אם היו הבתולות רגילות לכסות גם שערן היה נאסר לק"ש, אף שעדיין לא היה להן חובת כיסוי במקומות שלא נהגו.
הוא אשר הדגשתי.דבריך סותרים מיניה וביה (חוץ מזה שבנויים על השערה), כי אם היו רגילות לכסות, אז ממילא הרי זה מקום שנהגו, וחייבות לכסות.
בימים האחרונים יצאנו לפסק זמן קצר, כדי לעשות בדק בית וחשבון נפש כיצד הפורום יוכל להגיע לנקיות גדולה יותר בעניין כבוד חכמים, בעקבות תקלה שקרתה, חרף הצעדים וההגבלות שננקטו בעבר. כעת בסיעתא דשמיא, לאחר היוועצות עם דעת תורה, הגענו למתווה שבע"ה יהיה לתועלת לכולנו, להיות בפורום נקי יותר, בו יוכלו הרבנים הגאונים שליט"א מכלל המגזרים לדון בדברי תורה, כדרכה של תורה, ללא חשש של היכשלות חלילה בכבוד חכמים. הנהלים הוחמרו, וננקטו גם פעולות טכניות לשם כך. ואנו שמחים לבשר על פתיחת הפורום בחזרה במתכונתו החדשה. תיתכן אולי אי נוחות קטנה, אבל הרווח הוא של כולנו: פורום נקי וזך! כאן המקום לבקש מהציבור לשים יותר לב על כפתור הדיווח שבכל הודעה, ולדווח על תוכן שלדעתם אינו מתאים, ובפרט בתוכן ישן (שאולי חרף ההגבלות הישנות נשאר בטעות). אנו תקווה שבע"ה נזכה להיות מחכמי ארץ ישראל שנוחים זה לזה בהלכה, ולהגדיל תורה ולהאדירה בדרך התורה אשר דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום. ונסיים בתודה לכל הפונים בתקופה הזו, ושלחו את חיזוקיהם. תודה על האיכפתיות והשותפות, בע"ה יחד נמשיך להגדיל את בית המדרש הדיגיטלי הנוכחי, אשר מביא ברכה לרבבות אלפי ישראל. חזקו ואמצו!
אם היו הבתולות רגילות לכסות גם שערן היה נאסר לק"ש, אף שעדיין לא היה להן חובת כיסוי במקומות שלא נהגו.
הוא אשר הדגשתי.דבריך סותרים מיניה וביה (חוץ מזה שבנויים על השערה), כי אם היו רגילות לכסות, אז ממילא הרי זה מקום שנהגו, וחייבות לכסות.
לכל הדעות מן התורה לא נאסר לק"ש אלא ערוה ממש ולא כל דבר הגורם הרהור [וכפי שגם אתה כתבת לעיל], ומה ההגיון של התורה?איך מבחינה הגיונית אפשר לומר שזה גורם הרהור ובכל זאת מותר לק"ש?
ואיך אפשר להמציא דבר כזה, שלהרי"ף והרמב"ם זה גורם הרהור אבל בכל זאת מותר לק"ש?
וכמובן שמה שאתה חוזר וכותב שלדעת הרי"ף והרמב"ם לא היה הרהור בשער אשת איש גם בזמן חז"ל, הוא טעות שאי אפשר לאמרה שהרי בזמן שהנשים נוהגות לכסות ודאי שיש הרהור וכמפורש בש"ס.[לעיל הרחבתי גם על מה שהביא מהרי"ף והרמב"ם, שסברתם היא שאין כלל הרהור בשיער, ואפי' דרכו להיות מכוסה, ולא נאמר שיער באשה ערוה אלא רק לגבי איסור הסתכלות בו].
כל מה שאתה מביא זה כמובן לדעת שאר הראשונים שכדבריהם גם נפסק בשו"ע, ואכן הטעם כדבריך. אבל לפי הרי"ף והרמב"ם רק ערוה אסורה לק"ש כמו האיסור דאורייתא מפני בזיון הקודש.כבר כתבתי שהדברים האלה הם מופרכים, ועתה הבאתי עוד ועוד מקורות לזה (ראה בתגובות הקודמות), כמו החזו"א שכתב "כל הני אינה ערווה בעיקרו, אלא חכמים אסרוה משום הרהור וטרדא", וה"פנים מאירות", "דכל ערוה דרבנן הוא דוקא היכא דיכול לבוא להרהור", והפר"ח (סי' ע"ג): "ומסתברא לי שכל אלו הדינים המוזכרים בכאן... משום דמיטרד ואתי להרהורי".
