לכבוד
@הרב שמעון ללוש שליט"א
לענ"ד החילוק הוא קצת שונה, דאין הבדל אם חולק עליו פעם אחת או שתיים או שלש או ארבע, אלא עיקר החילוק הוא האם חולק עליו כדרכה של תורה, לאחר עיון מעמיק ויסודי בדברי הפוסקים, והוסמך על ידי גדולים כבעל סברא ישרה וכו', בזה יכול לחלוק על מרן זצ"ל, כמובן בדרך כבוד ובלי שום אפילו 'משהו' של זלזול, ובזה דרכו גדולי הדורות מדור דור. [ולהגיד שחכם מסויים טעה, זה לא זלזול, כפי שמצינו רבים מהפוסקים שכתבו כן על גדולי הדורות, ראה להגר"א ארבל בספרו באתי לגני פרק כח - וצירפתיו כאן. עש"ב]. וכדרך זו הולכים כמה וכמה מחכמי זמנינו (הגאון הרב דוד יוסף, הרב גדעון בן משה, הגר"מ מאזוז, ועוד).
אמנם מאידך גיסא ידוע לי וברור לי שיש הרבה כאלו שחולקים על מרן זיע"א בכל מיני טענות שונות, ולא עיינו ופתחו בכל מה שמרן זיע"א ציין, והרבה פעמים זה נבע מהתעצלות לפתוח את הספרים שאליו ציין מרן זיע"א. וכן לפעמים מחוסר התבוננות בדברים יוצא שיש כאלו שחולקים על מרן זיע"א.
אך כאמור ודאי שאם לאחר בירור אחר בירור עם כל הצדדים יצא לחכם זמנינו היפך פסק מרן זיע"א, יכול לחלוק אם הוא ראוי לזה. פוק חזי שהרבה פעמים הראו למרן זיע"א ראשון מסויים או פוסק מסויים, וחזר בו. ומוכח שעד עתה טעה בדבר זה. ועד עכשיו ידענו כלל ש'אסור לחלוק על הראשונים', וכעת חידשו שגם על אחרונים? באיזה אחרון זה כתוב? הרבה קטנוניים בנושא זה, וחושבים שמי שחולק על מרן זיע"א הוא פוגע בכבודו, וגם איך זה יתכן הרי מרן זיע"א ידע את כל התורה כולה וכו' וכו' כל מיני טענות שונות ומשונות, ובאמת היודע ספר, יראה שכל ספרי רבותינו מלאים במחלוקות כדרכה של תורה, ופעמים כתבו לשונות חריפים [וזה ניתן יותר לגדולי הדור כמובן], בא ואשאלך וכי אם מרן זיע"א היה חי עוד שנה, לא היה לו מה ללמוד עוד? זהו נגמר? ודאי שיש דברים שנעלמו מעיניו. וזה מוכח מיניה וביה בכל ספריו שכתב בגליון "ושוב מצאתי בספר כך וכך", שזה אומר שבכותבו את התשובה לא ידע מהך פוסק פלוני. ויש עוד ראיות רבות פשוטות מזה, רק אי"צ להאריך, דהכלל הוא פשוט כאמור, אם אברך רציני למד היטב את הסוגיא, וייצא לו היפך דברי מרן זיע"א יכול להורות כדבריו. וכן מבואר בדברי הראשל"צ שליט"א בשלחן המערכת (ח"א עמ' קכד, ד"ה וכן), וזת"ד: וכן אאמו"ר נוהג בעוד ספרים שיצאו לאור בשנים האחרונות, לתת להם הסכמה, ואינו מקפיד אם כתבו לחלוק עליו כדרכה של תורה כאשר כותבים בשום שכל ובסברא ישרה או בראיה מוכרחת. ע"ש. וכן מוכח עוד שם בעמ' קמ, שכשיש ראיה מוכרחת ניתן לחלוק עליהם כדרכה של תורה. (וכן מבואר בעוד רבות מספריו). וכן מבואר בשלחן המערכת ח"ב עמ' תלז ד"ה ומכל, והלאה, שיש חילוק בין אם חולק על רבותיו אחר העיון הדק היטב, או חלילה בפזיזות. עש"ב. והביא שם מה שכתב מרן זיע"א בענף עץ אבות (עמ' יח, ובנד"מ עמ' לב), וז"ל: כתב מהר"ח מוואלז'ין בספר רוח חיים (על אבות כאן) שלשון והוי "מתאבק" בעפר רגליהם הוא מלשון "ויאבק איש עמו", שהוא ענין התאבקות של מלחמה, שאם יש לתלמיד קושיות על שיטת רבותיו, חייב להאבק על דעתו, ואסור לו לקבל דבריהם כשיש לו קושיות עליהם, כי לפעמים תהיה האמת עם התלמיד, כמו שעץ קטן מדליק את הגדול, ומלחמת מצוה היא, שאף שאנו סוברים נגד רבותינו הקדושים אשר בארץ בספריהם שלפנינו, הנה על ידי הספרים אשר בבתינו נעשה ביתנו בית ועד לחכמים, והוזהרנו וניתנה לנו רשות להאבק וללחום בדברי תורה, ולא לישא פני איש, רק לאהוב האמת. אך סיים שם, דמ"מ הרי אמרו הוי מתאבק בעפר רגליהם, כלומר שירגיש מיעוט ערכו בפניהם, כמ"ש ואנכי עפר ואפר, ויחלוק ביותרת הכבוד וכדן לפניו בקרקע. ע"כ. וע"ש עוד מה שהאריך בזה, ואי"צ להאריך כאן, לך נא קח משם.
אלא שכמובן אין זה מחייב את שאר העם שלא למדו את הנושא, להתבלבל כי אולי אותו חכם צודק, משום שכאמור רק לאותו חכם שלמד את הסוגיא ויצא לו כך, ילך בדרך זו, אך שאר אדם מנין לו לשמוע לחכם הזה נגד מרן זיע"א חלילה? אא"כ הוא יצטרף לעניין וילמד ג"כ היטב את הסוגיא, ויראה שהצדק עם אותו חכם. [כמובן שלעניין להחמיר יוכל להחמיר על עצמו כדברי אותו חכם גם קודם עיון הסוגיא, אך לא יוכל להורות כן לאחרים. וכ"ש לא לומר לאחרים "תחמירו בעוגיות פפושדו כי הרבה מחמירים בזה", כל עוד שלא יצא לו כן מתוך שלמד את הסוגיא היטב ויפרוש את ראיותיו ללומד].
ובאמת שכבר נשפך על כך הרבה דיו, וראה להגר"י ברכה בכמה מקומות בספרו ברכת יהודה שכתב בנושא זו, ולתועלת הקוראים, אצרף כאן את דבריו.
בברכה רבה
זעירא דמן חבריא
מחסידי מרן זיע"א