• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com
  • הודפס מחדש ע"י 'המרכז למורשת מרן' הספר "ילקוט יוסף - פורים משולש", עם מגילת אסתר בתוספת ביאורים ממנהיג הדור מרן הראש"ל שליט"א. מחיר מיוחד לזיכוי הרבים: 15 ש"ח בלבד. >> לרכישה ישירה באתר לחצו כאן

פאה בשידוכין בעוונה"ר

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
מכל הראשונים שדיברו ע"ז כתבו "תחת הסכבה"
אין לי כרגע את הלשונות מולי, אבל בעז"ה שבוע הבא אעיין ואביא את תרצה המקורות ביותר במדוייק
מה זה קשור? גם אם היה עוד כיסוי מעל הסבכה, עדיין הפאה היא "תחת השבכה".

ועוד, דכל דבריך בנויים על הבנת הבאר שבע (סי' יח) שחיוב דת יהודית הוא מצד 'שני כיסויים', ולכן אתה מבין שהפא"נ בזמן הש"ס שימשה כ'כיסוי' - אבל כיסוי אחד, וחסר רק את הכיסוי השני שהוא תלוי במנהגי המקומות לשיטתך.

אבל כבר דחאו בתקיפות התשובה מאהבה (סי' מח), וכתב: הנה דברים האלה אין הדעת סובלתן, לומר ששער ראש האשה צריך כלי בתוך כלי וצריך דעבוד לשמה [כלומר] דעביד ביחוד לשם כיסוי . ו[עוד], איך יעלה על דעת שרבינו משה [הרמב"ם] הוסיף מדעתו דבר שאינו נזכר בתלמוד [דהלא בתלמוד לא כתוב אלא ש"קלתה נמי לא", ומהיכ"ת להוסיף שכיסוי דלא עביד לשם כיסוי נמי לא מהני אף על פי שהוא לא מנוקב כקלתה. ושצריך שניים כאלו], ולא עוד אלא שישתוק מגוף הדבר שנזכר בש"ס דהיינו קלתה, ומנא ליה חידוש זה מאמר שלא נזכר בגמרא, ועוד הס לא להזכיר להיות מצוה או רשות לגרש בנות ישראל ולהיות יוצאות בלא כתובה ב'סברות כרסיות' להמציא שהן עוברות על דת יהודית בדברים שאינם מפורשים בגמרא והראשונים. ובאמת כבוד תורתו הקדושה שגה בזה, כי המטפחת שנקט הרמב"ם היא נמי מעשה רשת כמו סל, ומטפחת וקלתה אחת היא, שאינם מכסים כל הראש והשערות נראות מתחתיהן, וכמו שכתב גם הבית חדש ריש סימן קט"ו. עכ"ל.

וכדברי התשובה מאהבה כן כתבו אחרונים רבים - שו"ת ר"ע הילדסהיימר (חאהע"ז סי' לו), והאגרות משה (ח"א סי' נח), ובשו"ת בן דוד (סי' ל). וכן נראה מדברי הב"ח (אהע"ז סי' קטו), שפירש דברי הרמב"ם דמטפחת דקאמר היינו 'כיסוי שיש בו נקבים'. וממילא הרדיד שעליה הוא רק בשביל שיכסה היטב את ראשה לבל יראו שערותיה בין הנקבים, ולא כדי שיחפה את כל גופה. וכן משמע מהתויו"ט (כתובות פ"ז מ"ו) שכתב בלשון: שיש "על ראשה" רדיד ככל הנשים. משמע שהרדיד הזה הוא רק כיסוי על הראש (ולא רדיד החופה את כל גופה כדפירש הפרישה בתירוצו הראשון. אמנם אינו מוכרח כ"כ). וכן נראה שמצדד היביע אומר ח"ד (אהע"ז סי' ג אות ב), וכ"ה להדיא בח"ה (אהע"ז סי' ה' אות א). ע"ש. וכ"כ הגר"מ לוי בברכת ה' (ח"א עמ' שג) שהעיקר כפירוש הב"ח הנ"ל ודלא כמהר"י קצנלבויגן (המודפס בבאר שבע סי' יח). ע"ש. וכ"כ הגרי"ש אליישיב (קונטרס דעת רבותינו עמ' 8, הובא בספר הכתר והכבוד לחי עולמים עמ' רל) שהעיקר כדברי התשובה מאהבה, שכן מוכח למעיין בסוגיא בכתובות וברמב"ם. ע"ש.

וכביאור זה מוכרח בדברי הרמב"ם עצמו (בפירוש המשניות), ומוכרח בעוד כמה הוכחות, וכפי שהארכתי בבגדי קודש (פרק ד), עי"ש.

