כנראה במכוון בחרת לשנות את כוונתי.
יום אחד פגש חכם שלום כהן שליטא את כבוד המקובל הגדול הרב ישראל אביחי הי"ו , ראש ישיבת המקובלים בית אל בעיר העתיקה, ושאלו חכם שלום כהן, מה מנהגם בזה? ענה לו כבוד הרב ישראל אביחי: אנו עושים את מה שמור אביך היה נוהג, מור אביו חכם אפרים הכהן ע"ה היה משלם כסף לאנשים שיבואו ויתפללו במנין בו אמר את ברכת מעין שבע בליל פסח שחל בשבת, אחר שכתבנו שיש המון פוסקים ומקובלים שכתבו לברך. ואם בינה שמעה זאת.
שקר וכזב. מרן זיע"א כתב שאמר לו חכם אפרים איפכא. וגם אני שמעתי הקלטה מחכם שלום שאומר שדעת אביו לא לומר.
ירושלים לפני 70 שנה לא היתה רבתי כהיום, היה את העיר העתיקה ועוד כמה שכונות.
השאלה היא האם גם בזמנם היה פולמוס כה גדול בענין כמו היום שאז יתכן וביררו וידעו מה קורה בשאר בתי כנסת, וכדוגמת פורים ברמות כהיום, או שהפולמוס החל מאז הוראת מו"ר הגר"ע זצ"ל, וקודם לכן הענין היה שקט, וממילא אי אפשר לדעת ולהעיד על מנהג ירושלים רבתי דאז.
משכנע מאוד, ובפרט שהארך באורך וברוחב לסתור את כל ראיות מרן זיע"א ובנו אחריו מרן הראש"ל שליט"א, ולא דילגת על אף ראיה מראיותיהם, וביארת הכל כמין חומר...
אני אפילו לא טורח להגיב על מה שכתב.
יש ב' אפשרויות לומר, או שאתה יודע להעתיק נפלא מהילקו"י רק את מה שאתה רוצה [כמו שעשית בדין ברכת האילנות]. או שאתה פשוט לא מונח בסוגיא, תבחר לבד, ותגיד לנו. בכו"ז לציבור אני ל"צ לומר למה אתה טועה, כי מסתמא הם מונחים בסוגיות יותר ממך.
היכן אפשר להשיג את חיבורו המקיף בענין, והאם זה יצא בכריכה רכה או בכריכה קשה?
יש לנו חמש עשרה אלף תשובות שענינו, פעם ארוכה ופעם בקצרה. אנו עובדים על שו"ת לציבור הרחב, מתוך תשובות אלו. יש לי מאמר מקיף על עניית אמן במחלוקת הפוסקים, כרגע מנקה לפסח, אולי בהמשך אשלח את חלקו. השו"ת יצא בעזרת השם יתברך בכריכה קשה
מצפים לראותו.
מצורף בזה תשובה שכתבתי על עניית אמן במחלוקת הפוסקים במגילת אסתר. כתבתי מאמר של עשרים וכמה עמודים בעניין של עניית אמן במחלוקת הפוסקים בכל מיני דוגמאות. יש כאן דוגמא אחת של עניית אמן במחלוקת הפוסקים במגילת אסתר. זה טיוטה, חסר שם מעט
ממש חבל לקחת מקורות מיביע אומר וילקוט יוסף, כביכול הם לא ראו את זה. ולא להזכיר שום טענה חולקת ושום פוסק שחולק, ולקרוא לזה תשובה בהלכה.
הטענה היחידה שראיתי שכתבת בענין עניית אמן על ברכה שבמח' היא מה שכתבת בהע' 20 "ומה שכתב עוד הילקוט יוסף סברא שאין לענות אמן, כי ארץ ישראל היא אתריה דהרמב"ם ומרן השולחן ערוך, וגם אשכנזי צריך לנהוג כדעתם ולא לברך שהחיינו, הנה סברא זו אחר המחילה הרבה מכבוד תורתו – לא שייכת לכאן, ובפרט שכתבו רוב הראשונים וכן היה המנהג הקדמון בספרד לברך שהחיינו, כמו שכתבתי לעיל, ואכמ"ל".
