סתירה ג’
כתב היבי"א באות ח’ (ח"ה אבה"ע סי’ ה): "וכבר כ' בס' שבילי דוד א"ח (סי' ב סק"ב) שאף למ"ש הרמ"א בדרכי משה (סי' שג) בשם השה"ג להתיר לצאת בפאה נכרית, היינו במקום שלא נהגו הנשים להזהר בזה, משא"כ במקום שלא נהגו להקל, ודאי דהוי בכלל דת יהודית. ע"ש. וא"כ בודאי שבמקומותינו אלה שהמנהג היה לאסור, ואלו המקילות ראש נהגו כן שלא ברצון חכמים "מנהג" כזה אותיות "גהנם", ומצוה לבטלו, וכמ"ש הדברי חיים מצאנז והמהרי"ץ חיות שהמנהג הזה נשתרבב מהאפיקורוסים ומהמתחדשים שפרצו גדרות ישראל, ושמעולם לא נשמע להקל בכל תפוצות ישראל שבמדינות פולין. ע"ש. וידוע שכל מנהג שלא נתייסד ע"פ ותיקין אין בו שום ממש, וכמ"ש בשו"ת הרא"ם (סי' טז), ובשו"ת אהלי יעקב למהריק"ש (סי' ו), ובשו"ת נוב"ק (חיו"ד סי' נד). ובשו"ת חקקי לב (חיו"ד סי' לט), ובשו"ת שער אשר (חיו"ד סי' יא). ועוד. ולכן גם המנהג הזה שידוע לנו שנוסד ע"פ איזה נשים ההולכות ע"פ האופנה החדשה, ונסחפים אחר הזרם של המודרניות, אשר כל חלקה טובה הכאיבו, נראה שמצוה וחובה לשרש אחר המנהג הרע הזה, ולהחזיר עטרה ליושנה, בדרכי הצניעות, ע"פ תורתנו הקדושה".
והקשה על זה בעל המאמר הנ"ל שהרי לגבי כיסוי הראש ברדיד וכיסוי ראש בתולות – כתב היבי"א בח"ד (אבה"ע סי’ ג אות ב) להקל, וש"אתי מנהג ומבטל מנהג" כיון שהכל נהגו להקל, ולכן אינן עוברות על דת יהודית.
ראשית יש להעיר על מה שהבין הנ"ל, שלדעת היבי"א ברור שע"פ השו"ע היה חיוב על הנשים ללבוש רדיד, אלא שבדורנו יש להקל משום ד"אתי מנהג ומבטל מנהג" - דזה אינו, כמבואר בהמשך דברי היבי"א שם בח"ד סוף אות ב: "אולם שוב בינותי שאף מד' הרמב"ם והש"ע אין כ"כ ראיה, שי"ל דמטפחת דקאמר היינו שהיא שקופה ושערה ניכר עדיין, וכן מבואר בב"ח אה"ע (ר"ס קטו). הלא"ה יש להקל גם בלי צעיף. ושו"ר בשו"ת תשובה מאהבה ח"א (סי' מח) שהביא ד' הבאר שבע הנ"ל, וכתב שבמחכ"ת שגה בזה כי המטפחת שכ' הרמב"ם היא ג"כ מעשה רשת, ומטפחת וקלתה אחת הן, ששערותיהן נראות מתחתיהן. ע"ש. ולפ"ז ניחא בפשיטות מנהג הני נשי דידן שאינן עוברות ח"ו על דת יהודית".
וכן מש"כ ביבי"א דאתי מנהג ומבטל מנהג לגבי הבתולות, גם זה היה רק לשיטת המג"א, ולדינא מסקנת היבי"א שם: "ומ"מ דעת רוב האחרו' שהבתולות יוצאות פרועי ראש בשערות סתורות ואין בכך כלום. ודלא כד' המג"א. וכמ"ש ג"כ בשו"ת עדות ביהוסף מטעלז (סי' כט סוף ענף ד). ובשו"ת תשורת שי ח"ב (סי' לח). ובשו"ת מהר"ץ חיות (סי' נג). ובשו"ת מים רבים (חאה"ע סי' ל). ע"ש". וכן הוסיף להוכיח מדברי הראשונים בכמה מקומות.
ולעצם קושייתו שרואים מדברי היבי"א שדת יהודית יכולה להשתנות - הקושיא אינה מתחילה, דבאמת היבי"א כלל לא כתב שהלובשת פאה נכרית עוברת על דת יהודית
1, אלא רק שמצוה לבטל המנהג שלובשות פאה, ושהוא מנהג רע ואין לסמוך עליו, ובפרט "במקומותינו אלה שהמנהג היה לאסור, ואלו המקילות ראש נהגו כן שלא ברצון חכמים ‘מנהג’ כזה אותיות ‘גהנם', ומצוה לבטלו".
*
ובמש"כ במאמר הנ"ל שאין תורת "מנהג" לכך שהספרדיות לא נהגו ללבוש פאה נכרית, בגלל שהפאה לא היתה מצויה בארצותיהם ולכן לא לבשוהו - ולא מפני שפוסקי הספרדים אסרום.
אולם זה מתמיה מאד, שהרי פאה נכרית היתה קיימת כבר מזמן המשנה והגמרא, והשלטי גיבורים התיר להשתמש בה לכיסוי הראש כבר לפני כ500 שנה, וההיתר פשט מאד בארצות אשכנז לפני כ200 שנה, וא"כ למה לא פשטה הפאה גם לארצות הספרדים?