אף אחד לא דימה שערות לפנים, והם ממש לא דומים שער הוא מקום המכוסה ופנים הוא מקום המגולה ודיניהם שונים ונפרדים.גם סברת הכרס שלך סותרת במישרין לדברי הכסף משנה על הרמב"ם (הלכות קריאת שמע פרק ג הלכה טז), שמבאר מדוע הרמב"ם השמיט קול ושיער: "וסובר רבינו שלא לענין ק"ש נאמר אלא לענין שאסור ליהנות בקולה ולהסתכל בשערה ולכן לא הזכירה פה".
לשיטתך היה צ"ל "וסובר רבינו שלא כל דבר הגורם הרהור נאסר לק"ש"... אבל הכסף משנה מסביר שאין זה אלא כמו שאסור להסתכל בפניה, כך החידוש הוא שאסור להסתכל בשערותיה (דלא תימא שאינן חלק מגופה) ואסור לשמוע קולה. ותו לא מידי.
כנ"ל דעת מרן הגרע"י לאסור משום דת משה דפאה אותו פריצות משערותיה [אולי לא מצד לאו הנלמד מעשה של ופרע אלא מצד לא תקרבו לגלות ערוה ככל שאר בגדי פריצות], ואידך זיל גמור
[וכמו שאשה שמפרסמת לרבים תמונה שלה פרועת ראש, ודאי שעוברת על דת משה. וכמו ערוה בעששית]
ובודאי פלגינן דיבורא שרק בפאה שאסורה מדאורייתא יהיה גם איסור של חוקות הגוים
כמובן אתה שוב חוזר להביא את הראיות שהביא היבי"א לשיטת מיעוט אחרונים, שיש להשוות שער נשואה שעוברת על דת ואינה מכסה ראשה - לשער הבתולות.
אבל רוב הפוסקים חולקים על זה כנ"ל, ולשיטתם דברי הראשונים מובנים בפשטות: "אמר רב ששת, שיער באשה ערוה, לנשים שדרכן לכסות שערן [היינו אפילו אם אינן חייבות מן הדין, אלא שדרכן בכך], אבל בתולות שדרכן לילך [בהיתר] פרועות מותר לקרות ק"ש כנגדן". והיינו לאפוקי בתולות במקומות שנהגו לכסות [הרבה מהארצות בזמן הראשונים], שאז שערן גורם הרהור [וכן לגבי שער היוצא חוץ לצמתן]. ופשוט.
וכל מפורש היטב כבר במשנ"ב (עה, י), וחבל שצריך לחזור ולהתעלם שוב ושוב מדבריו ומדברי רוב האחרונים שחלקו על הערוה"ש וסיעתו.
חוקות הגוים במקרה של בגד פריצות, הוא איסור נלוה. ולכן אם בידינו להכריע שאין בבגד זה משום פריצות, אז גם אין בו איסור של חוקות הגוים [דהיינו מכיון שלובשתו בהיתר אין כאן דמיון לגוים כי זה הוא בגד שמותר גם לישראל].
ולכן בפאה נכרית לגרושה ואלמנה, כיון שהדין הוכרע שמותר להן לחובשו מדיני צניעות, שוב גם אין בו חשש חוקות הגוים.
ולשטתך שכל חובת כיסוי הראש הוא רק גזרת הכתוב על הנשואות, באמת צע"ג מה ראו חז"ל להמשיך את הגזירה על האלמנות והגרושות?!
ובפרט שנצטווינו כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן, והרי זה עינוי לאשה לכסות ראשה, קללת חוה וכו'...
למה?
ה' יצילנו לדבריך אשה נשואה אינה צריכה לכסות ראשה ומותר לה לשיר בפנים גברים. וזאת לא הפעם הראשונה שאתה כותב דברים כאלה
כמובן שאין כוונתו למנהגי מקומות אלא למקום ברגל שנהגו כל בנות ישראל לכסותו, ו"במקום שדרך לכסות" הוא סימן לא טעם. וכלשון השו"ע "טפח באשה במקום שדרכה לכסותו", וכמבואר במשנ"ב שם דהיינן לאפוקי מקמות שאינן חייבין בכיסוי, וגם אין מנהג אותו המקום לכסותו.
