אוי איך שכחנו זאת.
בנושא הזה באמת זה כמדומה הפאדיחה הכי גדולה של הרב אופיר מלכא, כי ראשית כתב נגד בלי לבדק את המציאות, והחליט להסתמך על הרב יעקב יוסף שבדק זאת לפני עשרות שנים, נגד עדויות סותרות מאותם שנים. ונגד כל מי שבדק זאת בשנים האחרונות.
ושנית כמה מהטענות שלו, אחר המחילה, מביישות את כותבם, וכגון מה שכתב שיש פפושדו מצופה שוקולד, ובשוקולד יש מים. ולא שת ליבו שמצפים אחר האפיה. וולי חילוק זה יהא אסור לאכול מצה עם שוקולד.
וכבר היכו על קודקודו הרב יצחק לוי והרב דוד נקי. וכמדומה שכבר העלו את דבריהם כאן בעבר. (אולי הרב @בנימין לוריא יוכל להעלות).
נערך לאחרונה:
לכבוד הרה"ג אופיר מלכא שליט"א.
אחדשו"ט באה"ר וכט"ס!
בליל שישי ג' חשון תש"פ, כת"ר נשאל ברדיו אם אפשר לסמוך על זמן ק"ש של הגר"א. ובאמת שכדברי השואל הורה מורינו הראשון לציון מרן הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א לפני כמה שבתות. ועיינתי היטב בטענותיו בילקו"י, וגם בהליכו"ע ח"א. ובאמת ישנם טענות גדולות להקל בזה, ועיקר הטענות הם:
א. רב סעדיה גאון בסידורו (אות י"ב) כתב מפורש כדעת הגר"א. וכ"כ בשלטי הגיבורים. וא"כ י"ל שאם היה המג"א רואה דבריהם היה חוזר בו, וכמו"ש הרמ"א בחו"מ (סימן כ"ה סעיף ב') שכאשר יש מחלוקת בין הראשונים לאחרונים ויש לתלות שהאחרונים לא ראו דברי הראשונים אמרינן שאילו היו רואים היו חוזרים בהם, והלכה כהראשונים. וה"נ דכוותה.
ב. בכסף משנה (פ"א מהל' קריאת שמע הי"ג) כתב שזמן קריאת שמע מן התורה הוא כל היום כולו, ועד שלוש שעות הוא מדרבנן, דכי היכי דמפרשינן "בשכבך" כל זמן שבני אדם שוכבים כך מפרשים "ובקומך" כל זמן שבני אדם עומדים. ע"ש. ואע"פ שהרבה אחרונים חולקים עליו, מ"מ דעת מרן שזמן ק"ש הוא רק מדרבנן, וא"כ מחלוקת מג"א וגר"א הו"ל מחלוקת בשל סופרים והלוך אחר המיקל.
ג. אין להוכיח מהשו"ע (סימן רל"ג ס"א, ורס"ג ס"ד) שכתב "עד הלילה", שדעתו כהמג"א. דיל"פ לילה – שקיעה. ויש אחרונים שמפרשים כן (המנחת כהן ועוד), ודלא כהמשנ"ב.
ד. גם אין ראיה ממש"פ מרן השו"ע (או"ח סימן תנ"ט סעיף ב', ויו"ד סימן ס"ט סעיף ו') ששיעור מיל הוא י"ח דקות, שדעתו כהמג"א שיש לחשב מעלות השחר עד צה"כ. זה אינו, שהרי רס"ג דעתו כהגר"א ואעפ"כ כתב ששיעור מיל הוא י"ח דקות. וע"כ צ"ל שלעניין שיעור מיל מחשבים מעה"ש עד צה"כ, ואין הדבר כן לעניין ק"ש ותפילה. ושכ"כ בספר חינוך בית יהודה, וכ"כ החזו"א, לחלק בין הדברים.
ה. מרן הגר"א יוסף בהליכות עולם (עמוד ק"ז ועמוד ר"נ) גם כן פסק כן שיש להקל לת"ח לקרוא ק"ש כהגר"א, וכן הורה בדרשה פרשת וירא תשע"ג בבנייני האומה (ע"פ הקלטה שהועברה אלי).
בברכה
תלמידך .
לכבוד האברך היקר, חיכו ממתקים וכולו מחמדים, שוקד באהלה של תורה יומם ולילה, הר"ר ..
בהמשך לפנייתו שאשיב לו מדוע יש להקפיד על זמן ק"ש מג"א, הרי תשובתי בקיצור, דמה שהלב חושק הזמן עושק.