אלא האמת היא שפאה נכרית היתה מצויה בהרבה מארצות הספרדים (גם אם לא במרוקו
2), באותן שנים שהפאה התפשטה בארצות אשכנז - כפי שנראה מספרי הפוסקים שדנו בזה למעשה (וחלקם אף כתבו שבמקומותיהם נהגו ללבוש פאה נכרית בחצר): ברך את אברהם פלאג’י [איזמיר] (דף קכו), וישב יוסף בורלא [ירושלים] (יו"ד סי' ב), פני יצחק אבולעפייא [דמשק-טבריה] (ח"ו אבה"ע סי’ ו) [והביא שם גם את פסקם של חכמי אר"צ], הסבא קדישא אלפנדרי [טורקיה-דמשק-צפת] (ח"ב או"ח סי’ א), שדי חמד [טורקיה-חברון] (אסיפת דינים מערכת ד אות ג), איש מצליח [תוניס] (ח"א מילואים לסי’ כד). וגם ידעו על כך שהמנהג כבר התפשט בארצות אשכנז, כמבואר בדבריהם וכן ברוח חיים פלאג’י (אבה"ע סי’ כא סק"ג)
3.
והטעם שלא לבשוה לכיסוי ראשן - הוא מפני שרוב הפוסקים אסרו עליהן
4, וכמבואר בפוסקים הנ"ל, וז"ל הסבא קדישא (שם עמ’ א): "שמענו מפי מגידי אמת שבסוף ימיו של הרב מאריה דאתרא הדין {דמשק} שקדמו באת אשה אחת מארם צובה וגלתה את ראשה בפאה נכרית, והרב הנ"ל הרעיש את העולם בחרמות ואלות ובקש להעניש אותה וברחה מהעיר".
ובודאי שלזה יש תורת מנהג. [ומ"מ, ע"פ מרן היבי"א זצ"ל פאה נכרית אינה אסורה רק משום דת יהודית, אלא חמור מזאת - מפני הפריצות והרהורי עבירה שבה, וכנ"ל].
* * *
1וכנראה הוא מהטעם שיש כמה פוסקים שהתירו אותה, ומכיון והרבה נשים נהגו כן אפשר לומר דאתי מנהג ומבטל מנהג, ושוב הנוהגת כן אינה עוברת על דת יהודית. אלא שלדינא כמובן שאין לסמוך על המנהג ש"נשתרבב מהאפיקורוסים ומהמתחדשים שפרצו גדרות ישראל", ומצוה לבטלו, שהרי יש בזה חששות הרבה יותר חמורות מלעבור על דת יהודית, כגון שדעת רוב הפוסקים שלבישת פאה נכרית היא פריצות, וספק דאורייתא לחומרא וכל שאר הטעמים שנתבארו ביבי"א לאסור.
אולם עוד י"ל שבאמת ע"פ היבי"א אין לומר "אתי מנהג ומבטל מנהג" לגבי פאה נכרית, שכן לא ראי רדיד הבא רק לתוספת צניעות – לפאה נכרית שהיא פריצות גמורה. וכמו שלא ימצא אף פוסק שיתיר להלך במטפחת שקופה - בגלל שלדעת הרבה מפרשים זהו קלתה שבגמ’, וכיסוי נוסף על גביו אינו אלא מטעם המנהג.
2יש לציין שהג"ר רפאל ברוך טולידאנו בקיצו"ש (ח"א סי’ קעא ס"ב) תמה על הש"ג, והעיר על דבריו "והוא חידוש גדול".
3וז"ל: "דהנשים הבאות מערי פ’ראנקיאה {אשר שם נהגו לגלות מקצת שערן, או לכסות בפאה נכרית} לערי טורקיא יע"א, ואין דעתן לחזור, שצריכות לנהוג איסור לכסות השער שלהן, אפילו יהיו השערות פיאת נכרית, דנותנים עליהם חומרי המקום שבאו להתיישב, והרי הן ככל תושבי העיר ההיא לכל דיניו, דהא אפילו בפיאת נכרית ומשי איכא סרך איסור... וכ"ש וק"ו אם יהיה תושב עיר טורקיא שהוא ואבותיו דרים בה מימות עולם, ולקח אשה מערי פ’ראנקיאה, שהיא עתה מתיישבת בעיר עם בעלה, כי בודאי גמור שהוא אסור לעשות כן לגלות שערן אפילו יהיה פיאת נכרית, והוא ברור...".
ובעל המאמר כתב על זה: "הנה מבואר להדיא שאין כאן מנהג עדות אלא מנהג מקומות" וכו', ולא ידעתי מה רצה לומר בזה, וכי אין כל מנהג תלוי במקום ולא בעדה? אלא שכיום הואיל ולספרדים והאשכנזים יש קהילות ומוסדות נפרדים בערים החדשות, עליהם להמשיך במנהגי מקומותיהם הקודמים, ואין בדבר משום לא תתגודדו (עי' עין יצחק ח"ג עמ' קכז והלאה). והגר"ח פלאג’י קאי באדם יחידי שלקח לו אשה מעיר אחרת שאז דינה יהיה כעיר אשר בעלה גר בו [וה"ה בזמננו לאיש אשר לקח לו אשה מקהילות אשכנז, וכן להיפך], ופשוט. [ומה שהוסיף הנ"ל לבאר שהאיסור הוא משום מראית עין וכו’, זה אינו נמצא ברוח חיים].
[ועוד יש להוסיף, שכידוע מנהג המקום בירושלים - גם אצל האשכנזים, היה לאסור פאה נכרית (וכ"כ ביבי"א ח"ה אבה"ע סי' ה, גיליונות ומילואים מס’ 7)].
4וכ"כ הגרי"ש אלישיב זצ"ל (מובא בילקו"י שבת ח"א כרך ג' עמ' קיב, עי"ש).