ברכת השניצל שהכל ללא ספק

[ראובן יוסף מיארה]

ב"ה

לגבי המובא לעיל מההכרעה הסופית של הילקו"י כת"י שעתיד לראות אור, שראיתי בכלליות שהעירו אודותיו כמה מחכמי ביהמ"ד דכאן כמה הערות בונות בניסוח ובסידור הדברים וכדומה, לבי אומר לי, כפי שהנני איש צעיר הספקתי מעט להכיר דרכו של מרן שליט"א, דאף שמרן שליט"א שינה ותיקן את ההכרעה הסופי כפי שהסיק לבסוף ובהלכה למעלה, אולם עדין לא ישב על עריכת וסידור גוף הדברים בפנים שיהיו תואמים תיבה בתיבה אות באות למהלך הסופי שבו ראה את הדברים לבסוף, שכידוע כמה יש על צוארו, ולכן החשוב בעיניו בעיקר הוא שתהיה המסקנה וההכרעה ברורה, וע"ז עיקר מגמתו, כפי שאמר לי ולאחרים כמה פעמים, ומסתמא כוונתו לפני סגירת הספר לדפוס לעבור על כמה נושאים שצריכים גימור עריכה מחדש לפי ההכרעה הסופית שנתקבלה בהם, ולכן אין כ"כ לתלות בגוף המו"מ, כמו בשינוי שעשה בגוף ההלכה ובמסקנת הדברים בהערה. כל זה הוא מהשערת לבי, ואיני אומר קבלו דעתי, ואם שגיתי, עימי תלין משוגתי.

בברכה רבה

באמת שזכיתי לראות את מה שמרן כתב בתחילה בילקו"י הנד"מ, ושם היה כתוב כך, בהלכה למעלה: על קציצות בשר, אף שיש בתוכם תערובת של תפוח אדמה, או פירורי לחם, וכדומה, מברכים שהכל. וכן על "שניצל" נהגו הכל לברך עליו שהכל, ובזה אין חילוק בזה בין שניצל הנעשה בבית, לבין שניצל הנעשה באולמות ובתי מלון. והמברך על השניצל בורא מיני מזונות לא הפסיד, שיש מקום גדול לומר שכך היא ברכתו, ע"כ.
ובמסקנא היה כתוב: ולמעשה כיון שברכה מבוררת עדיפא, נראה דמ"ש בשו"ת הראשון לציון הנ"ל הוא עיקר, דבלא"ה על הכל אם אמר מזונות יצא חוץ ממים ומלח. ומה שנתבאר בילקו"י ברכות הוא רק מה שנהגו, ע"כ.
אולם כיום בתשובה שהתפרסמה הרב שינה, ובהלכה כתוב: על "שניצל" נהגו הכל לברך עליו שהכל, ובזה אין חילוק בזה בין שניצל הנעשה בבית, לבין שניצל הנעשה באולמות ובתי מלון. והמברך על השניצל בורא מיני מזונות לא הפסיד. וטוב שיברך על איזה מאכל שברכתו ודאי מזונות, ויפטור את השניצל, ע"כ. וביאר הרב ללוש היינו שיפטור במשהו אחר שברכתו מזונות, ולא יברך מזונות.
ובמסקנא כתב: ובאמת שאחר ראותי דברי מרן בכס"מ ובב"י הנ"ל, ואין מי שהשיב ע"ז, כך נראה עיקר וכפי המנהג, ע"כ.
וזה תנא דמסייע לדברי הגר"ש ללוש שליט"א

 

[יצחק משען]

ב"ה לפני כמה דק' חזרנו משיעור של מרן שליט"א (וכן ראיתי שם את בנימין לוריא - חבר הפורום כאן) ושם מרן הסביר למה צריך לברך על השניצל שהכל והכריז ואמר שהציבור ידע "ברכת השניצל שהכל - זה הברכה על הניצל כך צריך לברך"

חבל חבל שלא מעדכנים כאן על שיעורי מרן חכם יצחק ברחבי הארץ, בהיות שאמש באישון לילה באתי לב''ב מהצפון לזמן מה ונסעתי, ואילו הייתי יודע שיש שיעור הייתי משתדל להקדים נסיעתי לראות פני קדשו ולטעום מנועם צוף אמריו.

