• מעוניינים להכניס את הספר שלכם או לרכוש את ״אוצר החכמה״? שלחו מייל לכתובת: otzar@moreshet-maran.com

האם יתכן שרבינו עובדיה יטעה בהוראה חלילה?

אני אישית חש לא בנוח בזה כלל, ומרגיש שבאים לרותינו בתוך ביתינו, ואם ימשיך כך המסקנא היחידה שלי היא שזה לא המקום הנכון עבורי.
ג"א מצטרף להנ"ל (תקופה ארוכה שאני חושב על כך ברצינות. ביטול תורה של ממש).
אלא שכפי שסיפרו לי שרק הראוהו פעם אחת מכתב שצורף כאן (ע"י אחד הטוענים כאן כנגד פסקים מרן), זעם על האפשרות שיעלה כאן כזה מכתב.
אף אני היית נוכח בכזה מעמד בביתו של מרן שליט"א, ומרן שליטא ביקש ממני להתקשר מיידית להרב מורשת מרן, והורה לו על אתר להוריד את אחד משמות המשתמשים שמדבר בחוצפא נגד ההתנהלות כאן שלשמה הוקם פורום זה, ואכן כבר תקופה ארוכה שאיני רואה אותו מופיע כאן ב"ה.
ואף כתב לי בכת"י על אותו חצוף דברים נוקבים מאוד. והכתב והמכתב שמורים עמדי חתומים באוצרותי.
 
נערך לאחרונה:
בהמשך לדבריו של @הרב שמעון ללוש , אקווה לא לגרוע מדבריו ח״ו אלא רק להוסיף,
אבל באמת תקופה ארוכה אני רואה ירידה של ממש בדיוני ההלכה.
תמיד ראיתי בפורום ׳מורשת מרן׳ מעין מקום שאפשר לדון בדרך כבוד, ובדרך כלל המגיבים יורדים לסוף עומק דעתך, וזה נותן תחושה טובה של בית מדרש מיוחד ולא שכונתי (לא שזה רע, אבל לדעתי הדיונים כאן בעבר עשו לפורום הזה מעלה מיוחדת כזו).
תמיד היה דרכו של מרן בקודש להורות כשבאים לדון כדרכה של תורה, תמיד להשתמש בלשון של כבוד וזהרורית, ולא ממנו זה החידוש אלא מהרב פעלים בפתיחה ח״א. ותמיד לנסות להבין את הצד שכנגד, ואם באמת יראה סיבה אמיתית לומר לא, או אז יחלוק.
דוגמאות לדיונים מצויינים לענ״ד שהראו את הרמה הגבוהה של הפורום זה כגון בפולמוס מכתב מרן בכמה נושאים, ברכת השניצל (אף שהדיון נסגר בסוף, הוא שמר על רמה גבוהה כמעט לרובו), שהחיינו על פרי חדש, ועוד דיונים המפוזרים בפורום.
אקווה כמו הרב ללוש שהפורום ימשיך ויעלה מעלה מעלה, במקום להפך ח״ו.

מועדים לשמחה.
 
