רק צריך לשים לב, שהרבה רבנים לא יודעים מימינם ומשמאלם בסוגיא זו. רק נסמכים על מה שסו"ס יש הרבה שמקילים בזה וכו', ולא יודעים שבדברי הראשונים אין להיתר פאה נכרית שום בסיס. וכל אותם 'אחרונים' שהתירו נסמכו על השלט"ג שהבין שהפא"נ של הש"ס היתה מגולה, אבל אליבא דאמת מבואר בכל הראשונים שהפא"נ היתה מכוסה (וכפי שכתב
כאן ועוד הארכתי בזה בתשובה כת"י ושם השבתי באריכות על דברי חן וכבוד, שאין לדבריו לא שורש ולא ענף בדברי הראשונים).
כיון שזה סוגייא ארוכה ומורכבת א"א בפורום [חשוב ככל שיהיה] לענות ולהגיב על הכל
אך כיון שהעלת נקודה חשובה, אשתדל לתמצת כמה שאפשר [בתקווה שיהיה מובן מחמת הקוצר והתמצות].
לטענה שכל מה שהתירו פאה הוא רק באופן ששמה ע"ג עוד כיסוי- אמת ויציב, אבל כל זה שייך לזמן הגמ' ולא להאידנא, ואבאר הדברים
בזמן הגמ'- גם אשה שכיסתה ראשה במטפחת היה אסור לצאת לרה"ר בלא עוד כיסוי ע"ג הכיסוי הראשון מדין "דת יהודית".
וממילא- הכיסוי הראשון הוא דאו' מדין כיסוי ראש, והשני הוא מדין דת יהודית.
עתה נעבור לפאה- אם בגמ' ובראשונים כתוב להדיא דמותר לצאת עם פאה שמכוסה עם סבכה, ממילא כתוב כאן, שפאה שווה למטפחת, כי גם במטפחת הצריכו סבכה ע"ג, הה"נ בפאה, הצריכו סבכה ע"ג, מדין דת יהודית
כי אם נאמר- שפאה לאו שמיה כיסוי, א"כ איך שרי לצאת עם סבכה, הרי כאילו לא כסתה ראשה כלל, ואיך סגי בסבכה?, הרי אף אשה שכסתה עם מטפחת צריכה ע"ג עוד כיסוי?
דעל כרחך למדת- דפאה שמה כיסוי כמטפחת מדין דאו' של כיסוי ראש, אלא שמדין דת יהודית צריכה ע"ג עוד כיסוי.
וא"כ האידנא- דלא נוהגים בעוד כיסוי [וכפי שכבר נגעו בזה האחרונים] א"כ סגי בכיסוי אחד, הן מטפחת והן פאה, דהא הושוו המטפחת והפאה בגמ' ובראשונים.
ב. עתה נעבור לטענה שכל מה שהתירו בגמ' הוא רק "בחצר" ולא ברה"ר.
דמי שיעיין היטב בסוגייא שם יראה דכל הבעיה לרה"ר הוא מדין טלטול בשבת ברה"ר שמא תשלפינו, וממילא מהאיסור למדנו היתר- דכל החשש הוא צדדי של חילול שבת, ממילא שמענו דשמה כיסוי לעניין כיסוי ראש, אלא שבשבת יש בעיה צדדית של טילטול
וממילא- ביום חול שאין בעיה של טילטול שרי לצאת לרה"ר דינא דגמ', והאידנא- אף בשבת שרי כדכתבו האחרונים שאין חשש שמא תשלפינו
ע"כ- בקוצר התכלית מקווה שהובנתי ואם לא אשמח עוד לדון ולפלפל, ככל שתשיג ידי