• ניתן לשלוח יישובים בתורת מרן רבינו עובדיה יוסף זלה"ה, שיודפסו בע"ה בקובץ בית יוסף מהדורת תשפ"ה למייל: office@moreshet-maran.com בקובץ וורד, עד לחג השבועות תשפ"ד, אין התחייבות לפרסום, והרשות נתונה לערוך את הדברים לפני הפרסום.

הערות והארות במסכת בבא קמא

בבא קמא סט:

כרם רבעי נמי גמר קדש קדש ממעשר כתיב כו׳ מה קדש דכתיב גבי מעשר ״אע"ג דממון גבוה״ הוא לענין פדייה אוקמיה רחמנא ברשותיה אף האי קדש נמי דכתיב גבי כרם רבעי ״אע"ג דלאו ממון דידיה״ הוא לענין אחולי אוקמיה רחמנא ברשותיה כו׳

צ״ע בשינוי בלשון, מדוע אצל מעשר נקט ״ממון גבוה הוא״ ואצל כרם רבעי נקט ״לאו ממון דידיה הוא״
 
בבא קמא סט:

כרם רבעי נמי גמר קדש קדש ממעשר כתיב כו׳ מה קדש דכתיב גבי מעשר ״אע"ג דממון גבוה״ הוא לענין פדייה אוקמיה רחמנא ברשותיה אף האי קדש נמי דכתיב גבי כרם רבעי ״אע"ג דלאו ממון דידיה״ הוא לענין אחולי אוקמיה רחמנא ברשותיה כו׳

צ״ע בשינוי בלשון, מדוע אצל מעשר נקט ״ממון גבוה הוא״ ואצל כרם רבעי נקט ״לאו ממון דידיה הוא״
עיין בחזו"א בב"ק סימן יח
 
לב.

מתני' שנים שהיו ״מהלכין״ ברה"ר אחד רץ ואחד מהלך או שהיו שניהם רצין והזיקו זה את זה שניהם פטורין

פתח בשנים ״מהלכין״ וסיים באחד ״רץ״ ואחד מהלך, והול״ל שנים שהיו ברה״ר אחד רץ ואחד מהלך כו׳

ואולי יש ג׳ בבות במתני׳ שנים מהלכין, אחד רץ ואחד מהלך, שניהם רצין וצ״ע
עיין שם בגמרא בדף מח רע"ב ברש"י ובתוס'.
 
בבא קמא דף עד:

איתיביה רב חסדא לרב הונא מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה כו׳

רש״י טבי שם העבד

לכאורה אינו מובן כוונתו בזה, ואולי כוונתו לאפוקי מלפרש ״טבי״ מלשון טוב דהיינו שעבד טוב הוא, ולכן פי׳ שזה שמו
 
דבר מעניין ראיתי במסכת בבא קמא שהגמרא מרבה לכתוב ״אמרי״ ובדף עא. עג פד: מצינו כן הרבה מאוד. האם יש איזה ביאור לזה?

מה הכוונה ב״אמרי״, בני הישיבה?
 
בבא קמא דף עד:

איתיביה רב חסדא לרב הונא מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה כו׳

רש״י טבי שם העבד

לכאורה אינו מובן כוונתו בזה, ואולי כוונתו לאפוקי מלפרש ״טבי״ מלשון טוב דהיינו שעבד טוב הוא, ולכן פי׳ שזה שמו
אולי כוונת רש"י לאפוקי מדעת החוקרים שטבי הוא שם כינוי כללי לעבדים כנעניים בתקופת התנאים.
 
ודאי שלא נחשב גרמא וודאי שכן הדין אף שודאי ישבר בזרקית החץ, (ואף בזורק חפץ אינו ודאי שישבר אם יניח תחיו כרים וכסתות) כמדומני שנהוג לומר שחפץ שהוא באויר אין לו דמים משא''כ כשלא נעשה מעשה בגוף החפץ עדיין יש לו שוק.
עיין חידושי הגרש"ש שם שהאריך לבאר ליסוד הנ"ל וע"ע בחזו"א שם.
 
