ידועה מחלוקת הראשונים מה היא פת הבאה בכסנין שברכתה במ"מ (ברכות מב.) וכמו שסיכמם בב"י (סי' קסח), שי"א שהוא פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוכר ואגוזים ושקדים ותבלין. וי"א שהיא עיסה שנילושה בדבש או בשמן או בחלב או שעירב בה מיני תבלין ואפאה. וי"א שפהב"כ הם כעכין והיא פת בין מתובלת ובין שאינה מתובלת שעושין אותה כעכין יבשים וכוססין אותם בבית המשתה ושלא בבית המשתה ומנהג בנ"א שאוכלים ממנו קימעא. וסיים בב"י לענין הלכה כין דספיקא במידי דרבנן הוא נקטינן כדברי כולם להקל. וכ"פ בשו"ע (שם ס"ז) שהלכה כדברי כולם ולכול אלו הדברים נותנין להם דין פהב"כ. ומשמע מדברי הב"י שכל סוג מהפירושים הוא ספק פת ספק פהב"כ כיון שנחלקו הראשונים בפירוש פהב"כ ואין חד מודה לחבריה, אלא משום דספיקא במידי דרבנן וכו'. וא"כ אם הקולא שלא לברך היא לצד השני שנאמר פת גמורה היא ה"נ שאין לברך. ולכן נראה שיש לתת לאוכל מסוגי פהב"כ הללו את דיני דברים הבאים בתוך הסעודה (המבוארים בסי' קעז) שאם הם דברים הבאים מחמת הסעודה כגו' בשר ודגים וביצים וירקות וגבינה וכדו' וכן משקין לדעת התוס' (ברכות מא: ד"ה אי הכי) בשם ר"י ור"ת וכ"פ השו"ע (סי' קעד ס"ז), אינם טעונים ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם. ואם הם דברים הבאים שלא מחמת הסעודה כגו' תאנים וענבים וכל מיני פירות, טעונים ברכה לפניהם (אם אוכלם בלא פת) ולא לאחריהם. וכ"ש אם אוכל משתי סוגי פהב"כ ומכל סוג אוכל כזית שודאי אכל פת גמורה לכו"ע. כגו' אכל כזית פת העשויה כמין כיס וכזית פת נכססת, שאם הפי' פהב"כ מלשון כיס, פת הנכססת שאכל פת גמורה. ואם הפי' פהב"כ מלשון נכססת, פת העשויה כמין כיס שאכל פת גמורה. ואם הפי' פהב"כ הוא עיסה שנילושה בדבש וכדו' א"כ כל מה שאכל פת גמורה.
והנה בכל פעם שאני אומר את הדין הזה יש שטוענים ואומרים אבל הוא לא בירך המוציא?! ובודאי שאין בטענה הזאת ממש דמ"מ למ"ד סעודת לחם היא. ולא ברכת המוציא פוטרת אלא סעודת לחם. וכי אם בירך על פת במ"מ (שלדעת הריטב"א בהלכות ברכות פ"ב הט"ז יצא) לא פוטר שאר מאכלים?. ולגבי ברכה ראשונה על משקין אע"ג שיש ספק ספיקא לברך [לכאו' באופן שלא אכל משתי סוגים דודאי אכל פת מיהו אפש"ל שמא כדעת המאמ"ר שאביא לקמן] שמא לאו פת היא ואת"ל פת היא שמא כדעת הסוברים (עי' ב"י סי' קעד) שאפי' בסעודת פת גמורה צריך לברך על המשקין [וכ"ש בתה או קפה או משקה חריף שי"א שאף שבשאר משקין אין לברך באלו יש לברך] מ"מ יש סוברים שאפי' בספק ספיקא אין לברך (עי' שו"ת יחו"ד ח"ה סכ"א בהערה שכן סוברים רוב האחרונים וכן עיקר דסב"ל ומצאתי ראיה שכן סובר המג"א סי' קע"ח ס"ק יב).