ולפי זה, הצורך בכיסוי השני הוא לא סתם בשביל שיהיה שני כיסויים, כפי שכתבת, אלא בשביל לכסות את השערות הנראות מבעד לקלתה. ואה"נ מי שלובשת כיסוי טוב אטום, אינה צריכה שני כיסויים. אבל פאה נכרית מאן דכר שמיה, הלא היא לא היתה קשורה לכיסוי כלל, אלא תחליף לשערותיה המקוריות, ותו לא מידי.​
 
והמעיין בפורום השכן יראה שהרב 'משיב כהלכה' דחה את כל דבריך לא השאיר בו אבן ועד היום מחכים לתגובה שלך שבוששת לבוא.

אמנם ברור שאף אם לא תוכל להשיב על דבריו תמשיך לצטט את דבריך בפורומים נוחים מהבייס.. שרק יצדיעו לכל מה שתכתוב העיקר שלבסוף יצא שזה אסור. כי באמת זה קשה לעמוד מול כותבים מאתגרים ששולטים בסוגיא כדבעי ויצא להם בדיוק להיפך.

נראה שאי"ז הוגן לכתוב בכזה ביטחון על שורשים וענפים כל עוד אין מענה בפיך על כל טענותיו.

ראשית, גם 'משיב כהלכה' מודה שהפאה נכרית דהאידנא לא קשורה לפאה נכרית של הש"ס, עיין בדבריו, אלא שבכל זאת הוא מתעקש ללמוד שמועיל רגילות בשיער ממה שמצינו (בסי' עה) רגילות בהיתר ק"ש מול הבתולות. וזו טענתו העיקרית תמיד. ולזה כן הגבתי, והוכחתי שאין לזה שום התחלה כלל ועיקר - עי' כאן. ועדיין תגובת המשיב בוששת מלבוא.

שנית, על שאר דברי משיב כהלכה (בפורום השכן) - תבוא בע"ה בקרוב תגובה מסודרת, פשוט הוא שפך שם המון חומר בזה, ואינני אוהב כלל לענות בחפיזות, אלא ביישוב הדעת, בצורה עיונית ומקיפה, דבר דבור על אופניו. בפרט שאינני רוצה שיהיה סתם שיח חרשים, והתכתבויות בלי סוף, לכן הנני משתדל לבאר את הדברים היטב בצורה טובה. כעת כבר כתבתי תגובה על רוב דבריו, בע"ה בקרוב מאד אסיים, ואעלה את הדברים.​
 
והמעיין בפורום השכן יראה שהרב 'משיב כהלכה' דחה את כל דבריך לא השאיר בו אבן ועד היום מחכים לתגובה שלך שבוששת לבוא.

אמנם ברור שאף אם לא תוכל להשיב על דבריו תמשיך לצטט את דבריך בפורומים נוחים מהבייס.. שרק יצדיעו לכל מה שתכתוב העיקר שלבסוף יצא שזה אסור. כי באמת זה קשה לעמוד מול כותבים מאתגרים ששולטים בסוגיא כדבעי ויצא להם בדיוק להיפך.

נראה שאי"ז הוגן לכתוב בכזה ביטחון על שורשים וענפים כל עוד אין מענה בפיך על כל טענותיו.
איזה מסכנות להתרברב בדברי מישהו אחר [שגם הוא עושה העתק הדבק מספר מסוים ומחיפושים באינט'], וללכלך על עמיתו [שניכר עליו עמל התורה], בלי להיכנס לסוגיא לעומקה.
 
מה זה קשור? גם אם היה עוד כיסוי מעל הסבכה, עדיין הפאה היא "תחת השבכה".
נו, עניתי ע"ז לפחות 5 פעמים
כל זה בזמן הגמ' מדין "דת יהודית", כשם שמטפחת היתה תחת עוד כיסוי
ואין הבדל ביניהם ואם פאה זה תחת "השבכה" הה"נ מטפחת צריכה ע"ג עוד כיסוי מדין "דת יהודית"
ואם האידנא קיי"ל לאחרונים שלא צריך עוד כיסוי מדין "דת יהודית", הה"נ בפאה האידנא אין צריכה "שבכה" ע"ג מדין דת יהודית
 
נו, עניתי ע"ז לפחות 5 פעמים
כל זה בזמן הגמ' מדין "דת יהודית", כשם שמטפחת היתה תחת עוד כיסוי
ואין הבדל ביניהם ואם פאה זה תחת "השבכה" הה"נ מטפחת צריכה ע"ג עוד כיסוי מדין "דת יהודית"
ואם האידנא קיי"ל לאחרונים שלא צריך עוד כיסוי מדין "דת יהודית", הה"נ בפאה האידנא אין צריכה "שבכה" ע"ג מדין דת יהודית

לפני שאתה מגיב, שים לב על מה אתה מגיב.

אתה כתבת שמוכח בגמ' שלא היה מעל הפאה אלא כיסוי אחד, ומזה אתה מוכיח שפאה נחשבת כיסוי אחד. ע"ז שאלתיך מהיכא תיתי שלא היו שני כיסויים מעל הפאה. על זה השבת ממה שכתוב שהפאה היתה "תחת השבכה", וע"ז השבתיך שאין להוכיח מזה כלום, כי גם אם היו שני כיסויים מעל הפאה עדיין הפאה היא "תחת השבכה", ומהיכא תיתי שהיה רק את השבכה? ועל זה לא ענית כלום.

