ברכת השניצל שהכל ללא ספק

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
חזק ואמץ!
אצרף כאן קובץ מו"מ של המחבר עם אחד הת"ח שעסק בנושא זה טובא בעבר, ובתוכו יש תשובות לטענות רבות, ומהם הטענות של כבודו, ואף שמסתמא כבודו כבר ראה קובץ זה בעבר, שהרי כבודו מכיר טוב את המכותב, מ"מ אם זה לא יספיק, נוכל להמשיך במו"מ ממוקד ע"ג זה. (מו"מ זה התקיים בתחילת חודש אלול האחרון, ועד שיצא החוברת ע"י המחבר, היו עוד דברים רבים שהתבררו).
ואציין לפי סדר אותותי'ו:
ב"ה
א. עי' הערה 21, וכוונתו לדברי המאירי שהובאו בחוברת עמ' 72 ד"ה עוד בה
ב. עי' הערה 46
ג. אה"נ ראוי לתקן הניסוח, (אף שלגוף הדברים כך היא דרך הפוס' להשמיע בדרך מו"מ האם משמעות הש"ס מסייעת או דוחה, ולא שמכריעים עפ"ז חלילה נגד הראשונים, אבל מבארים במו"מ את השיקולים של הפוסקים, שעי"ז מבינים יותר את רוח דברי רוב הראשונים והש"ע שפירשו ופסקו אחרת, ודו"ק. וז"ל מרן הב"י יו"ד סי' קעח: וסובר הרמב"ם דבלורית היינו שמגלח מן הצדדים ומניח שער באמצע וכן כתב בפירוש המשנה פ"ק דע"ז (מ"ג) וכתב שתספורת כזה אסור לנו מן התורה כדי שלא נדמה כהם אבל רש"י פירש שם (ח. ד"ה בלוריתו) דבלורית היינו שמספר ומניח שער מאחורי העורף ולפי דבריו היינו מספר קומי דבסמוך וכן נראה מדאמרינן בפרק עשרה יוחסין ת' מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר היו וכולם מספרים קומי ומגדלים בלורית היו משמע דחדא מילתא קאמר שהיו מספרים קומי דהיינו שהיו מספרים מלפניהם ומגדלים בלורית מאחורי ערפם דאילו לדברי הרמב"ם אם היו מספרים קומי דמשמע דהיינו שהיו מניחין שער מאחורי ערפם היכי קאמר בתר הכי שהיו מגדלים בלורית דהיינו שהיו מגלחין כל סביבות הראש ואין מניחין שער אלא באמצע לפי פירוש של הרמב"ם ודוחק לפרש שקצתם היו מספרי קומי וקצתם היו מגדלי בלורית. עכל"ק. הרי שסייע ממשמעות הגמ' נגד הרמב"ם, אלא שלא הכריע כפ"ז (כמבואר בהמשך דבריו ע"ש), אלא רק סייע בזה ללומד להבין יותר את שיטת רש"י והמנהג, ותול"מ. אבל כאמור עדיף טפי לתקן ניסוח לניסוח הולם יותר.

בברכה רבה

 

[איש תם]

ב. עי' הערה 46

אבל הערתי היא שרבים מהאחרונים ומכללם מרן הראש"ל שליט"א העירו לנכון שאין מזה ראיה לציפוי ממין דגן. ועל זה לא השיב מאומה.

א. עי' הערה 21, וכוונתו לדברי המאירי שהובאו בחוברת עמ' 72 ד"ה עוד בה

לפי מה שכתבו הראשונים שיש חילוק בין בא להכשיר את המאכל לבין בא להכשיר את פיו, דבריו אינם נכונים כלל.
וכמו שכתב מרן הראש"ל שליט"א בילקו"י כת"י הנ"ל בזה"ל: "וע' בשט"מ )ברכות לז. ד"ה הכוסס(, שמבואר בדבריו שכשאין הדגן בתערובת "אינו עיקר כלל". ע"ש. ולכאו' הוא כדברי המאירי. אלא מבואר בדבריו שהוא במליח ופת שהפת "לא בא אלא להכשיר את פיו", משא"כ בנ"ד". עכ"ל.

