פאה נכרית

[משיח]

בזמננו, כמו בזמנם, חוקות הגוי הוא בכלל שהגויים לובשים את אותו הלבוש, ונועד לפריצות. אם טוענים שאין בלבוש זה פריצות, אז אין נפק"מ בין נשואה לאלמנה או גרושה. אין מושג כזה כמו שכתבת "בגרושה ואלמנה מקילים בפריצות שערן". אם עצם השיער הוא פריצות, אזי הוא פריצות אצל כל אחת. ואם יש בו חוקות הגוי, אז הוא אסור על כולן. כמו לדוגמא בגד אדום שאסרוהו משום חוקות הגוי, ואין חילוק באיסורו בין רווקה לבין נשואה.

השער אינו פריצות לאלמנה וגרושה אלא מדרבנן, וכמה שהדבר מותר לכתחלה לבתולות.

חלק קטן מהאוסרים ציינו את האיסור של "בחוקותיהם", וכפי שכתבתי, הגר"ע כלל לא הביאו, אלא לשיטת המקרי דרדקי (ובתשובתו הקודמת דחה איסור זה לגמרי).

היבי"א לא הביא זאת לשיטתו. בתשובה הקודמת מדובר על פריעת ראש לא על פאה, וכבר הסבירו לך את החילוק.

 

[ספרדי טהור]

וכפי שכתבתי אין ראיה מדבריו במעין אומר, פשוט שספק עדיף מודאי

לשיטת האומר שפאה היא כפרועת ראש, אז אין כאן ספק, אלא היא וודאי פרועת ראש ואיסורה הוא איסור דאורייתא.

אז מכאן מוכח שהגר"ע סבר שבפאה אין איסור דאורייתא כפרועת ראש.

אלא מה תאמר, ספק אם הלכה כמותו? זה כבר ספק דרבנן במחלוקת הפוסקים (אם אפשר לקרוא לזה מחלוקת בכלל, כי 99.9 אחוז מהפוסקים האוסרים לא כתבו שפאה היא כפרועת ראש ואיסורה מדאורייתא), וצריך להכריע לקולא. שהרי לא מצינו בתורה איסור פאה, אלא רק לשיטת אותו אחד הטוען כן.

אלא מה תאמר, שעיקרו מדאורייתא? אם כן חזרנו לסתירה בדעת הגר"ע.

 

[ספרדי טהור]

אכן זה מוסיף לצד להחמיר בתוספת למה שכתב מקודם "ובאמת שבעיקר הדין נראה שהעיקר לאסור לצאת בפאה נכרית לרה"ר מכל הני טעמי תריצי שכ’ האוסרים, שהם רוב הפוסקים", בלי זה אולי באמת היה אפשר להקל מעיקר הדין

יפה, ולכן יש כאן סתירה לשיטתו, שאמרינן ספק דרבנן לקולא גם באיסור ששרשו מדאורייתא.

 

[ספרדי טהור]

אכן אילו באלמה וגרושה עיקר האיסור היה מהתורה היה צד להחמיר אף שהוא מדרבנן, וכנ"ל בתוספת לכך שלדעת היבי"א העיקר כהאוסרים, אבל אין מכאן שום ראיה שבנשואה אין הדבר דאורייתא ממש

מכלל הן אתה שומע לאו, ופשוט. אלא אם כן כבודו רוצה לטמון את ראשו בחול, ואז זו זכותו.

 

[ספרדי טהור]

השער אינו פריצות לאלמנה וגרושה אלא מדרבנן, וכמה שהדבר מותר לכתחלה לבתולות.

אין מושג כזה פריצות מדרבנן, ופריצות מדאורייתא. בכל הודעה נוספת נשברים כאן שיאים של בדיחות והזיות...

פריצות היא מציאות, ומציאות לא יכולה להשתנות. הגר"ע יוסף כתב שבימינו גם אצל נשואות [שדרכן לגלות] אין זה פריצות, כי הפכו להיות כמו הרווקות, אבל גם לולא זה, הרי גרושות ואלמנות הן נשים שהתרגלו לכסות שערותיהן במשך שנים רבות, וממילא גילוי השיער אצלן הוא פריצות בדיוק כמו גילוי השיער לנשואות (כי דרכו של השיער שלהן להיות מכוסה). ואין קשר כלל לבתולות.

 

[ספרדי טהור]

היבי"א לא הביא זאת לשיטתו. בתשובה הקודמת מדובר על פריעת ראש לא על פאה, וכבר הסבירו לך את החילוק.

