• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

נפח ומשקל

סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
ואם ממעכים אז בהכל הוא שווה!
אינו נכון, וכפי שהוכח לעיל מספר פעמים.
תבדוק כמו שאני בדקתי בדיוק!!
א. עם משקל של מאיות הגרם ולא של גרם, שאינו מדויק כ"כ.
ב. ע"י שקילת המזרק לפני ואחרי דחיסת הקמח הטחון, ולא ע"י השקילה לפני הטחינה ואחרי הטחינה. כל 'המשחק' כאן הוא של הגרמים הבודדים האלו שהולכים לאיבוד בין לבין, ועי"ז חושבים שהמשקל שוה לנפח, ואינו נכון.
לאחר שתעשה זאת תעלה כאן בצילום או בהסרטה את התוצאות, ואז נוכל לדון.
כל עוד לא עשית כך - אינך יכול לטעון שהמשקל והנפח שוים לאחר דחיסת כל החללים.
ג. הכנסת המים לתוך המזרק וכדומה - כבר הוכחה לעיל שיסודה בטעות, וכפי שהבנתי מהמו"מ דלעיל גם הרב ללוש הודה בזה.
 
מצורף כאן טבלה של משקל סגולי של הרבה מוצרים מן הטבע [כמובן שלא עשו את זה אנשים דתיים שרוצים להוכיח שהעיקר הוא כמו הנפח]
משקל הסגולי של תירס הוא 0.67
משקל הסגולי של בוטנים האו 0.64
אז איך בדיוק המשקל הסגולי של במבה שמורכבת מבוטנים ותירס יכול להיות 1?
גם אם תדחס את כל האוירים - תגיע לכל היותר למשקל הסגולי הטבעי של התירס והבוטנים.
אם לא תדחס המשקל יהיה פחות מחמת האוירים, ואם תדחס תגיע למשקל הסגולי הטבעי, אבל למשקל של 1 אין אפשרות להגיע!!

המשקל הסגולי של חטה הוא 0.77.
מה שיכול להעלות את המשקל הסגולי של הלחם הוא המים שמוסיפים שמשקלם הסגולי הוא 1.
וזה ההבדל בין מצה רכה למצה קשה.
המצה הרכה יש בה הרבה מים ולכן היא כבידה יותר.
המצה הקשה אין בה מים, ולכן היא יבשה ולכן משקלה הסגולי 'לכל היותר' יכול להיות בערך הנ"ל. אבל בשום פנים ואופן לא יכול להיות שוה ל1.
 
מצורף כאן טבלה של משקל סגולי של הרבה מוצרים מן הטבע [כמובן שלא עשו את זה אנשים דתיים שרוצים להוכיח שהעיקר הוא כמו הנפח]
האם ידוע מי עשה את הבדיקות האלה ועם איזה מכשירים בדקו?
 
לפי זה מובנת הוראתו בקודש של הרה"ג דוד יוסף שליט"א שהשיעורים הם בנפח כפי שהורה מרן זצ"ל. אין שום אפשרות להכחיש זאת או לפרש אחרת בדבריו. האכילה לפי משקל שהיה מורה בשאר המקומות הם כפי שאמר כאן כדי לאכול בעין יפה למי שבריא, אבל חצי מצה יש בה שיעור כזית!!!
אלו דברים ידועים, ול"צ להגיע לשיעור זה, שכעי"ז מבואר ביחו"ד החדש וכ"מ בשו"ת חזו"ע, וכן השיב לנכדו [רב קהילה באלעד]. ויתכן שטעמו ונמוקו שאף שכתבו הפוסקים שהנפח והמשקל שווים בקרוב, מ"מ סבר שבמצה הוא חריג, וכעין מה שהשיב הפתה"ד לזרע יעקב.
אולם בשנותיו האחרונות אחרי כו"ז שפיר הורה בצורה ברורה וגורפת שיש לשער בהכל "גם במצה" תמיד במשקל, כמבואר לאורך כל סדרת ספריו, וכן הורה להדיא לג"ר אהרן בוטבול "שאפילו שיש הפרשים לשער במשקל", וכן הורה לבנו מרן שליט"א לפרסם בכל מקום "לשער רק במשקל" וזה מחמת דברי הנחלים ארנון, וכן הורה לרב חוטה ששאלו להדיא "על מצה, מאחר שיש שמעות בדבריו" והורה לו לשער כזית 27 גרם, והוא ברור, לכל המחפש את האמת באמת, והוא ברור שטעמו משום שיש למעך את החללים עד תומם וכפי שציין בשו"ת חזו"ע לפתה"ד שאמר כן להדיא במקום המדוייק שציין אליו שם, וגם ראה את דברי הגר"ח נאה. ורק מעיקרא סבר שיש יוצא מהכלל אפילו ע"י המיעוך וכנ"ל, ואח"כ סבר שגם בזה לעולם אין הפרשים ע"י מיעוך, וזה מה שהשיב להדיא לרב ברכה שאפילו שאמר לו שהוא מדד ויצא לו הפרשים, בכו"ז השיב לו שהוא מורה ובא כהפתה"ד, ע"כ. וא"א להתכחש לדברים ברורים אלו.
 