נערך לאחרונה:
לכבוד הרב @איש תם נר"ו
במחכ"ת כבודו מערבב כאן בכל ההודעות הנ"ל שני עניינים, ואעשה סדר בדברי:
א. הנה בעיקר מה שהבאתי את הגר"א ארבל ואת הברכת יהודה ברכה, אינו לומר שהשגותיהם על מרן זיע"א הם נכונות וצודקות, אלא רק הבאתי את דבריהם לומר ששייך שחכם גדול יטעה באיזה דבר, ואינו מן התימה כלל. וכבר כתבתי הוכחה פשוטה לכך, שהרבה פעמים מרן זיע"א גופיה חזר בו מדבריו הקודמים שהורה לפנ"כ, ומוכח שעד כה טעה בזה, ויש עוד הוכחות פשוטות לזה, ומ"מ אין זה זלזול בכבודו אלא אדרבה מודים דרבנן היינו שבחייהו. וזה פשוט למחפש את האמת. אבל לא דנתי אם השגותיהם של החכמים הנזכרים הם נכונים או לא, כי יתכן ואכן אינם כיוונו לאמת בהשגותיהם. ומיותר כל שאר הדיון הנ"ל, כי העיקרון הנ"ל ברור, ששייך להשיג על מרן זיע"א, אלא שכמו שכתב הרב @אהרן כהן הכל לפי העניין, דצריך לדון כל מקרה ומקרה לגופו, האם נכונים דברי המשיג או לא, ולא לכלול בכלליות שכל השגותיו אינם נכונות וכד'. [כמובן צריך לעשות הכל ביישוב הדעת ובמתינות, לעיין היטב בסוגיא לפני פליטת הקולמוס והפולמוס, וכך היא דרכה של תורה. וכבר כתבתי לעיל שנתקלתי כבר כמה וכמה פעמים שהשיגו על מרן זיע"א שלא כדין או בגלל שלא הבינו אותו נכון, אלא קראו מקופיא את דבריו כחותה על הגחלים, או שלא עיינו בציונים שהפנה מרן, או שלא עיינו היטב בסוגיא וכיו"ב, ה' הטוב יכפר בעד].
ב. לאחר מכן כתב כת"ר שאין להביא ראיה מהגר"א ארבל כי ראה תראה מה עלתה לו בספרים סמכוני באשישות וכו', ולזה השבתי שאף אחד לא טרח לעיין בדבריו היטב ולענות תשובה (אם יש), וכולם דיברו שזה תמוה וכו', ואני מקבל את זה שזה תמוה וקשה, כי אכן יש בספריו חידושים רבים ועצומים עד למאד, אך מ"מ ספר פתוח לפנינו, עם ראיות רבות וחזקות, ואינו חכמה לפסול חכם בזה שיש לו חידושים גדולים, אדרבה כבודו יעיין לדוגמא בקונטרס צבי תפארתו (שבסו"ס סמכוני באשישות ח"ב) שכתב שם להקל בחשמל בשבת מכמה וכמה טעמי, ונראה אותך דוחה אותם אחד לאחד (או עכ"פ תעלה לכאן תשובה מחכם אחר שעונה על ראיותיו), ואז יהיה שייך לדבר, אך כל עוד שלא עשית את זה, סייג לחכמה שתיקה. וכל זה רק הסתעפות אך אינו קשור לאם הוא משיג על מרן זיע"א או לא, אלא כאמור על עצם חידושיו הרבים. ואתה דע לך שהרבה "גדולים" בדור שלנו לא מתקרבים לתורה שלו.
וגם ממה שכתב הגר"מ מאזוז (שהעלית לפני כן) מוכח שלא עיין כדבעי בספר סמכוני באשישות, אלא קראו מקופיא, וראיה לכך מזה שכתב, שהמחבר (סמכוני באשישות) כתב שיש לקב"ה גוף ח"ו, והמעיין היטב בדברי הרב המחבר (בהקדמה לח"א) יראה נכוחה שנהפוך הוא. ולא כתב כן המחבר כלל.
ואם בכ"ז תרצה דוגמא דוקא למקרה שהוא משיג על מרן זיע"א, אני יכול לכתוב, ראה בספרו עולה מן המדבר (עמ' תרטו-תרטז), שכתב להעיר על מ"ש מרן זיע"א בשו"ת יחו"ד (ח"ג סי' ט) שאפשר לענות אמן אחר הש"ץ באומרו "רצה נא במנוחתנו, קדשנו במצוותיך" או ביעלה ויבוא אחר "זכרנו ה' בו לטובה" וכיו"ב, שהרי כתב מרן השו"ע (סי' מו): ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, שהכל ברכה אחת היא. עכ"ל. ואם איתא שאפשר לענות על משפט ומשפט אף שהכל באותה ברכה, למה לא יוכל לענות אמן אחר המעביר חבלי שינה וכו'. אלא ודאי שכל עוד שזה בתוך ברכה אחת, אין לענות אלא אחר סיומה. ואף שראיתי למר בריה דרבינא הראשל"צ שליט"א בילקו"י (סימן מז, עמ' קז) שכתב ליישב, דצריך לומר דכיון דלכולי עלמא אין כאן חתימת ברכה, אין לענות אמן, כדי להורות שההמשך אינה ברכה אחרת אלא המשך לברכה, אבל אה"נ אין כאן עניין של אמן יתומה. ע"ש. מ"מ במחכ"ת אין זה משמעות הטור ושו"ע (סי' מו) הנ"ל שכתבו הטעם שאין לענות אמן משום ש"הכל ברכה אחת היא", ולא "כדי להורות שההמשך אינה ברכה אחרת", וזה פשוט וברור. [וע"ש בעולה מן המדבר עוד ראיות לכך]. ואדרבה אם תמצאו יישוב לדברים, כולנו נשמח ונגיל ונהלל י-ה.
ואם תרצה עוד הערה בדברי מרן זיע"א שלענ"ד היא נכונה, ראה בספר בחוקותיך אשתעשע (עמ' צו), ואביא כאן את תוכן דבריו:
דהנה כתב מרן זיע"א בספרו הליכות עולם (ח"א פרשת ויקרא עמ' רסו): הלכה רווחת בידינו, שאסור לעשות בית הכנסת קפנדריא, דהיינו שאסור לקצר דרכו על ידי כך שעובר דרך בית הכנסת, ואפילו אם בשעה שנכנס לבית הכנסת שוהה מעט או קורא פרק תהילים, אין להקל בזה, ולא התירו אלא כשנכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחבירו ולא נכנס לשם כלל על מנת לקצר דרכו. עכ"ד. ע"ש.
אולם אחר המחילה רבה נראה דאשתמיטיה לפי שעה כמה ראשונים שכתבו להדיא דמהני אמירת פסוק וכד' גם לעשיית קפנדריא ולא רק כדי לקרוא לחבירו, דז"ל הארחות חיים מלוניל (הל' בית הכנסת אות יא): היו לבית הכנסת שני פתחים לא יעשנו קפנדריא, שיכנס בפתח זה ויצא בפתח אחר, "אם לא ישהה שם מעט או יקרא פסוק אחד או יאמר לאחד מן התינוקות שיקראו לו אם לא יודע לקרות". ע"כ. וכ"כ הכלבו (הל' בית הכנסת סי' יז). ע"ש. והמנורת המאור לר"י אלנקאוה (פרק ב תפילה בעניין התפלה ד"ה וכשיכנס אדם עמוד 39). וכן כתב רבינו חננאל (מכון לב שמח מגילה כח: ד"ה מאן), וז"ל: מאן דאצטריך למעבר בי כנישתא, "אי צורבא מדרבנן הוא לימא שמעתא" וכו'. ע"ש. אם כן השתא צדקו דברי הבא"ח פרשת ויקדא ה"ט דכתב דאם אומד מזמור תהילים שרי לעשות בהכ"נ קפנדריא, ובטוחני שאם מרן זיע"א היה רואה את הראשונים הללו היה חוזר בו מדבריו שבהליכו"ע הנ"ל. וע"ש עוד בספר בחוקותיך אשתעשע, ותשתעשע בדברים.
כמובן אני לא מה"מגמתיים" וכד' שהזכיר החכם השלם @הרב שמעון ללוש שליט"א, אלא אדרבה כשאפשר מיישבים דברי גדול, ומצוה היא.
עד כאן דברי הקטן
זעירא דמן חבריא
מחסידי מרן זיע"א
מועדים לשמחה
חגים וזמנים לששון ולכל חכמי הפורום
 