א. מ"ש שאם היה המג"א רואה דברי הרס"ג היה חוזר בו, אינו נראה, כי המג"א הוכיח סברתו מהתוס', ואם כן לכל היותר הוי ליה מחלוקת בין רס"ג לתוס'. ועוד עיין במנחת כהן בספר מבוא השמש (מאמר שני פרק שישי) שהוכיח שדעת רבינו תם והרמב"ן והרשב"א כהמגן אברהם. ואע"פ שהסיק שהלכה כהלבוש והגר"א, ורק 'ראוי להחמיר' למג"א, מ"מ א"א לומר שאם היה המג"א רואה דברי רס"ג היה חוזר בו, שהרי דעת כמה מגדולי הראשונים כדעתו.
ועוד יש להוסיף דרבינו החיד"א בחיים שאל (ח"ב סימן ל"ח סוף אות ע', דף מ"ט ע"ג) כתב דשעות אלו מונים אותם מעלות השחר כמו שהסכימו האחרונים וכו' וכן פשטה ההוראה בכל המקומות, עכ"ל. וכן פסק בשו"ת רב פעלים (ח"ב סוף סימן ב'), וכן פסק בכה"ח (סימן נ"ח אות ד') בשם פוסקים רבים. וקשה מאוד לומר שכולם לא ראו את רס"ג. ובפרט שהמג"א בסימן נ"ח אות א' כתב דבק"ש כולי עלמא מודו שמונים מעלות השחר היינו אף הלבוש, עי"ש במחצית השקל, לבושי שרד ודגול מרבבה מה שביארו בזה. וכך נהגו מקדמא דנא בני ספרד ואף חלק מבני אשכנז. ועד היום כך נוהגים ובפרט בני התורה המדקדקים קלה כבחמורה. וכן פסק בשו"ת אור לציון (ח"ב פ"ו תשובה ד') ושכן נוהגים בני ספרד וכך פשטה ההוראה ושזו דעת השו"ע. וכך נוהגים בכל הישיבות.
גם בבה"ל (סימן מ"ו ס"ט ד"ה ויוצא) חשש לדעת המג"א, שפסק לקרוא ק"ש לפני התפילה אם ירא שיעבור זמן מג"א כשיגיעו הציבור ליוצר. ובאורחות רבינו (ח"א עמוד נ"ב) בשם הסטייפלר שיש להקפיד על זמן ק"ש של המג"א מדין ספיקא דאורייתא לחומרא וכן פסק בשו"ת דברי יציב סימן נ"ז.
גם אותם הלומדים עד מאוחר בלילות, הרי על ק"ש של הגר"א ודאי מקפידים, אם כן שיקראו לפני התפילה כשעדיין לא עבר זמן מג"א. דאם קמים כל כך מאוחר שגם ק"ש של הגר"א לא מספיקים על סדר ברכות ק"ש ורק קוראים זאת לפני התפילה, הרי שאין זה לכתחילה, כמבואר בסימן מ"ו ס"ק ל"א במשנ"ב ובבה"ל שם ד"ה כי. ועוד שאותם בני תורה חשובים כיצד יתפללו בשעה כה מאוחרת ופעמים שיש בזה אף חילול ה'.
ב. מה שהביא מהכסף משנה. עיין מה שהקשו על דבריו הט"ז (סק"ג) והמג"א (סק"ז), דלדבריו יהיה אפשר לברך ברכות ק"ש כל היום, והיינו דווקא להרמב"ם, אבל לפי מה שכתב השו"ע (סוף סימן נ"ח) כדעת רב האי גאון שאין לברך ברכות ק"ש אחר שעה רביעית קשה. וא"כ ע"כ צ"ל שלא כתב הכסף משנה את דבריו אלא אליבא דהרמב"ם בלבד. שו"ר בספר מעשה רוקח על הרמב"ם שכתב כן, וז"ל: אשר על כן נראה לענ"ד דודאי לא כתב הרב [הכסף משנה] כן אלא לדעת רבינו [הרמב"ם], וכן מוכיח הלשון שמתחילה הביא דעת רבינו וכו'. עכ"ל.
