ב"ה
דעת הרשב''ץ [ברכות מא] שברכת שהחיינו מעלתה כחביב לגבי שאר פירות וממילא יוצא שלדידן שמין ז' קודם לחביב יש לברך על מין שבעה. וזה נעלם ממרן זיע''א בחזו''ע.
אעתיק מש"כ בזה בעניותי לפני כמה שנים בס"ד, כתגובה למי שהעיר כן בקובץ משנת יוסף:
ב"ה. ניסן תשע"ח
קדימה בברכות- שהחיינו ומין שבעה
ראיתי מ"ש הרב עמנואל מולקנדוב נר"ו בגליון כו-כז (עמ' רו), להעיר על דברי מרן זיע"א בחזו"ע ברכות (עמ' ערה), שהביא להלכה דברי הרב לב אברהם ויינפלד (סי' ל), להקדים פרי חדש שאינו ממין שבעה, לפרי שהוא ממין שבעה, מפני שמברך עליו גם שהחיינו. ע"כ. והעיר שמדברי הרשב"ץ בחידושיו לברכות (מא.) שכתב "ונראה לי דפירא חדתא דמברכין עליה שהחיינו ראוי להקדימו במקום שהחביב קודם", עכ"ל. מבואר שבמקום שאין החביב קודם, כגון כשברכותיהן שוות ויש ביניהם ממין שבעה, שאז הדין הוא שמין שבעה קודם לחביב, גם בזה שמברכין שהחיינו, המין שבעה יהיה קודם לשהחיינו. ע"כ. (ומ"ש שם הרב המגיה שדעת הרשב"ץ דחביב קודם למין שבעה וכו', הנה כבר הודיעני הרב המגיה דשוב נוכח שאינו מדוקדק שם, כאשר עיני המעיין תחזינה מישרים).
אולם במחכ"ת של הרב המשיג, המעיין במקור הדברים בשו"ת לב אברהם שעליו נסמך מרן זיע"א להלכה ולמעשה, עיניו יחזו דאיהו גופיה ס"ל כדברי הרשב"ץ הנ"ל כבר בתחילת דבריו, שכך כתב: הנה לא מצינו שזה שצריך לברך עליו שהחיינו יהיה לו דין קדימה, וכנראה שנחשב כחביב לו באותה שעה משום דמברך עליו שהחיינו, וכבר הכריעו האחרונים בסי' ריא דצריך להקדים מין שבעה על החביב, ועוד שעיקר חביב נקרא מה שחביב עליו בכל שעה, וא"כ לכאורה גם כאן יש להקדים המין שבעה. עכ"ל. הרי שכתב להדיא כדברי הרשב"ץ, ואף החמיר יותר ממנו.
אלא שלאחר מכן דן מסיבה חיצונית לגמרי, דמאחר שמדינא דגמרא היה צריך לברך שהחיינו כבר משעת ראיית הפרי, אלא שמנהגנו היום שלא לברך עד שעת אכילה, א"כ י"ל שמאחר שהפרי לפניו, וכבר חפץ כעת לאכול ממנו, יש להסמיך אכילה לראיה ולא להפסיק באכילת פרי האחר. ושוב פלפל בזה עפ"ד הפוס', וסבר בתחילה לתלות זאת במחלוקת האחרונים בין הלק"ט והחת"ס לבין הפמ"ג והכת"ס, אם להקדים ברכת שהחיינו לברכת הפרי מהסיבה הנ"ל להסמיך הברכה לראיה, דלשיטתם ה"נ יקדים המין שמברך עליו זמן, או להקדים ברכת הפרי לברכת שהחיינו, דלשיטתם א"צ להקדים המין שמברך עליו זמן.