נערך לאחרונה:
לכבוד הרב @איש תם נר"ו
במחכ"ת כבודו מערבב כאן בכל ההודעות הנ"ל שני עניינים, ואעשה סדר בדברי:
א. הנה בעיקר מה שהבאתי את הגר"א ארבל ואת הברכת יהודה ברכה, אינו לומר שהשגותיהם על מרן זיע"א הם נכונות וצודקות, אלא רק הבאתי את דבריהם לומר ששייך שחכם גדול יטעה באיזה דבר, ואינו מן התימה כלל. וכבר כתבתי הוכחה פשוטה לכך, שהרבה פעמים מרן זיע"א גופיה חזר בו מדבריו הקודמים שהורה לפנ"כ, ומוכח שעד כה טעה בזה, ויש עוד הוכחות פשוטות לזה, ומ"מ אין זה זלזול בכבודו אלא אדרבה מודים דרבנן היינו שבחייהו. וזה פשוט למחפש את האמת. אבל לא דנתי אם השגותיהם של החכמים הנזכרים הם נכונים או לא, כי יתכן ואכן אינם כיוונו לאמת בהשגותיהם. ומיותר כל שאר הדיון הנ"ל, כי העיקרון הנ"ל ברור, ששייך להשיג על מרן זיע"א, אלא שכמו שכתב הרב @אהרן כהן הכל לפי העניין, דצריך לדון כל מקרה ומקרה לגופו, האם נכונים דברי המשיג או לא, ולא לכלול בכלליות שכל השגותיו אינם נכונות וכד'. [כמובן צריך לעשות הכל ביישוב הדעת ובמתינות, לעיין היטב בסוגיא לפני פליטת הקולמוס והפולמוס, וכך היא דרכה של תורה. וכבר כתבתי לעיל שנתקלתי כבר כמה וכמה פעמים שהשיגו על מרן זיע"א שלא כדין או בגלל שלא הבינו אותו נכון, אלא קראו מקופיא את דבריו כחותה על הגחלים, או שלא עיינו בציונים שהפנה מרן, או שלא עיינו היטב בסוגיא וכיו"ב, ה' הטוב יכפר בעד].
ב. לאחר מכן כתב כת"ר שאין להביא ראיה מהגר"א ארבל כי ראה תראה מה עלתה לו בספרים סמכוני באשישות וכו', ולזה השבתי שאף אחד לא טרח לעיין בדבריו היטב ולענות תשובה (אם יש), וכולם דיברו שזה תמוה וכו', ואני מקבל את זה שזה תמוה וקשה, כי אכן יש בספריו חידושים רבים ועצומים עד למאד, אך מ"מ ספר פתוח לפנינו, עם ראיות רבות וחזקות, ואינו חכמה לפסול חכם בזה שיש לו חידושים גדולים, אדרבה כבודו יעיין לדוגמא בקונטרס צבי תפארתו (שבסו"ס סמכוני באשישות ח"ב) שכתב שם להקל בחשמל בשבת מכמה וכמה טעמי, ונראה אותך דוחה אותם אחד לאחד (או עכ"פ תעלה לכאן תשובה מחכם אחר שעונה על ראיותיו), ואז יהיה שייך לדבר, אך כל עוד שלא עשית את זה, סייג לחכמה שתיקה. וכל זה רק הסתעפות אך אינו קשור לאם הוא משיג על מרן זיע"א או לא, אלא כאמור על עצם חידושיו הרבים. ואתה דע לך שהרבה "גדולים" בדור שלנו לא מתקרבים לתורה שלו.
וגם ממה שכתב הגר"מ מאזוז (שהעלית לפני כן) מוכח שלא עיין כדבעי בספר סמכוני באשישות, אלא קראו מקופיא, וראיה לכך מזה שכתב, שהמחבר (סמכוני באשישות) כתב שיש לקב"ה גוף ח"ו, והמעיין היטב בדברי הרב המחבר (בהקדמה לח"א) יראה נכוחה שנהפוך הוא. ולא כתב כן המחבר כלל.
ייש"כ על העמדת הדברים על דיוקם, אבל אכן לגבי סמכוני באשישות לא כתבתי שחולק על מרן זיע"א, אל שחולק על כל המקובל. ועל ברכת יהודה כתבתי שחולק על מרן זיע"א.
הסיבה שלא משיבים על דבריו היא, שלא יתכן ש"כל" חכמי ישראל יטעו בכל כך הרבה דברים. במילים אחרות זה נקרא עקירת התורה.
ישנו מעשה שפעם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל פסק איזה פסק ומאן דהו חיבר קונ' נגד פסק זה, והביא בו עשרות ראיות נגד הפסק של הגרב"צ זצ"ל, וכשהראו לגרב"צ את הקונ' לא אבא לעיין ו כלל, ואמר אם היה מביא איזה ראיה או שניים שנעלמו ממני וטעיתי בהם, יתכן, אבל שכל השו"ע וכל הפוסקים נגדי, עם הארץ עד כדי כך אני לא... ואתה דעה נא ושמע לך!!!

