מה עם מצות שמורה? הרי זה לא נעשה ממצות שמורה, ומי שמקפיד במצות לקנות דוקא שמורה, כן יש לו לכאורה להקפיד לא לאכול פפושדו.
לתועלת הרבים, אני אביא את מה שנכתב בעלון "אור השבת" מהגר"ש ללוש שליט"א, בעניין זה:
אלא מה, יש שסברו לומר שגם לדעת מרן רבנו עובדיה זצ"ל שמותר לאכול את העוגיות אלו בפסח, זה דווקא באופן שעשו את זה ממצה שהיא שמורה משעת קצירה, אבל מצה ששמורה רק משעת לישה, אז מי שמחמיר כל הפסח שלא לאכול מצה שאינה שמורה משעת קצירה אלא רק משעת לישה אז גם בזה צריך להחמיר, וממילא סברו לומר שבני תורה שמסתמא צריכים להחמיר שלא לאכול מצה שאינה שמורה משעת קצירה אלא משעת לישה, אז גם בזה צריכים להחמיר, ולכן בן תורה צריך להחמיר שלא לאכול עוגיות מצה עשירה.
אבל האמת צריך לדעת, יש פה חוסר ידיעה פשוט. מה זו החומרה הזו של מצה שמורה משעת קצירה? יש פה טעות! הדין הזה של מצה שמורה משעת קצירה זה לא חומרה בהלכה, בהלכות חמץ אין פה איזה צד של איסור. אדרבא, הגמרא אומרת במפורש שלא צריך מצה שמורה משעת קצירה ומספיק משעת לישה, וכל הראשונים כותבים שאין איסור לאכול מצה שהיא שמורה רק משעת לישה. כל הדיון של מצה שהיא שמורה משעת קצירה זה דין של מצת מצווה, של הכזית מצה שאוכלים בלילה הראשון, אז כיון שנאמר בתורה "ושמתם את המצות" שצריך לשמור שלא יחמיץ, אז משעת לישה זה מספיק, אבל בכזית מצה בעצמו שאתה אוכל אותו מהתורה, שנאמר עליו בתורה "בערב תאכלו מצות" ויש לך מצווה מהתורה לאכול כזית של מצה, את המצוות עשה דאורייתא אני רוצה לעשות בהידור ע"י כך שאני לא אשמור רק משעת לישה אלא הרבה יותר ממה שצריך, ואני אשמור אפילו משעת קצירה שלא יבוא עליו טיפת מים, וזה מראה את ההידור מצווה וחיבוב מצווה.
אעפ"כ כל הראשונים כותבים שגם בלילה הזה, במצת מצווה הזו, אם אין לך קמח ששמור משעת קצירה אז תעשה את הכזית מצה בקמח שהוא שמור משעת לישה, לא צריך מצה שמורה משעת קצירה אם אין לך. לכתחילה תעשה, כי זה הידור מצווה וחיבוב מצווה, וכך ראוי להחמיר. כך כותבים כל הראשונים וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך.
אבל כל זה רק לגבי מצת מצווה, לגבי כל השבוע לא עולה על הדעת שנצטרך לעשות שמורה משעת קצירה. למה שנצטרך לעשות? הרי זה לא מדובר פה במצווה שאני צריך להדר בה, מבואר רק לא לאכול חמץ, מצה שאינה שמורה משעת קצירה אלא רק משעת לישה היא ודאי לא חמץ ואין צורך להחמיר, זה בפשטות לדעת רוב ככל הראשונים.
אלא שברמב"ם משמע, כך מביא הרב המגיד, וגם ברי"ף משמע שיש הידור מצווה לאכול מצה שמורה גם בכל ימי הפסח. מה הידור מצווה בזה? מסבירים את זה כמה מרבותינו האחרונים על פי דברי הגאון מוילנא ועוד כמה שמסייעים קצת לשיטתו, זה אומנם דעת מיעוט אבל יש שיטה כזו, ולשיטתם כל כזית מצה שאתה אוכל בפסח אתה מקיים מצוות עשה מהתורה.
אתה לא חייב לאכול מצה בפסח חוץ מהלילה הראשון שאתה חייב, "בערב תאכלו מצות", כזית בליל הסדר חייב, אבל חוץ מזה כל השבוע אתה לא חייב לאכול מצות, אתה יכול לאכול אורז, תפוחי אדמה, מה שאתה רוצה, אבל אם אתה בוחר לאכול לחם אז שזה לא יהיה חמץ, אבל אין מצווה לאכול מצה. אבל לפי השיטה שאמרנו של הגאון מוילנא ועוד כמה מגדולי הפוסקים, יש מצווה בכל כזית שאתה אוכל בכל שבעת ימי הפסח, שנאמר "שבעת ימים תאכל מצות".
ולפי שיטתם הסבירו האחרונים את הטעם שיש חומרה לפי הרמב"ם ולפי הרי"ף מצווה מן המובחר לאכול בכל השבוע רק מצה שמורה, בגלל שיש לך מצווה בכל כזית שאתה אוכל, ולפי השיטה הזו שיש מצווה אז אתה רוצה לקיים אותה בהידור כמו הכזית מצה של ליל הסדר, ובגלל שאני רוצה בהידור עם חיבוב מצווה, אז אני לא שומר אותה רק משעת לישה אלא אני שומר אותה כבר משעת קצירה, זה לא קשור בכלל לחשש של חמץ ואין פה חשש איסור, ההקפדה על מצה שמורה זה לא משום חשש איסור אלא זה חיבוב מצווה, כיון שיש פה צד שאני מקיים מצוות עשה מן התורה לאכול מצה אז אני רוצה שהיא תהיה בהידור יותר ממה שצריך, מקמח ששמור משעת קצירה, להראות חיבוב מצווה, עד כאן זה ביאור החומרה של מצה שמורה.
