אוצר בית דין ברשתות הגדולות

[יי"ש]

אני גם שאלתי בתחלת השנה את אחד המושבים בארץ שאלת 'תם', האם בתקופתנו שיש תאילנדים וערבים וכו' - היהודים עושים משהו בקרקע, והשיבו לי בודאי שהם עובדים ממש.

ולהמתירים את המכירה אינו אסור אף ליהודים. הלא כן?

 

[דעת תורה]

להמתירים את המכירה אינו אסור אף ליהודים. הלא כן?

אם אכן הדבר כמו שאמרו לי ול'פשוט' שעובדים שם ישראלים - לדעת מרן הב"י יש בירקות איסור 'ספיחין', והרב עובדיה כתב להתיר שלא כדעת הב"י עי"ש.
ובפירות אין ספיחין אבל באנו למחלוקת של נעבד, וא"א לומר שזה מותר 'לכתחלה'. בודאי שמי שמחמיר בחלב נכרי או ב'אבקת' חלב נכרי - יש לו להחמיר בזה, ששם הדבר פשוט יותר להיתרא מהכא.

 

[abc123]

אם אכן הדבר כמו שאמרו לי ול'פשוט' שעובדים שם ישראלים - לדעת מרן הב"י יש בירקות איסור 'ספיחין', והרב עובדיה כתב להתיר שלא כדעת הב"י עי"ש.
ובפירות אין ספיחין אבל באנו למחלוקת של נעבד, וא"א לומר שזה מותר 'לכתחלה'. בודאי שמי שמחמיר בחלב נכרי או ב'אבקת' חלב נכרי - יש לו להחמיר בזה, ששם הדבר פשוט יותר להיתרא מהכא.

החומרא היום באבקת חלב נכרי בקרב הציבור בני התורה הספרדים לעניות דעתי נובע מזה שבדצ"ים לא נותנים הכשר על אותו מוצר שהוא עם אבקת חלב נכרי, וממילא כל הכשרות יותר בחלק מהמקרים על שאר חומרי הגלם. אבל אולי אחרי התשובות הבהירות של מרן זיע"א בעניין, וכן שיעור נפלא של הרב יצחק לוי שליט"א בספרו אבי בעזרי, הדברים באמת קלים מאוד לעניות דעתי והחומרא נובעת ממה שכתבתי בתחילה.

 

[דעת תורה]

החומרא היום באבקת חלב נכרי בקרב הציבור בני התורה הספרדים לעניות דעתי נובע מזה שבדצ"ים לא נותנים הכשר על אותו מוצר שהוא עם אבקת חלב נכרי, וממילא כל הכשרות יותר בחלק מהמקרים על שאר חומרי הגלם.

גם חומרי הגלם הנוספים מותרים מעיקר הדין כמו ג'לטין שהרב עובדיה התירו, וגם שאר הדברים מותרים לא פחות מאשר ההיתר מכירה שיש בו הרבה יותר חששות אמיתיים, כמו ספיחין לדעת הב"י ונעבד לדעת הרבה ראשונים, והמחמיר בזה ומיקל בזה - צ"ע.

 

[abc123]

גם חומרי הגלם הנוספים מותרים מעיקר הדין כמו ג'לטין שהרב עובדיה התירו, וגם שאר הדברים מותרים לא פחות מאשר ההיתר מכירה שיש בו הרבה יותר חששות אמיתיים, כמו ספיחין לדעת הב"י ונעבד לדעת הרבה ראשונים, והמחמיר בזה ומיקל בזה - צ"ע.

מי אמר שרק ז'לטין? ישנם עשרות חומרי גלם בכל מוצר, ישנם הרבה בעיות שיכולות להיווצר בחו"ל בפרט, ולעניות דעתי מי שמכיר היטב את הלכות אבקת חלב נכרי והוא מתלמידיו של מרן, היה אוכל אבקת חלב נכי לולי הבעיות הנוספות בהכשר פחות.
לעומת היתר מכירה, שההיתר עצמו הוא היתר גמור, ואין חששות נוספים, אלא א"כ מישהו רוצה לעשר שוב בבית.