מצורף כאן טבלה של משקל סגולי של הרבה מוצרים מן הטבע [כמובן שלא עשו את זה אנשים דתיים שרוצים להוכיח שהעיקר הוא כמו הנפח]
èáìú îù÷ì ñâåìé משקל הסגולי של תירס הוא 0.67
משקל הסגולי של בוטנים האו 0.64
אז איך בדיוק המשקל הסגולי של במבה שמורכבת מבוטנים ותירס יכול להיות 1?
גם אם תדחס את כל האוירים - תגיע לכל היותר למשקל הסגולי הטבעי של התירס והבוטנים.
אם לא תדחס המשקל יהיה פחות מחמת האוירים, ואם תדחס תגיע למשקל הסגולי הטבעי, אבל למשקל של 1 אין אפשרות להגיע!!

המשקל הסגולי של חטה הוא 0.77.
מה שיכול להעלות את המשקל הסגולי של הלחם הוא המים שמוסיפים שמשקלם הסגולי הוא 1.
וזה ההבדל בין מצה רכה למצה קשה.
המצה הרכה יש בה הרבה מים ולכן היא כבידה יותר.
המצה הקשה אין בה מים, ולכן היא יבשה ולכן משקלה הסגולי 'לכל היותר' יכול להיות בערך הנ"ל. אבל בשום פנים ואופן לא יכול להיות שוה ל1.
אני לא יודע מי עומד מאחורי טבלה זו, אנו ביררנו בזמנו עם כמה כימאים ידועים שהם גם ברי סמכא אצל גדולי ישראל [ובניהם ד"ר ליכט ועוד], ואמרו לנו:
שעיקר ההבדל במשקל הסגולי שיש בין מוצר למוצר, אינו אלא בחומרי גלם שאינם של אכילה ושתיה, וכגון ההבדל שבין ברזל למים, וכמו כן בין כמה מחומרי הגלם של אכילה ושתיה בשעה שאינם עשויים לאכילה ושתיה כפי שהם, אלא טעונים הכנה וכיוצא בזה, (וסיבת ההבדל ביניהם, מחמת השוני שבתרכובת האטומים, שאינו ניתן לשינוי ידני, אלא לתרכובת חדשה בשינוי כימי, ולכן אין להתחשב בחללים שיש שם), אבל בין כל המוצרים של אכילה ושתיה כפי שהם ראויים לאכילה ושתיה, לפי האמת אין כמעט שום חילוק משמעותי במשקל הסגולי שלהם, אלא לכל היותר ניפוח חיצוני בלבד, ותוכו רצוף חללים חללים, ע"כ.

וגם אנו ראינו מדידות מדוייקות שנעשו בבמבה, ומצה ועוד דברים הנכססים, אחרי המיעוך כדבעי, ויצא שהנפח והמשקל שווים בקרוב, וברוך שמסר תורתו לשומרים.
 
אני לא יודע מי עומד מאחורי טבלה זו, אנו ביררנו בזמנו עם כמה כימאים ידועים שהם גם ברי סמכא אצל גדולי ישראל [ובניהם ד"ר ליכט ועוד], ואמרו לנו:
שעיקר ההבדל במשקל הסגולי שיש בין מוצר למוצר, אינו אלא בחומרי גלם שאינם של אכילה ושתיה, וכגון ההבדל שבין ברזל למים, וכמו כן בין כמה מחומרי הגלם של אכילה ושתיה בשעה שאינם עשויים לאכילה ושתיה כפי שהם, אלא טעונים הכנה וכיוצא בזה, (וסיבת ההבדל ביניהם, מחמת השוני שבתרכובת האטומים, שאינו ניתן לשינוי ידני, אלא לתרכובת חדשה בשינוי כימי, ולכן אין להתחשב בחללים שיש שם), אבל בין כל המוצרים של אכילה ושתיה כפי שהם ראויים לאכילה ושתיה, לפי האמת אין כמעט שום חילוק משמעותי במשקל הסגולי שלהם, אלא לכל היותר ניפוח חיצוני בלבד, ותוכו רצוף חללים חללים, ע"כ.

