פאה בשידוכין בעוונה"ר

[ממרן עד מרן]

שרק יצדיעו לכל מה שתכתוב העיקר שלבסוף יצא שזה אסור

עיין לעיל בתגובתי ותראה שלא כולם מצדיעים [כלשונך]
אגב- אין כאן עניין של הצדעה לכאן או לכאן, אלא סה"כ דיון ענייני והילכתי

 

[משתוקק להחכים]

ולכן כאן שזה מגיע מהבחור, ועוד הוא רוצה "דוקא" בבית הוריו, להראות העמים והשרים את יפיה, זה קצת מראה משהו לא טוב (בלשון המעטה).

ניכר הדבר שאינך מכיר סגנון משפחות שנוהגים לכסות ראשם בפא"נ.
ללבוש פאה זה קוד לבוש בדיוק כמו כובע וחליפה.
לשים מטפחת במשפחה שכולם עם פאות שווה ערך למי שיבא למשפחה אברכית עם תרבוש.

 

[נאמן למרן]

מי אמר שיש המשך?
מה שיצא לי מהסיפור שפסקו של מרן בעניין השידוך לא נבע רק מזה שברור שלאחמ"כ תשתכנע להחליף למטפחת

נו ו? מאי נפק"מ

 

[משתוקק להחכים]

נו ו? מאי נפק"מ

מה לא ברור?

 

[נאמן למרן]

מה לא ברור?

מה אתה רוצה

 

[משתוקק להחכים]

מה אתה רוצה

כנ"ל.
הסברתי את דברי היטב למאי נפק"מ ומה יש לי להוסיף?

 

[משתוקק להחכים]

מצויין הוא לא.
אבל ודאי שעדיף על אחרים.

האם כל אחד שאינו פוסק כפי רבותיך הוא כבר אינו מצויין?
הוא פוסק כפי רבותיו המתירים פא"נ ומה רע בכך?

 

[ישראל]

האם כל אחד שאינו פוסק כפי רבותיך הוא כבר אינו מצויין?

דנו בדעת רבותי. וע"ז עניתי.

 

[אהרן כהן]

ושלחני לרבי אליהא אבא שאול זצ'ל ואמר לי דעת אביו שודאי שמטפחת עדיף,
אך בתנאי שלא תגלה שערות כלל!
אשרי הנשים שמקפידות לא לגעת בפאה, וחובשות מטפחת הרמטי.
ומאידך יש שמקילות לגלות 4 אצבעות, דהיינו שחצי ראש כמעט מגולה
אין סיכות במטפחת ובקלות מחליק. אז מה זה יותר טוב מפאה צנועה?

במחילה, אבל זה שני דברים שלא קשורים, צריך ללבוש מטפחת, וצריך גם לכסות עמה את כל שערותיה.

מה שיש מיקילים בשני אצבעות וכד' על סמך פסקו של מרן הגרע"י, ואנן לא סבירא לן הכי (והארכתי בזה במקו"א) - זה בעיה בפני עצמה שצריך לעורר גם עליה, אך אינו קשור לעצם האיסור שיש בפאה נכרית.

ואם החשש הוא מצד שגם כאשר מכסה כדין [במטפחת ללא גילוי שני אצבעות וכדומה] בכל זאת עלולות לצאת קצת שערות, גם זה אינו, דהנך שערות שקשה לצמצם באמת מותר ואין לחשוש, וכפי שלמדו כמה וכמה מהאחרונים בדברי הרשב"א (ברכות כד.):

זה לשון החתם סופר בתשובה (או"ח ח"א סי' לו): שמלבד כובע שעל ראשה, עוד יש לה 'צמת' – בגד המצמצם השער שלא יבצבצו לחוץ, ומ"מ אותן מעט שאי אפשר לצמצם כתב רשב"א שהיוצאים מהצמות אינם ערוה לגבי בעל דרגיל בהן ומותר לקרות ק"ש כנגדן. עכ"ל.

והביאו לדינא המשנ"ב (סי' עה סקי"ד), וז"ל: השערות של נשים שרגילים לצאת מחוץ לצמתן. רוצה לומר, שמלבד כובע שעל ראשה יש לה 'צמת', והוא בגד המצמצם השער שלא יצאו לחוץ, ואותו מעט שאי אפשר לצמצם ויוצא מהצמת על זה מקל הרשב"א. עכ"ל.

