• ניתן לשלוח מאמרים בתורת מרן זיע"א עד לתאריך ו סיוון לפרסום בקובץ בית יוסף תשפ"א: office@moreshet-maran.com

פאה נכרית

בזמננו, כמו בזמנם, חוקות הגוי הוא בכלל שהגויים לובשים את אותו הלבוש, ונועד לפריצות. אם טוענים שאין בלבוש זה פריצות, אז אין נפק"מ בין נשואה לאלמנה או גרושה. אין מושג כזה כמו שכתבת "בגרושה ואלמנה מקילים בפריצות שערן". אם עצם השיער הוא פריצות, אזי הוא פריצות אצל כל אחת. ואם יש בו חוקות הגוי, אז הוא אסור על כולן. כמו לדוגמא בגד אדום שאסרוהו משום חוקות הגוי, ואין חילוק באיסורו בין רווקה לבין נשואה.
השער אינו פריצות לאלמנה וגרושה אלא מדרבנן, וכמה שהדבר מותר לכתחלה לבתולות.

חלק קטן מהאוסרים ציינו את האיסור של "בחוקותיהם", וכפי שכתבתי, הגר"ע כלל לא הביאו, אלא לשיטת המקרי דרדקי (ובתשובתו הקודמת דחה איסור זה לגמרי).
היבי"א לא הביא זאת לשיטתו. בתשובה הקודמת מדובר על פריעת ראש לא על פאה, וכבר הסבירו לך את החילוק.
 
וכפי שכתבתי אין ראיה מדבריו במעין אומר, פשוט שספק עדיף מודאי
לשיטת האומר שפאה היא כפרועת ראש, אז אין כאן ספק, אלא היא וודאי פרועת ראש ואיסורה הוא איסור דאורייתא.

אז מכאן מוכח שהגר"ע סבר שבפאה אין איסור דאורייתא כפרועת ראש.

אלא מה תאמר, ספק אם הלכה כמותו? זה כבר ספק דרבנן במחלוקת הפוסקים (אם אפשר לקרוא לזה מחלוקת בכלל, כי 99.9 אחוז מהפוסקים האוסרים לא כתבו שפאה היא כפרועת ראש ואיסורה מדאורייתא), וצריך להכריע לקולא. שהרי לא מצינו בתורה איסור פאה, אלא רק לשיטת אותו אחד הטוען כן.

אלא מה תאמר, שעיקרו מדאורייתא? אם כן חזרנו לסתירה בדעת הגר"ע.
 
אכן זה מוסיף לצד להחמיר בתוספת למה שכתב מקודם "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכ’ האוסרים, שהם רוב הפוסקים", בלי זה אולי באמת היה אפשר להקל מעיקר הדין
יפה, ולכן יש כאן סתירה לשיטתו, שאמרינן ספק דרבנן לקולא גם באיסור ששרשו מדאורייתא.
 
אכן אילו באלמה וגרושה עיקר האיסור היה מהתורה היה צד להחמיר אף שהוא מדרבנן, וכנ"ל בתוספת לכך שלדעת היבי"א העיקר כהאוסרים, אבל אין מכאן שום ראיה שבנשואה אין הדבר דאורייתא ממש
מכלל הן אתה שומע לאו, ופשוט. אלא אם כן כבודו רוצה לטמון את ראשו בחול, ואז זו זכותו.
 
השער אינו פריצות לאלמנה וגרושה אלא מדרבנן, וכמה שהדבר מותר לכתחלה לבתולות.
אין מושג כזה פריצות מדרבנן, ופריצות מדאורייתא. בכל הודעה נוספת נשברים כאן שיאים של בדיחות והזיות...

פריצות היא מציאות, ומציאות לא יכולה להשתנות. הגר"ע יוסף כתב שבימינו גם אצל נשואות [שדרכן לגלות] אין זה פריצות, כי הפכו להיות כמו הרווקות, אבל גם לולא זה, הרי גרושות ואלמנות הן נשים שהתרגלו לכסות שערותיהן במשך שנים רבות, וממילא גילוי השיער אצלן הוא פריצות בדיוק כמו גילוי השיער לנשואות (כי דרכו של השיער שלהן להיות מכוסה). ואין קשר כלל לבתולות.
 
היבי"א לא הביא זאת לשיטתו. בתשובה הקודמת מדובר על פריעת ראש לא על פאה, וכבר הסבירו לך את החילוק.
היבי"א הביא את טעמי האוסרים על הסדר, ולא הביא את האומרים בחוקותיהם. כל מה שכתב הוא "ויותר היה לו להוסיף טעם".

ומה ש"כבר הסבירו לי", כבר הוכחתי שזה עורבא פרח. כי מהר"ם חאגיז לא דיבר על פריעת ראש לבדה, אלא גם על מטפחת, ופאה היא כמטפחת לענין זה (את שני אלה רצו הפוסקים לאסור משום דת יהודית).

ואולי שכחת מה שעניתי לעיל, לפני שלושה עמודים:

לשיטתך, גם הגר"ע יוסף טעה כביכול, כשהעיר עליו שאין זה לאו דאורייתא אלא דרבנן....

אבל לא מיניה ולא מקצתיה, סוף דבריו לא סותר את תחילת דבריו, אלא מוסיף, שלא רק בפריעת ראש יש משום בחוקותיהם, אלא גם בהיוצאת ללא רדיד, ובהיוצאת ללא רדיד יש עוד יותר משום בחוקותיהם כי אז נדמית ממש לנשות הגויים היוצאות במטפחת. והוא לא בא להסביר מהי "דת יהודית" כי כולי עלמא יודעים מהי דת יהודית.

ועל זה העיר הגר"ע יוסף זצ"ל שתי הערות נכונות: א. לגבי דת יהודית בהיוצאת ללא רדיד, אינו אלא לאו דרבנן. ב. לגבי דת משה בהיוצאת בפריעת ראש, הגמ' כתבה שהוא דאורייתא משום ופרע, אבל אין בזה לאו אחר.
 

קישורים לאתר 'מורשת מרן'