וגם אנו ראינו מדידות מדוייקות שנעשו בבמבה, ומצה ועוד דברים הנכססים, אחרי המיעוך כדבעי, ויצא שהנפח והמשקל שווים בקרוב, וברוך שמסר תורתו לשומרים.
איני יודע אצל איזה כימאים ביררת, ומה טעמם ומקורותם.
ד"ר ליכט בענין זה טעה והטעה אתכם, כפי שהתברר לעיל, שאמר לכם שהבדיקה שעשיתם עם מים נכונה, וזוהי טעות מוחלטת, וכפי שהעלו כאן דברי פרופסור אחר, וזו טענה פשוטה לכל מבין, ולכן א"א לסמוך על דבריו בענין זה.

מלבד זאת, טבלה זו אמינה מאוד מאוד וכפי שאוכיח עפ"י בדיקות מדוקדקות איך שהדברים תואמים להפליא למה שכתוב בטבלא [עד שיכולים לחשדני שאני הוא זה שערכתי את הטבלא, מרוב הדיוק הרב שיש בין המציאות לבין הטבלא].

ראשית, אציין שבדברי הרמב"ם במסכת עדיות פ"א מ"ב מפורש להדיא כמו הטבלא הנ"ל במשקל הסגולי של החטה; הרמב"ם כתב שרביעית מכילה קרוב ל27 דרהם מים וקרוב ל21 דרהם חטה. היחס הוא 0.77. בדיוק כמו שכתוב בטבלה לגבי המשקל הסגולי של חטה. האם ד"ר ליכט ואתם חולקים על הרמב"ם? כפי שכתבתי כבר, רק הוספת המים שמשקלם הסגולי הוא 1 יכולים להכביד את המשקל הסגולי של הלחם, ולכן לחם רגיל או מצה רכה שיש בה הרבה מים כבדה יותר, מאשר כל סוגי הדברים היבשים כמו מצה קשה, קרקר וכדומה שבהם אין כמעט מים ולכן הם יבשים כעץ, ומשקלם הסגולי לא יכול לעבור את השיעור הנ"ל, ואף הוא פחות, כיון שהמשקל הסגולי של הקמח הוא 0.66 וכפי שכתב הרמב"ם שם שרביעית קמח הוא 18 דרהם.

ועתה אראך איך דברי הטבלא הנ"ל מוכרחים מן המציאות, וכפי שכתבתי איך צריך לעשות את הבדיקה בצורה מדויקת;
אתחיל מהבמבה
לפי הטבלה הנ"ל המשקל הסגולי של הבוטנים והתירס הוא לערך 0.66 בממוצע, וא"כ כך אמור להיות משקל הסגולי של הבמבה.
שימו לב. המזרק כאמור שוקל 6.18. זאת אומרת שמשקל הבמבה במזרק הוא כ4 גרם. הנפח של הבמבה בדחיסה גדולה הוא 7 סמ"ק. היחס הוא 0.57.
אם נאמר שיש עוד איזה חללים דקים שלא הצלחנו למעך, נגיע לכל היותר ל0.65 בערך שכך אמור להיות המשקל הסגולי הטבעי של מרכיבי הבמבמה, אבל בשום אופן לא יתכן שיהיה יותר מזה. ויתכן אפילו שיש שם עוד אלו חומרים שהם קלים יותר מהבוטנים והבמבה ולכן הם מקילים את המשקל הסגולי במעט למה שיצא לנו.
משקל במבה.jpg

נפח במבה.jpg


נעבור לקמח תפוח אדמה.
לפי הטבלא תפוח אדמה משקלו הסגולי הוא 0.77
בצילום רואים שנפח קמח תפוח אדמה הוא 6.5 סמ"ק [להתבונן היטב, קשה לראות בתמונה כיון שהקמח לבן וגם המזרק]. המשקל הוא 5.1 גרם לערך [כזכור המזרק הוא 6.18]. היחס הוא 0.78. בדיוק כמו בטבלה.
נפח קמח תפוח אדמה.jpg

משקל קמח תפוח אדמה.jpg
בדקתי גם את היחס של 'חול'.
לפי הטבלא המשקל הסגולי של 'חול יבש' הוא 1.6
בתמונה כאן רואים שהנפח של החול הוא 10 סמ"ק. משקל החול הוא 16 גרם [מורידים מ22 6 גרם של המזרק]. היחס הוא בדיוק 1.6
נפח חול.jpg
משקל חול.jpg

כך שאנו רואים שהטבלא הזו אמינה מאוד. גם צורת הבדיקה שאני עשיתי אמינה מאוד ומשקפת את המציאות האמיתית.