וזאת רק לרווחא דמילתא, כי אליבא דאמת אין שום צורך של 'שני כיסויים', והפאה לא שימשה כ'כיסוי' כלל ועיקר, וכנ"ל מכל האחרונים שהשיגו על הבאר שבע בנקודה זו. אלא הצורך היחיד הוא להסתיר את השיער והדומה לו.​
 
אתה כתבת שמוכח בגמ' שלא היה מעל הפאה אלא כיסוי אחד, ומזה אתה מוכיח שפאה נחשבת כיסוי אחד. ע"ז שאלתיך מהיכא תיתי שלא היו שני כיסויים מעל הפאה. על זה השבת ממה שכתוב שהפאה היתה "תחת השבכה", וע"ז השבתיך שאין להוכיח מזה כלום, כי גם אם היו שני כיסויים מעל הפאה עדיין הפאה היא "תחת השבכה", ומהיכא תיתי שהיה רק את השבכה? ועל זה לא ענית כלום.
לא חייבים להמציא שהיה מעל הפאה ב' כיסויים
סגי בהנך שכל הראשונים שדיברו בזה כתבו "תחת הסבכה", היינו- כיסוי אחד ע"ג
אדרבה אם אתה מעמיד אוקימתא דהתכוונו לב' כיסויים מעל הפאה, זכותך לעשות זאת
אבל אני [וכשכמותי] איננו חייבים לאוקימתא הזו שאין לה שום ביסוס, ואנו יכולים לסמוך על פשטות המפרשים דהיה כיסוי אחד ע"ג
וממילא למדנו- שפאה הוי כיסוי מדאו', ורק צריך כיסוי שני מדין "דת יהודית", והאידנא גם זה לא, וכככל מה שכתבתי לעיל
 
לא חייבים להמציא שהיה מעל הפאה ב' כיסויים
סגי בהנך שכל הראשונים שדיברו בזה כתבו "תחת הסבכה", היינו- כיסוי אחד ע"ג
אדרבה אם אתה מעמיד אוקימתא דהתכוונו לב' כיבויים מעל הפאה, זכותך לעשות זאת
אבל אני [וכשכמותי] איננו חייבים לאוקימתא הזו שאין לה שום ביסוס, ואנו יכולים לסמוך על פשטות המפרשים דהיה כיסוי אחד ע"ג
וממילא למדנו- שפאה הוי כיסוי מדאו', ורק צריך כיסוי שני מדין "דת יהודית", והאידנא גם זה לא, וכככל מה שכתבתי לעיל

שוב, בראשונים מפורש שמי שלא היה לה מספיק שיער היתה שמה פאה נכרית, כלומר זה תחליף לשיער, מה הקשר לכיסוי?
 
שוב, בראשונים מפורש שמי שלא היה לה מספיק שיער היתה שמה פאה נכרית, כלומר זה תחליף לשיער, מה הקשר לכיסוי?
גם ע"ז עניתי, שמהרמב"ם בפיה"מ ומרש"י בסנהדרין מוכח דהוא "לנוי"
וגם להנך ראשונים דסברי שזה משום מום, עדיין למדנו דמקרי "כיסוי", וא"כ לא משנה מה מטרת הפאה האם לנוי או למום, כי לכולם יש מכנה משותף דשמו כיסוי, והוא ממש כמטפחת, ולכן סגי מעליו כיסוי נוסף מדין דת יהודית וכו'
 
כלומר זה תחליף לשיער, מה הקשר לכיסוי?
אוסיף עוד טיפה כדי שאני יהיה יותר מובן- הן אמת ששמה לתחליף לשער, [לפי אותם ראשונים] אבל כיון שראינו דסגי מעל זה רק "סבכה", א"כ למדנו דאותו פאה ששמה לשם תחליף לשערה יש לה שם כיסוי מדאו' ולכן סגי מעליה רק סבכה וכמטפחת ממש דצריכה מעל המטפחת רדיד נוסף
 
גם ע"ז עניתי, שמהרמב"ם בפיה"מ ומרש"י בסנהדרין מוכח דהוא "לנוי"

גם השיער עצמו הוא "נוי". השאלה היכן. מכיון שהתבאר שהפאה היתה תחליף לשיער, ממילא כמו שהשיער היה לנוי בבית כן הוא הפאה.

וכן מוכח להדיא מרש"י בעצמו בשבת (סד:) שהפאה היתה מכוסה תחת לשבכה, שהרי כתב: קליעת שער תלושה וצוברת על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער. עכ"ל.