 

[איש תם]

ג. אה"נ ראוי לתקן הניסוח, (אף שלגוף הדברים כך היא דרך הפוס' להשמיע בדרך מו"מ האם משמעות הש"ס מסייעת או דוחה, ולא שמכריעים עפ"ז חלילה נגד הראשונים, אבל מבארים במו"מ את השיקולים של הפוסקים, שעי"ז מבינים יותר את רוח דברי רוב הראשונים והש"ע שפירשו ופסקו אחרת, ודו"ק. וז"ל מרן הב"י יו"ד סי' קעח: וסובר הרמב"ם דבלורית היינו שמגלח מן הצדדים ומניח שער באמצע וכן כתב בפירוש המשנה פ"ק דע"ז (מ"ג) וכתב שתספורת כזה אסור לנו מן התורה כדי שלא נדמה כהם אבל רש"י פירש שם (ח. ד"ה בלוריתו) דבלורית היינו שמספר ומניח שער מאחורי העורף ולפי דבריו היינו מספר קומי דבסמוך וכן נראה מדאמרינן בפרק עשרה יוחסין ת' מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר היו וכולם מספרים קומי ומגדלים בלורית היו משמע דחדא מילתא קאמר שהיו מספרים קומי דהיינו שהיו מספרים מלפניהם ומגדלים בלורית מאחורי ערפם דאילו לדברי הרמב"ם אם היו מספרים קומי דמשמע דהיינו שהיו מניחין שער מאחורי ערפם היכי קאמר בתר הכי שהיו מגדלים בלורית דהיינו שהיו מגלחין כל סביבות הראש ואין מניחין שער אלא באמצע לפי פירוש של הרמב"ם ודוחק לפרש שקצתם היו מספרי קומי וקצתם היו מגדלי בלורית. עכל"ק. הרי שסייע ממשמעות הגמ' נגד הרמב"ם, אלא שלא הכריע כפ"ז (כמבואר בהמשך דבריו ע"ש), אלא רק סייע בזה ללומד להבין יותר את שיטת רש"י והמנהג, ותול"מ. אבל כאמור עדיף טפי לתקן ניסוח לניסוח הולם יותר.

כמובן שיש חילוק גדול בין מרן הב"י שהיה לפני מאות שנים, ובכמה מקומות פליג על רבותינו הראשונים, לבין דורינו. וגם מרן הב"י כתב זאת כשהיה רב רבנן, ולא אברך צעיר.
זאת מלבד שמרן הב"י לא כתב שכך "מוכח" אלא שכך נראה.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
א.
לא מצאתי כזה חילוק בראשונים, בין להכשיר את המאכל, ללהכשיר את פיו,
בשטמ"ק שהזכיר מרן שליט"א כתוב חילוק בין תערובת, שאז הוא מעיקרי המאכל, ולכן הוא חשוב ואמרינן כל שיש בו, לבין כשהוא בעינו, כפת ומליח, שאז אינו מעיקרי המאכל, ולכן אינו חשוב. אלא שהוסיף לבאר, שמא תאמר סוף סוף כשאינו בתערובת הרי הוא בפ"ע, ויברך עליו מטעם זה, לזה הוסיף, "ולא בא אלא להכשיר את פיו", שאינו לעצמו כדי שיברך עליו, אלא כטפל למליח, ולכן אינו סיבה לברך עליו.
וע"ז גופיה בא המאירי שהביא מרן זיע"א ביבי"א ובחזו"ע, ומקשה מדוע על רקיקין שאינם אלא להחזיק הנוגט, מברכים, ואילו על פת שלא באה אלא להכשיר פיו, אינו מברך, ומבאר, שדוקא פת שהיא טפלה למליח מצד האכילה, נפטרת באכילת המליח, אבל רקיקין שאינם טפלין לנוגט מצד האכילה, רק מצד האחיזה שלא יטנפו ידיו, לכן אינם נפטרין בברכת הנוגט, אלא יברך עליהם.

