שילה אפרהימי
Well-known member
תלוי איפה אתה מסתובב. יש מקומות שפחות ויש מקומות שיותר.
בכל אופן, מרן בשיעוריו דיבר על כך בחריפות רבה:
כאן מדקה 41 (שימו לב שהגם שהאיש שאל על הבגד אם הוא מעל הבגדים, אבל תשובת מרן ברורה הן על הבגד והן על הפתילים)
-
"המרכז למורשת מרן" שמח לבשר לציבור כי ניתן לרכוש את ספר הזכרון השנתי למרן "קובץ בית יוסף תשפ"ה - גליון נ", היו"ל לקראת יום השנה הי"א למרן רבינו עובדיה יוסף זיע"א. תוכן עניינים כאן.
הוצאת ציציות לילדים
- Thread starter אין לנו מלך
- תאריך התחלה
- צופים 16
תלוי איפה אתה מסתובב. יש מקומות שפחות ויש מקומות שיותר.
בכל אופן, מרן בשיעוריו דיבר על כך בחריפות רבה:
כאן מדקה 41 (שימו לב שהגם שהאיש שאל על הבגד אם הוא מעל הבגדים, אבל תשובת מרן ברורה הן על הבגד והן על הפתילים)
תלמיד הרב "הצעיר ני"ו"
Active member
שלחתי לגר"ד יוסף שליט"א שאלה עם הטענות שהעלו כאן וזו התשובה שקבלתי
בהמשך לפניתך מצו"ב תשובה לשאלה:
אם הוצאת הציציות בחוץ הם כדי לשמר את עצמו בהתנהגות נבדלת מהאחרים, בבחינת ויגבה לבו בדרכי השם,
שנקל בידו עי"ז יותר לחזק את עצמו בהנהגת בן תורה, הרי שזה בסדר
ולכתחילה, ואם רק משום שרוצה להיראות כבן תורה וכו'
או שמרגיש שונה כי הרוב מוציאים, כ"ז אינו סיבה לשנות ממנהגי אבותינו.
ע"כ
אבל לטענה של מוסדות החינוך הרב לא התייחס
וכן שלחתי למרן הגר"י יוסף שליט"א נקווה לתשובה בזמן הקרוב
בהמשך לפניתך מצו"ב תשובה לשאלה:
אם הוצאת הציציות בחוץ הם כדי לשמר את עצמו בהתנהגות נבדלת מהאחרים, בבחינת ויגבה לבו בדרכי השם,
שנקל בידו עי"ז יותר לחזק את עצמו בהנהגת בן תורה, הרי שזה בסדר
ולכתחילה, ואם רק משום שרוצה להיראות כבן תורה וכו'
או שמרגיש שונה כי הרוב מוציאים, כ"ז אינו סיבה לשנות ממנהגי אבותינו.
ע"כ
אבל לטענה של מוסדות החינוך הרב לא התייחס
וכן שלחתי למרן הגר"י יוסף שליט"א נקווה לתשובה בזמן הקרוב
תלמיד הרב "הצעיר ני"ו"
Active member
ידועה תשובותו בכל המקומות
זה מה שכתבתי בס"ד
בזוהר סוף פרשת מקץ (דף רה) מובא מעשה ברבי חייא ורבי יוסי שראו אדם אחד ולא ידעו טבעו. ואח"כ כשקרבו אליו ונתנו לו שלום אותו אדם לא ענה להם. וכשלמדו ר"ח ור"י ניגש אליהם אותו אדם ואמר שאינו אומר שלום אלא לאדם שיודע בו שהוא צדיק. 'וְהַהִיא שַׁעְתָּא דְּחָמֵינָא לְכוּ, וְיַהֲבִיתּוּ לִי שְׁלָם וְלָא אֲתִיבְנָא לְכוּ. חֲשִׁידְנָא לְכוּ. בְּגִין דְּלָא חָמֵינָא בְּכוּ מִצְוָה דְּאִתְחֲזֵי לְבַר'. [וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁרָאִיתִי אֶתְכֶם וּנְתַתֶּם לִי שָׁלוֹם וְלֹא הֵשַׁבְתִּי לָכֶם, חָשַׁדְתִּי אֶתְכֶם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָאִיתִי בָכֶם מִצְוָה שֶׁנִּרְאֵית בַּחוּץ].