אלא שדעת הרב מאמר מרדכי (סי' קסח ס"ק י"ד) שאפשר דלא פליגי הראשונים לעניין דינא אלא כל אחד יודה לחבירו שכל שהוא משונה בטעם ובתואר פת דעלמא שדרך העולם לקבוע סעודתם עליו הרי הוא כפהב"כ. וכתב כן משום שהקשה על הב"י מאי קולא איכא הכא הא שמא אינו מברך ברכה הראויה ונהנה מהעוה"ז בלא ברכה והברכה שבירך לבטלה. אבל מדברי האחרונים שלא תירצו כמאמ"ר נראה דס"ל דפליגי הראשונים אהדדי והם: הב"ח (ס"ק ג'), הדרישה (בב"י ד"ה ולענין), והט"ז (ס"ק ו'). וגם הרב הגינת ורדים (או"ח כלל א' סי' כד' ד"ה ובענין) שהקשה ע"ד מרן הב"י אמאי הוי ספיקא דרבנן הרי אם הם פת גמורה חייב לברך עליהן מן התורה וקיי"ל (שו"ע סי' רט ס"ג) ספק ברך בהמ"ז ספק לא ברך חוזר ומברך דספיקא דאו' לחומרא. לא תי' דלא פליגי הראשונים, אלא כיון שסו"ס ברך ברכת מעין ג' יצא יד"ח מהתורה וכמש"כ בכס"מ (הלכות ברכות פ"ב ה"ב) שלדעת הרמב"ם והרמב"ן אין מנין הברכות בבהמ"ז מן התורה ולכן הדברים הללו שהם ספק פת מוקמינן להו אעיקר דיניהו. ע"ש. ובזה מתורץ נמי קושית המאמ"ר שהרי מעין ג' פוטר ג'. [ויש לסייע כן מחידושי הרא"ה (ברכות טז.), הר"א אלאשבילי (שם מ: ומד.), והריטב"א (שם) שכתבו שהאומר מעין ג' במקום בהמ"ז יצא. אבל הריטב"א בהלכותיו (פ"ב הכ"א) כתב שלא יצא]. ולדעתי כן כיון מרן הב"י שכתב כיון דספיקא וכו' בלבד ולא הביא סברת מאמ"ר. ועי' מש"כ עוד בתשובה אי פליגי הראשונים או לא.
ומרן הגרע"י ז"ל בשו"ת יבי"א ח"ה (חאו"ח סי' יז) כתב ואין להקשות דהא אנן בדידן נקטינן שאין לברך על המים ושאר משקין באמצע סעודה של פת ומכיון שבעיקר דין פהב"כ איכא עיקולי ופישורי מה נקרא פהב"כ יש לחוש שמא הוי פת גמורה וסב"ל, משום דדוקא בסעודת קבע של פת שאין המשקים באים אלא לשרות מאכל שבמעיו אין המים ושאר משקים טעונים ברכה ומה גם שא"א לאכילה בלא שתיה וכמו שביארו התוס' (ברכות מב.) אבל פהב"כ שאין אכילתו אלא דרך עראי אף ר"י ור"ת (בתוס' הנ"ל) יודו שצריך לברך על המשקה שישתה באמצע אכילת פהב"כ דבכה"ג ודאי שאפשר לאכילה בלא שתיה.
[1] ונראה בדבריו שאף אם פת גמורה היא למ"ד מ"מ אכילתה של פת זו בדרך עראי. ולפי"ז אפי' אכל משתי סוגי פהב"כ ומכל סוג כזית דלכו"ע אכל פת גמורה [מלבד סברת המאמ"ר, אלא שביבי"א ח"ב חאו"ח סי' יב אות ו' הסכים לתי' שמעין ג' פוטר בהמ"ז ועי' מש"כ בח"ח חאו"ח סי' כו] צריך לברך על המשקין. ואינו מובן דהיכא אשכחן כזית פת גמורה שנאכלת בדרך עראי? אלא שאחר פסק מרן השו"ע שעל כל הסוגים מברך בב"מ ומעין ג' נראה בעיני העם כאכילת עראי.