הבדיקות שאתם עשיתם אינם נכונות ומדויקות. הנתונים שקיבלתם שגויים.

אני מאמין שלאחר ראותכם את הנ"ל תקיימו בעצמכם מודים דרבנן היינו שבחייהו, ותקבלו את האמת שהנפח בהרבה דברים קטן מהמשקל בהפרש שאינו זניח, ויש להורות לשער כל דבר לפי נפחו ולא לפי משקלו, לאחר בדיקה מדוקדקת כמו שעשינו.
 
נערך לאחרונה:
כתב @ראובן יוסף מיארה בספרו
1650980044394.png
לפי הנ"ל - אין דבריו נכונים, שגם אם נמעך את החללים שבקמח עד תומם יש הפרש משמעותי בינו לבין המים. וכפי שכתבתי כבר, אם המשקל הסגולי של החטה לפי הרמב"ם הוא 0.77 - איך יתכן שאם נמעך את הקמח נגיע למשקל המים? כובד זה מהיכן בא?
ומה שסיים שהרמב"ם כשכתב את השיעורים לא כיון לדיני אכילה אלא רק לדיני חלה - אם כן, אמאי כתב הרמב"ם את היחס של 'חטה' שהוא כ"א דרהם? למה הנפ"מ, הרי חלה מודדים בקמח, ולא מצאנו שום דבר אחר שיש נפ"מ לענין חטה מלבד ברכות, כגון הכוסס את החטה שמברך ברכה ראשונה ואחרונה.
וגם לגבי הקמח, הרמב"ם שם כתב ב' מדידות, וז"ל
פירוש המשנה לרמב"ם מסכת עדויות פרק א משנה ב
וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה מחזקת מן היין קרוב לעשרים וששה דרהם, ומן המים קרוב לעשרים ושבעה דרהם, ומן החטים קרוב לעשרים ואחד דרהם, ומקמח החטים קרוב לשמונה עשר דרהם. ומצאתי שעור חלה באותוה המדה חמש מאות ועשרים דרהם בקירוב מקמח החטים.
וב' מציאות מצא הרמב"ם. אחד ברביעית שמכילה ח"י דרהם קמח. ומציאה שניה מצא בשיעור תתקע"ז דרהם מים שמכילה תק"כ דרהם קמח והוא שיעור חלה, ולא כתב שלפי השיעור שעשה ברביעית שהוא ח"י דרהם יוצא ששיעור חלה הוא תק"כ דרהם, וא"כ כשכתב תחלה שהשיעור ברביעית הוא ח"י דרהם, ע"כ שהוא לענין ברכות, וכמו שכתב לענין חטה וכנ"ל.

עוד כתב הנ"ל שחילוקו הנ"ל בין חלה לאכילה מבואר בשו"ת בית דוד
1650980411068.png
אולם אדרבה כתוב שם להיפך, וז"ל
1650980445277.png
1650980466353.png
הרי שלא כתב כלל חילוק בין 'חלה' ל'אכילה' אלא כתב חילוק 'בנפח' בין 'קמח' לפת', שקמח הוא קל [וגם מי שאוכל קמח צריך להוריד שליש מהמים], ופת היא כבידה וימצא משקל זה בכמות מועט, ולכן צריך לאכול יותר כדי להגיע לנפח הרצוי.
ומה שסיים שפת גופיה 'בכמות' ג' ביצים היינו 'במשקל' נ"ד דרהם, זה משום שכבר כתב מקודם שהפת היא כבידה מהקמח, וזה לפי בדיקתו בפת שהיתה בזמנו, וזהו שכתב 'ימצא' דהיינו שבדק ומצא שכן הוא.

וכך הבין להדיא החסד לאלפים בדעת הבית דוד
1650981516184.png


ומבואר להדיא שהבין בדעת הב"ד שגם בדבר 'אפוי' ולענין 'אכילה' אם הוא 'קל' משערים בנפח ובפחות מהמשקל מברכים ברכה אחרונה.

אולם לא כתב מעולם שיש חילוק בין אכילה לחלה.
ואדרבה פשוט שמי שאוכל קמח צריך לנכות שליש מהמשקל, וע"ז קאי הרמב"ם, וכן האוכל חטה ינכה 0.23 מהמשקל וכן כל כיו"ב.
 