ואם בכ"ז תרצה דוגמא דוקא למקרה שהוא משיג על מרן זיע"א, אני יכול לכתוב, ראה בספרו עולה מן המדבר (עמ' תרטו-תרטז), שכתב להעיר על מ"ש מרן זיע"א בשו"ת יחו"ד (ח"ג סי' ט) שאפשר לענות אמן אחר הש"ץ באומרו "רצה נא במנוחתנו, קדשנו במצוותיך" או ביעלה ויבוא אחר "זכרנו ה' בו לטובה" וכיו"ב, שהרי כתב מרן השו"ע (סי' מו): ואין לענות אמן אחר המעביר שינה מעיני עד שיחתום הגומל חסדים טובים לעמו ישראל, שהכל ברכה אחת היא. עכ"ל. ואם איתא שאפשר לענות על משפט ומשפט אף שהכל באותה ברכה, למה לא יוכל לענות אמן אחר המעביר חבלי שינה וכו'. אלא ודאי שכל עוד שזה בתוך ברכה אחת, אין לענות אלא אחר סיומה. ואף שראיתי למר בריה דרבינא הראשל"צ שליט"א בילקו"י (סימן מז, עמ' קז) שכתב ליישב, דצריך לומר דכיון דלכולי עלמא אין כאן חתימת ברכה, אין לענות אמן, כדי להורות שההמשך אינה ברכה אחרת אלא המשך לברכה, אבל אה"נ אין כאן עניין של אמן יתומה. ע"ש. מ"מ במחכ"ת אין זה משמעות הטור ושו"ע (סי' מו) הנ"ל שכתבו הטעם שאין לענות אמן משום ש"הכל ברכה אחת היא", ולא "כדי להורות שההמשך אינה ברכה אחרת", וזה פשוט וברור. [וע"ש בעולה מן המדבר עוד ראיות לכך]. ואדרבה אם תמצאו יישוב לדברים, כולנו נשמח ונגיל ונהלל י-ה.
מרן זיע"א לא כתב שאפשר לענות, אלא רק "הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו" כלומר שמי שבא לשאול יורה לו לא לענות, ורק מי שנוהג כך לא מעירים לו, מחמת שיש כמה ראשונים דס"ל כך.
ועכ"פ לכאו' לא לא דמי כלל לברכות התורה, דכאן הוא בקשה, ובברכות התורה אינו בקשה, ויש לומר שרק בבקשות אפשר לענות אמן. ויל"ע בזה עוד.
ואני צריך למצוא זמן לעיין בזה יותר.
וראה בילקו"י ח"ב הנד"מ המצו"ב שהאריך בזה יותר, אולי תמצא שם משהו.