וכתב הרמ"ק בספרו אור יקר על הזהר שם וז"ל - מצוה דאתחזי לבר ציצית. ותימא וכי חברי ר' שמעון היו מבטלים המצוה ועוד קשה שהם אמרו לעיל שהציצית היתה לתפלה (של אותו אדם) וכי לתפלה לחוד הוא הציצית. לכך נראה שהם לא היו מתעטפים מלמעלה בדרכים אלא תחת בגדיהם כמנהגנו עכשיו שאנו לובשים ציצית קטן מלמטה. ולכך דקדק שאמר מצוה דאתחזי לבר כנראה שהיה להם מכוסה ולכך אמר שהיה מתעטף לתפלה. עכ"ל.
מוכח מדבריו הק' שמנהג התנאים היה כמו שנהוג בתקופתו שאת הטלית קטן הוא מכוסה מתחת לבגדיו ולכן אותו אדם לא ראה את הציצית שלהם וחשד אולי אינם צדיקים. ואם איתא שהציציות היו מבחוץ לא היה לו לחושדם ושפיר הוי 'מצוה דאתחזי לבר'. אלא ודאי שכוונתו שגם הציציות מכוסות. ולזה כתב הרמ"ק שכך הוא מנהגם.
מרן החיד"א הערותיו על הזהר שם כתב וז"ל - הפריז הרמד"ל (הרב מנחם די לונזאנו) להוכיח מכאן נגד האר"י ז"ל שצריך ללבוש טלית קטן מעל למלבושים. ואין זו ראיה דהכא איירי בטלית גדול דהיינו בגד בעל ארבע כנפות שכן היה מנהגם לצייץ מלבושיהם שהיו חייבים בציצית. ורבי חייא ורבי יומי לא היו להם בנדים עליונים החייבים בציצית. רמ"ז כ"י. (נדפס בספר פירוש הרמ"ז על הזוהר). א"נ אפילו כפי פירוש הרמד"ל דהוא טלית קטן נוהגים החסידים שיהיו הציציות ארוכים ומתחזו לבר אפילו שלובשו תחת הבגדים ודברי רבינו האר"י זצ"ל אינם צריכים חיזוק. עכ"ל החיד"א.
מכאן הוכיח הגר"מ הלל שגם על דרך הסוד נכון להוציא הציציות. וכוונת החיד"א שהחסידים הם המקובלים בישיבת בית אל הנקרא 'קהל חסידים'.
אמנם בספר פתיל תכלת (עמ' קס) פירש שהחסידים הם התנאים הנזכרים בזוהר. ואע"פ שנראה שהתנאים ודאי ידעו סודם של דברים ואם הוציאו הציציות גם אנו צריכים לנהוג כן, מ"מ כתב החיד"א שדברי האר"י אינם צריכים חיזוק וודאי לא כתב חידש דבר שלא על דעת רשב"י. ע"ש.
ושם בעמ' קסב כתב ששמע מהגאון ר' עזריאל מנצור שאותם החסידים שהזכיר החיד"א הם כתב החסידים שהיתה אז בתקופת השל"ה ע"ש כוונתו.