 

[פשוט]

אם אכן הדבר כמו שאמרו לי ול'פשוט' שעובדים שם ישראלים - לדעת מרן הב"י יש בירקות איסור 'ספיחין', והרב עובדיה כתב להתיר שלא כדעת הב"י עי"ש.
ובפירות אין ספיחין אבל באנו למחלוקת של נעבד, וא"א לומר שזה מותר 'לכתחלה'. בודאי שמי שמחמיר בחלב נכרי או ב'אבקת' חלב נכרי - יש לו להחמיר בזה, ששם הדבר פשוט יותר להיתרא מהכא.

למיטב זכרוני הישועות מלכו מקוטנא והרב קוק ז"ל שגם עליהם נסמכים המתירים, אסרו שיהודי יעבוד בקרקע. וצריך לבדוק הדברים במקורם.

 

[יוסף יצחק]

למיטב זכרוני הישועות מלכו מקוטנא והרב קוק ז"ל שגם עליהם נסמכים המתירים, אסרו שיהודי יעבוד בקרקע. וצריך לבדוק הדברים במקורם.

הישועות מלכו מקוטנא כתב שמי שיש בידו יכולת ישכור נוכרים והעניים יעשו בעצמם אך ישאלו רב מה מותר ומה אסור, הרב קוק זצ"ל התיר ליהודים מלאכות דרבנן

 

[פשוט]

הישועות מלכו מקוטנא כתב שמי שיש בידו יכולת ישכור נוכרים והעניים יעשו בעצמם אך ישאלו רב מה מותר ומה אסור

לא מצאתי, אדרבא מצאתי כמה פעמים שאסר על הישראל לעבוד בקרקע.

הרב קוק זצ"ל התיר ליהודים מלאכות דרבנן

נכון, אמנם יש לו עוד כמה תנאים להתיר המכירה שאיני יודע אם לדעתו זצ"ל קיימים בימינו

 

[יוסף יצחק]

לא מצאתי, אדרבא מצאתי כמה פעמים שאסר על הישראל לעבוד בקרקע.

בהיות כי קרובה שנת השמיטה על פי חשבון הרמב"ם ז"ל וכפי המנהג והיא שנת תרמ"ט הבאה עלינו לטובה. וזכינו בעזרתו ית' שנתכוננו כמה כפרים הנקראים קולוניות, של יהודים, המתפרנסים מעבודת האדמה, הן משדה תבואות והן ממטעי כרם, ואם נאסור עליהם לשדד את האדמה ולתקן את הכרמים תישם הארץ ותיפוק מזה חורבן הקולוניות חלילה, וכמה מאות נפשות ימוגו ברעב חלילה - על כן להצלת נפשות והצלת ישוב הארץ, הצלת הגוף והצלת ממון, מצאנו היתר על שנה זו שנת תרמ"ט למכור בקיץ הבאה עלינו לטובה את השדות והכרמים וכל השייך לעבודת האדמה לנכרים, על מנת שכשנחזיר להם האו"ג [אויפגוב - דמי קדימה] לאחר השמיטה ונתן להם סך... ריווח, מחויבים המה להחזיר לנו השדות והכרמים וכל השייך לזה.
נוסח השטר הנ״ל יכתבו אצל הבי"ד שבירושלים ועל פי הסכמתם. אז כאשר ימכרו כנ״ל על פי שטר כזה, יהיה מותר לעבוד את האדמה ככל הצורך הן השדות והן בכרמים. ממילא מובן, שאותם הקולוניסטים שהם בעלי יכולת ושיכולתם לשכור פועלים נכרים לא יעשו בעצמם עבודה האסורה בשביעית. אבל העניים אשר אין ביכלתם לשכור פועלים נכרים יעשו מלאכה בעצמם, אבל דווקא על פי הבי"ד שבירושלים שיורו אותם על פי שאלתם, המלאכות המותרות להם והמלאכות האסורות. כל הנ"ל נעשה רק על שנת תרמ״ט, אבל לא על השמיטות הבאות לאחר כן, כי אז יצטרכו להיתר מחדש. ואולי יעזור ה' ברוב רחמיו להושיע את עמו ולהצליח להם שלא יצטרכו להיתר כלל, וישמרו השמיטה כדין תורה.
כל דברי ההיתר הנ"ל הננו מסכימים לו עפ"י דין ודת תורתנו הקדושה, כפי המבואר אצלנו בארוכה בקונטרסים מיוחדים. אמנם כל זה נעשה באופן שיסכים עמם גם הרב הג' פאר דורנו כש"ת מו"ה יצחק אלחנן נ"י האבד"ק קאוונא.
וה' ימהר ויחיש את גאולתנו ונשמור את כל המצוות התלויות בארץ כהלכתן ודקדוקן.
באנו על החתום אור ליום ז' עש"ק כ"ח שבט תרח"ם ציון פה ווארשא.​

נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
ונאום שמואל בהרב מהרי"ל החוב"ק ביאליסטוק.
ונאום שמואל זנוויל המו"ץ דפה ק"ק וורשה.​

 

[מאן דהו]

ומה נעשה שיש מוצרים שלהם (בעיקר חסלט) שמצויין עליהם פארן/יהל וכד'?

וזה בעייתי?

 

[פשוט]

בהיות כי קרובה שנת השמיטה על פי חשבון הרמב"ם ז"ל וכפי המנהג והיא שנת תרמ"ט הבאה עלינו לטובה. וזכינו בעזרתו ית' שנתכוננו כמה כפרים הנקראים קולוניות, של יהודים, המתפרנסים מעבודת האדמה, הן משדה תבואות והן ממטעי כרם, ואם נאסור עליהם לשדד את האדמה ולתקן את הכרמים תישם הארץ ותיפוק מזה חורבן הקולוניות חלילה, וכמה מאות נפשות ימוגו ברעב חלילה - על כן להצלת נפשות והצלת ישוב הארץ, הצלת הגוף והצלת ממון, מצאנו היתר על שנה זו שנת תרמ"ט למכור בקיץ הבאה עלינו לטובה את השדות והכרמים וכל השייך לעבודת האדמה לנכרים, על מנת שכשנחזיר להם האו"ג [אויפגוב - דמי קדימה] לאחר השמיטה ונתן להם סך... ריווח, מחויבים המה להחזיר לנו השדות והכרמים וכל השייך לזה.
נוסח השטר הנ״ל יכתבו אצל הבי"ד שבירושלים ועל פי הסכמתם. אז כאשר ימכרו כנ״ל על פי שטר כזה, יהיה מותר לעבוד את האדמה ככל הצורך הן השדות והן בכרמים. ממילא מובן, שאותם הקולוניסטים שהם בעלי יכולת ושיכולתם לשכור פועלים נכרים לא יעשו בעצמם עבודה האסורה בשביעית. אבל העניים אשר אין ביכלתם לשכור פועלים נכרים יעשו מלאכה בעצמם, אבל דווקא על פי הבי"ד שבירושלים שיורו אותם על פי שאלתם, המלאכות המותרות להם והמלאכות האסורות. כל הנ"ל נעשה רק על שנת תרמ״ט, אבל לא על השמיטות הבאות לאחר כן, כי אז יצטרכו להיתר מחדש. ואולי יעזור ה' ברוב רחמיו להושיע את עמו ולהצליח להם שלא יצטרכו להיתר כלל, וישמרו השמיטה כדין תורה.
כל דברי ההיתר הנ"ל הננו מסכימים לו עפ"י דין ודת תורתנו הקדושה, כפי המבואר אצלנו בארוכה בקונטרסים מיוחדים. אמנם כל זה נעשה באופן שיסכים עמם גם הרב הג' פאר דורנו כש"ת מו"ה יצחק אלחנן נ"י האבד"ק קאוונא.
וה' ימהר ויחיש את גאולתנו ונשמור את כל המצוות התלויות בארץ כהלכתן ודקדוקן.
באנו על החתום אור ליום ז' עש"ק כ"ח שבט תרח"ם ציון פה ווארשא.​

נאום ישראל יהושע חופ"ק קוטנא.
ונאום שמואל בהרב מהרי"ל החוב"ק ביאליסטוק.
ונאום שמואל זנוויל המו"ץ דפה ק"ק וורשה.​

הגאון מקוטנא ז"ל הכחיש חתימתו על מכתב זה כמבואר בתשובותיו בספר ישועות מלכו, וכתב שם כמה וכמה פעמים שלדעתו אסור שיהודי יעבוד בקרקע ולכל הפחות במלאכות דאורייתא.