ואולי כוונתו לאפוקי מלפרש ״טבי״ מלשון טוב דהיינו שעבד טוב הוא, ולכן פי׳ שזה שמו
אולי כוונת רש"י לאפוקי מדעת החוקרים שטבי הוא שם כינוי כללי לעבדים כנעניים בתקופת התנאים.
במדרש רבה סוף מצורע: טוביתא אמתיה דר"ג, ובמתנות כהונה: כך היה שם שפחתו, לשון טובה לסימן טוב, וכן היה קורא שם עבדו טבי לשון טוב.
ובמדרש רבה בהר (לג, א) אמר רשב"ג לטבי עבדיה, טעות הוא כי טבי נפטר בחיי ר"ג, אלא צ"ל אמר ר"ג (חדושי הרש"ש, ומציין למתנות כהונה הנ"ל, דהיינו שלפי"ד לא צריך למיגרס ר"ג, כי אפשר שגם רשב"ג קרא לעבדו טבי לסימן טוב)
 
בבא קמא דף עה:

משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל

יש לעיין מדוע נקט לשון ״פר״ ו״איל״ ולא שור ושה כלישנא דקרא
 
בבא קמא דף עד: איתיביה רב חסדא לרב הונא מעשה בר"ג שסימא את עין טבי עבדו והיה שמח שמחה גדולה כו׳
רש״י טבי שם העבד
לכאורה אינו מובן כוונתו בזה, ואולי כוונתו לאפוקי מלפרש ״טבי״ מלשון טוב דהיינו שעבד טוב הוא, ולכן פי׳ שזה שמו
אולי כוונת רש"י לאפוקי מדעת החוקרים שטבי הוא שם כינוי כללי לעבדים כנעניים בתקופת התנאים.
ומה שפירש רש"י טבי שם העבד, יש לומר שלא נפרש שסימא העין הטוב של עבדו, או עין של אחד מטובי עבדיו, לכן פירש כך. (קובץ גליונות מריח ניחוח תשע"ו עמוד 25)
אך עדיין צ"ל למה רש"י מפרש כן רק בב"ק
 
נערך לאחרונה:
בבא קמא דף עה: משום סומכוס אמרו הן משלמין תשלומי כפל והוא משלם תשלומי שלשה לפר ושנים לאיל
יש לעיין מדוע נקט לשון ״פר״ ו״איל״ ולא שור ושה כלישנא דקרא
הביטוי שלשה לפר ושנים לאיל הוא מושאל מהקרא שלשה עשרונים לפר ושנים לאיל, כי בענין טביחה ומכירה כתוב שור ושה ולא פר ואיל, ובדרך כלל נקט הש"ס ד' וה' ולא ג' וד', מבלי להזכיר שור ושה. (דליית הכרם מהדורא תניינא עמוד תקנ"ד)
 

ודאי שלא נחשב גרמא וודאי שכן הדין אף שודאי ישבר בזרקית החץ, (ואף בזורק חפץ אינו ודאי שישבר אם יניח תחיו כרים וכסתות) כמדומני שנהוג לומר שחפץ שהוא באויר אין לו דמים משא''כ כשלא נעשה מעשה בגוף החפץ עדיין יש לו שוק.
רק דבר שבחפצא כבר הוא אין לו דמים.
 
בבא קמא עז:

אי רבנן טריפה במכירה איתא ״בזביחה״ ליתא

יש לעיין מדוע נקט הגמרא לשון זביחה ולא טביחה
 
בבא קמא עז:

רש״י ד״ה אפילו בתמימין - וכ"ש בבעלי מומין בחוץ דשינויא דחיקא הוא

כוונת רש״י צ״ב, ולכאורה צ״ל ״דמ״ש [דמה שכתב] כו׳ שנויא דחיקא הוא״
 
דף עט:

רש״י ד״ה גמ' בחורשין - ביערות כדמתרגמינן ביער חורשא

יש לעיין מדוע לא כתב כן לעיל בתחילת העמוד (ע״ש שכתב שהטמין בחורשין - שנטמן ביער לגנוב בהמות הרועות שם)
 
חזור
חלק עליון