ואין לומר ש"בעלת שער" הכוונה שיראו את "השער" [והדומה לו], זה אינו, וכדמוכח בשבת נז: דאמרינן "בעלת בשר" – שודאי אין הכוונה בזה שיראו את "הבשר"... אלא הכוונה שיראה ה"בליטה" של הבשר (כאילו היא שמינה), וכדפירש שם רש"י עצמו (ד"ה בקטלא) "שתהא בשרה בולטת ותראה בעלת בשר", וכ"ה בר"י מלוניל: "כדי שתראה כבעלת בשר - שיהא בשרה בולט". וא"כ פשוט דכן הוא הפירוש גם ב"בעלת שער" - שיראו את ה"בליטה" של השער, דהיינו שהיה לה שער מועט, והוצרכה לשים פאה נכרית כדי שיראה 'בליטה' של שער ובכך יחשבו שיש לה שער, אבל כל זה היה מכוסה - בדיוק כמו שהיה אילו זה היה שיער מקורי. וזה ברור.

וכן מתבאר להדיא גם מספר הנר (שבת סה.) לאחד מן הראשונים, שכתב כלשון רש"י הנ"ל ממש, וכתב גם להדיא שזה היה מתחת השבכה. וז"ל: פיאה נכרית, קליעת שיער התלושה, וצוברתה על שיערה עם קליעתה שתראה כבעלת שיער [או כגון קרחנית]. ואח"כ (ד"ה כל שהוא) כתב: אבל כל מה שנתנה תחת השבכה כגון אם היה דבר שנראית בו כבעלת שיער וכו'. עכ"ל. ומוכח להדיא כנ"ל.

וכן הוא בתוס' ר"י הזקן (שבת סד:) שכתב שהפאה היתה תחת הסבכה וכו' שתראה כבעלת שער. ע"ש. אלמא המטרה לא היתה שתראה בעלת שער לנוי, שהרי הוא תחת הסבכה, אלא בגלל שיש לה חיסרון בכמות השיער ורוצה שיהיה 'בולט' כדי שתראה בעלת שיער.

עוד יתכן לפרש בדברי רש"י במה שקרא לפאה 'נוי', דזהו משום דגם בצאתה לחוץ כאשר הפאה 'מכוסה' [וכמבואר בדבריו בשבת וכנ"ל] - מכל מקום היא נחשבת "נוי" משום עצם זה שעל ידי הפאה יורד הכיעור של מיעוט השיער שיש לה, דגם הסרת כיעור נקרא נוי, וכמו שמצינו כיו"ב ברשב"א (שבת סה.) שכתב, וז"ל: וכן הטעם בכיפה של צמר שאין אשה 'מקשטת' עצמה באותה כפה אלא אשה שהיא קרחת מפאת ראשה והיינו דתני לה בהדי פאה נכרית. עי"ש. וכן העתיק הר"ן בחידושיו שם. [עכ"פ הביאור הראשון (דמ"ש רש"י נוי - זהו מצד גילויו בבית וכד') יותר נראה].

שמהרמב"ם בפיה"מ
שם הוא קאי על חצר, ושם אכן זה היה מגולה לנוי. משא"כ בהלכותיו (פרק יט הלכה ז) מיירי לרה"ר, ולכן כתב שם שמטרתה היתה כדי שתראה "בעלת שער הרבה". ופשוט.

וגם להנך ראשונים דסברי שזה משום מום, עדיין למדנו דמקרי "כיסוי", וא"כ לא משנה מה מטרת הפאה האם לנוי או למום, כי לכולם יש מכנה משותף דשמו כיסוי, והוא ממש כמטפחת, ולכן סגי מעליו כיסוי נוסף מדין דת יהודית וכו'
אוסיף עוד טיפה כדי שאני יהיה יותר מובן- הן אמת ששמה לתחליף לשער, אבל כיון שראינו דסגי מעל זה רק "סבכה", א"כ למדנו דאותו פאה ששמה לשם תחליף לשערה יש לה שם כיסוי מדאו' ולכן סגי מעליה רק סבכה וכמטפחת ממש

א. מכיון שאתה מודה שזה תחליף לשיער, אם כן אתה צריך להביא מקור שמספיק כיסוי אחד מעליו. זה שכתוב בגמ' שהפאה היתה "מתחת השבכה" זה לא סותר כלל שהיה לה מעל השבכה עוד כיסוי, ואם כן אין מקור להתיר. תקרא לזה אוקימתא או לא, זה לא משנה, אתה צריך להביא 'ראיה', וליכא.

ב. גם לשיטתך שאכן היה רק פאה ושבכה מעליה, מהיכא תיתי להתיר גם בסדר הפוך? דהיינו שבכה ומעליה פאה? הרי מבואר בראשונים ובאחרונים שכיסוי ראש אינו 'גזירת הכתוב' אלא מטעם פריצות, עי' בבגדי קודש הנ"ל עמ' רמד והלאה, ומהיכא תיתי שגם בסדר הפוך מתקיים ציווי התורה?