היבי"א הביא את טעמי האוסרים על הסדר, ולא הביא את האומרים בחוקותיהם. כל מה שכתב הוא "ויותר היה לו להוסיף טעם".

ומה ש"כבר הסבירו לי", כבר הוכחתי שזה עורבא פרח. כי מהר"ם חאגיז לא דיבר על פריעת ראש לבדה, אלא גם על מטפחת, ופאה היא כמטפחת לענין זה (את שני אלה רצו הפוסקים לאסור משום דת יהודית).

ואולי שכחת מה שעניתי לעיל, לפני שלושה עמודים:

לשיטתך, גם הגר"ע יוסף טעה כביכול, כשהעיר עליו שאין זה לאו דאורייתא אלא דרבנן....

אבל לא מיניה ולא מקצתיה, סוף דבריו לא סותר את תחילת דבריו, אלא מוסיף, שלא רק בפריעת ראש יש משום בחוקותיהם, אלא גם בהיוצאת ללא רדיד, ובהיוצאת ללא רדיד יש עוד יותר משום בחוקותיהם כי אז נדמית ממש לנשות הגויים היוצאות במטפחת. והוא לא בא להסביר מהי "דת יהודית" כי כולי עלמא יודעים מהי דת יהודית.

ועל זה העיר הגר"ע יוסף זצ"ל שתי הערות נכונות: א. לגבי דת יהודית בהיוצאת ללא רדיד, אינו אלא לאו דרבנן. ב. לגבי דת משה בהיוצאת בפריעת ראש, הגמ' כתבה שהוא דאורייתא משום ופרע, אבל אין בזה לאו אחר.

 

[קורסיה]

אני יודע שזה לא הנושא שלכם בפורום הזה אבל לזיכוי הרבים הבאתי קישור לנושא של עבודה זרה בפאות. מומלץ לראות את ההסרטות שנמצאות שם 'עדות השליח' 'תגלית - סרט שמסביר...' https://drive.google.com/drive/folders/1Sdfns_bRHmg9kMJuKxhO1sBjciSCGIyl

 

[משיח]

לשיטת האומר שפאה היא כפרועת ראש, אז אין כאן ספק, אלא היא וודאי פרועת ראש ואיסורה הוא איסור דאורייתא.

אז מכאן מוכח שהגר"ע סבר שבפאה אין איסור דאורייתא כפרועת ראש.

אלא מה תאמר, ספק אם הלכה כמותו? זה כבר ספק דרבנן במחלוקת הפוסקים (אם אפשר לקרוא לזה מחלוקת בכלל, כי 99.9 אחוז מהפוסקים האוסרים לא כתבו שפאה היא כפרועת ראש ואיסורה מדאורייתא), וצריך להכריע לקולא. שהרי לא מצינו בתורה איסור פאה, אלא רק לשיטת אותו אחד הטוען כן.

אלא מה תאמר, שעיקרו מדאורייתא? אם כן חזרנו לסתירה בדעת הגר"ע.

חוסר הבנה במושג ספק דאורייתא שעיקרו מן התורה.
ספק דאורייתא שעיקרו מן התורה הוא, דבר שלכו"ע הוא מדרבנן, אבל הוא הרחבה של איסור תורה. כגון שביעית בזמן הזה.
ספק אם דבר הוא אסור מן התורה - פאה נכרית - הוא ספק דאורייתא לכו"ע, ואמרינן בזה שפיר ספק דאורייתא לחומרא

 

[משיח]

אין מושג כזה פריצות מדרבנן, ופריצות מדאורייתא. בכל הודעה נוספת נשברים כאן שיאים של בדיחות והזיות...

לא מאמין שאני צריך להסביר, פריצות השיער בגרושה ואלמנה אסורה מדרבנן, ואילו באשת איש אסורה מן התורה [ובבתולה מותרת לכתחלה]

 

[ספרדי טהור]

חוסר הבנה במושג ספק דאורייתא שעיקרו מן התורה.
ספק דאורייתא שעיקרו מן התורה הוא, דבר שלכו"ע הוא מדרבנן, אבל הוא הרחבה של איסור תורה. כגון שביעית בזמן הזה.
ספק אם דבר הוא אסור מן התורה - פאה נכרית - הוא ספק דאורייתא לכו"ע, ואמרינן בזה שפיר ספק דאורייתא לחומרא

לפני שאתה הולך לחוסר הבנה, אולי תכבד את האכסניה שאנחנו נמצאים בה.