ג. ומאחר ודחינו הראיות הנ"ל לנכון, אם כן חזר הדין להיות ספק דאורייתא. וקימ"ל ספק דאורייתא לחומרא. ובנוסף, משמעות פשט לשון מרן השו"ע (בסימן רל"ג ורס"ג) כדברי המג"א, ואע"פ שיש לדחות בדוחק, אין לסמוך אשינויי דחיקי במילתא דאורייתא. וגם במילי דרבנן אין להקל בכל ספק, יעוי' היטב בסימן שט"ז ס"ט וסעיף י' בבית יוסף ובשו"ע בכמה מחלוקות בדרבנן ולא היקל בהם השו"ע, וכן בסימן קס"ג ס"א בבית יוסף ובשו"ע שם. קל וחומר במה שנהגו תמיד להחמיר, ואכמ"ל.
ד. במג"א סימן נ"ח אות א' כתב להיפך. ע"ע אות א'.
ה. מרן מו"ר הגאון רבי עובדיה יוסף זצוק"ל לא כתב שאפשר להקל לכתחילה לקרוא ק"ש גר"א כפי שהיה נשמע מאותו שואל שאמר בשם הגאון הראשל"צ שליט"א, אלא כתב (בעמוד ק"ז, ובעמוד ר"נ) במפורש להקל "בשעת הדחק". אבל בודאי שאין לעשות כן באופן קבוע, כל יום ויום ילמד עד מאוחר ויקרא ק"ש של הגר"א, זה לא אמר מרן כלל. וגם איני מאמין שהגאון הראשל"צ שליט"א התכוון לזה, ופשוט לי שאיהו גופיה מחמיר לקרוא מג"א, אלא שבעיקר מה שגרם לי להורות נחרצות שצריך לקרוא ק"ש מג"א, מפני שנעשה הדבר מזולזל בעיני העם, והחלו רבים לסמוך לכתחילה על הגר"א, ויודע אני על בחורים שהיו מקפידים על זמן ק"ש של המג"א, ולאחר ששמעו שהראשל"צ מיקל בזה לת"ח הלומדים עד מאוחר, הפסיקו להקפיד על זמן ק"ש מג"א אף שאינם לומדים בלילות.
בברכה
אופיר יצחק מלכא
מעניין מה תאמר על זה
דעת האגרות משה בענין היתר המכירה
בחזו"ע יו"ט עמ' מ"ה כתב וז"ל וכיו"ב כתב בשו"ת אגרות משה סי' קפ"ו בדין אתרוגים שנשלחו מא"י לחו"ל עפ"י היתר מכירה וכו' והשיב וכו' כי בודאי העושה על פי הוראת בית דין אין עליו שום חטא, שאפילו אם תמצא לומר שאין הלכה כמותם - כל זמן שלא עמדו כל חכמי הדור למנין ונפסק שלא כמותם - העושה כמותם יש לו על מה...
forum.moreshet-maran.com
האם שם תלמד זכות על הרב עובדיה שבודאי לא התכוין לכתוב בשם האגרות משה שהוא מתיר את ההיתר מכירה אלא ש... או שתצא בריש גלי שהרב עובדיה כיוון להעיד בשם האגרות משה דבר שאינו, בשביל לחזק את ההיתר מכירה.
וכמו כן מה תאמר על זה
דעת הר"י מגאש בענין קדיש לאחר קריאת התורה
בחזו"ע ארבע תעניות עמ' שפ"ב וימים נוראים עמ' שנ"ח כתב מרן זצוק"ל שבשחרית ת"ב ומנחת יוה"כ יש לומר את הקדיש לאחר ההפטרה, וכתב בריש ההערות שם שכן הורה הר"י מגאש בתשובה סי' פ"ט וכו' [העתיק לשונו] וסיים בשמו: לכן תקנו שלא להפסיק בקדיש במנחת יוה"כ בין התורה לנביא 'אלא יאמר הקדיש אחר ההפטרה' ע"כ. וכן...
forum.moreshet-maran.com
האם הרב עובדיה כיוון בכונה להוסיף מילים בדעת הר"י מיגאש כדי לחזק את שיטתו או שטעה והוסיף במקרה מהזיכרון או תירוצים אחרים?
נא להיות הוגן. ולא לעשות איפה ואיפה.
אמנם באמת יתכן ו"העולם" חושב שהוא נצמד לפסקי מרן זי"ע אך אני מעולם לא חשבתי שפוסק לגמרי כמרן ז"ל היתה תקופה שהייתי שומע אותו בקול ברמה ותמיד היה כואב לי שנגרר אחר המשנה ברורה וזה המילה האחרונה שלו בד"כ "כך כתב המ"ב." והרי הוא ורוב ככל המאזינים הם ספרדים. ולכן ידעתי לחלק ולסנן הפסיקות, מה שכן בגלל התפתחות הטכנולוגית שיש היום בכלל אז חכמי ורבני הזמן כמוהו וכמו הרב חותה והרב אהרון בוטבול ממש יודעים לענות על כל מוצר ומכשיר וכדו' אחר שבדקו היטב ולכן תמיד יש מה לשמוע ולהתעדכן.