מצורף קטע ממאמרו של הרב קלמן כהנא ז"ל מח"ס שנת השבע.
"בשנת תרמ"ח ערב השנה השביעית, היה כבר ישוב יהודי חקלאי בכמה מקומות בארץ. בו בזמן החלה מלחמה קשה וכבדה על שמירת השביעית. בירושלים היו בו בזמן הגאונים מוהרי"ל דיסקין זצ"ל ומוהר"ש סלנט זצ"ל. כאשר באו לפניהם פקידי ה"נדיב הידוע", שפיקחו על עניני המושבות ושאלו על השמיטה, פסקו שניהם לאסור עבודות השדה כדין. אך בזה לא נחה דעתם של הפקידים האלה. וכן התערבו בדבר עסקני "חובבי ציון", אשר חשבו לנחוץ להביא את מתיישבי אדמת הקודש לעבודה בשנה השביעית. הם אמנם ידעו,

"שברב המושבות לא הייתה העבודה מצד עצמה נחוצה כלל, ואדרבא הוסיפה להכחיש את האדמה, ואך יש אשר מצאוה נחוצה, אך להורות הלכה, שאין עוד זכר לשביעית בדור הזה, דור דעה והשכל".

בזמן ההוא חי בארץ הגאון ר' מרדכי גימפל זצ"ל, מגדולי המתעסקים במצות ישוב הארץ. הוא עזב את רבנותו ברוזינאי, עלה ארצה והתיישב ביהודיה, כפר שומם ונידח על יד פתח תקוה, מחבת הרעיון ליישב את אדמת הקודש ולחונן את עפרה. הגרמ"ג יפה מעיד ש"אך בשקר השמיעו קולי קולות כי השמירה השביעית נוגעת לסכנת נפשות". וגם הצועקים עצמם הודו, ש"אם אולי על ידי השביתה דרוש היה להוציא על התמיכה איזה אלפים פראנקים יתרים, לא היה כדאי להרעיש עולם בשביל זה. אבל אנכי - כך מעיד בפירוש אחד מגדולי המשכילים - הבטתי על העניין הזה מצד אחר. ידעתי את דרך יראי ההוראה שבנו... ועל כן אם ישבתו הקולוניסטים בשמיטה הראשונה הזאת, יתנו להמחמירים בזה פתחן פה... ואז לא תהיה עוד שום אפשרות להתיר את השמיטה, על כן... צריך לבלי לתת יד למחמירים מתחילה, ולבלי להנהיג את השביתה כל עיקר".

אמנם ההכרה הברורה, שלא שמיטה אחת עומדת כאן על הפרק אלא כל השמיטות העתידות לבא נתונות כאן בכף מאזנים, סיבה זו, אשר המריצה את לב הזדון של המהרסים להגביר חיילים ולפרוץ, סיבה זו עצמה אכפה על לב טהור של בונים, כמו הגר"ש סלנט, להגביר חיילים ולצאת למלחמה. כי לדעתו, "אם יתירו השמיטה, תהיה פרצה גדולה בחומת הדת וכל השו"ע יהיה למרמס להקולוניסטים". אך השתדלות המשתדלים עשתה את שלה, על פי השקר, שהדבר נוגע לסכנת נפשות, ורק על יסוד הנחה זו "נמצאו כמה גאונים בחו"ל להקל מעט בזה". וכן מעידים גם אחרים בזה ש"מה שהתירו... היה משום שכזבו להם, שיש בדבר חשש סכנה והריסת הארץ".