 

[איש תם]

ובמסקנא כתב: ובאמת שאחר ראותי דברי מרן בכס"מ ובב"י הנ"ל, ואין מי שהשיב ע"ז, כך נראה עיקר וכפי המנהג, ע"כ.
וזה תנא דמסייע לדברי הגר"ש ללוש שליט"א

עדיין לא השבתם על זה שלפנ"ז מרן הראש"ל שליט"א בעצמו כתב שכמה מהאחרונים השיבו על זה, ואיך יכתוב שאין מי שהשיב ע"ז? וגם שלא השיב על דבריהם ואפי' לא ציין למי שהשיב על דבריהם.

 

[איש תם]

ג.
יש"כ על המקורות שהעירו בזה, אני סומך על כבודו, אין לי הזמן לעיין בהם, אולם לפי האמור דברי השבט הלוי בינתיים מבוארים, ואם עדין קשה, אשמח לנסות ליישב.

כל "ראיה" שיש חילוק בינה לבין הנידון אינה ראיה. וכיון שיש חילוק בין נידון השבט הלוי שהוא השניצל, לבין הראיה שהביא שהוא אגוז המטוגן בדבש, א"כ אחהמ"ר אינה ראיה.
דהרי כל הסוברים שברכת השניצל מזונות מודים באגוז המטוגן, אלא דס"ל דיש חילוק דבשניצל הציפוי הוא מין דגן. ורק משום כך מתחיל הדיון, וע"ז השבט הלוי לא הביא ראיה כלל. (ואגב ביבי"א חלק ז או"ח סימן לג סוף אות ד, ובחזו"ע ברכות עמ' רצא, כ' על תשובה זו של השבט הלוי "ואכתי לא איפרק מחולשא, ושבקיה דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה").

 

[איש תם]

ד.
יש עוד טענות ממוקדות על המחבר?

כתבתי שיש עוד הרבה מה להשיב על דברו הן בביאורי הראשונים הן בביאור רן בכס"מ ובב"י והן בביאורי האחרונים, אבל צריך להקדיש זמן רב לכתוב זאת. וכבר מרן הראש"ל שליט"א בילקו"י כת"י כתב בתימצות כמה תשובות על דבריו, ותן לחכם ויחכם עוד.

 

[איש תם]

ד.
יש עוד טענות ממוקדות על המחבר?

בכל מה שהאריך בביאור הכס"מ עדיין אין יישוב למבואר מד' הכס"מ שהביא כמקור לד' הרמב"ם שמין דגן הניתן לטעם ברכתו מזונות, את מה דאמרי' בביצה (לח:) מידי דעביד לטעמא לא בטיל. ושם מדובר בתבלין שכבר אין לו ממשות, וכ"ש כאן שיש לו ממשות. וגם ששם אינו רוצה ב"אכילת" התבלין, וכ"ש כאן שרובם רוצים גם את "אכילת" המין הדגן.
וגם שאם המקור הוא שכל דעביד לטעמא לא בטיל ולכן ברכתו מזונות, נמצא שאם נאמר שאין ברכתו זה אומר שבטיל, וא"כ עביד לטעמא בטיל באופנים מסויימים.

 

[יש תקוה]

???????????

מרן הביא זה לסברתו קמייתא שמברכים על שניצל מזונות.
אולם לאחר היסוד שהביא מדברי הכס"מ איה"נ מברכים על שניצל שהכל, והדברים מדוייקים בחזו"ע שם כפי שכתב בסוגריים שכמות הקמח וכמות הבוטן שווה, וא"כ א"א לומר שהאחד בא לשרת את חבירו, ומטעם זה אזלינן בתר המין דגן לברך מזונות, ועיין היטב בדברי מרן זיעא בדין ברכת הקסיטה. והבן.

הערה יפה, וכבר קדמוך.
ואכן זו ט"ס, וצריך להכתב בחלק של הטעמים לברך מזונות.

במחכת"ר, כנראה לא הבין מה כוונת הערתי, הן אמת שמרן הגר"י הביא ד"ז לסייע לסברא דיש לברך מזונות, אך מ"מ החילוק לא מבורר, וכן החילוק שכ' כבודו, הא לפי הטעמים שהביא מרן הראש"ל יש לברך גם על בוטנים אדמה, ולא מזונות. - והבן (כלשונך...).