ג. כבר התבאר לעיל שהעניין של ש"שני כיסויים" אינו נכון כלל. ואתה מתעלם מזה לחלוטין.
 
שם הוא קאי על חצר, ושם אכן זה היה מגולה לנוי. משא"כ בהלכותיו (פרק יט הלכה ז) מיירי לרה"ר, ולכן כתב שם שמטרתה היתה כדי שתראה "בעלת שער הרבה". ופשוט.
אתה מתעלם כל פעם מהדברים הקודמים שכתבתי
מה שקאי אחצר, כבר אמרתי מפני טילטול ברה"ר ד' אמות, וממילא מכאן למדנו ההיתר, מזה שאסרו ברה"ר מחמת טילטול ממילא למדנו דמני כיסוי ראש דאו' יצאנו, כי שמיה כיסוי ורק בשבת אסור מחמת טילטול [והאידנא גם חשש זה אין]
ב. גם לשיטתך שאכן היה רק פאה ושבכה מעליה, מהיכא תיתי להתיר גם בסדר הפוך? דהיינו שבכה ומעליה פאה?
התיתי הוא פשוט- כי אם אני רואה בסוגייא שהתירו עם סבכה, ממילא למדנו דשמה כיסוי ורק הצריכו בזמנם עוד כיסוי מדין דת יהודית
וכמו שבמטפחת הצריכו עוד כיסוי מדין דת יהודית
ומכאן הכי פשוט שיש- אם בסוגייא רואים שפאה סגי בסבכה וממש כמטפחת, א"כ למדנו דשמה כיסוי וכמטפחת ממש שבשניהם צריך עוד כיסוי
ואם האידנא- לא צריך עוד כיסוי על מטפחת [וכדכתבו האחרונים כי האידנא אין בזה בעיה של דת יהודית] א"כ הה"נ בפאה
אותו חשבון, וחשבון פשוט
 
מה שקאי אחצר, כבר אמרתי מפני טילטול ברה"ר ד' אמות, וממילא מכאן למדנו ההיתר, מזה שאסרו ברה"ר מחמת טילטול ממילא למדנו דמני כיסוי ראש דאו' יצאנו, כי שמיה כיסוי ורק בשבת אסור מחמת טילטול [והאידנא גם חשש זה אין]
לא הבנתי. אם אומרים לי שמותר לצאת עם חולצה קצרה לחצר ואין בזה איסור משום טלטול, זה אומר שמותר לצאת כך גם לרחוב?
בגמ' דיברו על עניין טלטול והתירו לצאת לחצר. זה אומר שברה"ר לא היה בזה בעיה ביום חול?
יתכן שהשאלה היתה כך: לצאת לרה"ר כולם יודעים שאסור גם ביום חול. ולצאת לחצר ביום חול כולם יודעים שמותר. מה הדין בשבת? האם מותר לצאת לחצר כך? ולא שברה"ה אסור בגלל טלטול אלא אסור גם בלא"ה, רק שלא דיברו ע"כ). וע"ז השיבו שמותר לצאת לחצר, כיון (שזה לא רה"ר ואין בעיה של צניעות) וזה לא רה"ר אז גם אין בעיה מצד שבת.
אני קורא שוב ושוב ולא מצליח להבין את ההכרח להוכיח מכאן שמשמע שברה"ר יהיה מותר ביום חול...
 
בגמ' דיברו על עניין טלטול והתירו לצאת לחצר. זה אומר שברה"ר לא היה בזה בעיה ביום חול?
לא ולא ועוד פעם לא
כתבו מפורש שהבעיה היא לא לצאת "לרה"ר" מחשש שמא תשלפינו, כי יש בעיה של טילטול
להדיא בסוגייא ובראשונים דשמה כיסוי, אלא יש בעיה צדדית של טילטול , ולכן בשבת לא תצא עמה לרה"ר, והאידנא כתבו האחרונים שגם שמא תשלפינו ליתא
 
שגם הוא עושה העתק הדבק מספר מסוים ומחיפושים באינט']
אינו עושה העתק הדבק אלא זה אותו האיש.
הוא בעל מחבר חן וכבוד והוא המקור העיקרי בכל פורום שהוא בנושא הפאה וממנו מעתיקים כולם.
אני חושב שזה חיובי שיש מישהו שמאתגר כמו שצריך למען העמדת הסוגיא כסוגיא ולא רק כהמנון מפלגתי פאה נכרית-לנכרית.
 
היום אומר לו כך מחר כך...
זה מתחיל מפאה בצד שלו. (לא שזה לכשעצמו בסדר, אבל נגיד היה צד לדון) ונגמר ברמיסה של כיסוי הראש לגמרי. נגמר ברמיסה של ההלכות של מרן זיע"א. זה לא בית שיצפצף על מורשתו של מרן.
 