ועוד יש לדעת שבערי הפריפריה (בעיקר בצפון שמשום מה הרבנים הנ"ל לא מגיעים הנה בכלל) אין מושג כמעט לציבור מיהו הרב חותה הרב בוטבול הרב אופיר וכיו"ב ובעיקר בזכות (?!) ערוצי הקודש (?!) קבלו במה מכובדת ופרסום.
נערך לאחרונה:
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
ראובן יוסף מיארה
Well-known member
מי שכתב קונטרס עם השגות על כל ברכות. ודאי נתקל בשלושה קושיות בהבנה שיכל לטרוח לתרצם
אוזני שמעו ולא זר. בית כנסת צופיות בשנה לפטירת מרן (ליל שישי זה היה, בשעה 23:00), אפשר למצוא ההקלטה שכך אמר הרב יצחק: עשרים שנה האחרונות מרן החמיר בגלל שזה לא שמורה.
נייתי הקלטה שמיעה וציפיה וניחזי.
וזה שהרב משה העיד על כך,זה שחור על גבי לבן. אין ספק בכלל. ועל זה לא ענה לי הרב נקי.
אז להגיד בזה היה על קודקודו וכו וכו כנ"ל. קצת ענווה ויראת שמים תועיל רבות.
וכבר שמענו על כותב אחד שמבקש ומפציר להיפגש עם רב מסוים ולבקש סליחתו על מה שכתב בזלזול.
לא החכמה לכתוב בתקיפות (ולפעמים גם לשנות מהאמת ל'תועלת' המטרה). החכמה להתמודד עם זה אחרי 120 בבית דין של מילה.
אדרבה אותם שיש בידם למנוע דברים אלו ולהסביר שאין בהן תועלת, ההיפך הוא הנכון, הקבלה יגדל את מי שיבחר לגדל, וכל הרדיפות רק יעלו את הנרדף, וכפי שהיה עם מרן זצ"ל ככל שרדפו אותו והלך במידת הענווה והאמת שלו התעלה והתקבלו דבריו יותר ויותר.
נערך לאחרונה:
אחהמ"ח, אולי כדאי לדון בעניין זה (של הפפושדו) במקום המיועד... (לתועלת המעיינים).
כמו כן, מומלץ לקרוא שם כבר את מה שנכתב בכדי לא לחזור על הטענות...
כמו כן, מומלץ לקרוא שם כבר את מה שנכתב בכדי לא לחזור על הטענות...
שם זה ודאי איזו טעות דפוס או טעות המעתיק כמו שכתבו שם כולם. כי הרי שם אין הנידון על היתר המכירה, ואם היה זה לחזק את היתר המכירה היה כותב זאת ביבי"א ח"י.
ושנית גם כאן כתבתי להדיא שיתכן שזו טעות דפוס וכד', ורק כתבתי שאם ימצא שזה שיטתי אז זה בעיה. ובזה ביקשתי את עזרת המעיינים.
אז נא לא לתלות בי דברים שלא טענתי.
אשתדל לעיין בזה בהקדם, למרות שבקושי אני מספיק לעבוק אחרי האשכולות שכבר התחלתי.
ב"ה
רבותי, בואו נעשה סדר בעזרת ה',
יש כאן שני נידונים,
א. דברי מרן הראש"ל שליט"א בהשקפתו וביקורתו אודות רב בזמננו שמשיב ברדיו וכותב חיבורים בהלכה,
ב. ביקורת עצמית של משתתפים כאן, אודות הבנתו ודרכו של אותו רב.
לגבי נידון א' אין על מה לדון, זוהי דעתו הברורה של מרן שליט"א כמה פעמים בתורה שבכתב ותורה שבעל פה,
וכאן בפורום לא יתכן "להביע עמדה שונה" וכ"ש שלא לנסות "להוכיח כעמדה אחרת", כמבואר בתקנון בפתיחתו ובאות ו' באר היטב.
לגבי נידון ב' איני רואה צורך וענין שהמשתתפים כאן ידונו ויכתבו בזה דעות לכאן ולכאן כל אחד כאשר עולה על דעתו ולבו, זה נושא של אחריות, צריך להיות בר סמכא כדי לכתוב בזה דעות והשקפות וביקורת על ת"ח אחר, ועוד בפורום ציבורי, שזו אחריות גדולה, וגם לא יבצר מכמה איסורים נוספים שנמשכים מזה בהכרח, והוי פסיק רישיה.
