• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

ברכת השניצל שהכל ללא ספק

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
ב"ה זכינו לפסקו הבהיר והמבורר של מרן שליט"א שברכת השניצל שהכל (מצורף תמליל דבריו משיעורו הגדול), וכפי שמבואר בתלמוד (ברכות לז:) שהכלל שכל שיש בו הוא לעניין שלא מתחשבים בכמות, אך לעניין מהות כבר קיי"ל כלל גדול (מד.) מברך על העיקר פוטר את הטפילה, וכן מבואר להדיא בדברי הראשונים, וגדולי האחרונים, ועל צבאם מרן הב"י והרמ"א פר"ח מג"א מחצה"ש ועוד ועוד, וזה מסייע למנהג העולם הפשוט לברך על שניצל שהכל וכפי שהעידו וביארו את המנהג הרב שבט הלוי, באר משה שטרן, להורות נתן, הגרמ"מ קארפ ועוד, ומסתייע יפה עם דברי מרן זיע"א בחזו"ע ברכות עמ' רפט שהיכא שהדגן טפל אין לברך עליו, ומיניה לדין השניצל לברך שהכל, וכ"ה דעתו של מרן זיע"א שברכת השניצל שהכל אפילו שהדגן נותן טעם וכפי שהעיד בפני הרב שאלתיאל עמר (מצורף מכתבו), וכ"ה להדיא במעין אומר (מצורפים דבריו).
 

קבצים מצורפים

  • הרב שאלתיאל עמר - דעת מרן שניצל שהכל.jpg
    הרב שאלתיאל עמר - דעת מרן שניצל שהכל.jpg
    2.8 MB · צפיות: 88
  • תמליל משיעורו של מרן הראשל - שניצל שהכל.pdf
    32.8 KB · צפיות: 61
  • מעין אומר.PDF
    90.9 KB · צפיות: 45
ברוך הבא הרב @ראובן יוסף מיארה
זכינו שהצטרפת לפורום.
לידיעת החברים היקרים, הרב הנ"ל הוא אשר הביא את הטענות למרן שליט"א לעניין ברכת השניצל, ומחמתו חזר בו ממה שכתב בשו"ת הראשון לציון (פשוט מדהים לראות את הענווה של מרן שליט"א, שאיך שהביאו לו טענות סותרות למה שכתב, מיד אמר, אם זה נכון, צריך לפרסם את זה ברבים. למרות שבהתחלה סבר שהכל, ואח"כ פרסם שהוא מזונות, ועכשיו שוב חזר ואמר שהשניצל ברכתו שהכל. ממש "תורת אמת הייתה בפיהו").
 
אציין עוד דבר חשוב באשר נתפרסם בעבר מפי הרה"ג דוד טהרני שעל שניצל סויה לכו"ע יש לברך מזונות, וזה משום שמעורב קמח בתוך התערובת ולא מחמת הציפוי, ובאמת שאחה"מ גם בזה יש לברך שהכל, וכבר כתבנו בזה בתשובה ונצטט את הדברים:
שניצל סויה ותירס – שהכל.

שהנה כפי שביררנו עם רב אוסם הגאון הרב מנת שמפעל "טבעול" עומד בפיקוחו, נודע לנו שהדגן שניתן בשניצל, הן בציפוי והן הקמח שנותנים בתוך הסויה, הוא ניתן מחמת לדבק, היינו לשמור על יציבותו של השניצל, ולא ניתן לתת טעם, או להשביע, ולכן ברכתו שהכל וכנפסק בשו"ע (סי' רח). וכ"כ בשו"ת הראש"ל מהדו"ח (ח"א סי' יט) שיש לברך על שניצל טבעול שהכל משום שהקמח הוא בשביל לתת לו מראה ולדבק בעלמא, שעיקר המטרה בקמח הוא למנוע ממנו להתפורר בחימום, וה"ה בשניצל תירס היות ורוב השניצל נעשה מחומרים של סויה והתירס הוא מיעוט, לכן יש לברך עליו שהכל נהיה בדברו, ע"ש. וכ"כ בספר ברכת יוסף אברג'ל (עמ' 509- 510) ע"פ בירור המציאות שכיום שמים את הדגן להחזיק. ומחברת זוגלובק מסרו לנו שאין כלל תערובת של דגן בתוך הסויה, אלא שבשניצל תירס יש שכבה של קמח חיטה מעל השניצל לפני הציפוי כדי לייצב היטב את התירס.

ואמנם שמענו שהגאון רבי דוד טהרני שליט"א מורה ובא שיש לברך על שניצל טבעול מזונות, משום שכשליש מהתערובת הוא קמח, ונראה ברור שכמות זו לא באה רק בשביל להחזיק ולדבק, אלא גם בשביל להשביע ולתת טעם, ולכן יש לברך ע"ז מזונות (כן מסר לנו ידידנו הר"ר נתנאל קנתן שכך אמר לו הרה"ג הנ"ל).