ונמצא שדברי השטמ"ק והמאירי משלימים זל"ז, ודברי המחבר לכל אורך הקונטרס מה שלמד בדברי הראשונים שביארו ההיא דכל שיש בו דהיינו דוקא כשאינו טפל כמו ששנינו בפת ומליח, אתי שפיר כפתור ופרח, שדגן שהוא טפל מצד האכילה, כגון ציפוי השניצל, שבא להטעים את העוף או הדג, ואינו בתערובת עם חלקי הדג, אלא הדג בעינו והציפוי בעינו, כיון שאינו בתערובת, אינו מעיקרי המאכל, ולכן אינו חשוב, כדברי השטמ"ק, וגם לא יברך עליו מצד שהוא בעינו, כיון שלא בא אלא להטעים את הדג או העוף, נמצא שהוא טפל לו מצד האכילה, כפת למליח, ולכן מברך על העוף או הדג, ופוטר את הציפוי.

ב.
אין כוונת הגאון שבט הלוי "להוכיח" מסי' רב סעי' יג שדגן הניתן לשרת אף שבא לטעם אין מברכים עליו, אלא "לבאר" ע"פ המבואר בסי' רב סעי' יג ובאחרונים על הדין המובא שם, שכל ציפוי לעולם אן מברכים עליו, כמבואר במשנ"ב שם (ס"ק סז), שהציפוי נחשב משרת.
אבל את עיקר הדין שדגן שניתן רק לשרת אין בו דין כל שיש בו, אף שהוא לטעם, זה לא ראה צורך להביא ראיה, כי כך היה בעיניו פשוט, כנראה ע"פ המשנה כל שהוא עיקר ועמו טפלה וכו' כיצד הביאו לפניו מליח בתחילה ופת עמו וכו', והרמב"ם פ"ג שכתב על דגן, בד"א שאינו טפל, בין טפלה המעורבת בין שאינה מעורבת, כנודע. ובשבה"ל חלק ו' הוסיף לבאר שיטתו, ושם ציין למשנ"ב סי' רד (ס"ק נא), דאף שהציפוי סוכר ודבש, הרבה מהפרי, הפרי עיקר, ע"כ. ומבואר דציפוי לעולם חשיב טפל אפילו הוא יותר מהפרי, ומינה למין דגן, דאף שמיעוט דגן נחשב כרוב, אבל דגן שהוא טפל אין מברך עליו, כמבואר במשנה וברמב"ם, וכיון שציפוי נחשב טפל, לכן אין לברך עליו. כנלע"ד ברור בכוונתו. ואיני מוצא עליו מקום תימה. ודברים אלו נתבארו בקונטרס לכל ארכו, כך שדברי השבט הלוי שם מובנים שפיר. (אגב, מי זה "רבים מהאחרונים" שהעירו על שבט הלוי, זולת מה שהביא מרן הראש"ל שליט"א את הערת ידידי על שבט הלוי, ולא הזכיר ולו אחד שהעיר כן עליו.

ג.
אני מכבד בזה את דעתו של כבודו, לענ"ד הדברים נראים קצת אחרת, וכשם שפרצופיהם שונים וכו',
אבל אדרבא עצתי למחבר שיתקן, בודאי עדיף טפי, ואפריו"ן למר.