כן יש צורך ומצוה שמי שמוצא מכשול באיזה חיבור בן זמנינו בפרט שנכתב להלכה ולמעשה, ובפרט אם רואה אצלו טעות שיטתית בגישה, אז שיכתוב נקודתית את הטעויות או המכשולות, בצורה מאד עניינית, לא בפורום אלא בקובץ מסמך, יסגור בפידיאף, ויצרף לידיעת הציבור למנוע מכשול, ותו לא מידי. בלי להטיף מוסר נגדו (אא"כ ע"פ רבותיו כפי שמסתמא היה בקונ' דרכש"ת), רק לטעון עניינית טענה אחר טענה, ויראה הציבור וידע להזהר ולהזהיר.
ואם משתתף אחר רואה זאת, ומבחין שזה המעורר טעה בדברים שכתב באותו קובץ, ויש לו להשיב עניינית על דבריו לפי הסדר, יעשה גם הוא לא בפורום אלא קובץ מסמך להשיב נקודתית עניינית, ג"כ בלי מוסר וכדומה, ויסגור בפידיאף ויצרף.
ואת המוסר נשמור לגדולי הדור להשמיע באזנינו, ונענדם עטרה לראשנו, ונכניס אותם לפורום כמות שהם, שידע הציבור דעתם דעת תורה והשקפתם הטהורה, כמות שהם בדיוק ללא תוספת או מגרעת, ולא ניתן למאן דהו לפקפק על דבריהם ולהביע עמדה או השקפה אחרת מדבריהם כאן בפורום שהוקם להבהרת מורשתם והשקפתם הטהורה.
[ומי שירצה לעמוד על כוונתם וכדומה שישאל את רבותיו, ואם ירצה ישאל לרבני הפורום במדור שאל את הרב בלבד, ובכך אם יקבל מענה זה יהיה באופן זהיר ואחראי ובשקל הקודש והיה ה' עם השופט שכוונתו לשמים].
נ.ב. ולגופו של נידון א', אצרף כאן ב' מכתבים שונים, שנכתבו לפי בקשתו של מרן שליט"א לבאר דרכו והשקפתו בענין,
במכתב לרב אלבז מבואר בעיקר ב-3 עמודים ראשונים, ובמכתב למחבר הקונטרס מבואר ב-2 עמודים אחרונים.
בברכת התורה ולומדיה
רבותי, בואו נעשה סדר בעזרת ה',
יש כאן שני נידונים,
א. דברי מרן הראש"ל שליט"א בהשקפתו וביקורתו אודות רב בזמננו שמשיב ברדיו וכותב חיבורים בהלכה,
ב. ביקורת עצמית של משתתפים כאן, אודות הבנתו ודרכו של אותו רב.
לגבי נידון א' אין על מה לדון, זוהי דעתו הברורה של מרן שליט"א כמה פעמים בתורה שבכתב ותורה שבעל פה,
וכאן בפורום לא יתכן "להביע עמדה שונה" וכ"ש שלא לנסות "להוכיח כעמדה אחרת", כמבואר בתקנון בפתיחתו ובאות ו' באר היטב.
לגבי נידון ב' איני רואה צורך וענין שהמשתתפים כאן ידונו ויכתבו בזה דעות לכאן ולכאן כל אחד כאשר עולה על דעתו ולבו, זה נושא של אחריות, צריך להיות בר סמכא כדי לכתוב בזה דעות והשקפות וביקורת על ת"ח אחר, ועוד בפורום ציבורי, שזו אחריות גדולה, וגם לא יבצר מכמה איסורים נוספים שנמשכים מזה בהכרח, והוי פסיק רישיה.
כן יש צורך ומצוה שמי שמוצא מכשול באיזה חיבור בן זמנינו בפרט שנכתב להלכה ולמעשה, ובפרט אם רואה אצלו טעות שיטתית בגישה, אז שיכתוב נקודתית את הטעויות או המכשולות, בצורה מאד עניינית, לא בפורום אלא בקובץ מסמך, יסגור בפידיאף, ויצרף לידיעת הציבור למנוע מכשול, ותו לא מידי. בלי להטיף מוסר נגדו (אא"כ ע"פ רבותיו כפי שמסתמא היה בקונ' דרכש"ת), רק לטעון עניינית טענה אחר טענה, ויראה הציבור וידע להזהר ולהזהיר.