הגר"ע יוסף כתב שעיקרו מדאורייתא, ואתה עשית ממנו דאורייתא?

הגר"ע יוסף דחה בתוקף את מי שרצה לומר שזהו איסור דאורייתא, וכתב שמהגמ' משמע בפשטות שזהו דרבנן. ואתה עשית מזה דאורייתא?

(כנ"ל דחה את כל מי שרצה לאסור מדאורייתא, עיין לעיל שהבאתי)

הגר"ע יוסף כתב שהחילוק בין נשואה לאלמנה וגרושה, הוא שבנשואה חובת הכיסוי מדאורייתא, אבל בגרושה ואלמנה חובתה מדרבנן, ולכן יכולה להקל בפאה נכרית. לדבריך זהו ספק דאורייתא גם בגרושה, ומדוע היקל?

אין שום ספק שפאה נכרית היא מדרבנן, כמו 99 אחוז מהאוסרים שלא הזכירו דאורייתא כלל, ומי שהזכיר דאורייתא הוא מאחרוני האחרונים כפי שהבאתי לעיל. ממילא אין כאן שום ספק דאורייתא.

ואכן פאה נכרית היא הרחבה של איסור דאורייתא שהוא כיסוי ראש. ונימוקי האוסרים לאסור מדרבנן, משום דת יהודית וכדו'.

 

[ספרדי טהור]

לא מאמין שאני צריך להסביר, פריצות השיער בגרושה ואלמנה אסורה מדרבנן, ואילו באשת איש אסורה מן התורה [ובבתולה מותרת לכתחלה]

כבודו סותר עצמו מיניה וביה. כבר הסברתי שפריצות היא מציאות. לא תיתכן מציאות ששיער הוא פריצות לזאת, וצניעות לזאת. חבל שבאכסניה מפוארת של "מורשת מרן" לא לומדים את דבריו הבהירים והפשוטים, ביביע אומר ח"ו סימן י"ג, שם הוא מסביר שבימינו היות והנשואות מגלות ראשן, אין שום הבדל מבחינת פריצות, בין שערן לבין שיער הבתולות, שעליו כתבו הראשונים שהוא רגיל להיות גלוי, ואינו פריצות.

גם אם תתבונן בדברי הראשונים (בברכות דף כ"ד) תראה שהטעם לכך שהשיער אינו ערווה בבתולות, הוא בגלל שרגיל להיות גלוי, ולא בגלל הכלל שהמצאת, ש"פריצות השיער באשת איש אסורה מהתורה".

ואבקש ממך להתמקד בטענות שאני כותב, ולענות עליהן אחת לאחת, במקום לכתוב סיסמאות ללא שום מקור, כגון הנ"ל, ולברוח מהראיות הברורות שאני מביא לדבריי.

פריצות השיער אינה אסורה מדאורייתא, ולמדים את דין הכיסוי בדרך אגב מכך שהסוטה היתה מכוסה והכהן פורע ראשה. והטעם המפורש בחז"ל הוא בעירובין (דף ק'), משום קללת חוה. וכן בגמ' בכתובות (דף ע"ב) ששם הוא עיקר הדין של כיסוי ראש, מסביר רש"י בפירושו העיקרי שהלימוד הוא "גזירת הכתוב" ללא טעם.

וכאשר הגמ' בברכות (דף כ"ד) אומרת את הדין שאסור לקרוא ק"ש נגד שיער, היא לומדת זאת מפסוק בשיר השירים, ואם טעם התורה לאסור שיער היה משום פריצות, הרי היתה צריכה להביא ראיה בפשטות משם.

 

[ספרדי טהור]

ובלי קשר להנ"ל, איסורו של הגר"ע יוסף לפאה נכרית ידוע ומפורסם לכל, אבל היתריו אינם מפורסמים, ועל כן ראיתי להביאם כאן באופן מסודר. יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח, לגבי כל הנדון בעשרת עמודי האשכול הזה. וכל מילה נוספת מיותרת.

לגרושה ואלמנה -

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (ס"ד) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל, ובפרט במקום צורך גדול שהדבר נוגע לעבודתה ופרנסתה" (שו"ת יביע אומר חלק ד' אה"ע סי' ג').

לנשואה -

שאלה: זוג צעיר, נשואים שנה וחצי, וסיפרה האשה שלובשת מטפחת, אך אפה ארוך ולא מוצאת חן בעיני בעלה. וללבוש פאה בעלה לא מוכן, כי פוסק כרבנו [הגר"ע, לאסור פאה]. מה עושים? תשובה: "מו"ר נר"ו שאלני, מה בעלה רוצה?" ואמרתי לרבנו: "מטפחת". וענה מו"ר נר"ו: "יכולה ללבוש פאה" (מעין אומר חלק י"ב פרק ב' שאלה ט/ז, עמ' קנ"ג).