עכשיו נראה אם היא שייכת בעוגיות של מצה עשירה, בעוגיות פפושדו. הרי מתי שייך לומר שתהדר ותיקח דווקא מצה שמורה? כשיש לפניך מצה שמורה ומצה שאינה שמורה. בחנות אתה הולך לקנות יש לך אפשרות או לקנות מצה שמורה או מצה שאינה שמורה, מה תקנה? תהדר ותקנה מצה שמורה ואז אתה מקיים בכל כזית שאתה אוכל בפסח לפי שיטה מסויימת שזו מצוות עשה מן התורה, אתה מקיים אותה בהידור ובחיבוב מצווה, אבל אם אין לך לפניך שמורה ואינה שמורה יש לפניך רק שאינה שמורה ואתה עכשיו רעב ורוצה לאכול, האם פה שייך להגיד בא נחמיר? ואני מחמיר לאכול רק שמורה בפסח? זה לא שייך, כי מה יוצא שאתה עושה? שאתה מבטל לגמרי את המצווה לפי השיטה שאומרת שיש מצווה לאכול כזית.
הרי זה לא שיש פה חשש איסור, אלא רק המנהג שלך להחמיר, שאם יש לך אפשרות לקיים את המצווה או בצורה של השמירה שצריך משעת לישה מצד הדין, או בחיבוב מצווה ששמרתי את זה יותר, אז אני נוהג להחמיר משום חיבוב מצווה, זה שייך כשיש לך את שתי האפשרויות, אבל אם אין לך את שתי האפשרויות רק אפשרות אחת, אז פה אם אתה לא תאכל אז נמצא שאתה מפסיד לגמרי את המצווה, אתה אומר, אם יש לי מצווה ששווה אלף זהובים או מצווה ששווה אלף חמש מאות אז אני מחמיר לעשות תמיד את המצווה ששווה אלף חמש מאות, אבל עכשיו אין לי, יש לי רק מצווה ששווה אלף זהובים אז אני לא אעשה? אז לפחות תעשה ותרוויח מצווה של אלף זהובים. למה לא? זו מצווה מצוות עשה מן התורה לפי אותה שיטה.
ולפי מי שאומר שזה לא מצוות עשה מהתורה, אז אין שום עניין להחמיר בשמורה במשך כל השבוע, לכן מי שעושה את זה הוא מנהג בטעות, ואפילו לא צריך התרת נדרים, מי שהיה נוהג שאם אין לו מצה שמורה הוא לא אוכל מצה רגילה הוא לא צריך התרת נדרים בגלל שזו טעות, אין לזה מקור בהלכה להחמיר כזו חומרה.
אז ממילא כשנגיע לעוגיות של מצה עשירה ופפושדו, אם עכשיו יש לך לאכול או ארוחת צהריים או ארוחת בוקר עם מצות של מצה שמורה או פפושדו שזה לא שמורה, אין הכי נמי, אתה מחמיר לאכול שמורה? תהדר ותאכל מהמצה השמורה. אבל אם אתה אכלת כבר ואתה לא מתכוון עכשיו לאכול ארוחה, רק מה? אתה רוצה משהו קצת לאכול, משהו להקל מעליך, אתה לא הולך עכשיו לאכול מצות בשום אופן, ויש לפניך עוגיות ואתה רוצה לאכול, יש עוגיות, יש בוטנים, יש כל מיני דברים, אתה רוצה לאכול מזה ומזה ומזה, אם אתה תמנע אז אתה פשוט לא תאכל, זה לא שתאכל במקום זה שמורה, אז מה שייך פה להחמיר? איזו חומרה אתה עושה?! אתה רק מבטל לעצמך עוד מצווה לפי השיטה שאומרת שיש לך מצוות עשה דאורייתא על כל כזית, אתה רק מפסיד, זה לא חומרה זה הפסד, לכן אין מקום להחמיר בדבר הזה.
זה גם כן דעת הגאון רבי יצחק לוי שליט"א רבה של העיר נשר שהוא מתלמידיו המובהקים של מרן זצ"ל ושל מרן הראש"ל שליט"א, ואמר את הדברים האלו בשנה שעברה, לא בצורה שעכשיו אמרתי לפי ההסבר שאמרתי, הוא אמר לפי הסבר אחר, אבל הוא אמר את העיקרון, שלפי דעת מרן זצ"ל גם מי שאוכל רק מצה שמורה יכול בשופי לאכול עוגיות של מצה עשירה בפסח, אמר את זה גם כמדומני בשם מרן.
וגם הגאון רבי יהודה נקי, אותו דבר, אמר בשם מרן במפורש שהוא יודע וזוכר ממרן שגם מי שאוכל מצה שמורה כל הפסח יכול לאכול לכתחילה מהעוגיות מצה עשירה הללו.
למסקנא: בשנה זו מרן שליט"א הורה לי למעשה, שכן להורות בציבור, שעוגיות אלו כשרות לכתחילה לפסח עבור הספרדים, ואפילו לבני תורה ולכתחילה ללא כל חשש. והוסיף, שאמנם המחמיר בכל השבוע בשמורה משעת קצירה, גם בזה נראה שהיה צריך להחמיר, אבל כשעושה זאת בשביל לחזק את ההלכה ולחזק פסקי רבותיו, אפילו שנוהג להחמיר בשמורה כל השבוע אין בזה חשש לכתחילה. ונראה שזה ע"פ המבואר בילקו"י שביעית (עמ' תתפא-תתפד), ע"ש ותרווה צמאונך.