היתר שמיטה בשנת תרמ"ט
וזה דבר ההיתר. הגאון ר' יהושע ליב טרונק זצ"ל מקוטנא מודיע לחתנו שנפגש עם הרה"ג ר' שמואל מהוליבר מביאליסטוק ועם הרה"ג ר' זיינוויל קלפפיש מוורשה, וטכסו עצה "היאך להתנהג שם, כי אם יחדלו מלעבוד תשם האדמה, ולא יוכל להתקיים בארץ ישראל". דעתו של הרה"ג מקוטנא הייתה להתיר למכור את השדות לגוי, ושהעבודה תיעשה על ידי גויים.
אך בהשפעת הרש"מ, וכדברי הרב מקוטנא "והנה לא רציתי לתקוע עצמי במחלוקת על כן חתמתי עצמי על ההיתר", התירו במקרים מסוימים גם עבודת קרקע על ידי ישראל. שלושת הרבנים הסכימו למכור הקרקע לגוי.

"והקולוניסטים, שהם בעלי יכולת ושביכולתם לשכור פועלים נכרים, לא יעשו בעצמם עבודה האסורה בשביעית, אבל העניים אשר אין ביכולתם לשכור פועלים נכרים, עשו מלאכה בעצמם. אבל דווקא על פי הבית דין שבירושלים, שיורו אותם על פי שאלתם המלאכות המותרות להם והמלאכות האסורות. כל הנ"ל נעשה רק על שנת תרמ"ט, אבל לא על השמיטות הבאות... אמנם כל זה נעשה באופן שיסכים עמנו גם הרב הגאון פאר דורנו כש"ת מו"ה יצחק אלחנן נ"י האבד"ק קאוונא".

ההיתר הזה נכתב ונחתם ביום כ"ח שבט תרמ"ח. ביאורו הפשוט של ההיתר הוא, שאלה אשר בידם לקחת פועלים נכרים יעבדו על ידי נכרים, והעניים יעשו העבודות האסורות מן התורה על ידי גוי והמלאכות דרבנן בעצמם. אמנם כל זה היה רק על דעת שיסכים עמם גם הגאון רי"א מקובנא. כמה ימים אחר כך כתב הרה"ג הנ"ל, בהניחו כיסוד, ש"אם לא נבקש עצה והיתר יכול להיות, כי תישם הארץ חלילה, והיה חורבן לקולוניות ח"ו וזה נוגע להצלת נפשות" להתיר על ידי מכירה "הכרמים והשדות לישמעאלים, הגוף והפירות, על משך שתי שנים בלבד", ו"העבודה בשדות ובכרמים יהיו על ידי אינם יהודים. אך בדבר העניים שאין ביכולתם לשכור פועלים נכרים, אם יעשו בעצמם, נתיישב בדבר הזה עצה עם כה"ג הללו שיחיו... ובפירוש נאמר, כי עצת היתר זו רק על שנת תרמ"ט הבע"ל, אבל לא על שמיטות הבאות לאחר כן כי אז יצרכו להיתר מחדש ולעיין אי"ה וד' יהיה בעזר עמנו, שלא יצטרכו להיתר כלל, וישמרו שמיטה כד"ת".

ההיתר הזה לא נתפרסם אחר הכתבו, אלא באה עליו ידיעה קצרה ב"המליץ" 33 מיום ט' אדר תרמ"ח. סיבת אי פרסומו הייתה בזה, שהייתה בלשון ההיתר סתירה בין שלושת הרבנים ובין הגרי"א, והמשתדלים להשיג ההיתר לא רצו להסתפק במה שנאמר על ידי רי"א. כי השלושה התירו במפורש מלאכות דרבנן לישראל עניים והגרי"א לא התיר את הדבר בפירוש. העובדא הזאת השפיעה כנראה גם על הג"ר יהושע מקוטנא ובמכתב מער"ח אלול תרמ"ח הנו מודיע:

"ומה שנכתב במ"ע הנקרא "המליץ" על שמי לא מדעתי היה, כי מתחילה לא הסכימה דעתי כלל על ההיתר, שיעבוד ישראל בשביעית, גם בקרקע של גוי... אמנם לאשר היושבים עמי דעתם היה לסמוך על הרה"ג מקאוונא לגמרי בטלתי דעתי, ואחר כך כתבתי להה"ג מביאליסטאק, שלא להתיר העבודה בשביעית, רק בהסכם רבני ארץ ישראל...וכלל הדבר, כי בהיתר עבודת ישראל, בעצמו בשביעית, גם בשדה גויים, בסודם של מתירים אל תבא נפשי".

