אני אנסה עוד פעם להסביר בתקווה שאני יובן
"סבכה", כפי שרואים הן מהרמב"ם בכמה מקומות והן מהב"ח והן מהברטנורא וב"י ועוד
דזה כיסוי כמין רשת עם חורים.
ועתה ניגש ישירות לחשבון
דהא בסוגייא- התירו לצאת לרה"ר עם פאה שעל גביה סבכה, וסבכה הרי זה מעשה רשת ששערותיה נראים ממנה,
אין לך שום ראיה שלא היו יוצאות מעל השבכה עם עוד כיסוי המכסה את הנקבים שבשבכה.
ואדרבה כבר כתבתי לך שבשאר המקומות שמוזכר שהיו יוצאות עם שבכה [בלי פאה שאותה לבשו רק מי שלא היה לה כ"כ שיער], אתה מוכרח להודות שאין הכוונה עם שבכה לבד אלא הכוונה שיש מעליה עוד כיסוי, וכמו שכתבת כעת בעצמך (דאל"כ הרי זה מנוקב ונראין שערותיה), וא"כ חזינן שאפילו שכתוב סתמא שהיו יוצאות עם 'שבכה' אין זה ראיה כלל מה היה עוד מעל השבכה, משום שהשבכה היא רק הכיסוי הראשוני שתופס ומקבץ את שערותיה [כמ"ש רש"י בשיר השירים (ד, א): צמתך, לשון דבר המצמצם השער שלא יפריח לצאת, וזו היא השבכה. עכ"ל] אבל מעליה היה הכיסוי המלא הנצרך כדין, ומעתה פשוט שגם ממה שכתוב שמעל הפאה היה שבכה לא שייך כלל לדייק שלא היה מעל השבכה שום כיסוי, דאה"נ היה שבכה והיה עוד כיסוי המכסה את הנקבים שבשבכה.
ומה שכתבת על זה:
בכל הראשונים והמפרשים שדיברו על פאה, כתבו להדיא דהיה "סבכה ע"ג בלבד"
אינו נכון כלל,
אין אפילו ראשון אחד שכתב שמעל הפאה היתה סבכה "בלבד". זו המצאה שלך 'לגמרי'. ואתה כותב "בכל הראשונים והמפרשים"?... אתמהה.
זה לשון תוס' ר"י הזקן (שבת סד:): "בכבול ובפאה נכרית לחצר - וקשיא לשמואל דאמר לעיל בריש פירקין כבלא דעבדא תנן אבל כיפה של צמר שפיר דמי אפילו לרשות הרבים, ולדידיה מאי שנא מפיאה נכרית דאסרינן לרשות הרבים, דזה וזה תחת הסבכה הוא כדפרשינן". ותירץ, וז"ל: "מיהו יש לומר היינו טעמא גבי פאה שהיא משערות תלושות, ואי חזו לה כלל מחייכי עלה הואיל דלא שוינהו אלא שתיראה כבעלת שיער, ושלפה לה ואתי לאתויינהו ד' אמות". עכ"ל.
הנה כתוב בדבריו מפורש שפאה נכרית היתה תחת השבכה ולא גלויה, והיכן מה שכתבת שכתבו להדיא שהיה שבכה על גביה "בלבד"? [וכאמור א"א ללמוד כלום ממה שלא כתב שיש מעל השבכה עוד כיסוי, דהא גם ללא פאה נכרית כתוב (שבת נז:) "יוצאה אשה בסבכה המוזהבת", ואתה בעצמך מסביר שאין הכוונה בסבכה לבד אלא היא הכיסוי הראשוני, כנ"ל, וא"כ מהיכ"ת לפרש בפאה נכרית אחרת].
ואדרבה מוכח מדבריו להדיא דלא כדבריך.
