עריכה: תודה לרב @בנימין לוריא על הסידור המחודש, לא יאומן שמאז פתיחת האשכול עבר כחצי שנה - הזמן טס! הרגיש לי כאילו פרסמתי את זה לפני גג חודשיים.
אז ההודעה הנ"ל בעצם ממשיכה את האשכול הנוכחי,עם שאלות נוספות :
אמנם פתחתי את הנושא לפני כחודש חודשיים(לא מצליח למצוא אותו, אולי @בנימין לוריא יוכל לעזור ולשים קישור)
אבל השיעור השבועי שקראתי בעלון החדש + כמה שאלות שחמי (רב אשכנזי) שאל והעיר לי בנושא הזה, הציף לי את העניין מחדש.
חשוב לציין שגם אם חלילה כתבתי משהו קצת בתקיפות (לא שנראה לי שכתבתי כן,אבל אם למישהו יראה כך) חלילה חלילה שיתפרש שאני מעז להעלות בדעתי לחלוק על גדולי רבותינו או משהו כזה. אני נטו שואל על מנת להבין ולהשיג בקוצר דעתי את שיטות רבותינו הקדושים ו"תורה היא וללמוד אני צריך" ואשמח להסבר כאן על מנת שאצליח להבין את הדברים.
השאלות:
1. לעניין מה שאומרים סב"ל נגד מרן. אני עדיין לא מצליח לקלוט את העניין - בשיעור מרן שליטא אמר שזה לגודל חומרת האיסור של הזכרת שם שמיים שהעולם הזדעזע בעת הדיבר "לא תשא" וכו'
וכבר באשכול שפתחתי שאלתי - נכון שיש את המדרש הנל,אבל אי אפשר להגיד שאזכרת שם שמיים לבטלה קשה יותר מחילול שבת או עריות וכו'. ואם גם בדינים החמורים ביותר הולכים אחרי מרן, למה לא בדין סב"ל?
2. אז תירצו לי באשכול הנ"ל שבגלל שהברכה עצמה היא לא חובה מהתורה, ורק חכמים באו ותיקנו, ואם מברכים לבטלה אז עוברים איסור דאורייתא ,ובשביל ספק מצווה מדרבנן לא נכנסים לספק איסור חמור מדאורייתא - אז זה תשובה נפלאה, אבל יש פה בעיה אחת: וכי מרן השולחן ערוך לא ידע מהכלל הזה?? (אז למעט מקרים בהם אומרים אם מרן היה רואה דעת הגאון/הראשון וכו') - חוזרת השאלה למקומה - אם סומכים על מרן בדברים הכי חמורים שיש, אז למה כמשדובר בשיקול דעתו בעניין ברכות לא סומכים עליו? הרי גם הוא עשה את השיקול שברכה זה ספק דרבנן מול ספק דאורייתא ואם פסק בכל זאת לברך,משמע שלדעתו אין פה ספק. ואם אנחנו מקבלים בכל דבר הוראות מרן - אז איך עושים נגד דעתו כאן??
3. עוד תשובה שקיבלתי באשכול ההוא שכתב מרן החידא שיש מנהג שכנראה עוד מימי מרן שבסב"ל לא קבלנו הוראותיו. וגם זה קשה - מה פירוש לקבל הוראות המרא דאתרא לחצאין? או שהוא המרא דאתרא או לא? איפה מצינו עוד קהילה שקיבלה הוראת רב מסויים בחלק מהמקרים? מתלבט אם להגיד אשכנזים - כי לא בכל דבר הם עושים כהרמ"א, אבל נראה לענ"ד שאנחנו הספרדים כל הזמן אומרים שמרן השולחן ערוך הוא הבסיס לכל פסיקה והוא המרא דאתרא וכו' - אצלם זה לא כזה מובהק מראש)
4. בהמשך ישיר ל 3, גם ראיתי שבילקוט יוסף כתב שבכל הקשור לענייני תפילה נוהגים כהאר"י ולא כמו מרן. אז שוב שאלה 3 - האם הוא הרב הפוסק שלנו או לא. ועוד, אם קיבלנו הוראות רבנו האר"י בתפילה, אז למה מרן שליטא כותב שבלהחזיק את הציציות לפני ק"ש דשחרית צריך להחזיק 2 ולא 4 כמו שפוסק השולחן ערוך ולא רבנו האר"י? הרי זה חלק בתפילה
5. מה שהכי לא הבנתי, בשיעור השבועי מרן נתן המון דוגמאות לכלל שאם זה סב"ל במצווה מדאורייתא פה *כן* עושים סב"ל . ואני לא מצליח להבין - מאי שנא מצווה מדאורייתא או מדרבנן? הרי ברכה לא מעכבת, ואם אתה אומר שכל היסוד של סב"ל זה לחומרת לא תשא + שברכה היא ממילא תקנת חכמים בלבד ויש לכאורה יותר מה להפסיד ממה להרוויח - אז מה זה משנה אם מדובר במצווה מדאורייתא או דרבנן? ממילא הברכה עצמה מדרבנן, ובכל מקרה ברכה לא מעכבת. אז למה פה כן להיכנס לסב"ל?