ושוב כתב דלאחר העיון נראה דאף לשיטת הלק"ט והחת"ס שמקדימים ברכת הפרי לברכת הזמן, היינו משום דלא פלוג וכמו במצוות יש להקדים ברכת המצוה לברכת הזמן כך גם בפירות. אבל להקדים אכילת הפרי שצריך לברך עליו זמן, בודאי נכון אף לשיטתם, כי אינם חולקים בעיקר הסברא. וסיים וז"ל: ובפרט כי אין ההלכה ברורה בחיוב להקדים מין שבעה, שהרי הט"ז פסק בכלל שהאיך שיעשה יש לו ע"מ לסמוך, וגם בערוך השלחן מביאו להלכה. על כן, אף שמרוב הפוסקים נראה שלכתחילה יש להקדים מין שבעה, מ"מ בנידון דידן יש לסמוך על הט"ז ודעימיה ולהקדים אותו הפרי שמברך עליו זמן. ע"כ. (ושוב אח"כ הוסיף עוד סברא נוספת עי' עליו, ודי בזה.)
נמצינו למדים, דלפי דינא דגמרא אדרבא מעצמו כיוון לדברי הרשב"ץ הנ"ל, וס"ל שבאמת אם מדין חביב היה לנו להקדים מין שבעה לפרי חדש, ואף החמיר בזה יותר מהרשב"ץ וכמבואר, אלא שהוסיף דזהו מדינא דגמרא, וכפי הדין שהיה בזמנם שהיו מברכים שהחיינו משעת ראיה, אבל האידנא שמברכים בשעת אכילה, יש טעם שונה לחלוטין להקדים את הפרי החדש, ולא מצד שפרי חדש הוא חביב או חשוב יותר, שמצד זה כבר כתב כדברי התשב"ץ שמן שבעה צריך להיות קודם, אלא מדין ברכת שהחיינו שיש להקדימה כמה שאפשר לשעת ראיה כעיקר התקנה, ולכן חשש זה הוא דוחה את דיני קדימה בברכות. ולזה אין שום דחיה מהרשב"ץ, שהרי הרשב"ץ לא כתב כל דבריו אלא מצד סוגיית הגמרא, והיינו לפי דינא דגמרא, שמברכים בשעת ראיה. ובפרט, שהרשב"ץ לא כתב להדיא שאם הפרי השני הוא ממין שבעה יקדימנו לפרי החדש, אלא אנו למדים זאת מדיוק בדבריו, ולכן יש לומר, דהניחא אם היה כותב להדיא דבמין שבעה יקדימנו לפרי החדש, היה מקום לומר כיון שדיבר בזמנינו מוכח דלא מתחשב בטעם של קדימת שהחיינו לשעת ראיה, שחשש לו הרב לב אברהם, אבל כיון שהרשב"ץ לא כתב כן להדיא, רק כתב את ההיפך, שמקדים את הפרי החדש במקום שהחביב קודם, ורק אנו מדייקים שבמקום שאין החביב קודם כגון במין שבעה יש להוכיח מדבריו שיקדים את המין שבעה, בזה י"ל דאין הכרח כלל, דאף שמצד דיני קדימה בברכות מצד חשיבות המינים והברכות היה ראוי להקדים המין שבעה, כמדוייק מדברי הרשב"ץ, אבל מסתברא שאם היה הרשב"ץ מדבר על מקרה זה להדיא, היה כותב דאף שמצד קדימת המינים מצד חשיבותם יש להקדים המין שבעה, אבל מטעם אחר חיצוני יש להקדים הפרי החדש, והיינו כדי שלא לדחות יותר מדאי ברכת שהחיינו משעת הראיה, וכדברי הרב לב אברהם, שגם הוא סבר להדיא כהרשב"ץ שמין שבעה קודם וחשוב מפרי חדש, ואעפ"כ הורה להקדים פרי חדש מהטעם החיצוני הנזכר. זאת ועוד שלהרשב"ץ פשיטא להלכה להקדים מין שבעה לחביב, משא"כ לדידן י"ל דחזי לאיצטרופי סברת הרמב"ם שחביב קודם למין שבעה, וכמ"ש הרב לב אברהם, אמור מעתה אין לדחות דברי הרב לב אברהם מהרשב"ץ.
והנלע"ד כתבתי,
שמעון ללוש ס"ט