ואם משתתף אחר רואה זאת, ומבחין שזה המעורר טעה בדברים שכתב באותו קובץ, ויש לו להשיב עניינית על דבריו לפי הסדר, יעשה גם הוא לא בפורום אלא קובץ מסמך להשיב נקודתית עניינית, ג"כ בלי מוסר וכדומה, ויסגור בפידיאף ויצרף.
ואת המוסר נשמור לגדולי הדור להשמיע באזנינו, ונענדם עטרה לראשנו, ונכניס אותם לפורום כמות שהם, שידע הציבור דעתם דעת תורה והשקפתם הטהורה, כמות שהם בדיוק ללא תוספת או מגרעת, ולא ניתן למאן דהו לפקפק על דבריהם ולהביע עמדה או השקפה אחרת מדבריהם כאן בפורום שהוקם להבהרת מורשתם והשקפתם הטהורה.
[ומי שירצה לעמוד על כוונתם וכדומה שישאל את רבותיו, ואם ירצה ישאל לרבני הפורום במדור שאל את הרב בלבד, ובכך אם יקבל מענה זה יהיה באופן זהיר ואחראי ובשקל הקודש והיה ה' עם השופט שכוונתו לשמים].
נ.ב. ולגופו של נידון א', אצרף כאן ב' מכתבים שונים, שנכתבו לפי בקשתו של מרן שליט"א לבאר דרכו והשקפתו בענין,
במכתב לרב אלבז מבואר בעיקר ב-3 עמודים ראשונים, ובמכתב למחבר הקונטרס מבואר ב-2 עמודים אחרונים.
בברכת התורה ולומדיה
קצת הבנת הנקרא לא תזיק.
כתבתי על ענין הפפושדו בכללותו, שחלק מהטענות שכתב מביישות את כותביהם, ופירטתי את הטענות הקשות שעומדות בזכרוני. [שהחמורה שבהם היא שכותב נגד משהו שיכול לבודקו בלי לבדוק]. ועליהם לא ענית. (ואתה מוזמן לעיין בכל הטענות שהועלו בקישור שהעלה הרב @בנימין לוריא ).
לפו"ר הערה נכונה.
וככל הנראה זה טעות המעתיק, וה-ע"כ. היה צריך להיות קודם תיבות אלו. ומילים אלו הסבר של מרן בר"י מיגאש.
אבל ודאי שא"א והם מלהעלות על הדעת שמרן עיוות את במכוון, כי הרי מי כמוהו דייק באלפי תשובות. שבכל אחת מהם עשרות מראי מקומות.
ואני לא עשיתי איפה ואיפה, וכתבתי להדיא שמקור אחד כזה של הרב אופיר אינו מעיד על שיטתיות, ורק אם נראה שזה דבר שיטתי זה מעיד על כוונה. (והוספתי ששמעתי מת"ח א' שאכן זה שיטתי [וכך כתב גם הרב @בנימין לוריא], אבל אני לא ראיתי ולכן ביקשתי את עזרת חברי הפורום.
מרוב ההערות, איני זוכר כבר מי טען כן. אני כותב בכלליות, לא רק לך, אלא לכל האשכול הזה, ובעיקר לקונטרס דרכה של תורה שכפי הנראה אתה וחבירך מסכימים לו.
אם אראה לך עוד ועוד מקורות בספרי הרב עובדיה ובנו הרב יצחק על כעין 'ט"ס' כפי שאתה קורא להם [העליתי כאן לעיל בענין קימה לפני רבו כמלוא עיניו מה שהעתיק בשם הרב בן ציון אבא שאול עי"ש, ויש עוד], מה תאמר, שזה שיטתי? זה מעיד על כונה?
או שתמיד ימצא החילוק בין הרב אופיר לרב יצחק ולרב עובדיה.
אמנם יש שטענו לעיל שיש הבדל בין גדול הדור לבין אברך רגיל עי"ש. אולם בהלכות דעות לרמב"ם בענין לימוד זכות לא חילק בין גדול הדור לבין אברך רגיל עי"ש, וגם בשאר הפוסקים לא מצאנו כן. כל אדם שמוחזק בכשרות וביראת שמים מצוה לדונו לכף זכות, וזוהי כונתי שלא לעשות איפה ואיפה.
ויש מן המותר להודיע בציבור מה תשובה השיבו הגר"ר אלבז שליט"א ומה יחסו לכך בכלל?