בברכה רבה

 

[איש תם]

א.
לא מצאתי כזה חילוק בראשונים, בין להכשיר את המאכל, ללהכשיר את פיו,
בשטמ"ק שהזכיר מרן שליט"א כתוב חילוק בין תערובת, שאז הוא מעיקרי המאכל, ולכן הוא חשוב ואמרינן כל שיש בו, לבין כשהוא בעינו, כפת ומליח, שאז אינו מעיקרי המאכל, ולכן אינו חשוב. אלא שהוסיף לבאר, שמא תאמר סוף סוף כשאינו בתערובת הרי הוא בפ"ע, ויברך עליו מטעם זה, לזה הוסיף, "ולא בא אלא להכשיר את פיו", שאינו לעצמו כדי שיברך עליו, אלא כטפל למליח, ולכן אינו סיבה לברך עליו.
וע"ז גופיה בא המאירי שהביא מרן זיע"א ביבי"א ובחזו"ע, ומקשה מדוע על רקיקין שאינם אלא להחזיק הנוגט, מברכים, ואילו על פת שלא באה אלא להכשיר פיו, אינו מברך, ומבאר, שדוקא פת שהיא טפלה למליח מצד האכילה, נפטרת באכילת המליח, אבל רקיקין שאינם טפלין לנוגט מצד האכילה, רק מצד האחיזה שלא יטנפו ידיו, לכן אינם נפטרין בברכת הנוגט, אלא יברך עליהם.

ונמצא שדברי השטמ"ק והמאירי משלימים זל"ז, ודברי המחבר לכל אורך הקונטרס מה שלמד בדברי הראשונים שביארו ההיא דכל שיש בו דהיינו דוקא כשאינו טפל כמו ששנינו בפת ומליח, אתי שפיר כפתור ופרח, שדגן שהוא טפל מצד האכילה, כגון ציפוי השניצל, שבא להטעים את העוף או הדג, ואינו בתערובת עם חלקי הדג, אלא הדג בעינו והציפוי בעינו, כיון שאינו בתערובת, אינו מעיקרי המאכל, ולכן אינו חשוב, כדברי השטמ"ק, וגם לא יברך עליו מצד שהוא בעינו, כיון שלא בא אלא להטעים את הדג או העוף, נמצא שהוא טפל לו מצד האכילה, כפת למליח, ולכן מברך על העוף או הדג, ופוטר את הציפוי.

אז מה מרן הראש"ל שליט"א בא להביא מזה? הרי סיים בדבריו "אלא מבואר בדבריו שהוא במליח ופת שהפת "לא בא אלא להכשיר את פיו", משא"כ בנ"ד", ונידונו הוא ברכת השניצל, ומבואר דס"ל דאין לדמותו למליח ופת.

ב.
אין כוונת הגאון שבט הלוי "להוכיח" מסי' רב סעי' יג שדגן הניתן לשרת אף שבא לטעם אין מברכים עליו, אלא "לבאר" ע"פ המבואר בסי' רב סעי' יג ובאחרונים על הדין המובא שם, שכל ציפוי לעולם אן מברכים עליו, כמבואר במשנ"ב שם (ס"ק סז), שהציפוי נחשב משרת.
אבל את עיקר הדין שדגן שניתן רק לשרת אין בו דין כל שיש בו, אף שהוא לטעם, זה לא ראה צורך להביא ראיה, כי כך היה בעיניו פשוט, כנראה ע"פ המשנה כל שהוא עיקר ועמו טפלה וכו' כיצד הביאו לפניו מליח בתחילה ופת עמו וכו', והרמב"ם פ"ג שכתב על דגן, בד"א שאינו טפל, בין טפלה המעורבת בין שאינה מעורבת, כנודע. ובשבה"ל חלק ו' הוסיף לבאר שיטתו, ושם ציין למשנ"ב סי' רד (ס"ק נא), דאף שהציפוי סוכר ודבש, הרבה מהפרי, הפרי עיקר, ע"כ. ומבואר דציפוי לעולם חשיב טפל אפילו הוא יותר מהפרי, ומינה למין דגן, דאף שמיעוט דגן נחשב כרוב, אבל דגן שהוא טפל אין מברך עליו, כמבואר במשנה וברמב"ם, וכיון שציפוי נחשב טפל, לכן אין לברך עליו. כנלע"ד ברור בכוונתו. ואיני מוצא עליו מקום תימה. ודברים אלו נתבארו בקונטרס לכל ארכו, כך שדברי השבט הלוי שם מובנים שפיר. (אגב, מי זה "רבים מהאחרונים" שהעירו על שבט הלוי, זולת מה שהביא מרן הראש"ל שליט"א את הערת ידידי על שבט הלוי, ולא הזכיר ולו אחד שהעיר כן עליו.

