן מוחלט פסקי מרן.. ואפי' הדבר מסופק, הרי ספק ברכות להקל...
ב. אמת שדעת רוב הראשונים שזהו רק איסור דרבנן, ומפורש בגמ' בהדיא שאינה נחשבת מן החמורות, אך אנו רואים במפורש שכך כותבים האחרונים שזוהי הסיבה שמחמירים בברכות, א"כ לא מבעיא אם נאמר שעובר ממש בלא תשא, אז פשיטא, שנאמרו בה כל אותם ההשלכות - לא עצם האיסור שכבר נתבאר שהוא אינו מן החמורות, אלא השלכותיו החמורות - שהוזכרו בש"ס, אלא אפי' לדעת הפוסקים שס"ל שהיא מדרבנן, הרי ודאי ששבועת אמת, אינה איסור מן התורה ובכל זאת מצינו שתלו חכמים חורבן ב' אלפים עיירות בדבר זה, א"כ רואים שיש קפידה בהזכרת ה', שזה כביכול זילותא למלך ששמו מוזכר ללא צורך אמיתי.. ולכן גם חכמים ראו להחמיר בזה למרות שאינו איסור מן התורה.
ג. אמת, שהרי מעיקר הדין אם קיבלנו הוראות הפוסק ודאי שאפשר לעשות כמותו גם בברכות כמו בכל התורה.. ולכן גוף הכלל הנ"ל שנוי במח' בין האחרונים. ולכן גם לדעת החיד"א שהחזיק בכלל זה, הוי רק כעין חומרא לכתחילה, ולכן כתב שהנוהג לברך כדעת מרן אין מזניחין אותו, וכן מי שכבר נהג לברך ע"פ דעת מרן יכול להחזיק במנהגו גם אחרי שנודע לו שיש חולקים. ולכן גם מרן הגרע"י זצ"ל פסק שאם מצטרף ס"ס לדעת מרן אפשר לברך. או אם המח' בגוף המצוה ודעת מרן שיש מצוה, אז הברכה נגררת אחרי המצוה, וכדומה לאלו...
ד. החיד"א לא כתב שרבותיו חידשו כלל זה, אלא שכך היא קבלה מרבותיו, ויתכן בהחלט שהיא הנהגה קדומה עוד קודם שקיבלו באופן מוחלט פסקי מרן.. ואפי' הדבר מסופק, הרי ספק ברכות להקל...
בדרכי האבות
Active member
שוב מימרא זו לא נאמרה בברכות.
לא מעלה ולא מוריד יש כללים שהם דאוריתא ודרבנן.
אכן החיד"א אחז שזו חומרא. ולכן בברכות ההנאה לא אמר סב"ל.
אמנם בכלל יש לדון האם אפשר להחמיר נגד השו"ע בפרהסיא.
החיד"א כתב שקיבל זאת בשם רבותיו. החיד"א יודע לכתוב שמנהג היה קודם מרן ולא כן הוא... ואדרבה הוא אומר שקי
ורבים מאחרונים כתבו שזה נאמר דוקא שהשו"ע לא ראה את כל הראשונים.
מה שחקרתי קצת היה מנהגים שהם לא כהשו"ע ופשוט רצו ליישב את מנהג אבותם האיך הוא נגד מרן הרי קיבלנו הוראותיו (מנהג להקל נגד מרן, סב"ל נגד מרן).
נאמר על לאו לא תשא, ולהרמב"ם עובר ממש על לאו זה... וגם לשאר הראשונים אסמכוהו רבנן על הלאו הזה כדאיתא בבכרכות לג.
?? לא זכיתי להבין כוונתך....
מה יש לדון כך המנהג..... והוי כמו כל מנהג אחר נגד מרן, ואפילו לקולא...
נראה שחסר כאן בסוף דבריך... מ"מ ודאי שאין החיד"א נדרש כל פעם לציין וגם אין דרכו לציין תמיד. כאן ודאי שהמנהג לא יכול להיות קודם למרן... שהרי כל עצמו של המנהג הוא שלא לברך במקום שמרן אמר לברך.. א"כ ודאי שלא יכול לקדום למרן..... אלא שהם נהגו להחמיר בברכות במקום שראו חולקים על מרן..
מה זה רלוונטי לנו??, כך המנהג על פי החיד"א....
בדרכי האבות
Active member
אמת עכ"פ לדעת רוב ככל הראשונים הוא דרבנן.