שאלה: בחור מישיבת חזון עובדיה שנשא אשה, ואשתו כבר שנתיים הולכת עם מטפחת. כעת קשה לה והיא בדכאון מזה. גרים בעיר בני ברק, ויש גם לחץ של המשפחה. תשובה: "שתלבש פאה. הרי היא בדכאון, מה אתה רוצה, שתשתגע?" (מעין אומר חלק י"ב פרק ב' שאלה ט/יב, עמ' קנ"ו).

שאלה: רב קהילה מחו"ל שאל, במקום מגוריו בחו"ל כל הנשים הולכות בגילוי ראש, חוץ לשתי נשים מחסידות חב"ד שהולכות עם פאה. האם אשתו יכולה ללכת עם פאה צנועה, שבולטת שזה לא שיער? תשובה: "תלבש" (מעין אומר חלק י"ב פרק ג' סי' שמ"ג, עמ' ת"ו).

שאלה: בקהילה אחת בחו"ל, בה כל הנשים ללא כיסוי ראש, התחזקה אשה אחת והחלה ללכת עם פאה. אמר לה רב הקהילה, שאם לא תשים מטפחת, כבר עדיף לא כלום. מה רבנו אומר על זה? תשובה: "לא. ודאי פאה עדיף מגילוי ראש" (מעין אומר חלק י"ב פרק ב' שאלה ט/טו, עמ' קנ"ח).

היתר נישואין עם בחורה החובשת פאה -

שאלה: נפגש עם בחורה טובה מכל הבחינות, אך היא מתעקשת על פאה. מה יעשה? תשובה: "שיסגור, וישפיע עליה אח"כ" (מעין אומר חלק י"ב פרק ג' סי' שפ"ה, עמ' ת"כ).

שאלה: בחורה שרוצה פאה, וזה עומד בפני ביטול כל הנישואין, מחמת שהבחור אינו מוכן, מה לעשות? תשובה: "יעלים עין" (מעין אומר חלק י"ב פרק ב' שאלה ט/ח, עמ' קנ"ד).

שאלה: בעל תשובה, הציעו לו בחורה שרוצה ללבוש פאה. שאל האם יוכל לשאתה, והוא ישפיע עליה אחר הנישואין שתעבור למטפחת? תשובה: "אפשר" (מעין אומר חלק י"ב פרק ג סי' ר"ה, עמ' שס"א).

שאלה: בחור בן שלושים ושתים, הציעו לו בחורה מחסידות חב"ד שרצתה רק פאה, ובגלל זה עזבו. כעת הציעו לו אותה שוב, ואמר אולי זה סימן משמים? תשובה: "שיקח אותה, הוא כבר זקן, עד מתי יחכה" (מעין אומר חלק י"ב פרק ג' סי' רצ"ב, עמ' ש"צ).

שאלה: נכנס בחור לשאול אם לסגור שידוך עם אחת שרוצה פאה והיא יתומה מאב? תשובה: "תסגור איתה, היא כבר בהמשך תלבש מטפחת" (מעין אומר חלק י"ב פרק ג' סי' רל"ה, עמ' שע"א). ע"כ].

 

[משיח]

הגר"ע יוסף כתב שעיקרו מדאורייתא, ואתה עשית ממנו דאורייתא?

שוב חזרות על מה שנכתב באורך באשכול, הרב עבודיה כתב שהוא דאורייתא לא אפי' ספק, רק לדעת הגרש"ק הוסיף שיש בו חומרא שעיקרו מן התורה.

הגר"ע יוסף דחה בתוקף את מי שרצה לומר שזהו איסור דאורייתא, וכתב שמהגמ' משמע בפשטות שזהו דרבנן. ואתה עשית מזה דאורייתא?
(כנ"ל דחה את כל מי שרצה לאסור מדאורייתא, עיין לעיל שהבאתי)

זה מצד חוקות הגוים וכנ"ל ההבדל בין פירעת ראש לפאה נכרית שבה יש גם חוקות הגוים לדעת האומרים שאסורה מן התורה

הגר"ע יוסף כתב שהחילוק בין נשואה לאלמנה וגרושה, הוא שבנשואה חובת הכיסוי מדאורייתא, אבל בגרושה ואלמנה חובתה מדרבנן, ולכן יכולה להקל בפאה נכרית. לדבריך זהו ספק דאורייתא גם בגרושה, ומדוע היקל?