מה שזכור לי שמר''ן הראשל'''צ שליט''א כתב בזה ערות והארות בספרו של הרב אברהם ישראל ''ואין למו מכשול '' על שידכים מי שיש לו אוצר החכמה ויכול לעלות לפה תבוא עליו ועל כל עמ''י ברכת טוב
 
במחילה, אבל זה שני דברים שלא קשורים, צריך ללבוש מטפחת, וצריך גם לכסות עמה את כל שערותיה.

מה שיש מיקילים בשני אצבעות וכד' על סמך פסקו של מרן הגרע"י, ואנן לא סבירא לן הכי (והארכתי בזה במקו"א) - זה בעיה בפני עצמה שצריך לעורר גם עליה, אך אינו קשור לעצם האיסור שיש בפאה נכרית.

ואם החשש הוא מצד שגם כאשר מכסה כדין [במטפחת ללא גילוי שני אצבעות וכדומה] בכל זאת עלולות לצאת קצת שערות, גם זה אינו, דהנך שערות שקשה לצמצם באמת מותר ואין לחשוש, וכפי שלמדו כמה וכמה מהאחרונים בדברי הרשב"א (ברכות כד.):

זה לשון החתם סופר בתשובה (או"ח ח"א סי' לו): שמלבד כובע שעל ראשה, עוד יש לה 'צמת' – בגד המצמצם השער שלא יבצבצו לחוץ, ומ"מ אותן מעט שאי אפשר לצמצם כתב רשב"א שהיוצאים מהצמות אינם ערוה לגבי בעל דרגיל בהן ומותר לקרות ק"ש כנגדן. עכ"ל.

והביאו לדינא המשנ"ב (סי' עה סקי"ד), וז"ל: השערות של נשים שרגילים לצאת מחוץ לצמתן. רוצה לומר, שמלבד כובע שעל ראשה יש לה 'צמת', והוא בגד המצמצם השער שלא יצאו לחוץ, ואותו מעט שאי אפשר לצמצם ויוצא מהצמת על זה מקל הרשב"א. עכ"ל.

וכן דייק בספר מטעי משה שבתוך ספר פרדס הבינה (תרט"ו, דף עב ע"א), וז"ל: למה להם [לראשונים] להכפיל דבריהם ולומר "ושערה חוץ לצמתה שאינה מתכסה", אחר שאמר "מה שחוץ לצמתה" מה הוסיף בזה שאמר "שאינה מתכסה"? ולכל הפחות יאמרו "מה שהיא אינה מכסה אותם" דלישתמע מזה שבדעתה ובמנהגא תליא מילתא, אבל בכיוון [ר"ל בכוונה] הוסיפו [זאת] בדבריהם, לגלות בזה שלא יעלה על לב אחר שאמרו "מה שחוץ לצמתה" - אם היא תוציא חוץ לצמתה רוב שערותיה לעשות מהם קליעת שער שרשרות גבלות שיהא זאת מותר, על כן הוסיפו ואמרו "שאינה מתכסה" היינו שאין השער הלז מתכסה תחת הסבכה כי לא תוכל להניח הסבכה והרדיד גם על קדקוד שער [ר"ל קצה השיער], ועל כן אינם יכולים להתכסות, בזה אין שום איסור לחשוש עליהם, אבל לא שיהא מותר לה להוציאן ולגלותן לחוץ. עכ"ל. וכן דייק שם מלשון הרמ"א (סי' עה ס"ב בהגה) שכתב "שיוצאין" מחוץ לצמתן, דהיינו שמעצמן יוצאות כי אינם יכולים להתכסות עם הסבכה.

וכן הבין מהר"ם יונגרייז בשו"ת מנוחת משה (סי' נד), וז"ל: אותן השערות שרגילין לצאת חוץ לצמתן משמע שיוצאין מעצמן בלי כוונה של האשה, כי צמתן היינו שמלבד כובע שעל ראשה עוד יש לה צמת הוא בגד המצמצם את השער שלא יבצבץ לחוץ. עכ"ל.

וכן מפורש בריטב"א (שבת סד:) "שאינה יכולה לכסות כל כך שלא יראה שערה".

וכן מוכח מההיא דכליא פרוחי (שבת נז:) שעשויה לאסוף את השערות קטנות ש'פורחות', ואפ"ה אסור לצאת עמה בשבת מחשש שמא תשלוף, משום דבשערות האלו אין לחשוש לגילוי כ"כ.

ועוד, שגם אם נניח שזה אסור, לא יתכן להתיר על פי זה לילך עם פאה נכרית, כאשר התבאר מדברי הראשונים והאחרונים שטעם חיוב כיסוי הראש הוא מצד פריצות ואינו 'גזירת הכתוב' (ראה בבגדי קודש עמ' רמד והלאה), וא"כ ודאי ופשוט שגם פא"נ אסורה וחמירא מגילוי מעט שיער. ולפ"ז המכסה בפאה בגלל חשש מיעוט שיער שיוצא מהמטפחת אינו אלא כמו מי שמנסה לכבות שריפה בנפט.