החומרא שהוזכרה בש"ס לא נאמרה על ברכות והאחרונים נתנו סמך לזה שעושים סב"ל נגד מרן. עכ"פ רוב הראשונים סברו שהוא דרבנן וגם אלו שסברו שהוא דאוריתא החמורא של הזדעזע העולם אינה על ברכה לבטלה. ואדרבה ומזה שתראה שהם לא חששו לסב"ל זו ראיה שלא חששו לכך שהעולם יזדעזע. וכל העניין של הזדעזע העולם אינו מעלה ומוריד, יש כללים אחרים שהם דאוריתא וכריתות ב"ד ודרבנן לא זעזוע הארץ.
ההמשך לדברי שהרי הוא כתב שקיבלנו עלינו הוראות מרן ולכן הוא מסכים שהקבלה הייתה כולל ברכות והוא מנהג אחרי מרן.
ולפי כללי הגרע"י מנהג אחרי מרן אפילו לחומרא צריך לבטלו כי הוא מנהג אחרי מרן.
ועוד שהרבה פוסקים שיש בסב"ל גם קולא ואין לקיים מנהג קולא נגד מרן.
רלוונטי מאוד איך להסתכל באופן הכללי מהו מנהג ואיך מנסים ליישב אותו, וכשחוקרים בשורש שהדברים אינם בהם כ"כ דברי טעם, והנה לפניך אחד מהמקרים לסמוך על מרן באיסורי סקילה וכרת!!! ובברכות לרוב הפוסקים הוא דרבנן וגם אלו שאומרים שהוא דאוריתא (שו"ע) אומרים לברך באותו מקרה, והדברים תמוהים ואין להם תשובה מספקת כי כבר הגרע"י תמה על כל האחרונים הנ"ל למה עושים סב"ל נגד מרן.
קודם, זה לא רק עניין סימבולי של זעזוע הארץ, אלא עוד כמה דברים חמורים שהוזכרו שם בגמ' (שבועות לט) וציינתי אותם בקצרה בתגובתי הראשונה...
ולפי שיטת הרמב"ם עובר על 'לא תשא' שהוא הוא אותו הלאו ממש שעובר עליו בברכה לבטלה לשיטתו... א"כ זו אותה חומרה ממש.
וכבר ציינתי לעיל שגם בשבועת אמת שקיימו אותה שאין בה שום איסור דאורייתא וגם איסור דרבנן לא ידוע לי שיש, תלו בזה חז"ל חורבן של אלפי עיירות, רואים מזה שיש קפידא בעניין של הזכרת שם שמים, ובאמת שהיום ראיתי בספר ברכת ה' שציין לכמה אחרונים הסוברים שברכה שאינה צריכה הוי רק איסור דרבנן, ובכל זאת כותבים שהוא חמור יותר משאר דרבנן דאסמכוהו אקרא, ומשום חומרא דלא תשא.
אתה מניח הנחות לא כתובות... מי גילה לך רז זה, שקודם קיבלנו כל הוראות מרן , כולל בברכות, ואז הנהיגו מנהג לשנות... מאוד סביר להניח שמתחילה כבר נהגו להחמיר שלא לברך, כמו שכל הפוסקים הראשונים והב"י בעצמו נהג לעשות סב"ל... ולכן מתחילה גם נהגו להחמיר נגד מרן בברכות, ובצורה זו קיבלו הוראותיו. וגם אם תטען שאינו ברור, לא יהא אלא ספק, וספק לקולא כמו שכבר כתבתי..
לא אמרתי שתירוץ זה מיישב את הכל... ונכון שעדיין יש קושי, - בעיקר בברכות הנהנין כמו שציינת שיש בזה קולא שנהנה בלא לברך, אך בשאר ברכות קושיא מעיקרא לא כ"כ קשה, שאין איסור בזה שלא יברך, כי ברכות אינם מעכבות ולכן שב ואל תעשה עדיף... - מ"מ בהרבה מנהגים יש קשיים, ומסבירים אותם בכל מיני אופנים גם אם לא הכי נוחים... אחרי הכל כך נהגנו ע"פ החיד"א ורבותיו שהיו גדולי הדור, ויש לומר שכך היה מעיקרא, ובפרט שיש קצת טעם בדבר, לכן אני חושב שיש בהסבר זה להניח מעט את הדעת כמו שכתבתי בהתחלה, לפחות את דעתי... אם לכבודו הדברים לא מחוורים, אין לי יותר מה להוסיף בנידון...
נושאים דומים בפורום