אם זה כ"כ פשוט אז למה מרן הראש"ל שליט"א דוחה את ראייתו?

אגב, מי זה "רבים מהאחרונים" שהעירו על שבט הלוי

מה שמצויין אצלי כעת, מלבד ילקו"י למרן הראש"ל שהעיר בזה בפשיטות:
אוצר תשובות לשאלות מצויות (קליין, עמ' תנח והלא'). ובס' פתחי הלכה (פארסט, פ"ז סכ"ח ובמילואים סי' טו) ובתשובתו שנדפסה בשו"ת רבבות אפרים ח"ה (סי' קמז). ובס' פי כהן (אייכארן, עמ' תסו). ובקובץ שואל ומשיב ח"ו (עמ' קצב). פני השלחן (עמ' רכה).

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
ואגב, אשמח לדעת מה כבודו משיב על הראיה מדברי מרן הכסף משנה והבית יוסף,
מצורף כאן מו"מ שלי עם ידי"נ הרה"ג יהודה בן דוד שליט"א בזה, ושם מבוארת הראיה מדברי מרן הכס"מ באופן חותך, ושכן הבינו הרב לחם יהודה עייאש, והרב פרי מגדים, מלבד מה שבחוברת מצא לזה עוד אחרונים שכך למדו בזה, ולא מצינו ולו לאחד שביאר דברי מרן הכס"מ באופן שנדחית הראיה ממנו.

בברכה רבה

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה

א.
זו שאלה טובה על דברי מי שגדול, לי יש ביאור לזה, אבל כדי שלא לסטות מהמו"מ הממוקד, האם הטענה על המחבר, לפי החילוק שכבודו היה בטוח בו, נדחתה, האם סיימנו עם טענה זו?

ב.
לפני ביאור דעתו של מי שגדול, יש לכבודו עדין קושיא על עצם הביאור, או שסיימנו עם טענה זו?

ג.
יש"כ על המקורות שהעירו בזה, אני סומך על כבודו, אין לי הזמן לעיין בהם, אולם לפי האמור דברי השבט הלוי בינתיים מבוארים, ואם עדין קשה, אשמח לנסות ליישב.

ד.
יש עוד טענות ממוקדות על המחבר?

ה.
מה כבודו משיב על הראיה הנ"ל מהכס"מ?

בברכה רבה

 

[ראובן יוסף מיארה]

מודעה רבא לאורייתא,
לכל הת"ח שלמדו בקונטרס "גדר כל שיש בו" שכתבתי בס"ד,
בהיות וקיבלתי כמה הערות בונות מת"ח שעי' בקונטרס, על כמה מהלשונות שמובאים שם, בדרך המו"מ ההלכתי, נמלכתי בזה ברבותי, וייעצו לי ג"כ לתקן כמה לשונות, וכיון שהמטרה שלי היא לשם שמים, ולנהוג כדרכה של תורה, בעהי"ת אתקן ע"פ עצתם במהדורה הבאה, והאמת והשלום אהבו.

עוד אודיע בשער בת רבים, שכן מטרתנו בחיבור זה כקודמיו הוא לברר את האמת אליבא דהלכתא, ואם ימצא המוצא הארה או הערה נשמח לשמוע במייל הפרטי שציינו בתחילת החוברת. ובעז"ה נקבל את האמת ממי שאמרה, שכל מטרתנו ומגמתנו הוא לשם שמים להגדיל תורה ולאדירה, ללא שום נגיעות ח"ו.