אולם באמת שאחרי בירור המציאות בזה עם המפעל הוברר לנו שבאמת כל סיבת נתינת הדגן הוא רק כדי להחזיק ולייצב את הסויה, שהיא בטבע שלה פריכה, ולכן לדינא גם בשניצל טבעול יש לברך שהכל. וכ"ש בשניצל מחברת זוגלובק שמסרו לנו שאצליהם אין כלל תערובת של דגן בתוך הסויה. ורק בשניצל תירס יש שכבה של קמח חיטה מעל השניצל לפני הציפוי כדי לייצב היטב את התירס.
 
שהנה כפי שביררנו עם רב אוסם הגאון הרב מנת שמפעל "טבעול" עומד בפיקוחו, נודע לנו שהדגן שניתן בשניצל, הן בציפוי והן הקמח שנותנים בתוך הסויה, הוא ניתן מחמת לדבק, היינו לשמור על יציבותו של השניצל,
אולם באמת שאחרי בירור המציאות בזה עם המפעל הוברר לנו שבאמת כל סיבת נתינת הדגן הוא רק כדי להחזיק ולייצב את הסויה, שהיא בטבע שלה פריכה, ולכן לדינא גם בשניצל טבעול יש לברך שהכל. וכ"ש בשניצל מחברת זוגלובק שמסרו לנו שאצליהם אין כלל תערובת של דגן בתוך הסויה.
קשיא רישא לסיפא?
 
כוונתו לשמור על יציבותו של השניצל והיינו המהות שלו שזה הסויה, והבן.
לצערי לא זכיתי להבין.
כשאשתי מכינה שניצל בבית היא לא שמה סויה, זה אומר שעכשיו ברכתו מזונות?
ועוד, מעט נראה מבין הדברים שכבודו מעולם לא נתקל בחזה עוף לתנור, וזוכרני שכשהיה הדבר פופולארי לפני עשרות שנים, אף אחד לא אמר שהחזה עוף מתפורר או נעשה קשה, והדבר היה טעים למאד. וההבדל בין החזה עוף לשניצל היה לא רק בטעם אלא גם בשביעה. כיום אני כבר לא מוצא כאלו בשום חנות ובשום הכשר. וחבל, כי אולי כך היה ההלכה משתנה?
(אני אומר דברים מעט באומד הדעת ובלי לעיין כדבעי, יתקן אותי כת״ר היכא שאני טועה)
 
לא הבנתי את כבודו. כוונתנו היא כזאת שהנה בשניצל עוף הנדון הוא לגבי הציפוי ובזה כבר דנו והכריעו גדולי האחרונים בזמנינו ועל צבא תהילתם מרן שליט"א שהוא טפל ואין לברך עליו.
ברם לגבי שניצל סויה אמר הרב טהרני ששמים קמח "בתוך התערובת", וא"כ לכו"ע יש לברך מזונות, וע"ז נומתי שע"פ בירור המציאות הקמח ניתן לדבק ולייצב בעלמא, וא"כ אינו עניין לשניצל רגיל ששם ברור יש לברך שהכל מטעם שהציפוי "אפילו שבא לטעם" הוא בא לשמש כלשון מרן הב"י.
 
ב' תשובות בדבר, א. שבדרך כלל מי שאוכל שניצל הוא אוכלו כתוספת וממילא אין בדעתו לשבוע מהקמח הניתן שם, וה"ה בטעם בד"כ לא קיים המושג הזה היום "לטעם", וכי כבודו פעם הרגיש טעם קמח, אלא שייך לשבוע וכאן לא שייך וכנ"ל (ול"ד לעוגה ששם העיקר הוא הקמח אף שהוא מועט ע' מ"ש בקונטרס שצירפנו). ב. והוא העיקר, שמפורש בפוסקים דאזלינן בתר מחשבתו של הנותן למה הייתה כוונתו, וכאן ע"י הבירור במפעל הוברר שהוא לדבק ולייצב.
 
אבל המציאות מוכיחה שזה נותן טעם טוב ושבעים ממנו?
ב' תשובות בדבר, א. שבדרך כלל מי שאוכל שניצל הוא אוכלו כתוספת וממילא אין בדעתו לשבוע מהקמח הניתן שם, וה"ה בטעם בד"כ לא קיים המושג הזה היום "לטעם", וכי כבודו פעם הרגיש טעם קמח, אלא שייך לשבוע וכאן לא שייך וכנ"ל (ול"ד לעוגה ששם העיקר הוא הקמח אף שהוא מועט ע' מ"ש בקונטרס שצירפנו). ב. והוא העיקר, שמפורש בפוסקים דאזלינן בתר מחשבתו של הנותן למה הייתה כוונתו, וכאן ע"י הבירור במפעל הוברר שהוא לדבק ולייצב.
 