הגר"מ מאזוז שליט"א בהסכמה לספרו (עמ' טז) כתב שדוקא קושיית הרמד"ל מוכח שהאר"י ותלמידיו הלכו עם ציציות מכוסות תחת הבגדים. זאת משום שחלק על האר"י ממעשה זה שלא ראה הטלית שלהם. והרי הרמד"ל היה בן דורם של האר"י ז"ל ותלמידיו והכיר אותם פנים אל פנים ואם איתא שלדעת האר"י ז"ל צריך לגלות הציציות החוצה אין התחלה לקושייתו דשפיר קאמר בזוהר דלא חמינא בכו מצוה וכר אלא ודאי שרמד"ל ראה את האר"י ותלמידיו הולכים בציציות מכוסות לגמרי ולכן הקשה מה שהקשה. ועוד כתב לחלוק על הרב הלל שלא יתכן שיחלוקו במציאות הרמד"ל והחיד"א אם המקובלים היו מוציאים הציציות לחוץ אם לא. ומה גם שהרמד"ל הכיר את האר"י וגוריו ז"ל פנים אל פנים ואין אומרים למי שלא ראה את החודש שיבוא ויעיד וכו'. ועוד מאי לשון נוהגים החסידים שיהיו הציציות ארוכים ומתחזו לבר בפשיטת היל"ל דאפילו בטלית קטן צריכים להוציא הציציות החוצה ותו לא מידי. אבל כוונת מרן החיד"א למ"ש קצת פוסקים שיש להדר לעשות ציציות ארוכות עיין במרדכי בהלכות קטנות פרק התכלת סימן תתק"מ וכו'. וממילא כשעושים אותם ארוכים נראים שולי הציצית מתחת הבגדים שלא בכוונה. ודייק לשון הזהב של מרן החיד"א שכתב 'ומתחזו לבר' דמשמע מאליהם ולא כתב נוהגים החסידים שיהיו הציציות ארוכים דליתחזו לבר. דאדרבא לכתחילה קפידא איכא דלא ליתחזו אבל אם נראו קצותיהן בחוץ בדיעבד לית לן בה כיון דעיקר שיעורא דידהו מכוסה והובא אל הקודש פנימה. וכוף אזניך לשמוע דברי אמת לאמתן בס"ד וקבל האמת ממי שאמרה. עכ"ל.
לפי דבריו יוצא שאותו אדם חשד בהם שאינם צדיקים בגלל שלא ראה דבר שלפעמים ובלי כוונה קורה. שלכתחילה יש להקפיד לכסות אבל אותם חסידים, וכן אותם התנאים, נוהגים לעשות ציציות ארוכות מאוד ובלי משים מתגלה מעט למטה. ואם אינם עושים כן בכוונה מכוונת מה טעמו של אותו אדם שחיפש אצלם דבר שאינו מצוי. תמוה.
אחר חיפוש מצאתי בס"ד שהחיד"א בעוד מקום מזכיר את אותם החסידים. בצפורן שמיר (סימן יב אות רו) כתב מנהג החסידים בעיה"ק ירושלים ת"ו שראיתי למעלת הרב שלום שרעבי זלה"ה ויחידי סגולה וכו'. הרי להדיא שקורא לרש"ש ותלמידיו החסידים. וזה כפי דברי הגר"מ הלל.
ובכל זאת נראה לענ"ד להוכיח ממרן החיד"א דשפיר דמי להוציא הציציות גם על דרך הסוד. עכ"פ מעט מהציציות.
וזאת משום שמרן החיד"א בא להסביר את המעשה בזוהר על מה חשדם שלא ראה את הטלית קטן שלהם. שכיון שהחסידים נהגו גם בזמן החיד"א שעושים ציציות ארוכות ומתגלה מעט מהציציות מתחת לבגד, א"כ אותו אדם שלא רצה להשיב שלום אלא אם יודע שאותו אדם הוא צדיק, לכן חשב או ידע שמנהג הצדיקים בדורו היה לגלות מעט מהציציות. ואם אותם חסידים היו עושים כן בזמן החיד"א כ"ש התנאים הללו.
ובזה מסביר החיד"א מעשה זה, שחיפש לראות את קצה הציציות מתחת לבגד כפי שכנראה היה נהוג בזמנם.
ובזה אתי שפיר, שכיון שרוב הציציות מכוסות ממקיימים בזה דעת האר"י ש"ע"פ הסוד יש לכסות. אבל מעט מהציציות שפיר דמי לגלות גם ע"פ הסוד.
אמנם כד דייק ממרן החיד"א נראה שרק החסידים שבדורו היו נוהגים כן אך שאר העם לא נהגו לגלות מעט אלא הכל היה מכוסה. אך עכ"פ אין איסור לגלות.
כן נראה לענ"ד.