ועוד, שאותו מעט שיער היוצא מהמטפחת הרי ודאי לא הוי דת משה, אלא דת יהודית, וממילא ממה נפשך - אם באת להתיר פאה נכרית משום שדת יהודית תלויה במנהגי המקומות (כמו שרצה לומר האור לציון ח"א סי' יא, ועי' בבגדי קודש פ"ד והלאה שהוכחתי באריכות לא כן), א"כ ה"ה אותו מעט שערות.

ולכן בודאי שאין להעדיף פאה על מטפחת מטעם זה. ואדרבה חובה גמורה שלא ללבוש פאה לפי מה שהתבאר שאין לחידוש זה בסיס, וכנ"ל.​
ר' אהרן, תכננתי לקרא ולראות אם יש משהו בדבריך, אבל כשהגעתי לשורה הנ"ל ולזלזול הנוטף ממנה על גדול ישראל עצרתי.
מרן פוסק משהו ואתה כותב "לא סבירא לן" "זו בעיה" "צריך לעורר"
גם אם לעניות דעתך עלה אחרת ממרן מותר לך לכתוב בטיפת יותר כבוד וענווה. ואלי גם לעלות עם דבריך לגדולי ישראל שיחוו דעתם.
 
ר' אהרן, תכננתי לקרא ולראות אם יש משהו בדבריך, אבל כשהגעתי לשורה הנ"ל ולזלזול הנוטף ממנה על גדול ישראל עצרתי.
מרן פוסק משהו ואתה כותב "לא סבירא לן" "זו בעיה" "צריך לעורר"
גם אם לעניות דעתך עלה אחרת ממרן מותר לך לכתוב בטיפת יותר כבוד וענווה. ואלי גם לעלות עם דבריך לגדולי ישראל שיחוו דעתם.
ח"ו זלזול. לא באתי כאן להכריע ולדון בעצם הגילוי של השני אצבעות. כוונתי היחידה היתה כלפי מי שמתעקש דוקא פאה מהטענה המוזרה ש"הרי במטפחת מגלים שני אצבעות", שבוודאי לפי דברי מרן זיע"א אין בזה בעיה, ולא מתחיל הטענה הזו, ורק כלפי מי שסובר שהשני אצבעות אסור מתחיל הנידון, ורוצה לעורר על המטפחת שיש בה גילוי שני אצבעות... לזה כתבתי שאלו שני נידונים לא קשורים שגם אם תרצה לעורר על השני אצבעות - זה בעיה בפני עצמה שצריך לעורר עליה, ולא קשור לעצם האיסור של פאה נכרית. בינה נא זאת.
 
אתה מתעלם כל פעם מהדברים הקודמים שכתבתי
מה שקאי אחצר, כבר אמרתי מפני טילטול ברה"ר ד' אמות, וממילא מכאן למדנו ההיתר, מזה שאסרו ברה"ר מחמת טילטול ממילא למדנו דמני כיסוי ראש דאו' יצאנו, כי שמיה כיסוי ורק בשבת אסור מחמת טילטול [והאידנא גם חשש זה אין]
התעלמתי כי אין שום קשר בזה בין מה שכתבת למה שכתבתי...

שהרי גם שאר הראשונים (לא הרמב"ם) דיברו כשייצאת עם הפאה לרשות הרבים, וכמו שכתבת דכל האיסור הוא דוקא מצד שבת שמא תשלוף אבל בחול שרי, אלא שהם כתבו שהפאה היתה 'מכוסה', אך בחצר פשוט שהיתה מגולה לנוי – כמו שערה המקורי (עי' כתובות עב:). ואם כן מה שהבאת מהרמב"ם שהפאה בחצר היתה לנוי, אינו מוכיח כלום, כי גם לשאר הראשונים היא היתה שם בחצר לנוי, ולא כתבו שהפאה היתה מכוסה אלא בעיקר כלפי רשות הרבים.

נמצא דאכן מוכח שבחול היתה יוצאת לחוץ עם פאה נכרית וכל הבעיה היא רק בשבת, כפי שכתבת, אלא שמ"מ הנידון הוא כלפי פאה שהיתה מכוסה. דבבית ובחצר היתה מגלה וביציאתה לחוץ היתה מכסה, בדיוק כמו בשערותיה המקוריות אילו היו לה.