כמובן שהדגיש דוקא שיער ואת הקול הפריד "וכן בקולה לרגיל בו", דהיינו מפני שגם לבתולה אין היתר לשיר בפני גברים והיתרו היינו דוקא לאביה וכדומה. וכ"ש לגלות שוקה ח"ו.
כמובן שדבריך הן נגד סתימת כל הפוסקים, וראה עוד במפורש במגיד משנה הל' איסורי ביאה פכ"א הל' א, שאיסור פריעת ראש נכלל בלאו של לא תקרבו לגלות ערוה.
ולשטתך גם לא מובן למה הרמב"ם וכל הפוסקים הביא את חיוב כיסוי הראש בהלכות איסורי ביאה, יחד עם שאר דיני ההתרחקות מהעריות. ובשו"ע בסימן שכותרתו להתרחק מן העריות. אתמההההה
ועל פי דבריך שאין האיסור מפני הרואים, גם לא מובן למה בביתה מותרת בגילוי הראש, ומניין המציאו חז"ל חילוק זה?
ע"פ הסוד פאה נכרית חמורה בהרבה משער עצמה, שכן דוקא בשער תלוש יש יותר טומאה ואחיזה לחיצונים וכו', ואכמ"ל. ואף למקילים בפאה נכרית שאינה נראה כשערה ממש, ע"פ המקובלים יש להחמיר בזה
על פי מה שידוע לי (מכמה מקורות מוסמכים), השיער באיש זה דין ולכן נהגו המקובלים לגוזזו, ומאידך שיער האישה זה רחמים ולכן אין לגוזזו. היפך מגופם עצמם שהוא חסד והיא רחמים."בזמן הנישואין בצירופא דמדת החסד מצד האיש ומדת הדין מצד האשה, אז על האשה שהיא ככלה תעדה כליה משוך חוט של חסד, שעל ידה יבואו כל החסדים שבאים לעולם, ואז היא מכסה שערות ראשה שהדינים יהיו מכוסים ונכנעים והרחמים מנצח את הדין, וע"י זה היא משפיעה החסד לכל העולם... ואחר אודיעך כל זאת בין תבין, ביסוד השערה מסטרא דדינין היא השערה היונקת מהגומה שלה, אבל כאשר פסקה יניקתה של השערה, ובפרט כאשר היא מעם הדומה לחמור, שוב לית לן בה, ואדרבה מאחר ונגזר יניקתה נשברו הדינים, והבן".
וגם לטעם של קללת חוה, איך זה מתקיים בפאה, הרי אינה עטופה כאבלה?!
על פי מה שידוע לי (מכמה מקורות מוסמכים), השיער באיש זה דין ולכן נהגו המקובלים לגוזזו, ומאידך שיער האישה זה רחמים ולכן אין לגוזזו. היפך מגופם עצמם שהוא חסד והיא רחמים.
לכל הדעות מן התורה לא נאסר לק"ש אלא ערוה ממש ולא כל דבר הגורם הרהור [וכפי שגם אתה כתבת לעיל], ומה ההגיון של התורה?
והפשט האמיתי הוא שלא יראה בך ערות דבר הוא מפני כבוד הקודש, וכמו האיסור הסמוך לו - והיה מחניך קדוש. וכדמוכח מהא דלבו רואה את הערוה אסור, ואילו פחות מטפח באשה מותר, אף דליכא דפליג דאף בפחות מטפח יש הרהור. אלא ברור שהטעם אינו משום הרהור אלא מפני בזיון הקודש.
ולדעת הרי"ף והרמב"ם חז"ל לא הוסיפו לגזור אלא בשר האשה שהוא גם בכלל ערוה. ואילו לדעת שאר הראשונים הוסיפו חז"ל לגזור על כמעט כל דבר שגורם הרהור
וכמובן שמה שאתה חוזר וכותב שלדעת הרי"ף והרמב"ם לא היה הרהור בשער אשת איש גם בזמן חז"ל, הוא טעות שאי אפשר לאמרה שהרי בזמן שהנשים נוהגות לכסות ודאי שיש הרהור וכמפורש בש"ס.
כל מה שאתה מביא זה כמובן לדעת שאר הראשונים שכדבריהם גם נפסק בשו"ע, ואכן הטעם כדבריך. אבל לפי הרי"ף והרמב"ם רק ערוה אסורה לק"ש כמו האיסור דאורייתא מפני בזיון הקודש.