אז ההודעה הנ"ל בעצם ממשיכה את האשכול הנוכחי,עם שאלות נוספות :
אמנם פתחתי את הנושא לפני כחודש חודשיים
אבל השיעור השבועי שקראתי בעלון החדש + כמה שאלות שחמי (רב אשכנזי) שאל והעיר לי בנושא הזה, הציף לי את העניין מחדש.
חשוב לציין שגם אם חלילה כתבתי משהו קצת בתקיפות (לא שנראה לי שכתבתי כן,אבל אם למישהו יראה כך) חלילה חלילה שיתפרש שאני מעז להעלות בדעתי לחלוק על גדולי רבותינו או משהו כזה. אני נטו שואל על מנת להבין ולהשיג בקוצר דעתי את שיטות רבותינו הקדושים ו"תורה היא וללמוד אני צריך" ואשמח להסבר כאן על מנת שאצליח להבין את הדברים.
השאלות:
1. לעניין מה שאומרים סב"ל נגד מרן. אני עדיין לא מצליח לקלוט את העניין - בשיעור מרן שליטא אמר שזה לגודל חומרת האיסור של הזכרת שם שמיים שהעולם הזדעזע בעת הדיבר "לא תשא" וכו'
וכבר באשכול שפתחתי שאלתי - נכון שיש את המדרש הנל,אבל אי אפשר להגיד שאזכרת שם שמיים לבטלה קשה יותר מחילול שבת או עריות וכו'. ואם גם בדינים החמורים ביותר הולכים אחרי מרן, למה לא בדין סב"ל?
2. אז תירצו לי באשכול הנ"ל שבגלל שהברכה עצמה היא לא חובה מהתורה, ורק חכמים באו ותיקנו, ואם מברכים לבטלה אז עוברים איסור דאורייתא ,ובשביל ספק מצווה מדרבנן לא נכנסים לספק איסור חמור מדאורייתא - אז זה תשובה נפלאה, אבל יש פה בעיה אחת: וכי מרן השולחן ערוך לא ידע מהכלל הזה?? (אז למעט מקרים בהם אומרים אם מרן היה רואה דעת הגאון/הראשון וכו') - חוזרת השאלה למקומה - אם סומכים על מרן בדברים הכי חמורים שיש, אז למה כמשדובר בשיקול דעתו בעניין ברכות לא סומכים עליו? הרי גם הוא עשה את השיקול שברכה זה ספק דרבנן מול ספק דאורייתא ואם פסק בכל זאת לברך,משמע שלדעתו אין פה ספק. ואם אנחנו מקבלים בכל דבר הוראות מרן - אז איך עושים נגד דעתו כאן??
3. עוד תשובה שקיבלתי באשכול ההוא שכתב מרן החידא שיש מנהג שכנראה עוד מימי מרן שבסב"ל לא קבלנו הוראותיו. וגם זה קשה - מה פירוש לקבל הוראות המרא דאתרא לחצאין? או שהוא המרא דאתרא או לא? איפה מצינו עוד קהילה שקיבלה הוראת רב מסויים בחלק מהמקרים? מתלבט אם להגיד אשכנזים - כי לא בכל דבר הם עושים כהרמ"א, אבל נראה לענ"ד שאנחנו הספרדים כל הזמן אומרים שמרן השולחן ערוך הוא הבסיס לכל פסיקה והוא המרא דאתרא וכו' - אצלם זה לא כזה מובהק מראש)
4. בהמשך ישיר ל 3, גם ראיתי שבילקוט יוסף כתב שבכל הקשור לענייני תפילה נוהגים כהאר"י ולא כמו מרן. אז שוב שאלה 3 - האם הוא הרב הפוסק שלנו או לא. ועוד, אם קיבלנו הוראות רבנו האר"י בתפילה, אז למה מרן שליטא כותב שבלהחזיק את הציציות לפני ק"ש דשחרית צריך להחזיק 2 ולא 4 כמו שפוסק השולחן ערוך ולא רבנו האר"י? הרי זה חלק בתפילה
5. מה שהכי לא הבנתי, בשיעור השבועי מרן נתן המון דוגמאות לכלל שאם זה סב"ל במצווה מדאורייתא פה *כן* עושים סב"ל . ואני לא מצליח להבין - מאי שנא מצווה מדאורייתא או מדרבנן? הרי ברכה לא מעכבת, ואם אתה אומר שכל היסוד של סב"ל זה לחומרת לא תשא + שברכה היא ממילא תקנת חכמים בלבד ויש לכאורה יותר מה להפסיד ממה להרוויח - אז מה זה משנה אם מדובר במצווה מדאורייתא או דרבנן? ממילא הברכה עצמה מדרבנן, ובכל מקרה ברכה לא מעכבת. אז למה פה כן להיכנס לסב"ל?
נערך לאחרונה:
