מרן ראש הישיבה הגאון רבי שמואל בצלאל שליט"א ראש ישיבת 'פורת יוסף' וחבר מועצחה"ת, נשא דברי חיזוק בעקבות המלחמה הקשה.
בדבריו פתח "אוי לנו כי כך עלתה בימינו. יש להתבונן עמוק ולחקור מדוע המעשה הנפשע הזה, שאיני יודע אם יש בכלל מילים לתאר את גודל הזוועות הנוראיות שחוללו הגרועים שבאויבינו, נעשה ביום הייחודי ביותר בשנה, יום שמחת התורה".
"בכל ימות חג הסוכות מקריבים ישראל קורבנות – שבעים פרים כנגד אומות העולם. ביום השמיני, קורא הקב"ה לבניו ואומר: "בואו היכנסו לחדר, אל תלכו. קשה עליי פרידתכם". כביכול אנחנו חבוקים יחד איתו. יום שבת קודש, יום שמחת תורה. יום שהזוהר הקדוש כותב עליו: יום השמיני עצרת תהיה לכם, דא יומא דחדווא דישראל בלחודייהו שלא מתערבין עם שאר עמין בהדיהו. וממשיך רשב"י ואומר: בהאי יומא קב"ה יהיב לן כל צרכנא דנשאל מיניה".
"איך ייתכן שדבר כזה קורה ביום שבת קודש, יום שמחת תורה, יום שיש בו מצווה לרקוד עם ספר התורה. צאו נא וראו מה כותב רבינו האר"י על מעלת ההקפות ביום נשגב זה, יום שבו העם היהודי מתאחד בבתי כנסיות ובבתי מדרשיות בשמחה גדולה עם התורה, לאחר ארבעים ימי רצון של סליחות ותפילות שהגיעו לשיאם ביום אדיר בימי שנה, יום הקדוש יום הכיפורים, מקווה ישראל ה'. ולאחר מכן נכנסנו לסוכה וישבנו בה שבעה ימים עם ארבעת המינים וההושענות ושמחת בית השואבה. עם ישראל הגיע לשיא תפארתו ומעמדו. אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים".
"ודווקא ביום זה אנו שומעים על הנורא ביותר שאירע. ועדיין, אנו שומעים על עוד ועוד יהודים שנטבחו ונשחטו חיים. ערפו את ראשם של תינוקות לאחר שקרעו אותם באכזריות מאימותיהם; נשים וילדים נשרפו למוות, ובחורים יקרים המסולאים בפז נורו למוות תוך חילול כבוד המת ר"ל. ועל כל זאת נוספים השבויים והנעדרים".
"הבן יקיר לי אפרים, איך קרה דבר כזה לבניו אהוביו של הקב"ה. אני אח שכול, לאחר שאחי נהרג במלחמת יום הכיפורים הי"ד, ואין כמוני יודע מהו צער השכול. כל ימיי ראיתי את הצער על אימי, במשך שלושים וחמש שנה.
אין ספק בליבי שמתגלים כאן חסדים של הקב"ה בתוך החשיכה והסתר הפנים, אך כאן נדרש מאיתנו לקום ולעשות מעשה. ראשית כול להרבות באהבת חינם. זה צו השעה. בחודשים האחרונים העם כאן נקרע לגזרים, הלבבות היו חלוקים, אנשים היו חצויים, יותר מדאי מחנאות, פילוגים ומחלוקות".
"די עם המחלוקות, עם שנאת החינם, הקב"ה רוצה לאחד אותנו. לא ידענו להתאחד, אז הוא הראה לנו בדרך הקשה וגבה מאיתנו מחיר יקר מאוד מאוד. במסכת דרך ארץ זוטא, פרק תשיעי, נאמר: "כן היה רבי אליעזר הקפר אומר: אֱהַב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן, שנאמר (הושע ד יז): "חבור עצבים אפרים הנח לו". אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן?" חלק לבם עתה יאשמו" (הושע י ב). זה הדבר שנדרש מאיתנו כעת, אחדות בין כל החוגים והעדות".
את דבריו סיים: "הקב"ה רוצה שנתקרב אליו, שנעבוד אותו בלב שלם ובנפש חפצה. אנו בניו של מלך, צריך לשמוח על כך. אנו אומרים ביום הכיפורים "אתה בחרתנו", והשאלה נשאלת: מה יש לשמוח ביום שבו אנו מתענים ומרבים בו בתפילה ובווידויים, אלא התשובה היא בברכה: "מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו ישראל, ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה". בנים אתם לה' אלוקיכם. הרוגי מלכות, הנשמות היקרות שנקטפו מאיתנו, נמצאים במקום גבוה. הילקוט דורש על הפסוק "בשר חסידיך לחייתו ארץ", כיוון שנהרגו על קידוש ה', ועוד באכזריות ובשפלות נוראה, נהפכו לחסידים ולקדושי עליון. אך מאיתנו נדרש חשבון נפש, להרבות באחדות, בלימוד התורה ללא היסח הדעת".
"בני התורה היקרים, המסולאים בפז, נכנסים כעת לזמן חורף, וזה הזמן לשקוד על דלתות התורה ולהתייגע בה מתוך נקיות ויישוב הדעת ולעבוד את ה' מתוך שמחת הלב, כפי שהרמב"ם (פרק ח' הלכה ט"ו) אומר כי עיקר עבודת הבורא שתהיה עבודה שלמה, עבודה תמה, מתוך שמחה".
בדבריו פתח "אוי לנו כי כך עלתה בימינו. יש להתבונן עמוק ולחקור מדוע המעשה הנפשע הזה, שאיני יודע אם יש בכלל מילים לתאר את גודל הזוועות הנוראיות שחוללו הגרועים שבאויבינו, נעשה ביום הייחודי ביותר בשנה, יום שמחת התורה".
"בכל ימות חג הסוכות מקריבים ישראל קורבנות – שבעים פרים כנגד אומות העולם. ביום השמיני, קורא הקב"ה לבניו ואומר: "בואו היכנסו לחדר, אל תלכו. קשה עליי פרידתכם". כביכול אנחנו חבוקים יחד איתו. יום שבת קודש, יום שמחת תורה. יום שהזוהר הקדוש כותב עליו: יום השמיני עצרת תהיה לכם, דא יומא דחדווא דישראל בלחודייהו שלא מתערבין עם שאר עמין בהדיהו. וממשיך רשב"י ואומר: בהאי יומא קב"ה יהיב לן כל צרכנא דנשאל מיניה".
"איך ייתכן שדבר כזה קורה ביום שבת קודש, יום שמחת תורה, יום שיש בו מצווה לרקוד עם ספר התורה. צאו נא וראו מה כותב רבינו האר"י על מעלת ההקפות ביום נשגב זה, יום שבו העם היהודי מתאחד בבתי כנסיות ובבתי מדרשיות בשמחה גדולה עם התורה, לאחר ארבעים ימי רצון של סליחות ותפילות שהגיעו לשיאם ביום אדיר בימי שנה, יום הקדוש יום הכיפורים, מקווה ישראל ה'. ולאחר מכן נכנסנו לסוכה וישבנו בה שבעה ימים עם ארבעת המינים וההושענות ושמחת בית השואבה. עם ישראל הגיע לשיא תפארתו ומעמדו. אתה הראית לדעת כי ה' הוא האלוקים".
"ודווקא ביום זה אנו שומעים על הנורא ביותר שאירע. ועדיין, אנו שומעים על עוד ועוד יהודים שנטבחו ונשחטו חיים. ערפו את ראשם של תינוקות לאחר שקרעו אותם באכזריות מאימותיהם; נשים וילדים נשרפו למוות, ובחורים יקרים המסולאים בפז נורו למוות תוך חילול כבוד המת ר"ל. ועל כל זאת נוספים השבויים והנעדרים".
"הבן יקיר לי אפרים, איך קרה דבר כזה לבניו אהוביו של הקב"ה. אני אח שכול, לאחר שאחי נהרג במלחמת יום הכיפורים הי"ד, ואין כמוני יודע מהו צער השכול. כל ימיי ראיתי את הצער על אימי, במשך שלושים וחמש שנה.
אין ספק בליבי שמתגלים כאן חסדים של הקב"ה בתוך החשיכה והסתר הפנים, אך כאן נדרש מאיתנו לקום ולעשות מעשה. ראשית כול להרבות באהבת חינם. זה צו השעה. בחודשים האחרונים העם כאן נקרע לגזרים, הלבבות היו חלוקים, אנשים היו חצויים, יותר מדאי מחנאות, פילוגים ומחלוקות".
"די עם המחלוקות, עם שנאת החינם, הקב"ה רוצה לאחד אותנו. לא ידענו להתאחד, אז הוא הראה לנו בדרך הקשה וגבה מאיתנו מחיר יקר מאוד מאוד. במסכת דרך ארץ זוטא, פרק תשיעי, נאמר: "כן היה רבי אליעזר הקפר אומר: אֱהַב את השלום ושנא את המחלוקת. גדול השלום, שאפילו בשעה שישראל עובדים עבודה זרה ויש שלום ביניהן, אומר הקדוש ברוך הוא אין רצוני לנגוע בהן, שנאמר (הושע ד יז): "חבור עצבים אפרים הנח לו". אם יש ביניהן מחלוקת מה נאמר בהן?" חלק לבם עתה יאשמו" (הושע י ב). זה הדבר שנדרש מאיתנו כעת, אחדות בין כל החוגים והעדות".
את דבריו סיים: "הקב"ה רוצה שנתקרב אליו, שנעבוד אותו בלב שלם ובנפש חפצה. אנו בניו של מלך, צריך לשמוח על כך. אנו אומרים ביום הכיפורים "אתה בחרתנו", והשאלה נשאלת: מה יש לשמוח ביום שבו אנו מתענים ומרבים בו בתפילה ובווידויים, אלא התשובה היא בברכה: "מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו ישראל, ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה". בנים אתם לה' אלוקיכם. הרוגי מלכות, הנשמות היקרות שנקטפו מאיתנו, נמצאים במקום גבוה. הילקוט דורש על הפסוק "בשר חסידיך לחייתו ארץ", כיוון שנהרגו על קידוש ה', ועוד באכזריות ובשפלות נוראה, נהפכו לחסידים ולקדושי עליון. אך מאיתנו נדרש חשבון נפש, להרבות באחדות, בלימוד התורה ללא היסח הדעת".
"בני התורה היקרים, המסולאים בפז, נכנסים כעת לזמן חורף, וזה הזמן לשקוד על דלתות התורה ולהתייגע בה מתוך נקיות ויישוב הדעת ולעבוד את ה' מתוך שמחת הלב, כפי שהרמב"ם (פרק ח' הלכה ט"ו) אומר כי עיקר עבודת הבורא שתהיה עבודה שלמה, עבודה תמה, מתוך שמחה".