ידידכם עוז
זעירא ראובן יוסף מיארה

 

[אברך מבני ברק]

כעת שמעתי מת"ח מותיקי תלמידיו של מרן שליט"א בכמשיח לפי תומו שבערב שבת פר' ויגש דיבר מרן שליט"א בקרב תלמידיו בשבח הקונ' והמחבר ואפי' שהיה ת"ח שרצה לדחות את הראיה מהכס"מ בכ"ז מו"ר שליט"א אמר לו אפ"ה ברכת השניצל שהכל. אולי הרבנים שאם היו שם יוכלו גם להעיד על זה.
ואם המחבר כבר כאן דע לך שמרן שליט"א חפץ בעוד קונ' שחילק הכל...

 

[ראובן יוסף מיארה]

כעת שמעתי מת"ח מותיקי תלמידיו של מרן שליט"א בכמשיח לפי תומו שבערב שבת פר' ויגש דיבר מרן שליט"א בקרב תלמידיו בשבח הקונ' והמחבר ואפי' שהיה ת"ח שרצה לדחות את הראיה מהכס"מ בכ"ז מו"ר שליט"א אמר לו אפ"ה ברכת השניצל שהכל. אולי הרבנים שאם היו שם יוכלו גם להעיד על זה.
ואם המחבר כבר כאן דע לך שמרן שליט"א חפץ בעוד קונ' שחילק הכל...

כן שח לי ג"כ הרב עבדיאל ישראלי שליט"א שכן אמר לו מרן בליל שבת.

 

[מורשת מרן]

כעת שמעתי מת"ח מותיקי תלמידיו של מרן שליט"א בכמשיח לפי תומו שבערב שבת פר' ויגש דיבר מרן שליט"א בקרב תלמידיו בשבח הקונ' והמחבר ואפי' שהיה ת"ח שרצה לדחות את הראיה מהכס"מ בכ"ז מו"ר שליט"א אמר לו אפ"ה ברכת השניצל שהכל. אולי הרבנים שאם היו שם יוכלו גם להעיד על זה.
ואם המחבר כבר כאן דע לך שמרן שליט"א חפץ בעוד קונ' שחילק הכל...

לעניין הדחייה מהב"י, לא כל כך מדוייק.
עכ"פ חשבתי בהתחלה לכתוב כאן מה אמר מרן שליט"א בליל שבת. ושוב בינותי שאין עניין בזה, ואי אפשר לפסוק הלכות על פי שמועות. למרות שאנחנו שמענו כן במאת האחוזים.
שימו לב שהרבה מהדיון פה הוא על השמועות, ומה דעתו של מרן שליט"א, ואם נגרר שוב לשמועות, שוב יחזור הפולמוס כגלגל, באופן שאין הכרע. וב"ה שהגענו לדיון ענייני, ואין עניין להרוס.
ואין לנו אלא הוראותיו הברורות של מרן שליט"א בכתב, או בשיעוריו.

 

[אברך מבני ברק]

עכ"פ חשבתי בהתחלה לכתוב כאן מה אמר מרן שליט"א בליל שבת. ושוב בינותי שאין עניין בזה, ואי אפשר לפסוק הלכות על פי שמועות. למרות שאנחנו שמענו כן במאת האחוזים.
שימו לב שהרבה מהדיון פה הוא על השמועות, ומה דעתו של מרן שליט"א, ואם נגרר שוב לשמועות, שוב יחזור הפולמוס כגלגל, באופן שאין הכרע. וב"ה שהגענו לדיון ענייני, ואין עניין להרוס.
ואין לנו אלא הוראותיו הברורות של מרן שליט"א בכתב, או בשיעוריו.

נראה שחבל מאד שכת"ר לא הביע דעתו כיון שאין אנו פוסקים ע"פ שמועות אבל שמועה מכלי ראשון במיוחד מאדם בר סמכא שיודע להעביר הדברים כשצריך יותר מהרבנים שנכתבו לעיל ע"י איש תם.
ועוד שאין פה ענין של להרוס או או לדון על שמועות, פשוט אצלי כתוב שזה פורום מורשת מרן ולכן אני בא לדון בדברי מרן שליט"א אחרי שדנו בדברי מרן הבית יוסף ומרן זצ"ל עכשיו רוצים לדון בדברי מרן שליט"א.