נערך לאחרונה:
ד"ר ליכט בענין זה טעה והטעה אתכם, כפי שהתברר לעיל, שאמר לכם שהבדיקה שעשיתם עם מים נכונה, וזוהי טעות מוחלטת, וכפי שהעלו כאן דברי פרופסור אחר, וזו טענה פשוטה לכל מבין, ולכן א"א לסמוך על דבריו בענין זה.
לגבי הבדיקה של המים הגר"ש ללוש כבר השיב לעיל לדברי כל מי שערער בזה.
ואם כבודו לא יודע אני יידע אותו שד"ר ליכט הוא נחשב מגדולי הכימאים המומחים, וגדול"י כבר שנים סומכים עליו בכ"ד (כמו הפפושדו או ריסוס על חסה ועוד).
וגם שעשינו נסיונות ע"י דחיסה ומיעוך ונמצא שהכל שווה, והכל מוסרט ומתועד (אם תרצה תבקש מנתנאל קנתן [אברך מבני ברק] שיעלה את ההסרטות)
הבדיקות שאתם עשיתם אינם נכונות ומדויקות. הנתונים שקיבלתם שגויים.
המדידות שאנו עשינו הם גם בבמבה ושקדים ועוד דברים נכססים והראו ע"י "דחיסה" וגם במים שהכל שווה, זה מציאות, אם תרצה את ההסרטות תבקש מהנ"ל. וא"כ ע"ז אין לי מה לדון, זה מציאות, וכל מי שבדק ראה זאת.
וגם אנו הבאנו מהמומחה שהדברים שהם שווים בד"כ "הם המוכשרים לאכילה", ולא חומרי גלם אפילו מאכלים, והבן.
.
 
אם כבודו לא יודע אני יידע אותו שד"ר ליכט הוא נחשב מגדולי הכימאים המומחים, וגדול"י כבר שנים סומכים עליו בכ"ד
גם רופא מומחה או משפטן מומחה יכול לטעות, וגם כימאי מומחה.
הרמב"ם היה 'מומחה' יותר גדול מד"ר ליכט והוא כותב שהמשקל הסגולי של חטה הוא 0.77.
כבר הובא לעיל פרופסור 'מומחה' אחר שסתר את דברי ד"ר ליכט.
הדברים כ"כ פשוטים שאין צריך אפילו מומחה בשביל זה. זה שהחומר עצמו בולע במים זה פשוט מאוד.
גם שעשינו נסיונות ע"י דחיסה ומיעוך ונמצא שהכל שווה, והכל מוסרט ומתועד (אם תרצה תבקש מנתנאל קנתן שיעלה את ההסרטות)
ההסרטה עלתה לעיל [אם הכונה להסרטה זו] ועליה כתבתי שאינה נכונה, כיון ששקלו את הבמבה והמצה לפני הטחינה, ולאחר מכן העבירו למזרק, ובין לבין 'נעלמים' כמה וכמה גרגירים, שהם משמעותיים לענינינו.
המדידות שאנו עשינו הם גם בבמבה ושקדים ועוד דברים נכססים והראו ע"י "דחיסה" וגם במים שהכל שווה, זה מציאות,
המציאות שאני העליתי כאן מראה שזה לא שוה. זוהי המציאות האמיתית איבעית אימא סברא [לפי המשקל הסגולי של הבוטנים והתירס] איבעית אימא מציאות ברורה.
וגם אנו הבאנו מהמומחה שהדברים שהם שווים בד"כ "הם המוכשרים לאכילה", ולא חומרי גלם אפילו מאכלים, והבן.
.
ואינו נכון, וכנ"ל.
 
וגדול"י כבר שנים סומכים עליו בכ"ד (כמו הפפושדו
עד כמה שידוע לי ד''ר ליכט הי''ו סובר שחומר ההתפחה ששמים בפפשדו הופך למים ולפי שיטתו אי אפשר להתיר [כמדומני שכך שמעתי פעם ממוחה כשרות שאמר כן בשמו].
 
גם רופא מומחה או משפטן מומחה יכול לטעות, וגם כימאי מומחה.
הרמב"ם היה 'מומחה' יותר גדול מד"ר ליכט והוא כותב שהמשקל הסגולי של חטה הוא 0.77.
כבר הובא לעיל פרופסור 'מומחה' אחר שסתר את דברי ד"ר ליכט.
הדברים כ"כ פשוטים שאין צריך אפילו מומחה בשביל זה. זה שהחומר עצמו בולע במים זה פשוט מאוד.