סו"ס על דברי הלחם יהודה אף אחד לא ענה. ובלא"ה גם על הראייה מהב"י יש להתווכח. כמ"ש לעיל.
וכמו ששנו רבנן בכפילא ה"ה הר' איש תם. ואכמ"ל.

 

[איש תם]

א.
לא מצאתי כזה חילוק בראשונים, בין להכשיר את המאכל, ללהכשיר את פיו,
בשטמ"ק שהזכיר מרן שליט"א כתוב חילוק בין תערובת, שאז הוא מעיקרי המאכל, ולכן הוא חשוב ואמרינן כל שיש בו, לבין כשהוא בעינו, כפת ומליח, שאז אינו מעיקרי המאכל, ולכן אינו חשוב. אלא שהוסיף לבאר, שמא תאמר סוף סוף כשאינו בתערובת הרי הוא בפ"ע, ויברך עליו מטעם זה, לזה הוסיף, "ולא בא אלא להכשיר את פיו", שאינו לעצמו כדי שיברך עליו, אלא כטפל למליח, ולכן אינו סיבה לברך עליו.
וע"ז גופיה בא המאירי שהביא מרן זיע"א ביבי"א ובחזו"ע, ומקשה מדוע על רקיקין שאינם אלא להחזיק הנוגט, מברכים, ואילו על פת שלא באה אלא להכשיר פיו, אינו מברך, ומבאר, שדוקא פת שהיא טפלה למליח מצד האכילה, נפטרת באכילת המליח, אבל רקיקין שאינם טפלין לנוגט מצד האכילה, רק מצד האחיזה שלא יטנפו ידיו, לכן אינם נפטרין בברכת הנוגט, אלא יברך עליהם.

ונמצא שדברי השטמ"ק והמאירי משלימים זל"ז, ודברי המחבר לכל אורך הקונטרס מה שלמד בדברי הראשונים שביארו ההיא דכל שיש בו דהיינו דוקא כשאינו טפל כמו ששנינו בפת ומליח, אתי שפיר כפתור ופרח, שדגן שהוא טפל מצד האכילה, כגון ציפוי השניצל, שבא להטעים את העוף או הדג, ואינו בתערובת עם חלקי הדג, אלא הדג בעינו והציפוי בעינו, כיון שאינו בתערובת, אינו מעיקרי המאכל, ולכן אינו חשוב, כדברי השטמ"ק, וגם לא יברך עליו מצד שהוא בעינו, כיון שלא בא אלא להטעים את הדג או העוף, נמצא שהוא טפל לו מצד האכילה, כפת למליח, ולכן מברך על העוף או הדג, ופוטר את הציפוי.

מרן הראש"ל שליט"א בילקו"י כת"י דחה את הראיה מהשטמ"ק כיון שמדבר על מליח "שבא להכשיר את פיו, משא"כ בנ"ד".
ומבואר להדיא בדבריו, שסובר כחילוק שכתבתי.

 

[איש תם]

מצורף בזה תמצית דברי מרן הראש"ל בילקו"י כת"י שהועלה כאן, והעולה מדבריו שדחה את "כל" הראיות לברך שהכל, והביא כמה ראיות לברך מזונות. ולא הסכים אפי' עם ביאור אחד של מחבר הקונ'. [אלא שלענ"ד הפיסקא האחרונה בדברי מרן הראש"ל שליט"א הינה ט"ס, וצריכה להיות במקום אחר, ואף שיודעני שמיד ירוצו א גולגלתי, אך כך נראה לענ"ד מוכרח בדבריו לכל מעיין, וכמו שיבואר מסיכום דבריו].

ונעבור על הדברים לפי סדר דבריו:

הביא את הרא"ה הריטב"א הראש הרשב"א ופסקי הרי"ד וכתב שלדבריהם בשניצל מברך מזונות.

אח"כ הביא את הפר"ח ביו"ד ובשו"ת מים חיים, ואת מהר"א יצחקי בשו"ת זרע אברהם, וכ' שלדבריה מברך בומ"מ. ושכ"כ באול"צ.