בגלל שחיוב כיסוי ראשה הוא מדרבנן, ומדאורייתא לא נאסרה פריצות שערה, אי אפשר שאי כיסוי יהיה חוקות הגוים דאורייתא, אלא זה מה שנקרא דת יהודית.

 

[משיח]

כבודו סותר עצמו מיניה וביה. כבר הסברתי שפריצות היא מציאות. לא תיתכן מציאות ששיער הוא פריצות לזאת, וצניעות לזאת. חבל שבאכסניה מפוארת של "מורשת מרן" לא לומדים את דבריו הבהירים והפשוטים, ביביע אומר ח"ו סימן י"ג, שם הוא מסביר שבימינו היות והנשואות מגלות ראשן, אין שום הבדל מבחינת פריצות, בין שערן לבין שיער הבתולות, שעליו כתבו הראשונים שהוא רגיל להיות גלוי, ואינו פריצות.

במחילה השכחה שולטת בך בחומרא, כבר נ"ל שזה היה ממש סניף קטן להיתר ק"ש כנגד שער שהוא איסור (לדעת חלק מהפוסקים) דרבנן.

וכאשר הגמ' בברכות (דף כ"ד) אומרת את הדין שאסור לקרוא ק"ש נגד שיער, היא לומדת זאת מפסוק בשיר השירים, ואם טעם התורה לאסור שיער היה משום פריצות, הרי היתה צריכה להביא ראיה בפשטות משם.

זה מגלה על טעם התורה.

ובעניין התשובות ממעיין אומר זה בסתירה האחרונה בתשובת "חכם" ובל נקדים את המאוחר

 

[ספרדי טהור]

הרב עובדיה כתב שהוא דאורייתא לא אפי' ספק, רק לדעת הגרש"ק הוסיף שיש בו חומרא שעיקרו מן התורה

כבר הסברתי שפירש תוך כדי דיבור את כוונתו, שמדובר באיסור שעיקרו דאורייתא.

וכבר הסברתי שמ"מ יש כאן סתירה, גם אם תעקם ותסלף דבריו, כי הסתירה היא במה שמעמיד לדעת הגרש"ק שיש להחמיר באיסור שעיקרו דאורייתא, ובמקום אחר כתב שאפשר להקל.

 

[ספרדי טהור]

זה מצד חוקות הגוים וכנ"ל ההבדל בין פירעת ראש לפאה נכרית שבה יש גם חוקות הגוים לדעת האומרים שאסורה מן התורה

לא הבנת את דבריו, ואת ההוכחה שלו. הוא כתב שבגמ' משמע שרק גילוי ראש לגמרי יש בו איסור דאורייתא, אבל כל דבר אחר אין בו איסור דאורייתא, אלא רק "דת יהודית". ודת יהודית היא דרבנן. ולכן אי אפשר להעמיס על זה איסור "בחוקותיהם" (כמו שרצה מהר"ם חאגיז לטעון שכל היוצאות במטפחת עוברות על איסור דאורייתא). ואין שום נפק"מ בין פאה לבין מטפחת לענין זה. דהרי מהר"ם חאגיז כתב זאת במפורש על היוצאות במטפחת. ואם דוחים אותו, נדחה גם מה שרצו לטעון על פאה.

ולא רק זה דחה הגר"ע, אלא כאשר הבאתי לעיל, בכל מקום שמאן דהו ניסה לאסור מדאורייתא.

 

[ספרדי טהור]

בגלל שחיוב כיסוי ראשה הוא מדרבנן, ומדאורייתא לא נאסרה פריצות שערה, אי אפשר שאי כיסוי יהיה חוקות הגוים דאורייתא, אלא זה מה שנקרא דת יהודית

חוקות הגוי הוא כל מה שנהגו הגויים. ללא שום קשר לחובת הכיסוי. ואם יש "חוקות הגוי" בפאה, אז אסור הדבר גם לרווקה. כשם שאסרו מלבוש אדום משום חוקות הגוי, ולא עלה על דעת מאן דהו לאסור רק לרווקות ולא לגרושות.

ואם יש בפאה איסור דאורייתא, לא מובן מה שחילק בין נשואה לבין גרושה.