ההסרטה עלתה לעיל [אם הכונה להסרטה זו] ועליה כתבתי שאינה נכונה, כיון ששקלו את הבמבה והמצה לפני הטחינה, ולאחר מכן העבירו למזרק, ובין לבין 'נעלמים' כמה וכמה גרגירים, שהם משמעותיים לענינינו.

המציאות שאני העליתי כאן מראה שזה לא שוה. זוהי המציאות האמיתית איבעית אימא סברא [לפי המשקל הסגולי של הבוטנים והתירס] איבעית אימא מציאות ברורה.

ואינו נכון, וכנ"ל.
כל הקושי שלך הוא מנקודה אחת ויחידה שפספסת, אנו מדברים על דברים העומדים לאכילה "כמות שהם", כמו לחם "אפוי", בשר "מבושל", חיטה או קמח שהכינו מהם מאכל באפיה קליה בישול או טיגון "והוא מוכן לאכילה", וכן ע"ז הדרך. וכבר ביארנו בדברינו הארוכים שאפילו בשר חי כבד הוא במשקלו הסגולי באופן משמעותי ממים ולחם, אבל כשמתבשל נעשה שווה בשווה למים ולחם. ויתירה מזאת ביארנו שאפילו סוכר, דבש, ומלח, שראויים לטעימה גם כך, אבל הם מרוכזים מדאי, וזה מתאים שגם משקלם הסגולי כבד יותר מלחם מים ושאל מאכל רגיל. לפי שאינם עומדים ל"אכילה" כמות שהם בפני עצמם, לאכול מהם כזית או לשתות רביעית וכדומה, אלא עומדים לעירוב כל שהוא מהם בתוך תערובת של מאכל, עד שאין השפעה כמעט, ולא עוד אלא שבדר"כ מערבים מהם בעיסה או בתבשיל ומבשלים או אופים, כך שמשתנה ומשתווה משקלן הסגולי למאכל רגיל, וכ"ז נתברר ונתאמת גם ובעיקר ע"י מומחים. ולכן אין שום קושיא או סתירה מהרמב"ם אף אם היה מדבר להדיא על "משקלו הסגולי" של הקמח או החיטה, שהרי דיבר על קמח קודם לישה ואפיה, ובאמת שכן אנו רואים בחיטה, וכמו שעשו במדידותיהם הרב נר מצוה שהובא בפתח הדביר, והרב מטה יוסף יקואל שהובא בכף החיים, שקודם אפייתה משקלה הסגולי שונה, וכשהיא עיסה שאינה אפויה משקלה הסגולי שונה, ואילו לאחר שעשה ממנה לחם רך או בסקויט נכסס (בישקוגו"ט) נעשית שווה במשקלה הסגולי למים, עד שכשתמעך החללים עד תום תמצאן שוים, עי' עליהם. ולכן כל הרשימה וכל הקושיות מהמציאות כמי שאינם עוד.
ועוד שהרמב"ם איירי על משקל הקמח ביחס לנפח "כמות שהוא מונח בכלי בהנחה הטבעית שלו", ללא צמצום או דחיסה של החללים יותר מהצפיפות הטבעית של אותו קמח, שהרי לא דיבר ב"שיעורי אכילה", אלא ב"שיעור חלה", שהוא ניתן לפי חשיבות כמות הקמח קודם גלגול, דעריסותיכם כתיב, ואפילו קודם עירובו במים, כ"ש שהוא קודם לישה ואפיה. (וכפי שהבאנו מהרשב"א שחיל' להדיא בין "שיעור אכילה" שלא מתחשבים בנוזלים או חללים, דאכילה היינו הנאת גרון והנאת מעיים, לבין "שיעור הוצאה" שהנוזלים מצטרפים, שהוא שיעור "חשיבות המוצר כמות שהוא", וה"ה בנידון חלה בדיוק, ופשוט). ולכן כתב המרב"ם שיש שינוי בין הקמחים, כפי שביאר הרשב"ץ בתשובה שהשינוי הוא מחמת שזו טחינה דקה וזו גסה, כלומר שעי"ז יש יותר או פחות צפיפות, וגורם לשינוי המשקל אף שהוא באותו נפח.
לגבי הכחשת ההסרטות על הבמבה והשקדים, זה כמו לכסות את השמש בכברה, רואים בבירור שממשקל של 25 גרם במבה, המזרק מראה 24 סמ"ק, כך שגם אם תוסיף את מעט הפירורין שבמטחנה, תגיע אולי ל25 ואם תתעקש תור=מר שהגעת ל26 או 27, וזהו בדיוק דברי הפוסקים שכתבו לשער דוקא במשקל כי המשקל והמדה שוים "בקירוב", הרי שהדגישו בקירוב ולא תמיד בדקדוק מוחלט, אבל היא גופא הנותנת לשער דוקא במשקל לפי דעתם המסורה לנו במסורת בהירה דור אחר דור.
ועכ"פ הויכוח כאן לדעתי מיותר אחר כל מה שנכתב כאן, הטענות פרוסות לפני כל מי שחפץ, המגמות של שני הצדדים גם הם ברורים, וכל החפץ לעמוד על האמת ולהיווכח, הרי שלו לפניו.