ואם תרצה עוד הערה בדברי מרן זיע"א שלענ"ד היא נכונה, ראה בספר בחוקותיך אשתעשע (עמ' צו), ואביא כאן את תוכן דבריו:
דהנה כתב מרן זיע"א בספרו הליכות עולם (ח"א פרשת ויקרא עמ' רסו): הלכה רווחת בידינו, שאסור לעשות בית הכנסת קפנדריא, דהיינו שאסור לקצר דרכו על ידי כך שעובר דרך בית הכנסת, ואפילו אם בשעה שנכנס לבית הכנסת שוהה מעט או קורא פרק תהילים, אין להקל בזה, ולא התירו אלא כשנכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחבירו ולא נכנס לשם כלל על מנת לקצר דרכו. עכ"ד. ע"ש.
אולם אחר המחילה רבה נראה דאשתמיטיה לפי שעה כמה ראשונים שכתבו להדיא דמהני אמירת פסוק וכד' גם לעשיית קפנדריא ולא רק כדי לקרוא לחבירו, דז"ל הארחות חיים מלוניל (הל' בית הכנסת אות יא): היו לבית הכנסת שני פתחים לא יעשנו קפנדריא, שיכנס בפתח זה ויצא בפתח אחר, "אם לא ישהה שם מעט או יקרא פסוק אחד או יאמר לאחד מן התינוקות שיקראו לו אם לא יודע לקרות". ע"כ. וכ"כ הכלבו (הל' בית הכנסת סי' יז). ע"ש. והמנורת המאור לר"י אלנקאוה (פרק ב תפילה בעניין התפלה ד"ה וכשיכנס אדם עמוד 39). וכן כתב רבינו חננאל (מכון לב שמח מגילה כח: ד"ה מאן), וז"ל: מאן דאצטריך למעבר בי כנישתא, "אי צורבא מדרבנן הוא לימא שמעתא" וכו'. ע"ש. אם כן השתא צדקו דברי הבא"ח פרשת ויקדא ה"ט דכתב דאם אומד מזמור תהילים שרי לעשות בהכ"נ קפנדריא, ובטוחני שאם מרן זיע"א היה רואה את הראשונים הללו היה חוזר בו מדבריו שבהליכו"ע הנ"ל. וע"ש עוד בספר בחוקותיך אשתעשע, ותשתעשע בדברים.
עי' בהליכו"ע שם שציין לדבריו במאור ישראל מגילה כח: ושם נראה דס"ל להקל. והביא שם מד' הראבי"ה.
שו"ר שבילקו"י הח"ג נד"מ העיר בזה. ומצו"ב.
 

