אז למה מתירים קטניות בפסח לבני אשכנז בשעת הדחק
הנה יסדתי דברי על פי תלמוד מפורש, ולפי שכבודו מפקפק בדבר אביא דברי התלמוד והפוסקים לבאר הדבר בבירור ובאופן מוחלט, שמנהג לחומרא אסור להקל בו אפילו בשעת הדחק.
דהנה בפסחים (נ:) איתא, בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא (פירש רש"י, מחמירים על עצמן שלא להיבטל מצרכי שבת), אתו בנייהו קמיה דרבי יוחנן אמרו לו אבהתין אפשר להו (פירש רש"י, הוה אפשר להו להמנע מן השוק שעשירים היו) אנן לא אפשר לן אמר להו כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטש תורת אמך.
הרי מבואר שלא היה אפשר להם להתפרנס, והיו צריכים להפליג לצידון לעסוק במסחר גם ביום שישי, ולא התיר להם רבי יוחנן.
ודברי התלמוד נפסקו בהרי"ף (פסחים יז.) וכן כתב הרא"ש (בתשובה כלל נה סי' י) ועוד פוסקים.
ומדבריהם מבואר דמנהג של חומרא, אפילו במקום דוחק אין לו היתר.
וכן כתב בהדיא בשו"ת הרמ"א (סימן יט) וזה לשונו, אמרינן פרק מקום שנהגו, בני ביישן נהוג דלא הוו אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן א"ל אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן, אמר להם כבר קבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך וגו' א"כ שמעינן אף בשעת הדחק אין לשנות מנהג.
וכן כתב בשו"ת מהרשד"ם (חו"מ סי' שסד) וזה לשונו, יש לבנים להחזיק במנהג אבותיהם ולעשות כמו בני בישן שאמרו לר' יוחנן אבהתין הוה אפשר להו דלא למתא ולא אתו אנן לא אפשר לן מאי אמר ליה כבר קבלו עליהם אבותיכם הרי שאפי' שלא היה אפשר להם עכ"ז לא התיר להם ר' יוחנן
וכן כתב בשו"ת הרי בשמים (ח"ב סי' קלז) וזה לשונו, דהיכי דבשעה שנתקנה התקנה היו יכולין לעמוד בה אף דבדור שאחריהם אינם יכולים לעמוד בה חלה עליהם התקנה בעל כרחם. וכן נראה להדיא מש"ס פסחים נ': בבני ביישן דהוו נהגי דלא אזלי מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו לקמי' דר"י א"ל אבהתן הוי אפשר להו אנן דלא אפשר לן כו' א"ל שמע בני כו' הרי דאף דלהם לא היה אפשר לעמוד בהתקנה מכל מקום כיון דבראשיתה היו יכולין לעמוד בה וכיון שחלה שוב לא פקעה.
גם בשו"ת דעת כהן (סימן יח) כתב, והנה מצד הראשון, מפני שנשתנה המצב, שעתה קשה להם לסבול היזק, מה שבתחילה לא היתה להם ההכבדה הזאת, ולפיכך עמדו במנהגם לחומרא, לכאורה נראה דמצד זה אין להקל במנהג, וכהא דעובדא דבני ביישן בפסחים דף נ' ע"ב, דלא הוו אזלי מצור לצידן במעלי שבתא, ואתו בנייהו לקמיה דריו"ח ואמרו ליה אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן, וא"ל ריו"ח כבר קבלו אבותיכם עליהם וכתיב שמע בני מוסר אביך וגו', הרי אנו רואים, דאע"ג דאפשר לומר שאם היו האבות ג"כ דחוקים, כמו הבנים, לא היו נוהגים המנהג הזה, מ"מ אין מקום להתיר בשביל כך, כיון שהאבות כבר קבלו את החומרא של המנהג.
גם בשו"ת משפטי עוזיאל (א, או"ח יד) כתב בזה הלשון, ואין לומר דכיון שנשתנה המצב, ולפי הזמן א"א לעמוד בתקנה זו, אדעתא דהכי לא קבלו, דהא אמרינן בפסחים (דף נ' ב) בני ביישן נהוג דלא הוו אזלין מצור לצידון במעלי שבתא אתו בנייהו קמיה דר' יוחנן אמרו לו אבהתין אפשר להו אנן לא אפשר לן, אמר להו כבר קבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך, אלמא דאפילו בנשתנה המצב, דאי אפשר להם מפני מצבם לקבל חומרת אבותיהם, אפילו הכי אמרינן בהו דכיון שנהגו אבותיהם אי אפשר לבטל מנהג אבותיהם, ומשמע נמי דלא מהני אפילו התרה, דהא הבנים לא נאסרו מטעם נדר אלא משום אל תטוש ובזה לא מהני התרה.
ומעתה מה שכתב החיי אדם להקל בקטניות בשעת הדחק, אפשר שטעם אחר היה לו בדבר [ועוד דאיהו מיירי בדליכא מידי אחרינא למיכל, ואילו הכא האיכא בשר ודגים וירקות וקטניות ועוד כהנה וכהנה], ומכל מקום הא ודאי דדין התלמוד והפוסקים קאי בדוכתיה, דמנהג לחומרא אין לו היתר אפילו בשעת הדחק.
ומלבד כל זה ראוי לשוב ולהזכיר, דדין השלחן ערוך (יו"ד פב ס"ב) שאין לאכול עוף אלא במסורת, אינו חומרא בעלמא, אלא הוא עיקר הדין, שפסק מרן השלחן ערוך כדעת שני עמודי ההוראה הרמב"ם והרא"ש (ועוד כעשרים ראשונים) החולקים על רמב"י.