ועכ"פ לדידן תלמידי מרן זיע"א דעתו ברורה כשמש בשנותיו האחרונות להתנגד בכל תוקף למי שרצה להורות לשער בנפח, והבוחר יבחר.

עד כמה שידוע לי ד''ר ליכט הי''ו סובר שחומר ההתפחה ששמים בפפשדו הופך למים ולפי שיטתו אי אפשר להתיר [כמדומני שכך שמעתי פעם ממוחה כשרות שאמר כן בשמו].
תוכל לראות (במו"מ שלי עם ר' עדה אלבה כאן בפורום) מה שכתב אלי בענין זה ממש בכמה מכתבים ולעמוד על דעתו העובדתית ההשערתית והצידוד ההלכתי בזה לדעתו.

בברכה רבה
 
ואילו לאחר שעשה ממנה לחם רך או בסקויט נכסס (בישקוגו"ט) נעשית שווה במשקלה הסגולי למים, עד שכשתמעך החללים עד תום תמצאן שוים, עי' עליהם.
אינו מדויק. הרב נר מצוה עשה בדיקה רק בפת, ויצא לו שוה למשקל המים, וזה אכן נכון שבפת כמו שלנו או ב'לפה' וכדומה לאחר פירור ומיעוך החללים הנפח שוה למשקל.
הרב מטה יוסף עשה בדיקה גם בפת וגם בביסקוג'ו ואדרבה יצא לו שהביסקוגו קל יותר, וכפי שכתב הרב ללוש בעצמו לעיל עי"ש.
ולכן כל הרשימה וכל הקושיות מהמציאות כמי שאינם עוד.
למה כמי שאינם?
ברשימה מופיע שהמשקל הסגולי של תפוח עץ - שהוא נאכל כמו שהוא הוא פחות מ0.7 ועוד פירות שנאכלים חיים שמשקלם הסגולי קטן עי"ש.
וגם הבדיקה 'מהמציאות' שאנו עשינו זה בקמח מצה [שזה מצה מפוררת, וכפי שהפוסקים כתבו] וכן בבמבה מפוררת, ויצא לנו אחרת ממה שיצא לכם.