דאזלינן בתר מחשבתו של הנותן למה הייתה כוונתו
באמת??? לעניין עיקר וטפל מסתכלים מה התכוון מי שהכין את המאכל ולא מי שאוכל?
אם בשבילי זה טפל אז אני צריך לברך על זה אם מי שהכין את זה לא התכוון שזה יהיה טפל (וכן להיפך)?
 
באמת??? לעניין עיקר וטפל מסתכלים מה התכוון מי שהכין את המאכל ולא מי שאוכל?
אם בשבילי זה טפל אז אני צריך לברך על זה אם מי שהכין את זה לא התכוון שזה יהיה טפל (וכן להיפך)?
אכן הערתו נאמרה ביושר וצדק.
אבל לקושטא דמילתא, לעיקרא דדינא באורנו הראשון במקומו עומד.
ולעיקר ראייתו הנה כל מעיין בלשון מרן השו"ע סי' רח ס"ב יראה דתלי בדין המכין את המאכל, וכן כתבו להדיא רבותינו האחרונים וכגון (מה שאני זוכר כרגע) הרב אבני שוהם לפני ממאה חמשים שנה, הגר"נ קרליץ ועוד ועוד, ואולם לגבי עיקר וטפל ידוע שמסתכלים לגבי האוכל, מהו מחשיב לעיקר. והנראה בבאור הגדר בזה שיש לחלק בין ב' מאכלים מעורבבים יחדיו, אבל סו"ס רואים לפנינו ב' מאכלים, כגון תפו"א ובשר וכדו', שבזה המכין מראש הייתה דעתו דכ"א לפי דעתו, והרי ישנם שמפרידים כ"א ונאכל בפנ"ע. משא"כ היכא שהוא ב' מרכיבים שונים במאכל אחד כגון השניצל שמעורב בו כמה מרכיבים אבל סו"ס הוא מאכל אחד, ולכן תלוי בדעת המכין מה דעתו, שהרי לפניו יש ב' מאכלים והוא הקובע היאך להכינם בכמות ובמינון הנכון, משא"כ האוכל הרי הוא מקבל יצירה כבר מוכנה, ואין לו כח לא להחליט ולא מידי, שהרי אם לא היו אומרים לו מה המרכיבים יתכן וכלל לא היה יודע מהם. כנלענ"ד לפו"ר. ועכ"פ גם אם הטעם אינו נכון מ"מ הדין נכון שך מפורש להדיא בפוסקים לכל המעיין בדבריהם.
 
ר, א. שבדרך כלל מי שאוכל שניצל הוא אוכלו כתוספת וממילא אין בדעתו לשבוע מהקמח הניתן שם, וה"ה בטעם בד"כ לא קיים המושג הזה היום "לטעם", וכי כבודו פעם הרגיש טעם קמח, אלא שייך לשבוע וכאן לא שייך וכנ"ל
אם נתעלם מ-ב. זה פשוט לא נכון כמו אמרתי, יש הבדל בין חזה עוף לשניצל, ושניצל הרבה יותר משביע.
וגם לא הבנתי מה כבודו אומר ״הוא אוכלו כתוספת״, אני עורך ארוחות ערב רבות על שניצל לבד.
ובציור שאני מדבר נתינת הפרורי לחם הוא אכן לשם שביעה (אני מדבר כמובן על שניצל ביתי) וא״כ אף לנקודה ב לדבריך אני צריך לברך מזונות.
 
אחה"מ נראה שכבודו לא הבין את המו"מ. אני יבאר שוב יש ב' דברים יש ציפוי שהוא לעולם טפל גם אם מתכוונים לשובע ולטעם וכו'. וכהכרעת הפוסקים שכ"ה במהותו טפל וכפי שאמר מרן שליט"א, ואם כבודו רוצה להרחיב הידיעה בזה יראה בקונטרס שצירפנו. וממילא כל דבריו אזלו.
ב. המו"מ שלנו היה על שניצל סויה של חברת טבעול (דווקא) שהם שמים קמח בגוף התערובת, וע"ז כוונתנו הייתה, ובזה ג"כ המכין הוא המפעל וכנ"ל
 
לכבוד הרה"ג ראובן יוסף מיארה שליט"א, חזק וברוך על הדברים.
אשמח מאוד לקבל את התשובה שכתבת בזה. יישר כחך.
 
בדיוק אותו דין, וכמו שהביא מרן הראשל"צ את דברי הבית יוסף שהוא משמש את העיקר ואינו תערובת. ולכן מברך על העיקר (הגלידה) ופוטר את הטפל שבא לשמשו (שזה הגביע). וכמו שכתב מרן זצ"ל להדיא בחזו"ע ברכות.
[והוסיף שם עוד, שאפילו אם נשאר לו אח"כ קצת מהגביע ואוכלו לבד, אין צריך לברך עליו! שגם אז הוא טפל לגלידה]
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חזור
חלק עליון