שהרי לפי דבריך יוצא שיש הבדל בין פאה לשיער - שבשיער המקורי לא היתה יוצאת רק עם שבכה עליה בלבד, אלא היתה מכסה את השבכה בעוד כיסוי [כדי שלא יתגלו שערותיה מבין נקבי השבכה], ואילו בפאה היתה יוצאת רק עם סבכה עליה בלבד, וא"כ אינו מובן כלל היאך כתב התוס' ר"י הזקן "דלא שוינהו [לפאה] אלא שתיראה בעלת שיער"? הרי אדרבה על ידי שיראו שהיא עם שבכה בלבד ורואים שערות בין הנקבים, יראה לכל שאין היא בעלת שער שהרי אם היא היתה בעלת שיער לא היתה יוצאת עם שבכה המנוקבת הזו בלבד.
ועל דרך זו יש לדייק משאר הראשונים שכתבו לשון זו של "בעלת שער", והם:
רש"י בשבת (סד:): קליעת שער תלושה וצוברת על שערה עם קליעתה שתראה בעלת שער. עכ"ל.
פירוש הרי"ד (שבת סד:), וז"ל: פאה, קליעות של שער שאשה שאין שערה מרובה מביאה קליעות שער של חברתה וקושרת בראשה על שערה כדי שתיראה בעלת שער. עכ"ל.
רמב"ם (פי"ט ה"ז מהל' שבת): "ולא בפאה של שיער שמנחת על ראשה כדי שתראה בעלת שיער הרבה".
ספר הנר (שבת סה.): מה שנתנה תחת השבכה כגון אם היה דבר שנראית בו כבעלת שיער. עכ"ל.
מכל אלו אנו רואים שמטרת הפאה היתה למי שלא היתה בעלת שיער - כדי להיראות כאילו היא כן בעלת שיער. וכאמור לפי דבריך אין לזה שום הבנה, דהא איך היא תיראה בכך 'בעלת שיער' כאשר יש מעל הפאה רק שבכה, הלא אם היא היתה באמת בעלת שיער לא היתה יוצאת כן. אלא ודאי דבאמת השבכה לא שימשה אלא כהכיסוי הראשוני שמקבץ את השיער, ומכיון שהוא מנוקב היו לובשות כיסוי נוסף. אבל הפאה היתה מתחת לכל זה ולא הויא כיסוי כלל.
וכן יש להוכיח מכמה ראשונים, עי' ברבינו ירוחם (נתיב י"ב חי"א) שם: "פירוש פאה נכרית קליעה של שיער תלושה שמערבת עם שערותיה", דהיינו שהפאה לא היתה כלל מכסה את שערה אלא מעורבת בו, ולפ"ז ע"כ שברה"ר היתה מכוסה ביחד עם שערה באותו אופן כמו שהיא היתה מכסה את שערותיה המקוריות, כי אם תכסה רק בכיסוי מנוקב – עדיין יהיה ניכר השערות עצמם ש'מעורבות' עם הפאה.
וכ"ה לשון הטור והשו"ע (או"ח סי' שג סי"ח) "ובפאה נכרית פירוש קליעת שיער שקלעה בתוך שערה".
[ואף לפמש"כ השעה"צ באות נ"ב דלשון השו"ע "שקלעה בתוך שערה" הוא לאו דוקא, דהא בס"א כתב השו"ע דבקלוע מותר לצאת דלא תסתור הקליעה בשבת כיון דאסור, מ"מ צ"ל דהכוונה שקולעת ומניחה בתוך שערה, כלומר – המשמעות ד'קולעת' הפא"נ ביחד עם שערה זהו לאו דוקא, דא"כ לא תשלוף דאסור לסתור הקליעה בשבת, אלא ע"כ דהפא"נ קלועה בפני עצמה, אבל על מקום הנחתה של הפא"נ אין שום סיבה לומר דהוא לאו דוקא, אלא ביאור דברי הטור והשו"ע הוא "קליעת שיער שקולעת ומניחה בתוך שערה" (וכדברי רבינו ירוחם הנ"ל "קליעה של שיער תלושה שמערבת עם שערותיה"), ואף שכתב המ"ב "צוברתה על שערה מלמעלה" ע"כ היינו לאפוקי שאינה קלועה בתוך שערה, אבל אין במשמע שמכסה כל שערותיה, דזו סתירה גמורה ללשון השו"ע "קליעת שער תלושה שקלעה בתוך שערה" ואין שום סיבה לומר כן].