ומוסיף עוד שם

"אל יחר אפכם על אשר לא פלפלתי בדבריכם, כי אחר אשר אין דעתי להתערב עוד בעסק זה, לא ראיתי עוד לעיין בדבריכם".

ונתפרסמה דעתו של הרב מקוטנא גם בארץ ישראל עוד בשנת השמיטה, על ידי הרב חיים אליעזר הויזדארף, המודיע שקרא מכתב פרטי מהרה"ג מקוטנא, שאינו מתיר עבודת ישראל.

על פי זה מובן גם מה שכתב הרש"מ בכ"ד מרחשון תרמ"ט.

"אירא פן ישאלו את כבוד אלה אשר נלוו אלי בדבר הגדול הזה יחרישו ולא יענו דבר".

הה"ג מקובנא עמד על דעתו שאין להתיר בפומבי ובאופן כללי שום עבודות על ידי ישראל, גם במכתב להרא"ל פרומקין.

נוסחאות ההיתר, שהבאנו ממנו לעיל את הקטעים העיקריים, נתפרסמו בדפוס רק במאוחר, בי"ט אדר שני תרמ"ט, על ידי י' מ' פינס, כאשר עברה כבר מחצית השנה השביעית. בארץ ישראל עצמה התיר לעבוד בשביעית רק הראשון לציון הרב הראשי הספרדי הרה"ג ר' יעקב שאול אלישר, אשר אמנם מכיר, כי לפסוק הלכה בשאלה זו מוטל על הרבנים האשכנזים, היות והמתיישבים הם מעדתם, אבל אין הוא נמנע מלהביע דעתו. הוא דורש למכור את השדות לגוי מכירו מכירה מוחלטת, והוא "ישמור אותם או יוביר אותם, או יזרע אותם לרצונו, והכנסה והוצאה יהיה על הגוי הנז' והוא יבקש פועלים לרצונו, או יהודים, או אינם יהודים וייתן להם שכירותם". היסוד להיתר זה, לא היה הפסד שיהיה לאיכרים מחמת מניעת הזריעה, כי זה אין קוראים פסידא, רק החשש

"שמא יחרבו והמושבות על ידי זה שיעזבום בעליהם, אם אמת הדבר שהמחזיקים בהם כל הזמן לא יתמכו בהם בשנה השביעית, אם לא יעבדו, ולא ישלמו את המסים בשבילם; ואם כן, אם לא יהיה להם כל תומך יוכרחו לעזוב את מקומותיהם ויחרב כל הישוב".

הנימוק העיקרי שלו להתיר מכירת הקרקע היה כי גוף הקרקע הנו בין כך של המלך, דבר שהוא מביא לו הוכחות מהמציאות של אותם ימים, והקרקע אינה אלא מוחכרת למחזיקים בה - ואין כאן מכירת קרקע לגוי, אלא מכירת זכותו בקרקע."
עד כאן דברי הרב קלמן כהנא.

ואגב, מה שנראה שרצו לפרש בדעתו שהתירו לישראלים עניים מלאכות דאורייתא בקרקע רק עפ"י שאילת חכם, מבואר בדברים דלא כן, והכוונה רק למלאכות דרבנן, כמבואר בגוף המאמר.

 

[קורסיה]

ראה בשאלה ו'

לגבי תרומות ומעשרות ש @הרב שמעון ללוש שליט"א פסק שם שפטורים לגמרי כיון שגמר המלאכה היתה ביד הגוי
שאלתי את הרב שניאור זלמן רווח וזו היא תשובתו-
אלא אם כן גמר המלאכה נעה בבית אריזה של ישראל, [כלומר שאכן הגמר מלאכה היה ביד גוי אא"כ וכו']

לא שייך למכור עד הרגע שמגיע הפירות לצרכן. [נראה לי שהוא מתכוון שלא שייך לומר שהפירות קנויים לגוי עד שהם מגיעים לחנויות]

מכל מקום ירקות רובם הקטיף זה גמר מלאכה, יש בודדים שמחייב שטיפה מן החול, ומיון איכות וכו', וכגון קינוב ירקות עלים, בית אריזה לתפו"א ועוד.