וכן דייק בספר מטעי משה שבתוך ספר פרדס הבינה (תרט"ו, דף עב ע"א), וז"ל: למה להם [לראשונים] להכפיל דבריהם ולומר "ושערה חוץ לצמתה שאינה מתכסה", אחר שאמר "מה שחוץ לצמתה" מה הוסיף בזה שאמר "שאינה מתכסה"? ולכל הפחות יאמרו "מה שהיא אינה מכסה אותם" דלישתמע מזה שבדעתה ובמנהגא תליא מילתא, אבל בכיוון [ר"ל בכוונה] הוסיפו [זאת] בדבריהם, לגלות בזה שלא יעלה על לב אחר שאמרו "מה שחוץ לצמתה" - אם היא תוציא חוץ לצמתה רוב שערותיה לעשות מהם קליעת שער שרשרות גבלות שיהא זאת מותר, על כן הוסיפו ואמרו "שאינה מתכסה" היינו שאין השער הלז מתכסה תחת הסבכה כי לא תוכל להניח הסבכה והרדיד גם על קדקוד שער [ר"ל קצה השיער], ועל כן אינם יכולים להתכסות, בזה אין שום איסור לחשוש עליהם, אבל לא שיהא מותר לה להוציאן ולגלותן לחוץ. עכ"ל. וכן דייק שם מלשון הרמ"א (סי' עה ס"ב בהגה) שכתב "שיוצאין" מחוץ לצמתן, דהיינו שמעצמן יוצאות כי אינם יכולים להתכסות עם הסבכה.

וכן הבין מהר"ם יונגרייז בשו"ת מנוחת משה (סי' נד), וז"ל: אותן השערות שרגילין לצאת חוץ לצמתן משמע שיוצאין מעצמן בלי כוונה של האשה, כי צמתן היינו שמלבד כובע שעל ראשה עוד יש לה צמת הוא בגד המצמצם את השער שלא יבצבץ לחוץ. עכ"ל.

וכן מפורש בריטב"א (שבת סד:) "שאינה יכולה לכסות כל כך שלא יראה שערה".

וכן מוכח מההיא דכליא פרוחי (שבת נז:) שעשויה לאסוף את השערות קטנות ש'פורחות', ואפ"ה אסור לצאת עמה בשבת מחשש שמא תשלוף, משום דבשערות האלו אין לחשוש לגילוי כ"כ.

ועוד, שגם אם נניח שזה אסור, לא יתכן להתיר על פי זה לילך עם פאה נכרית, כאשר התבאר מדברי הראשונים והאחרונים שטעם חיוב כיסוי הראש הוא מצד פריצות ואינו 'גזירת הכתוב' (ראה בבגדי קודש עמ' רמד והלאה), וא"כ ודאי ופשוט שגם פא"נ אסורה וחמירא מגילוי מעט שיער. ולפ"ז המכסה בפאה בגלל חשש מיעוט שיער שיוצא מהמטפחת אינו אלא כמו מי שמנסה לכבות שריפה בנפט.

ועוד, שאותו מעט שיער היוצא מהמטפחת הרי ודאי לא הוי דת משה, אלא דת יהודית, וממילא ממה נפשך - אם באת להתיר פאה נכרית משום שדת יהודית תלויה במנהגי המקומות (כמו שרצה לומר האור לציון ח"א סי' יא, ועי' בבגדי קודש פ"ד והלאה שהוכחתי באריכות לא כן), א"כ ה"ה אותו מעט שערות.

ולכן בודאי שאין להעדיף פאה על מטפחת מטעם זה. ואדרבה חובה גמורה שלא ללבוש פאה לפי מה שהתבאר שאין לחידוש זה בסיס, וכנ"ל.​

 

[ממרן עד מרן]

שאין לחידוש זה בסיס, וכנ"ל.

חבל שאינך מסתכל [ומתבונן ולא רק מסתכל כדי לצאת יד"ח] בשאר התגובות, וכמו למשל מה שהגבתי למעלה, שהבאתי את "הביסוס" של ההיתר
ואדרבה אם יש לך מה להשיב ענייני על מה שנאמר לעיל, עשה זאת.

 

[אהרן כהן]

חבל שאינך מסתכל [ומתבונן ולא רק מסתכל כדי לצאת יד"ח] בשאר התגובות, וכמו למשל מה שהגבתי למעלה, שהבאתי את "הביסוס" של ההיתר
ואדרבה אם יש לך מה להשיב ענייני על מה שנאמר לעיל, עשה זאת.

חבל שאתה לא ממתין בסבלנות. אני באמצע לערוך תגובה לדברי כבודו.

 

[ממרן עד מרן]

חבל שאתה לא ממתין בסבלנות. אני באמצע לערוך תגובה לדברי כבודו.

בשמחה
רק מבקש שיהיה ענייני
אין לי כח להגיב על שיח לוהט ומתלהט

 

[משתוקק להחכים]

במחילה, אבל זה שני דברים שלא קשורים, צריך ללבוש מטפחת, וצריך גם לכסות עמה את כל שערותיה.