קבצים מצורפים

  • ילקוט יוסף - ב - סימן מו עד קט.pdf
    72.7 KB · צפיות: 5
  • ילקוט יוסף - ג - סימן קי עד קנז.pdf
    51.1 KB · צפיות: 6
איני רוצה 'לפתוח' דיון עליו, אבל כשאחרים כמוך וכמו עוד 'משיגים' עליו בדברים שאינם נכונים - מדין חובת מחאה וביזוי ת"ח יש לי את הזכות והחובה לגלות את רצח האופי שעושים לו, ואת 'ההשגות המדומות' והשחרת הפנים שעושים לו בחינם.
לפחות תתנצל על השקרים שכתבת בשמו, ודי בזה.

אתה שלחת אותי לעיין בקובץ שהעלה אהרן כהן שבו הוא 'משיג' על הרב ברכה שהתיר פרסום הפאות, ואף ציינתי לי את העמוד בקובץ, וכשפתחתי אותו כרצונך, וכתבתי להשיג על דבריו בהשואה לדברי הרב עובדיה שהתיר דברים דומים לזה - פתאום לא למדת את הסוגיא.
מה זה אומר? שכונתך לשם שמים? העיקר לומר הנה פלוני השיג על הרב ברכה, אבל לא למדת כלל את הענין. אז איך אתה מקבל ומתלהב מדבריו?
ועוד לאחר מכן אתה טוען שאני לא יודע כלום ומציג אסמכתאות וכו'.
קצת אמת וכבוד.
רבנו מה עאתה אומר מה באמת אתה חולק על מרן מה זה לא אמין אתה צדיק בטח מבאטים את דבריך
 