 

[מורשת מרן]

לכל חברי הפורום היקרים והנכבדים,
ברוך ה' שהחיינו וקיימנו והגיענו שהשיח באשכול הזה חזר לפרופורציות נכונות, ודנים בנדון זה כבכול דיון הלכתי, בצורה עניינית לגופו של עניין, כראוי וכנאה לתלמידיו של מרן זיע"א ולהבדיל בין החיים מרן הראש"ל שליט"א, וכמו שרגילים חברי הפורום היקרים לדון בשאר הנושאים בפורום.
לאור הבהרתו של הרב מיארא שכתב לעיל, מחקתי את כל ההתכתבויות שהיו בעבר. וד"ל.
ומעל במה זו ראוי לשבח את הרב @ראובן יוסף מיארה על גבורותו לכתוב ההבהרה הנ"ל, ומזה רואים שכל מטרתו לשם שמים. ויה"ר שימשיך לעלות מעלה מעלה, ויאיר את עיניהם של ישראל בהלכה, עכ"פ הדרך המסורה לנו מדור לדור, לאורך ימים ושנות חיים. אמן.

 

[אברך מבני ברק]

והאמת והשלום אהבו...

 

[ראובן יוסף מיארה]

חזק וברוך לרב מורשת מרן שליט"א שהעמיד את הדברים על דיוקם ומתכונתם, וזכות הרבים תלוייה בו, וימשיך לעשות עוד כהנה וכהנה מתוך בריאות גופא ונהורא מעליא, אכי"ר.

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה
אשריכם תלמידי חכמים! חזקו ואמצו!!!

כמה מרנין את הלב להיות חלק מהשמחה שבין תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימים זה לזה בהלכה, במקל נועם (סנהדרין כד. ובמאירי שם), בנועם שיח, ומקבלי'ם זה מזה, ונותנים רשות זה לזה, להקדיש ליוצרם בנחת רוח!

וכזה ראה וקדש!

 

[הרב שמעון ללוש]

ב"ה

לגבי המובא לעיל מההכרעה הסופית של הילקו"י כת"י שעתיד לראות אור, שראיתי בכלליות שהעירו אודותיו כמה מחכמי ביהמ"ד דכאן כמה הערות בונות בניסוח ובסידור הדברים וכדומה, לבי אומר לי, כפי שהנני איש צעיר הספקתי מעט להכיר דרכו של מרן שליט"א, דאף שמרן שליט"א שינה ותיקן את ההכרעה הסופי כפי שהסיק לבסוף ובהלכה למעלה, אולם עדין לא ישב על עריכת וסידור גוף הדברים בפנים שיהיו תואמים תיבה בתיבה אות באות למהלך הסופי שבו ראה את הדברים לבסוף, שכידוע כמה יש על צוארו, ולכן החשוב בעיניו בעיקר הוא שתהיה המסקנה וההכרעה ברורה, וע"ז עיקר מגמתו, כפי שאמר לי ולאחרים כמה פעמים, ומסתמא כוונתו לפני סגירת הספר לדפוס לעבור על כמה נושאים שצריכים גימור עריכה מחדש לפי ההכרעה הסופית שנתקבלה בהם, ולכן אין כ"כ לתלות בגוף המו"מ, כמו בשינוי שעשה בגוף ההלכה ובמסקנת הדברים בהערה. כל זה הוא מהשערת לבי, ואיני אומר קבלו דעתי, ואם שגיתי, עימי תלין משוגתי.