כוונתו לומר שהגרב"צ אחז שפא"נ מותרת רק שמטפחת עדיפה כיוון שהיא יותר צנועה.
וכן העיד כמ"פ בנו הג"ר אליהו זצ"ל.

 

[אהרן כהן]

כיון שזה סוגייא ארוכה ומורכבת א"א בפורום [חשוב ככל שיהיה] לענות ולהגיב על הכל
אך כיון שהעלת נקודה חשובה, אשתדל לתמצת כמה שאפשר [בתקווה שיהיה מובן מחמת הקוצר והתמצות].

לטענה שכל מה שהתירו פאה הוא רק באופן ששמה ע"ג עוד כיסוי- אמת ויציב, אבל כל זה שייך לזמן הגמ' ולא להאידנא, ואבאר הדברים
בזמן הגמ'- גם אשה שכיסתה ראשה במטפחת היה אסור לצאת לרה"ר בלא עוד כיסוי ע"ג הכיסוי הראשון מדין "דת יהודית".
וממילא- הכיסוי הראשון הוא דאו' מדין כיסוי ראש, והשני הוא מדין דת יהודית.
עתה נעבור לפאה- אם בגמ' ובראשונים כתוב להדיא דמותר לצאת עם פאה שמכוסה עם סבכה, ממילא כתוב כאן, שפאה שווה למטפחת, כי גם במטפחת הצריכו סבכה ע"ג, הה"נ בפאה, הצריכו סבכה ע"ג, מדין דת יהודית
כי אם נאמר- שפאה לאו שמיה כיסוי, א"כ איך שרי לצאת עם סבכה, הרי כאילו לא כסתה ראשה כלל, ואיך סגי בסבכה?, הרי אף אשה שכסתה עם מטפחת צריכה ע"ג עוד כיסוי?
דעל כרחך למדת- דפאה שמה כיסוי כמטפחת מדין דאו' של כיסוי ראש, אלא שמדין דת יהודית צריכה ע"ג עוד כיסוי.
וא"כ האידנא- דלא נוהגים בעוד כיסוי [וכפי שכבר נגעו בזה האחרונים] א"כ סגי בכיסוי אחד, הן מטפחת והן פאה, דהא הושוו המטפחת והפאה בגמ' ובראשונים.

כל דבריך בנויים על מה שאתה מבין שהפאה נכרית שימשה כ'כיסוי', אלא שזה היה רק כיסוי אחד, והיה צריך שניים ולכן שמו כיסוי מעל הפאה. ועפי"ז אתה לומד שאם היום מספיק כיסוי אחד, ממילא מספיק גם פאה.

אולם באמת בראשונים מבואר שפאה נכרית אינה קשורה לעצם הכיסוי, והיא לא היתה תחליף ל'כיסוי' כלל - שהיא נחשבת כמו כיסוי אחד כמו שכתבת, אלא היא היתה תחליף ל'שערות', שמי שלא היה לה כל כך מספיק שיער, היתה שמה שיער נכרית במקום.

ובדיוק אותו השימוש שעשה השיער למי שהיה לה שיער - כך עשה גם הפא"נ למי שלא היה לה כ"כ שיער, דהיינו בבית שלפעמים השיער המקורי היה מגולה (עי' כתובות עב:) – גם הפא"נ היתה מגולה, בחוץ שהשיער היה מכוסה – גם הפא"נ היתה מכוסה [ומחוץ לכיסוי היה בליטה עקב הפא"נ ועי"ז נראה כאילו יש לה שיער תחתיו ואינה בעלת מום], כן מפורש בכל הראשונים (ראה בקובץ שציינתי לעיל, ובהמשך בע"ה אביא את שאר הדברים שכתבתי בזה), ואם היו צריכים שני כיסויים מעל השיער, אה"נ שצריך שני כיסויים מעל הפא"נ - בדיוק כמו השיער. אבל אליבא דאמת גם בזמן הש"ס לא היה צריך 'שני כיסויים', אלא היה צריך כיסוי שיכסה היטב, ומזה הטעם לא הספיק קלתה, כי היא היתה מנוקבת (או מטפחת שקופה), אבל כיסוי אטום וטוב הוא מספיק מצד עצמו. עי' מה שהארכתי בזה בבגדי קודש פרק ד.​

 

[ממרן עד מרן]

כל דבריך בנויים על מה שאתה מבין שהפאה נכרית שימשה כ'כיסוי', אלא שזה היה רק כיסוי אחד, והיה צריך שניים ולכן שמו כיסוי מעל הפאה. ועפי"ז אתה לומד שאם היום מספיק כיסוי אחד, ממילא מספיק גם פאה.