הסיבה שלא משיבים על דבריו היא, שלא יתכן ש"כל" חכמי ישראל יטעו בכל כך הרבה דברים. במילים אחרות זה נקרא עקירת התורה.
ישנו מעשה שפעם הגרב"צ אבא שאול זצ"ל פסק איזה פסק ומאן דהו חיבר קונ' נגד פסק זה, והביא בו עשרות ראיות נגד הפסק של הגרב"צ זצ"ל, וכשהראו לגרב"צ את הקונ' לא אבא לעיין ו כלל, ואמר אם היה מביא איזה ראיה או שניים שנעלמו ממני וטעיתי בהם, יתכן, אבל שכל השו"ע וכל הפוסקים נגדי, עם הארץ עד כדי כך אני לא... ואתה דעה נא ושמע לך!!!
לגבי שאלותיך איך יתכן שכל חכמי ישראל יטעו בדבר, וכו', ועוד טענות דומות, מלבד שכל זה התחמקות ולא תשובה אמיתית, גם כבר השיב על כך הרב גופיה בהקדמתו [מצו"ב, ראה לדוגמא בעמ' 2 ובעמ' 9 (מדפי הpdf), ובכל הקדמה זו. ע"ש].
וכן לגבי המעשה שהבאת, יש הבדל מהותי בין אם זה שו"ע וכד' לבין אם זה ראיות מראשונים ושותי"ם במרחבי הש"ס והפוסקים, שיתכן מאד שלא שידדו עמקים גדולי הדור שליט"א וזצ"ל בכמה נושאים שחידש והקיף. וע"ע בהקדמה הנ"ל.
 

קבצים מצורפים

  • הקדמת סמכוני באשישות.pdf
    12.5 MB · צפיות: 17
והנה כידוע שבפאות הנמכרות בימינו רובם ככולם אסורות לכל הפוסקים מדין פריצות, (לא נראה לי שצריך להביא לחכמים שכמותכם מקורות, אבל אם יש לכם רב שמתיר גם את פאות דורינו אשמח שתכתבו את שמו)
לענ"ד אין הדברים מדוייקים, כי באמת מהפוסקים שהתירו הרבה מהם כתבו לשונות שהשיער נראה כשיער ממש וכד', או שלאידך אסרו מטעם מראית העין בגלל שזה נראה כשערותיה ממש (טע"ז לא שייך היום), וכד', הגם שהיו לפני הרבה מאד שנים. אלא שמ"מ זה איסור גמור לכו"ע מצד אחר, משום שהרי כל הטעם של המתירים הוא משום שבשערות תלושים אין הרהור, וכמ"ש הפמ"ג (או"ח סי' עה א"א סק"ה), וא"כ האידנא דבפועל מביא ומביא להרהור, מאיזה סיבה שיהיה (אולי מהגברת היצה"ר, שגבר בדורות האחרונים, או מטעמים אחרים) א"כ שוב לא שייך להקל כלל בזה, כי נפל יסוד המתירים, וממילא נפל הבניין. כנלע"ד.
 
מרן זיע"א לא כתב שאפשר לענות, אלא רק "הנח להם לישראל שיש להם על מה שיסמוכו" כלומר שמי שבא לשאול יורה לו לא לענות, ורק מי שנוהג כך לא מעירים לו, מחמת שיש כמה ראשונים דס"ל כך.
לא כתב כן מחמת הך טענה, ונראה יותר שמטענה זו היה כותב אחרת: שלמעשה אין לענות אמן.
ועכ"פ לכאו' לא לא דמי כלל לברכות התורה, דכאן הוא בקשה, ובברכות התורה אינו בקשה, ויש לומר שרק בבקשות אפשר לענות אמן. ויל"ע בזה עוד.
ואני צריך למצוא זמן לעיין בזה יותר.
שומע את החילוק, אך יל"ע בעולה מן המדבר הנז' שהביא עוד ראיות, אם הם מברכות של בקשה או ברכות המצוות. (ואעיין בזה אולי בהמשך היום בל"נ).
 