כל זה חוץ ממה שהסברתי לעיל שפריצות הוא דבר בעצם, ולא יתכן לחלק ולומר שאצל נשואה זה פריצות מדאורייתא ואצל רווקה אין זה פריצות, כמו שלא מצינו חילוק בשום דבר אחר.

 

[ספרדי טהור]

במחילה השכחה שולטת בך בחומרא, כבר נ"ל שזה היה ממש סניף קטן להיתר ק"ש כנגד שער שהוא איסור (לדעת חלק מהפוסקים) דרבנן

כבודו שכח מה שדחיתי לגמרי כל מה שכתבתם.

ומלבד זה שהוכחתי שלא מדובר ב"סניף קטן" אלא זה עיקר הדברים, ורק בסוף דבריו ציין בדרך אגב שלהרמב"ם והרי"ף מותר לקרוא ק"ש נגד שיער, וגם הוכחתי שהיא גופא ראיה שאין השיער מביא הרהורים לשיטתם, וכו' וכו' (אין טעם לחזור על הכל שוב),

הרי אי אפשר להתעלם מדברים ברורים ולדחות אותם בקש ע"י שמכנים אותם "סניף קטן". הגר"ע יוסף כתב במפורש, "מכיון שנשים אלה רגילות לצאת לרשות הרבים בגילוי ראש, ודרכן בכך, אין בזה משום הרהור, כדי לאסור לומר כנגדן דברים שבקדושה, וכעין מ"ש ראבי"ה (סי' עו) דה"מ בדבר שאין רגילות להגלות, אבל בתולה הרגילה בגילוי שער לא חיישינן דליכא הרהור".

אי אפשר להעלים את הדברים הללו בטענה שזה "סניף קטן".

 

[ספרדי טהור]

זה מגלה על טעם התורה

אם אנו סוברים שטעם התורה הוא משום פריצות, אז לא צריך שום פסוק אחר שיגלה לנו זאת. והיה לנו ללמוד זאת ישירות מהפסוק "ופרע את ראש האשה".

גם לרוב ככל הפוסקים מדובר בערווה מדרבנן, ולשיטתך שמגלה על טעם התורה, זה ערווה דאורייתא.

גם לא מובן לפי דבריך מדוע הראשונים מתירים בבתולה וכותבים שאינו ערווה, מסיבה שהשיער הוא רגיל להיות גלוי אצלן. לשיטתך, החילוק היה צריך להיות שהתורה אסרה רק פריצות השיער בנשואות (וכבר כתבתי לך לעיל והתעלמת מזה). ועוד, שלפי הפסוק בשה"ש אין נפק"מ בין בתולה לנשואה, וגם בתורה אין שום רמז לחילוק, וגם בגמ' אין רמז לחילוק כזה, אלא מדובר על "בנות ישראל", וגם ברמב"ם ובשו"ע "אחת פנויה ואחת אשת איש".

בקיצור, אתה בורח לסברות הכרס שאין להם שום מקור, וגם כל המקורות סותרים אותן, כפי שהזכרתי לעיל שהגמ' בעירובין מביאה טעם משום קללת חוה, ובכתובות משום גזירת הכתוב כפי שפירש רש"י. ובגמ' ברכות כ"ד הוסיפו ענין אחר לגמרי, שהשיער מביא לידי הרהור אם רגיל להיות מכוסה. וכאשר הוא רגיל להיות גלוי, כתבו הראשונים שאין בו כלום. ולדעת הרמב"ם והרי"ף ועוד ראשונים, אף אם רגיל להיות מכוסה אינו כלום.

 

[ספרדי טהור]

ובעניין התשובות ממעיין אומר זה בסתירה האחרונה בתשובת "חכם" ובל נקדים את המאוחר

התשובות הנ"ל אינן בכלל ה"סתירות" אלא עומדות בפני עצמן, וזה לא סותר לדבריו אלא מגלה על כלל דבריו. וד"ל.

ואין שום דרך בעולם להתחמק מהן, אלא להשמיץ את מחבר "מעיין אומר" שלא כתב אמת או שלא דייק בדבריו, וכולנו יודעים שהוא יר"ש ודייקן גדול, וכתב במדוייק את נוסח השאלה והתשובה שבאו לפני הגר"ע (וכך אי אפשר לטעון שאולי הגר"ע ראה מציאות מיוחדת, כי ראה בדיוק מה שמובא בנוסח השאלה), ובנוסף לכך גם המחבר מתנגד ללבישת פאה (כמובא בספרו שם באריכות) והדברים הללו הם בניגוד גמור לדעתו, אבל הביאם כי כך הורה הגר"ע.