לא ולא הן פני הדברים
אלא מה שדייקתי הוא- שמהסוגייא רואים שזה נקרא כיסוי, והראיה- שסגי בסכבה ע"ג, וא"כ היא שוה למטפחת,
ואין זה משנה למה שמה את הפאה- אם בשביל להתייפות [כלשון הרמב"ם בפיה"מ שזה עביד לנוי, וכן הוא ברש"י סנהדרין גבי עיר הנדחת, דפאה הויא לנוי], והן אם שמה בשביל לכסות ה "מום" שבראשה כהבנת ראשונים אחרים.
המכנה המשותף בין כולם- דשמה כיסוי, ולכן סגי בסבכה ע"ג מדין דת יהודית, וכמטפחת גופא.
דזה שני נושאים- א' מה מטרת הפאה האם לנוי או לכסות המום שבראשה, ב' האם שמה כיסוי אי לאו.
ובזה רואים דלכו"ע- שמה כיסוי, וא"כ מי ששמה לשם כיסוי נקרא שכיסתה ראשה דאו', ורק צריך "דת יהודית", וכמטפחת ממש שצריכה גם "דת יהודית".

 

[אהרן כהן]

ב. עתה נעבור לטענה שכל מה שהתירו בגמ' הוא רק "בחצר" ולא ברה"ר.
דמי שיעיין היטב בסוגייא שם יראה דכל הבעיה לרה"ר הוא מדין טלטול בשבת ברה"ר שמא תשלפינו, וממילא מהאיסור למדנו היתר- דכל החשש הוא צדדי של חילול שבת, ממילא שמענו דשמה כיסוי לעניין כיסוי ראש, אלא שבשבת יש בעיה צדדית של טילטול
וממילא- ביום חול שאין בעיה של טילטול שרי לצאת לרה"ר דינא דגמ', והאידנא- אף בשבת שרי כדכתבו האחרונים שאין חשש שמא תשלפינו

אכן היא היתה לובשת פאה נכרית גם ברה"ר, אבל הרי גם עם השיער שלה עצמה היתה יוצאת לרה"ר... אבל מגולה? לא. בדיוק כך גם הפא"נ [שהרי היא שימשה תחליף לשיער המקורי למי שלא היה לה שיער מספיק, וכנ"ל]. פשוט מאד.

 

[ממרן עד מרן]

אכן היא היתה לובשת פאה נכרית גם ברה"ר, אבל הרי גם עם השיער שלה עצמה היתה יוצאת לרה"ר... אבל מגולה? לא. בדיוק כך גם הפא"נ [שהרי היא שימשה תחליף לשיער המקורי למי שלא היה לה שיער מספיק, וכנ"ל]. פשוט מאד.

נכון, היא היתה מכסה אותו, כמו שעם מטפחת צריכה ע"ג כיסוי, אותו דבר, גם מטפחת על ראשה לא הייתה יוצאת כך לרה"ר בלא כיסוי נוסף ע"ג.
ומה שנכון כאן נכון לשם, ואם פה צריך עוד כיסוי הה"נ במטפחת, ואם במטפחת לא צריך עוד כיסוי הה"נ בפאה, ושוים הם

 

[אהרן כהן]

והראיה- שסגי בסכבה ע"ג

היכן אתה רואה שמספיק שבכה על גבי פאה נכרית?

 

[לשמור ולעשות]

ניכר הדבר שאינך מכיר סגנון משפחות שנוהגים לכסות ראשם בפא"נ.
ללבוש פאה זה קוד לבוש בדיוק כמו כובע וחליפה.
לשים מטפחת במשפחה שכולם עם פאות שווה ערך למי שיבא למשפחה אברכית עם תרבוש.

לא נכון
גם הלובשות פאה, בבית עם מטפחת וגם בחוץ לעיתים
וגם סביבן תמיד יהיו נשים עם מטפחת, והן רגילות לחלוטין
הלכת רחוק, טוב שלא אמרת שווה ערך לכאפייה
קצת ויגבה לבו בדרכי ה', ועוד טיפה ביטחון עצמי, לא צריך הרבה, והכל מסתדר, וכולם ממשיכים הלאה בשגרה.

 

[ממרן עד מרן]

היכן אתה רואה שמספיק שבכה על גבי פאה נכרית?

מכל הראשונים שדיברו ע"ז כתבו "תחת הסכבה"
אין לי כרגע את הלשונות מולי, אבל בעז"ה שבוע הבא אעיין ואביא את תרצה המקורות ביותר במדוייק