ואז גם אם היה בבעלות גוי, יש להפריש תרו"מ.

כל השנים עם ברכה, ובשמיטה ללא ברכה
ש.ז.ר. ע"כ

 

[ע"ה ס"ט]

וזה בעייתי?

לכמה מהפוס'.

 

[הרב שמעון ללוש]

לגבי תרומות ומעשרות ש @הרב שמעון ללוש שליט"א פסק שם שפטורים לגמרי כיון שגמר המלאכה היתה ביד הגוי
שאלתי את הרב שניאור זלמן רווח וזו היא תשובתו-
אלא אם כן גמר המלאכה נעשה בבית אריזה של ישראל, [כלומר שאכן הגמר מלאכה היה ביד גוי אא"כ וכו']

ראה בגליון 16 המצורף, הערה 17, שלמעשה אין לחוש לזה זולת מקרה מאד מיוחד.

לא שייך למכור עד הרגע שמגיע הפירות לצרכן. [נראה לי שהוא מתכוון שלא שייך לומר שהפירות קנויים לגוי עד שהם מגיעים לחנויות]

ראה בגליון 16 המצורף, אות ו, ובגליון 17 המצורף אות ז, שלמעשה המכירה כך היא, וזה אחר עיון בשטר המכירה ההלכתי (ששלח אלי ידידי הגאון רבי חגי שושן נר"ו שמונה ע"י מרן שליט"א למכירה זו) ובשטר המכירה החוקי של שמיטה זו (התואם לשל שמיטה שעברה שמובא באוצר החכמה), ואחר כמה שיחות פרטניות וממשוכות עם ידידי הנ"ל על ענין זה בדיוק, ועבור נ"מ זו בדיוק.

מכל מקום ירקות רובם הקטיף זה גמר מלאכה, יש בודדים שמחייב שטיפה מן החול, ומיון איכות וכו', וכגון קינוב ירקות עלים, בית אריזה לתפו"א ועוד.
ואז גם אם היה בבעלות גוי, יש להפריש תרו"מ.

להאמור אינו כן, שגם היה בבעלות גוי וגם נעשה בידי הגוי ונמכר לרשתות השיווק אחר פעולות אלו, לפי מה שהסבירו לי כמה חקלאים ומשגיחים מהשטח שעוסקים בזה דבר יום ביומו, וביארו לי את המצב אצליהם באופן ממוקד, וגם את המצב המסחרי הכללי כיצד מתנהל.

 

[קורסיה]

הרב יכול להעלות לכאן את שטר המכירה, זה יעזור הרבה

אני חושב שהרווח למעשה לא חלק על הפסק הזה, אלא רק בדברים שדרכם להגיע לבתי אריזה בזה כתב שיפרישו בלי ברכה

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
בבקשה, מצורף השטר החוקי של שנת התשע"ה, זה בדיוק כמו של השנה, ראה בסעיף 7.3 בבעלות מי היבול בשעה שנמכר לרשתות השיווק,
(את ההלכתי ואת החוקי של השנה יש אצלי וביקשו שלא אעביר, אבל החוקי הוא ממש אותו הדבר שווה בשווה עם של השנה).

כמו"כ מצורף מאמר חשוב של הרב ויטמן ששופך אור על המציאות בענין היתר המכירה ואוצר בית דין בזמן הזה, ובו גם מבואר יפה ענין השטר החוקי.

וכן הרוצה לידע מקרוב על הרקע בדרכי הקניינים שנעשו בעבר לעומת הנעשה כיום, יוכל לצפות בשיעור שהגיש הגאון רבי חגי שושן שליט"א, שמונה ע"י מרן הראש"ל שליט"א לעסוק בשמיטה זו בעניין המכירה, כאן:

בברכה רבה