אח"כ הביא את דברי הפרי תואר, וכ' שלדבריו ברכתו מזונות, ושכן דייק מדבריו הפתה"ד. וכ' שכן מדוייק גם בדעת הפתה"ד עצמו בסו"ד. ושגוף ד' הפתה"ד צ"ב ראיתו מהכנה"ג.

ושכיו"ב כ' בחזו"ע לגבי ברכת הקבוקים. ושאין לדייק מדבריו שהוא רק בגלל שהקמח הוא הרוב.



ושוב התחיל לדון בדעת הסוברים שברכת השניצל שהכל, וזה תורף דבריו.

הביא את ביאורם בב"י ובכס"מ.

ושוב כתב שהאחרונים עמדו בביאור ד' מרן בכס"מ, והיוצא מדבריהם שגם להכס"מ מברכים על השניצל מזונות.

וכ' להוכיח כך מתחילת דברי הכס"מ שכתב שכל מידי דעביד לטעמא לא בטיל.

וגם דחה את מה שרצו לפרש שד' הרמב"ם בה"ו מיירי בכל המינים שזה דוחק גדול בלשונו, וגם הוא נגד כמעט כל האחרונים.



ושוב הביא דברי המאירי שלדבריו ברכת השניצל שהכל.

ולכן כתב שיש לחלק בין דגן שא כולו להטעים לבין תערובת. ושלכן ברכת השניצל מזונות.

ושראיה לזה ממש"כ מרן בחזו"ע לגבי ברכת הקסטה.

ושוב דחה שהדימוי לקסטה אינו מוכרח.



ושוב הביא לדברי השטמ"ק שלכאו' בדבריו מבואר כהמאירי. ודחה שהוא מדבר במליח ואינו דומה לנ"ד.



ושוב הביא את האור שמח שלדבריו ברכת השניצל שהכל, וכתב נגד פשטות כל האחרונים.



ושוב הביא לדברי השבט הלוי שסובר שברכת השניצל שהכל, ודחאם שאין ראיה מדין אגוז מטוגן בדבש לשניצל מצופה במין דגן.



העולה מכל הנ"ל שדחה את "כל" הראיות לברך על השניצל שהכל, ולא דחה אפי' ראיה אחת לברך על השניצל מזונות.



ולכן בעל כרחינו לומר שמש"כ בסו"ד בזה"ל "ובאמת שאחר ראותי דברי מרן בכס"מ ובב"י הנ"ל, ואין מי שהשיב ע"ז, כך נראה עיקר וכפי המנהג". הוא ט"ס, וצריך להיות אחרי הביאור שהביא בב"י וקודם מש"כ שהאחרונים ביארו דברי הכס"מ שאף לדבריו ברכת השניצל מזונות. ודו"ק היטב.

ואדרבה הרב ללוש ומחבר הקונ' מוזמנים לענות על כל הדברים אחת לאחת. (לא לדלג ולענות רק על מה שנוח).

 

[אושרי רביב]

ב"ה לפני כמה דק' חזרנו משיעור של מרן שליט"א (וכן ראיתי שם את בנימין לוריא - חבר הפורום כאן) ושם מרן הסביר למה צריך לברך על השניצל שהכל והכריז ואמר שהציבור ידע "ברכת השניצל שהכל - זה הברכה על הניצל כך צריך לברך"

מדוע לא עידכנו על כך? שנדע היכן השיעורים שנזכה גם כן לבוא...

 

[הלוי]

אני לא מבין למה כ''כ הרבה דנים מה מסקנת הרשל''צ שליט''א, העיקר הוא שצריך לדון בראיות, ומי שיצא לו שצריך לברך מזונות שיברך מזונות ומי שיצא לו שצריך לברך שהכל שיברך שהכל, שהרי ממילא היא מחלוקת בין גדולי הדור וא''כ מה שתעשה יש לך גדול שיאמר כמוך אז למה לא לחשוב ולדון בעצמינו??

 

[מורשת מרן]

אני לא מבין למה כ''כ הרבה דנים מה מסקנת הרשל''צ שליט''א, העיקר הוא שצריך לדון בראיות, ומי שיצא לו שצריך לברך מזונות שיברך מזונות ומי שיצא לו שצריך לברך שהכל שיברך שהכל, שהרי ממילא היא מחלוקת בין גדולי הדור וא''כ מה שתעשה יש לך גדול שיאמר כמוך אז למה לא לחשוב ולדון בעצמינו??