הוצאת ציציות
בזוהר סוף פרשת מקץ (דף רה) מובא מעשה ברבי חייא ורבי יוסי שראו אדם אחד ולא ידעו טבעו. ואח"כ כשקרבו אליו ונתנו לו שלום אותו אדם לא ענה להם. וכשלמדו ר"ח ור"י ניגש אליהם אותו אדם ואמר שאינו אומר שלום אלא לאדם שיודע בו שהוא צדיק. 'וְהַהִיא שַׁעְתָּא דְּחָמֵינָא לְכוּ, וְיַהֲבִיתּוּ לִי שְׁלָם וְלָא אֲתִיבְנָא לְכוּ. חֲשִׁידְנָא לְכוּ. בְּגִין דְּלָא חָמֵינָא בְּכוּ מִצְוָה דְּאִתְחֲזֵי לְבַר'. [וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה שֶׁרָאִיתִי אֶתְכֶם וּנְתַתֶּם לִי שָׁלוֹם וְלֹא הֵשַׁבְתִּי לָכֶם, חָשַׁדְתִּי אֶתְכֶם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא רָאִיתִי בָכֶם מִצְוָה שֶׁנִּרְאֵית בַּחוּץ].
וכתב הרמ"ק בספרו אור יקר על הזהר שם וז"ל - מצוה דאתחזי לבר ציצית. ותימא וכי חברי ר' שמעון היו מבטלים המצוה ועוד קשה שהם אמרו לעיל שהציצית היתה לתפלה (של אותו אדם) וכי לתפלה לחוד הוא הציצית. לכך נראה שהם לא היו מתעטפים מלמעלה בדרכים אלא תחת בגדיהם כמנהגנו עכשיו שאנו לובשים ציצית קטן מלמטה. ולכך דקדק שאמר מצוה דאתחזי לבר כנראה שהיה להם מכוסה ולכך אמר שהיה מתעטף לתפלה. עכ"ל.
מוכח מדבריו הק' שמנהג התנאים היה כמו שנהוג בתקופתו שאת הטלית קטן הוא מכוסה מתחת לבגדיו ולכן אותו אדם לא ראה את הציצית שלהם וחשד אולי אינם צדיקים. ואם איתא שהציציות היו מבחוץ לא היה לו לחושדם ושפיר הוי 'מצוה דאתחזי לבר'. אלא ודאי שכוונתו שגם הציציות מכוסות. ולזה כתב הרמ"ק שכך הוא מנהגם.
מרן החיד"א הערותיו על הזהר שם כתב וז"ל - הפריז הרמד"ל (הרב מנחם די לונזאנו) להוכיח מכאן נגד האר"י ז"ל שצריך ללבוש טלית קטן מעל למלבושים. ואין זו ראיה דהכא איירי בטלית גדול דהיינו בגד בעל ארבע כנפות שכן היה מנהגם לצייץ מלבושיהם שהיו חייבים בציצית. ורבי חייא ורבי יומי לא היו להם בנדים עליונים החייבים בציצית. רמ"ז כ"י. (נדפס בספר פירוש הרמ"ז על הזוהר). א"נ אפילו כפי פירוש הרמד"ל דהוא טלית קטן נוהגים החסידים שיהיו הציציות ארוכים ומתחזו לבר אפילו שלובשו תחת הבגדים ודברי רבינו האר"י זצ"ל אינם צריכים חיזוק. עכ"ל החיד"א.
מכאן הוכיח הגר"מ הלל שגם על דרך הסוד נכון להוציא הציציות. וכוונת החיד"א שהחסידים הם המקובלים בישיבת בית אל הנקרא 'קהל חסידים'.
אמנם בספר פתיל תכלת (עמ' קס) פירש שהחסידים הם התנאים הנזכרים בזוהר. ואע"פ שנראה שהתנאים ודאי ידעו סודם של דברים ואם הוציאו הציציות גם אנו צריכים לנהוג כן, מ"מ כתב החיד"א שדברי האר"י אינם צריכים חיזוק וודאי לא כתב חידש דבר שלא על דעת רשב"י. ע"ש.
ושם בעמ' קסב כתב ששמע מהגאון ר' עזריאל מנצור שאותם החסידים שהזכיר החיד"א הם כתב החסידים שהיתה אז בתקופת השל"ה ע"ש כוונתו.