לענ"ד אין הדברים מדוייקים, כי באמת מהפוסקים שהתירו הרבה מהם כתבו לשונות שהשיער נראה כשיער ממש וכד', או שלאידך אסרו מטעם מראית העין בגלל שזה נראה כשערותיה ממש (טע"ז לא שייך היום), וכד', הגם שהיו לפני הרבה מאד שנים. אלא שמ"מ זה איסור גמור לכו"ע מצד אחר, משום שהרי כל הטעם של המתירים הוא משום שבשערות תלושים אין הרהור, וכמ"ש הפמ"ג (או"ח סי' עה א"א סק"ה), וא"כ האידנא דבפועל מביא ומביא להרהור, מאיזה סיבה שיהיה (אולי מהגברת היצה"ר, שגבר בדורות האחרונים, או מטעמים אחרים) א"כ שוב לא שייך להקל כלל בזה, כי נפל יסוד המתירים, וממילא נפל הבניין. כנלע"ד.
אז הדברים כן מדוייקים!!!
 
אז הדברים כן מדוייקים!!!
כוונתי על מה שהדגשת שאין רב שמתיר את "פאות דורינו", וזה לא כ"כ מדוייק, כי פחות או יותר זה אותו דבר כמו פעם וכנ"ל שנזכר בפוסקים שזה נראה ממש כשערותיה וכד', אלא שאפ"ה אין להתיר כי סו"ס זה מביא הרהור וכל הטעם של המתירים זה בגלל שלא מביא הרהור, וכנראה האידנא כח היצר גבר וכד' או כל סיבה שלא תהיה, אך לא שמראה הפאה השתנתה וכד'.
 
או שאתה חי עדיין לפני עשרים שנה או שזכית ולא ראית מראה פאה בעשור האחרון, בעשורים האחרונים בעקבות הטכנולוגיה איכות ומראה פאות השתפרו לאין ערוך, תשאל כל פאנית.
נכון שהשתפרו, אין ספק, אבל גם בזמנם זה היה נראה ממש כמו שיער כמבואר בלשונות הפוסקים, אמנם קצת פחות יפה ומשוכלל מהיום, אך לא נראה שזה מה שישנה את ההלכה, כי סו"ס גם בזמנם זה היה נראה שיער וכאמור. אלא שכאמור אעפ"כ אסור כי גם אלו שהתירו פעם זה היה בגלל שאין שיער תלוש מביא הרהור (כמ"ש הפמ"ג הנ"ל), וא"כ בזמנינו דעינינו הרואות שכן מביא הרהור, אסור לכולי עלמא.
 
נכון שהשתפרו, אין ספק, אבל גם בזמנם זה היה נראה ממש כמו שיער כמבואר בלשונות הפוסקים, אמנם קצת פחות יפה ומשוכלל מהיום, אך לא נראה שזה מה שישנה את ההלכה, כי סו"ס גם בזמנם זה היה נראה שיער וכאמור. אלא שכאמור אעפ"כ אסור כי גם אלו שהתירו פעם זה היה בגלל שאין שיער תלוש מביא הרהור (כמ"ש הפמ"ג הנ"ל), וא"כ בזמנינו דעינינו הרואות שכן מביא הרהור, אסור לכולי עלמא.
לא דיברתי על יפה, אלא על "פריצות" אין כיום כמעט אף פאה שעונה על גדרי ההלכה, אפי' לפי תקנון בי"ד משמר התורה המעודכן (כידוע אצלם יש עידכונים בתורה, ושינו כמה סעיפים לקולא), שלא ידוע לי על מקיל יותר מהם.
 
לא דיברתי על יפה, אלא על "פריצות" אין כיום כמעט אף פאה שעונה על גדרי ההלכה, אפי' לפי תקנון בי"ד משמר התורה המעודכן (כידוע אצלם יש עידכונים בתורה, ושינו כמה סעיפים לקולא), שלא ידוע לי על מקיל יותר מהם.
ראה כאן. וצ"ע.
 
חזור
חלק עליון