ועוד שהרמב"ם איירי על משקל הקמח ביחס לנפח "כמות שהוא מונח בכלי בהנחה הטבעית שלו", ללא צמצום או דחיסה של החללים יותר מהצפיפות הטבעית של אותו קמח, שהרי לא דיבר ב"שיעורי אכילה", אלא ב"שיעור חלה", שהוא ניתן לפי חשיבות כמות הקמח קודם גלגול, דעריסותיכם כתיב, ואפילו קודם עירובו במים, כ"ש שהוא קודם לישה ואפיה.
כבר כתבתי לעיל
ומה שסיים שהרמב"ם כשכתב את השיעורים לא כיון לדיני אכילה אלא רק לדיני חלה - אם כן, אמאי כתב הרמב"ם את היחס של 'חטה' שהוא כ"א דרהם? למה הנפ"מ, הרי חלה מודדים בקמח, ולא מצאנו שום דבר אחר שיש נפ"מ לענין חטה מלבד ברכות, כגון הכוסס את החטה שמברך ברכה ראשונה ואחרונה.
וגם לגבי הקמח, הרמב"ם שם כתב ב' מדידות, וז"ל
וכבר עשיתי אני מדה בתכלית הדיוק שיכולתי ומצאתי שהרביעית האמורה בכל התורה מחזקת מן היין קרוב לעשרים וששה דרהם, ומן המים קרוב לעשרים ושבעה דרהם, ומן החטים קרוב לעשרים ואחד דרהם, ומקמח החטים קרוב לשמונה עשר דרהם. ומצאתי שעור חלה באותוה המדה חמש מאות ועשרים דרהם בקירוב מקמח החטים.
וב' מציאות מצא הרמב"ם. אחד ברביעית שמכילה ח"י דרהם קמח. ומציאה שניה מצא בשיעור תתקע"ז דרהם מים שמכילה תק"כ דרהם קמח והוא שיעור חלה, ולא כתב שלפי השיעור שעשה ברביעית שהוא ח"י דרהם יוצא ששיעור חלה הוא תק"כ דרהם, וא"כ כשכתב תחלה שהשיעור ברביעית הוא ח"י דרהם, ע"כ שהוא לענין ברכות, וכמו שכתב לענין חטה וכנ"ל.
ועוד אוסיף, מנין שהרמב"ם לא 'מיעך' את החללים גם לגבי 'חלה'? נכון שמהרי"ל והרמ"א ושאר האחרונים כתבו שלא דוחסים את הקמח, אבל מנין שכך סבר הרמב"ם? הרי בפועל במציאות אם לא דוחסים את הקמח לא יוצא כמו השיעור של הרמב"ם, ומסיבה זו מחמירים האשכנזים להפריש כך מ1.2 קילו, והרי הספרדים לא מחמירים בזה, והרי זה נגד המציאות? אע"כ שאנו סומכים על הרמב"ם בזה, ובאמת אם דוחסים את הקמח יוצא כמו שיעור הרמב"ם, וכפי שכתב הגר"ח נאה. וא"כ ההנחה שלשיעור חלה הרמב"ם לא מיעך אינה מוכרחת כלל.
ובפרט שכבר כתבנו שהרמב"ם לא מיירי בתחלה לשיעור חלה, אלא בצורה כללית כתב את השיעור של חטה ושל קמח [ונ"מ לענין ברכות], ולאחר מכן כתב את הבדיקה שלו לענין חלה, וכנ"ל.
לגבי הכחשת ההסרטות על הבמבה והשקדים, זה כמו לכסות את השמש בכברה, רואים בבירור שממשקל של 25 גרם במבה, המזרק מראה 24 סמ"ק, כך שגם אם תוסיף את מעט הפירורין שבמטחנה, תגיע אולי ל25 ואם תתעקש תור=מר שהגעת ל26 או 27, וזהו בדיוק דברי הפוסקים שכתבו לשער דוקא במשקל כי המשקל והמדה שוים "בקירוב", הרי שהדגישו בקירוב ולא תמיד בדקדוק מוחלט, אבל היא גופא הנותנת לשער דוקא במשקל לפי דעתם המסורה לנו במסורת בהירה דור אחר דור.
גם א"א להכחיש את הצילום שאני הבאתי שבו רואים מפורש שיש שינוי רב.
איני יודע למה אתם מתחמקים שוב ושוב מלעשות בדיקה מדוקדקת כמו שהציעו לכם בעבר וכמו שהצעתי אני.
האם אתם חוששים ממשהו?
אדרבה אם אתם בטוחים בדרככם ובמדידדתם תראו לי ולכולם שאנו עושים כמו שביקשו מאיתנו ונוכיח שגם בדרך זו אנו צודקים.
האם מדידה אחת מספיקה וזהו? ובפרט שיש סיכוי גדול שבטחינה עצמה מתעופפים גרגרים קטנים, וגם בהעברה למזרק וכו', וזה לא 'רק' גרם אחד או שנים.
ועכ"פ אחרי שאני הראיתי בבירור שהמדידה המדויקת שעשיתי מראה אחרת משלכם - מחובתכם לפרוך את המדידה שלי ולהראות שאיני צודק, וכל עוד אינכם רוצים לעשות כן, זה אומר דרשני.

ועכ"פ הויכוח כאן לדעתי מיותר אחר כל מה שנכתב כאן, הטענות פרוסות לפני כל מי שחפץ, המגמות של שני הצדדים גם הם ברורים,
איני יודע למה הויכוח מיותר. המגמה שלי היא לברר את העובדות כפי שבדקתי, וכך להגיע לחקר האמת.
איני יודע מה המגמה שלכם. האם אתם רומזים שבכל מקרה לא תשנו את דעתכם כיון שהמגמה שלכם היא להוכיח שהשיעור במשקל הוא הנכון? כך הבנתי מדבריכם. אם כך אז באמת אין מה להמשיך ולהוכיח מהמציאות. אם טעיתי איתי תלין משוגתי.
 
סטָטוּס
סגור לתגובות נוספות.
חזור
חלק עליון