הגר"מ מאזוז שליט"א בהסכמה לספרו (עמ' טז) כתב שדוקא קושיית הרמד"ל מוכח שהאר"י ותלמידיו הלכו עם ציציות מכוסות תחת הבגדים. זאת משום שחלק על האר"י ממעשה זה שלא ראה הטלית שלהם. והרי הרמד"ל היה בן דורם של האר"י ז"ל ותלמידיו והכיר אותם פנים אל פנים ואם איתא שלדעת האר"י ז"ל צריך לגלות הציציות החוצה אין התחלה לקושייתו דשפיר קאמר בזוהר דלא חמינא בכו מצוה וכר אלא ודאי שרמד"ל ראה את האר"י ותלמידיו הולכים בציציות מכוסות לגמרי ולכן הקשה מה שהקשה. ועוד כתב לחלוק על הרב הלל שלא יתכן שיחלוקו במציאות הרמד"ל והחיד"א אם המקובלים היו מוציאים הציציות לחוץ אם לא. ומה גם שהרמד"ל הכיר את האר"י וגוריו ז"ל פנים אל פנים ואין אומרים למי שלא ראה את החודש שיבוא ויעיד וכו'. ועוד מאי לשון נוהגים החסידים שיהיו הציציות ארוכים ומתחזו לבר בפשיטת היל"ל דאפילו בטלית קטן צריכים להוציא הציציות החוצה ותו לא מידי. אבל כוונת מרן החיד"א למ"ש קצת פוסקים שיש להדר לעשות ציציות ארוכות עיין במרדכי בהלכות קטנות פרק התכלת סימן תתק"מ וכו'. וממילא כשעושים אותם ארוכים נראים שולי הציצית מתחת הבגדים שלא בכוונה. ודייק לשון הזהב של מרן החיד"א שכתב 'ומתחזו לבר' דמשמע מאליהם ולא כתב נוהגים החסידים שיהיו הציציות ארוכים דליתחזו לבר. דאדרבא לכתחילה קפידא איכא דלא ליתחזו אבל אם נראו קצותיהן בחוץ בדיעבד לית לן בה כיון דעיקר שיעורא דידהו מכוסה והובא אל הקודש פנימה. וכוף אזניך לשמוע דברי אמת לאמתן בס"ד וקבל האמת ממי שאמרה. עכ"ל.
לפי דבריו יוצא שאותו אדם חשד בהם שאינם צדיקים בגלל שלא ראה דבר שלפעמים ובלי כוונה קורה. שלכתחילה יש להקפיד לכסות אבל אותם חסידים, וכן אותם התנאים, נוהגים לעשות ציציות ארוכות מאוד ובלי משים מתגלה מעט למטה. ואם אינם עושים כן בכוונה מכוונת מה טעמו של אותו אדם שחיפש אצלם דבר שאינו מצוי. תמוה.
אחר חיפוש מצאתי בס"ד שהחיד"א בעוד מקום מזכיר את אותם החסידים. בצפורן שמיר (סימן יב אות רו) כתב מנהג החסידים בעיה"ק ירושלים ת"ו שראיתי למעלת הרב שלום שרעבי זלה"ה ויחידי סגולה וכו'. הרי להדיא שקורא לרש"ש ותלמידיו החסידים. וזה כפי דברי הגר"מ הלל.
ובכל זאת נראה לענ"ד להוכיח ממרן החיד"א דשפיר דמי להוציא הציציות גם על דרך הסוד. עכ"פ מעט מהציציות.
וזאת משום שמרן החיד"א בא להסביר את המעשה בזוהר על מה חשדם שלא ראה את הטלית קטן שלהם. שכיון שהחסידים נהגו גם בזמן החיד"א שעושים ציציות ארוכות ומתגלה מעט מהציציות מתחת לבגד, א"כ אותו אדם שלא רצה להשיב שלום אלא אם יודע שאותו אדם הוא צדיק, לכן חשב או ידע שמנהג הצדיקים בדורו היה לגלות מעט מהציציות. ואם אותם חסידים היו עושים כן בזמן החיד"א כ"ש התנאים הללו.
ובזה מסביר החיד"א מעשה זה, שחיפש לראות את קצה הציציות מתחת לבגד כפי שכנראה היה נהוג בזמנם.
ובזה אתי שפיר, שכיון שרוב הציציות מכוסות ממקיימים בזה דעת האר"י ש"ע"פ הסוד יש לכסות. אבל מעט מהציציות שפיר דמי לגלות גם ע"פ הסוד.
אמנם כד דייק ממרן החיד"א נראה שרק החסידים שבדורו היו נוהגים כן אך שאר העם לא נהגו לגלות מעט אלא הכל היה מכוסה. אך עכ"פ אין איסור לגלות.
כן נראה לענ"ד.
נושאים דומים בפורום