וכן נראה בלשון רש"י (שבת סד: ד"ה פיאה): "קליעת שיער תלוש וצוברתה על שערה עם קליעתה", ומשמע דאין הפאה גדולה על כל שערה, אלא מעורבבת יחד עם מעט קליעות שכן יש לה מהשיער המקורי, וא"כ על כרחך היא היתה מכסה חוץ מהשבכה המנקובת גם כיסוי גמור נוסף מעליה, דאל"כ יראו גם את השיער המקורי.
דעל כרחך- הפאה שמה כיסוי מדאו' ומה שצריכה ע"ג סבכה הוא מדין דת יהודית.
ולפי"ז- יש לדון אם האידנא שנוהגות הרבה בפאה לבד בלא שום כיסוי א"כ זהו המנהג ולא עוברת א"כ על דת יהודית.
והיינו שלפי פשט זה- גם אי נימא שפאה יש בה איסור זה רק גבי הדת יהודית בלבד אך לא כלפי הדאו', דכלפי הדאו' שמה כיסוי גמור, ורק כלפי הדת יהודית יש לדון האידנא, דזה יותר קל הדת יהודית אם נוהגים כך כבר מאות שנים [כעדות השלטי גיבורים עוד על זמנו] א"כ י"ל דאף מדין דת יהודית שרי.
ואינו דומה לנידון של שוק או זרוע- האם המנהג שנוהגים בזה להקל האם יכול לשנות את הדין?, דהתם זה כלפי הדאו' "טפח באשה ערוה" ולגבי זה אין משנה מה המנהג שנוהגים בו, אך פה דאין כאן ערוה, דהא שמה כיסוי מדאו', ורק כלפי הדת יהודית אנו דנים, וכאן זה יותר קל, וכאן אתי שפיר לומר שאם נוהגים בו כבר מאות שנים אף דת יהודית אין בזה.
א. כבר התבאר לעיל שאין שום ראיה שהפאה נחשבת ככיסוי לדאורייתא, ואדרבה מוכח בבירור לא כן.
ב. גם את"ל שהפא"נ נחשבת ככיסוי מדאורייתא, מ"מ אחרי שמדת יהודית צריכה לכסות את הפאה בכיסוי גמור, אין הדבר יכול להשתנות כלל, ולא כמו שכתבת שדת יהודית יכולה להשתנות, דליתא וכמו שמוכח בראשונים ובאחרונים – עי'
כאן (ואין הבדל בין אם נהגו להקל שנה או שנתיים או חמש מאות שנים, כל עוד שבדורות המתוקנים כולם נהגו לכסות כן ואמרינן בגמ' שהוא בכלל דת יהודית, אין זה יכול להשתנות, ראה בקישור שציינתי קודם המוסגר). וע"ע במה שכתבתי בבגדי קודש פרק ד והלאה.
ולא כדבריך- שכתבת שבסוגייא הסבכה שמעל הפאה הכוונה למטפחת ממש, כי סבכה קיי"ל דהיא מעשה רשת
"לא כדבריי"?...
הרי אדרבה כתבתי בעצמי שהסבכה היתה מנוקבת כעין סל, רק הוספתי "או לחילופין" וכו' - על דרך 'ממה נפשך', כלומר או שתאמר שהיו שני כיסויים דהיינו שבכה מנוקבת ועוד כיסוי מעליו, או שתאמר שהשבכה עצמה היתה כיסוי גמור, אבל בין כך ובין כך – מוכרח לומר שלא היה הבדל בין אם היה לה פא"נ או לא, דמעל השיער או התחליף שלו (היינו הפא"נ) היה את הכיסוי/ים הנצרכ/ים, וכדהוכחתי בסמוך. ותו לא מידי.