בגלל שיש אנשים שיש להם רב, ומה שהוא אומר הם עושים, למרות שהם חושבים אחרת.

 

[הלוי]

בגלל שיש אנשים שיש להם רב, ומה שהוא אומר הם עושים, למרות שהם חושבים אחרת.

דבריך נכונים לגבי אנשים שאינם ת''ח ומבקשים לדעת מה דעת רבם. אך תלמידי חכמים שדנים במשא ומתן לא שייך דבר זה, ומרן זיע''א היה צועק ע''ז הרבה שאין לאף אחד בעלות על התורה ואסור לת''ח לכבוש את נבואתו ומותר לו לחלוק אפילו על רבו [כדוגמת ריש לקיש ורבי יוחנן ואפילו הוא אביו כדוגמת הטור ואביו הרא''ש] אם נטתה דעתו ממנו [אך כמובן בענוה ודרך ארץ] וכבר האריך בזה מרן זיע''א בהקדמתו ליביע אומר ע''ש.

 

[מורשת מרן]

דבריך נכונים לגבי אנשים שאינם ת''ח ומבקשים לדעת מה דעת רבם. אך תלמידי חכמים שדנים במשא ומתן לא שייך דבר זה, ומרן זיע''א היה צועק ע''ז הרבה שאין לאף אחד בעלות על התורה ואסור לת''ח לכבוש את נבואתו ומותר לו לחלוק אפילו על רבו [כדוגמת ריש לקיש ורבי יוחנן ואפילו הוא אביו כדוגמת הטור ואביו הרא''ש] אם נטתה דעתו ממנו [אך כמובן בענוה ודרך ארץ] וכבר האריך בזה מרן זיע''א בהקדמתו ליביע אומר ע''ש.

מותר לחלוק כדרכה של תורה, במשא ומתן, ואין אדם רשאי לכבוש את נבואתו. אבל למעשה עושה כמו שרבו אומר לו. וכבר האריך בזה מרן שליט"א בכמה מקומות, לא עת האסף.

 

[יש תקוה]

מצורף בזה תמצית דברי מרן הראש"ל בילקו"י כת"י שהועלה כאן, והעולה מדבריו שדחה את "כל" הראיות לברך שהכל, והביא כמה ראיות לברך מזונות. ולא הסכים אפי' עם ביאור אחד של מחבר הקונ'.........
..............................................................................................................................................
ואדרבה הרב ללוש ומחבר הקונ' מוזמנים לענות על כל הדברים אחת לאחת. (לא לדלג ולענות רק על מה שנוח).

מצטרף בכל לב לכל הנ"ל, וככל מה שכתב משמע גם לפום ריהטא, וגם לאחר העיון בזה כמ"ש כבר לעיל.
נ.ב לגבי מש"כ הלחם יהודה להכריע בביאור דברי הב"י, לא הבנתי כיצד ישנם שרוצים לדחותו מסברא דידייהו הלא קצר מצע שכלינו מהשתרע, ביחוד כלפי מהר"י עייאש דרב חילה וגובריה, וחד מן רבוותא דבני ספרד. ודו"ק. וצ"ב.

 

[מורשת מרן]

ואדרבה הרב ללוש ומחבר הקונ' מוזמנים לענות על כל הדברים אחת לאחת. (לא לדלג ולענות רק על מה שנוח).

חבל מאוד שהדיון חוזר שוב להיות אישי ולא ענייני, כתיבה כזאת מחזירה את הדיון האפל שוב לכאן.
ובפרט שנכתבו הדברים כלפי מי שגדול מורנו הגר"ש ללוש שליט"א.
אני נאלץ לנעול את הדיון...
ולעניין מעשה, דעת מרן הראש"ל היא ברורה שהברכה על השניצל היא שהכל, כידוע לכל באי ביתו. ואמר לנו שהתשובה שפרסמו מתוך הילקו"י היא טיוטה בעלמא, ולכן הורה לממונים על העלון שלא להדפיסה כמו שתוכנן, כי יש הרבה מה להוסיף ולשנות שם.