בברכה רבה

 

[אברך מבני ברק]

ואם בשלום ואמת עסקינן, אז מי שדוגל בשיטה הזו ראוי לחבר קונ' עם שם כזה ובודאי שדבריו יתקבלו

 

[אברך מבני ברק]

ב"ה לפני כמה דק' חזרנו משיעור של מרן שליט"א (וכן ראיתי שם את בנימין לוריא - חבר הפורום כאן) ושם מרן הסביר למה צריך לברך על השניצל שהכל והכריז ואמר שהציבור ידע "ברכת השניצל שהכל - זה הברכה על הניצל כך צריך לברך"

 

[ראובן יוסף מיארה]

ב"ה

לגבי המובא לעיל מההכרעה הסופית של הילקו"י כת"י שעתיד לראות אור, שראיתי בכלליות שהעירו אודותיו כמה מחכמי ביהמ"ד דכאן כמה הערות בונות בניסוח ובסידור הדברים וכדומה, לבי אומר לי, כפי שהנני איש צעיר הספקתי מעט להכיר דרכו של מרן שליט"א, דאף שמרן שליט"א שינה ותיקן את ההכרעה הסופי כפי שהסיק לבסוף ובהלכה למעלה, אולם עדין לא ישב על עריכת וסידור גוף הדברים בפנים שיהיו תואמים תיבה בתיבה אות באות למהלך הסופי שבו ראה את הדברים לבסוף, שכידוע כמה יש על צוארו, ולכן החשוב בעיניו בעיקר הוא שתהיה המסקנה וההכרעה ברורה, וע"ז עיקר מגמתו, כפי שאמר לי ולאחרים כמה פעמים, ומסתמא כוונתו לפני סגירת הספר לדפוס לעבור על כמה נושאים שצריכים גימור עריכה מחדש לפי ההכרעה הסופית שנתקבלה בהם, ולכן אין כ"כ לתלות בגוף המו"מ, כמו בשינוי שעשה בגוף ההלכה ובמסקנת הדברים בהערה. כל זה הוא מהשערת לבי, ואיני אומר קבלו דעתי, ואם שגיתי, עימי תלין משוגתי.

בברכה רבה

באמת שזכיתי לראות את מה שמרן כתב בתחילה בילקו"י הנד"מ, ושם היה כתוב כך, בהלכה למעלה: על קציצות בשר, אף שיש בתוכם תערובת של תפוח אדמה, או פירורי לחם, וכדומה, מברכים שהכל. וכן על "שניצל" נהגו הכל לברך עליו שהכל, ובזה אין חילוק בזה בין שניצל הנעשה בבית, לבין שניצל הנעשה באולמות ובתי מלון. והמברך על השניצל בורא מיני מזונות לא הפסיד, שיש מקום גדול לומר שכך היא ברכתו, ע"כ.
ובמסקנא היה כתוב: ולמעשה כיון שברכה מבוררת עדיפא, נראה דמ"ש בשו"ת הראשון לציון הנ"ל הוא עיקר, דבלא"ה על הכל אם אמר מזונות יצא חוץ ממים ומלח. ומה שנתבאר בילקו"י ברכות הוא רק מה שנהגו, ע"כ.
אולם כיום בתשובה שהתפרסמה הרב שינה, ובהלכה כתוב: על "שניצל" נהגו הכל לברך עליו שהכל, ובזה אין חילוק בזה בין שניצל הנעשה בבית, לבין שניצל הנעשה באולמות ובתי מלון. והמברך על השניצל בורא מיני מזונות לא הפסיד. וטוב שיברך על איזה מאכל שברכתו ודאי מזונות, ויפטור את השניצל, ע"כ. וביאר הרב ללוש היינו שיפטור במשהו אחר שברכתו מזונות, ולא יברך מזונות.
ובמסקנא כתב: ובאמת שאחר ראותי דברי מרן בכס"מ ובב"י הנ"ל, ואין מי שהשיב ע"ז, כך נראה עיקר וכפי המנהג, ע"כ.
וזה תנא דמסייע לדברי הגר"ש ללוש שליט"א