ואדרבה מהלכותיו (פי"ט ה"ז) מפורש כך, שכתב כדי שתראה "בעלת שער הרבה", ולשון זה מורה בעליל שהפאה היתה נראית כאילו היא עם שערה המקורי, דזה לשון 'בעלת' שער, ועוד דגם כך מוכח בגמ' ובראשונים שלשון 'בעלת שיער' הכוונה מצד הבליטה שלו מבעד לכיסוי וכמו שהוכחתי לעיל וא"כ פשוט שזה גם כוונת הרמב"ם, והיינו משום דבהלכותיו מיירי שם ברשות הרבים כמפורש בדבריו, ולכן פירש שהצורך שם בפאה הוא כדי שתיראה בעלת שיער ולא מצד נוי כדכתב בפירוש המשניות גבי חצר.
התיתי הוא פשוט- כי אם אני רואה בסוגייא שהתירו עם סבכה, ממילא למדנו דשמה כיסוי ורק הצריכו בזמנם עוד כיסוי מדין דת יהודית
וכמו שבמטפחת הצריכו עוד כיסוי מדין דת יהודית
ומכאן הכי פשוט שיש- אם בסוגייא רואים שפאה סגי בסבכה וממש כמטפחת, א"כ למדנו דשמה כיסוי וכמטפחת ממש שבשניהם צריך עוד כיסוי
ואם האידנא- לא צריך עוד כיסוי על מטפחת [וכדכתבו האחרונים כי האידנא אין בזה בעיה של דת יהודית] א"כ הה"נ בפאה
אותו חשבון, וחשבון פשוט

ממש לא. כאשר אנו רואים בש"ס שכיסו את הראש בפאה ומעליו שבכה, מקסימום אתה יכול ללמוד שלא צריך ששני הכיסויים יהיו גמורים, אלא מספיק שהתחתון יהיה כיסוי פחות טוב כפאה והעליון יהיה טוב כמטפחת, אבל ללמוד מכאן שהכיסוי הפחות טוב יהיה גלוי והטוב יהיה מתחת – מהיכא תיתי?

ועוד, שבכמה מקומות בש"ס מובא העניין של השבכה, אף שלא מדובר שם שיש לה פאה נכרית אלא בסתמא (כגון במשנה נז. עי"ש ברש"י ד"ה בזמן. ושם עמוד ב "יוצאת אשה בשבכה המוזהבת"), ואם צריך שני כיסויים – על כרחך דהתם מיירי שהיא שמה מעל השבכה או מתחתיו עוד כיסוי, ואם כן מוכח שאין לדייק ממה שמופיע סתמא "תחת השבכה". וכן ברשב"א (סה.) כתוב שכיפה של צמר או פאה נכרית אינו אלא למי שהיא קרחת מפאת ראשה, כלומר מי שהיה לה שיער לא היה לה כיפה של צמר או פאה תחת השבכה, וא"כ שני כיסויים להיכן הלכו, ועל כרחך גם אתה תצטרך לומר שהיה מעל השבכה עוד כיסוי.

וכן מוכח ברמב"ם בפירוש המשניות (פכ"ד מכלים מט"ז) שהשבכה היא היתה הכיסוי הראשון ומעליו היה עוד כיסוי, דעל מה שכתוב שם "של יוצאת  לחוץ" פירש: שהיא מיועדת לכשתצא "מבית לבית באותו מבוי עצמו" [שאז] היא נותנת אותה על ראשה. עכ"ל. ושמעינן מזה ש"מבית לבית באותו מבוי" היתה יוצאת עם 'סבכה'. ואת אותה 'סבכה' הזו קרא לה הרמב"ם כאן במשנה תורה (פכ"ד הי"ג) 'מטפחת', דז"ל: אם יצתה בראשה פרוע "מחצר לחצר בתוך המבוי" הואיל ושערה מכוסה ב'מטפחת' אינה עוברת על דת. עכ"ל. [והיא ה'קלתה' דאמרינן בגמ' (כתובות עב:) שאין בה משום פרוע ראש ומסקינן שהיינו כאשר יוצאת "מחצר לחצר דרך מבוי"]. ומינה דה'מטפחת' שהזכיר שם בהלכה יב לאסור לצאת איתה ל"רשות הרבים" בלא רדיד [וכ"ה בלשונו בפירוש המשניות (כתובות שם): "ראשה פרוע" - אפילו עם 'מטפחת' על ראשה. עכ"ל] היינו אותה 'סבכה' [וכן מבואר בדבריו בפיהמ"ש בשבת (פ"ט מ"ה), שפירש "שבכה - מטפחת הראש", וכ"ה שם בפט"ו מ"ב. ע"ש. (כ"ה לתרגום הר"י קפאח שם)] - שהיא כיסוי עם נקבים כנ"ל, והיא היא ה'קלתה' שהוזכרה בגמרא דמדת משה מהניא ואילו מדת יהודית לא מהניא אלא צריך שתחבוש מעליה רדיד, ובכך יוצאת לרה"ר. [ואגב בפירוש המשניות שם מפורש שהשבכה היתה מנוקבת, וא"כ בלא"ה מוכח שאין הנקודה כאן מצד שני כיסויים אלא היינו כפירוש הב"ח והתשובה מאהבה ושאר אחרונים שהחיסרון בקלתה הוא מצד שזה מנוקב].

נ.ב. התעלמת לגמרי ממה שהבאתי מהרבה פוסקים שדחו את דברי הבאר שבע במה שחידש שצריך שני כיסויים, ולפ"ז לא מתחיל הראיה שלך כלל ועיקר.​
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חזור
חלק עליון